שיטת ריב"ב על הרי"ף/ברכות/פרק א
הן אל כביר לא ימאס — הרבים וכו'.
על כל שכני הרעים — והיאך אפשר שכן רע להקב"ה? אלא זה שאינו בא להתראות בבית שכינתו.
הנני נותשם — סיפיה דקרא הוא.
מקדמי — שחרית.
מחשכי' — ערבית.
מהדר אפיה וגריס — כשקורין בספר תורה.
וקאמרי רבנן דווקא רב ששת דתורתו אומנותו — ויש לפרש דרב ששת מאור עיניים הוה, וכיוון שאי אפשר לו לקרות בתורה שבכתב, דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, לא היה רוצה לבטל תלמודו מפני שמיעתן.
והא דקאמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו — דווקא רב ששת דמאור עיניים הוה ולא שייך בקריאת דברים שבכתב, אבל אינש אחרינא לא.
ישלים פרשיותיו — של כל שבת ושבת.
אפילו עטרות ודיבון — שאין בו תרגום.
מתני'. בין תכלת ולבן — פירשוה בגמרא בין תכלת שבה ללבן שבה. כלומר, גיזת צמר שצבעה תכלת, ויש בה מקומות שלא עלה הצבע יפה.
גמ'. ערוד — חמור הבר.
(לתפלה) [לתפילין] — להניח תפילין.
ונמצא מתפלל ביום — דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא.
מאי קראה — דמצוה להתפלל עם הנץ החמה, וכן הלכתא.
אלא מיהו וכו' — וכבר כתבנו הפסק הנכון בעונת קריאת שמע.
יכוין את רגליו — זו אצל זו.
ורגליהם רגל ישרה — נראות כרגל אחת.
תפלה לעני — דרך עניות.
פיסקא: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד וכו' — שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל פרשיות שבתורה. ואף על פי שלא יצא ידי חובת קריאת שמע, יש לו שכר העוסק בתורה.
מתני': יטו — על צדיהם, דרך שכיבה.
ובבקר ימדו — דרך קימה.
כדרכן — או בשכיבה או בקימה או בישיבה או בהליכה.
מתני': אחת ארוכה ואחת קצרה — אשתים שלאחריה דערבית קאי.
שלא לחתום — כגון ברכת הפירות.
גמ' מאי מברך — שתים לפניה דשחר מאי נינהו.
שכבר נפטר באהבה רבה — שיש בה מעין ברכת התורה: ותן בלבנו ללמוד וללמד את וכו'.
מאי מברך אמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. ור' יוחנן אמר הערב נא — ר' יוחנן מוסיף היה הערב נא על ברכה של שמואל, לעשות לה חתימה.
נימרינהו לכולהו — שלש ברכות, דרב יהודה ודר' יוחנן ודרב המנונא, כנגד תורה משנה ומדרש, וזהו שאנו מברכין אותן בכל שחרית על פרשת תמיד ופרק איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בשלש עשרה מדות. אבל בספר תורה אנו תופסין כדרב המנונא, שהיא מעולה שבברכות.
פיסקא לחתום אינו רשאי וכו': גמ' פשיטא היכא דנקיט וכו' — נמצאת הלכה זו משובשת בהלכות הרב ז"ל, וכן היה לו לכותבה: פשיטא, היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא, פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא – יצא, דאפילו סיים בדשיכרא יצא, כדתנן: ועל כולם אם אמר "שהכל נהיה בדברו" – יצא. אלא נקט כסא דשיכרא וקסבר דחמרא הוא, פתח אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרא מאי? ולא אפשיטא ולקולא עבדינן. והיכא דנקט כסא דשיכרא ופתח בדשיכרא וסיים בדחמרא לא יצא. והיכא דאכל תמרי ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי יצא, דאפילו סיים בדנהמא יצא; מאי טעמא? תמרי נמי מיזן זייני. והיכא דאכל נהמא ופתח בדתמרי וסיים בדנהמא היכי עבדינן? לקולא עבדינן. פתח בדנהמא וסיים בדתמרי לא יצא. ובגמרא סברוה למיפשט בעיין מדתניא בשחרית פתח ביוצר אור וכו'. ואדחיא לה. אחרי שכתבתי זה מצאתיה כהוגן במקצת נוסחי הלכות הרב ז"ל. ויש לומר שלא הזכיר הרב ז"ל דין אכל נהמא פתח בדתמרי וסיים בדנהמא, לפי שכבר הזכיר דין נקט כסא דשיכרא פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא, והיינו בעיין דעבדינן לקולא. אבל הזכיר דין אכל תמרי לאשמעינן דאפילו פתח בדנהמא וסיים בדנהמא יצא, דתמרי נמי מיזן זייני. כללא דשמעתא, נקט כסא דחמרא, אפילו פתח בדשיכרא וסיים בדשיכרא יצא, וכן אכל תמרי, אפילו פתח בדנהמא וסיים בדנהמא. והיכא דנקט כסא דשיכרא, פתח בדחמרא וסיים בדשיכרא, יצא. פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא, לא יצא. וכן אכל נהמא, פתח בדתמרי וסיים בדנהמא, יצא. פתח בדנהמא וסיים בדתמרי, לא יצא. אשתכח השתא דבכולהו גווני נפיק, בר מן נקט כסא דשיכרא פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא, ובר מן אכל נהמא פתח בדנהמא וסיים בדתמרי.
להגיד בבקר חסדך — וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו בהוציאו אותם מארץ מצרים, וברכת אמת ואמונה מדבר בה אף על העתידות, שאנו מצפים שיקיים לנו את הבטחת אמונתו לגאלנו מיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו, כל אלה נסים הצריכין תדיר.
מאי הוי עלה — ואסיקנא דהלכתא המלך הקדוש והמלך המשפט. כתב הרב דודי ז"ל, הלכתא כרבה למעבד הכי לכתחילה, ואי שני – לא מהדרינן ליה. דרבה בר חיננא ור' אלעזר לא פליגי אהדדי, אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא: רבה בר חיננא קאמר לכתחילה, ור' אלעזר אמר בדיעבד. ואין דבריו בזה מחוורים אצלי, דמדשיילינן בגמרא מאי הוי עלה, למימרא דמפלג פליגי רבה בר חיננא ור' אלעזר אהדדי, דבמסכת ע"ז בההוא עובדא דההוא גברא דאמר ליה לחבריה: אי מזביננא להאי ארעא לדידך מזבנינא לה וכו', שיילינן מאי הוי עלה, ומתמהינן: מאי הוי עלה?! כדאמרינן! כל שכן היכא דליכא פלוגתא, דליכא לשיולי מאי הוי עלה. אלא מחוורתא דמדקאמר סתמא רבה בר חיננא שמתפלל אדם בעשרת ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים המלך הקדוש והמלך המשפט, אלמא כוותיה דרבה בר חיננא קיימא לן וליתא לדר' אלעזר. סליק פרקא.