רי"ף על הש"ס/ברכות/פרק א
מתניתין:
מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה – דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים עד חצות. רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר.
גמ'. תנו רבנן: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין? משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות – דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן; סימן לדבר, צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים" (נחמיה ד טו). ואומר: "והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה" (שם שם, טז). שמעינן השתא, דבין למתניתין ובין לברייתא, עונת קריאת שמע לרבנן – משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, דהיא שעת צאת הכוכבים, והכין הילכתא, דקיימא לן: יחיד ורבים – הלכה כרבים.
והאי דאקשינן דרבי אליעזר אדרבי אליעזר, דתניא: מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבין? משעה שקידש היום בערבי שבתות – דברי רבי אליעזר; ותנן נמי במתניתין: משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן – דברי רבי אליעזר. לאו למימרא דהאי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" – לרבי אליעזר בלחוד היא. אלא, בין לרבי אליעזר בין רבנן הכי סבירא להו, דהא לא אפליגו רבנן עליה דרבי אליעזר אלא ב"עד סוף", דרבי אליעזר סבר: עד סוף האשמורה הראשונה, ורבנן סברי: עד חצות. אבל ב"משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן" לא פליגי. דאי לא סבירא להו לרבנן "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", אלא רבי אליעזר בלחוד הוא דסבירא ליה הכי – הוה להו לרבנן לאיפלוגי עליה ב"משעה" כדאפליגו עליה ב"עד סוף". ומדלא אפליגו עליה אלא ב"עד סוף", שמעינן דבין לרבי אליעזר ובין לרבנן כולהו סבירא להו משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן.
וכיון דסבירא ליה לרבי אליעזר בהדי רבנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן, ואשכחינן ליה בברייתא דסבירא ליה משעה שקידש היום בערבי שבתות – אקשינן דידיה אדידיה. ופרקינן, תרי תנאי אליבא דרבי אליעזר.
ולהאיך פירוקא בתרא דאמרינן, איבעית אימא סיפא רבי אליעזר, רישא לאו רבי אליעזר – ברירא מילתא דמשעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן לרבנן בלחוד היא, ולאו רבי אליעזר. הלכך, בין לפירוקא קמא בין לפירוקא בתרא, האי דקתני במתניתין: "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", איתא לרבנן. וכיון דאיתא לרבנן, עבדינן כוותייהו.
עד סוף האשמורה הראשונה [וכו'] – אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה כרבן גמליאל. תניא (דף ח.): רבי שמעון בן יוחאי אומר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויצא בהן ידי חובתו, אחת של לילה ואחת של יום. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. ואיכא דמתני לה להא דרבי אחא בר חנינא אהא, דתניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר משום רבי עקיבא, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהם ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. (דף ט.) אמר רבי זירא, ובלבד שלא יאמר השכיבנו.
והני כולהו הלכתא נינהו. מיהו, הא דאמר רבן גמליאל ודאמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שיעלה עמוד השחר – בדיעבד הוא. ואפילו אי עביד הכי במזיד, וקרא קריאת שמע קודם שיעלה עמוד השחר, נפיק ידי חובתיה. ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן, דתניא (דף ד:): חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל; ואם חוטפתו שינה, נמצא ישן כל הלילה. אלא אדם בא מן השדה, בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש; אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה, ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל. וכל העובר על דברי חכמים, חייב מיתה.
והא דרבי שמעון, דאמר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע של ערבית קודם הנץ החמה - דווקא בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה; אבל אם עשה כן במזיד או בפשיעה, לא יצא ידי חובתו. דאמרינן (דף ט.): כי אתא רבי יצחק ברבי יוסף אמר, הא דרבי יהושע בן לוי לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, ולא קרו קריאת שמע. אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר להו: כדאי הוא רבי שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק.
וכן הא דרבי שמעון בר יוחאי דאמר: "פעמים שאדם קורא קריאת שמע של שחרית לאחר שיעלה עמוד השחר" - בדיעבר הוא, אי נמי בשעת הדחק, כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא בו; אבל לכתחילה לא.
אמר מר (דף ד:): קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית. ורבי יהושע בן לוי אומר, תפילות באמצע תיקנום; שבשחרית קורא קריאת שמע ומתפלל, ובשעת המנחה מתפלל תפילת המנחה, ולערב מתפלל תפילת הערב ואחר כך קורא קריאת שמע, נמצאת קריאת שמע של שחרית בתחילת היום, וקריאת שמע של ערבית בתחילת הלילה, והתפילות כולן באמצע.
וליתא לדרבי יהושע בן לוי, וקיימא לן כרבי יוחנן, דתניא מסייע ליה. ואף על גב דצריך לומר "השכיבנו" בין גאולה לתפילה, לאו מפסיק הוא, דכיוון דתקנו רבנן השכיבנו בגאולה – כגאולה אריכתא דמיא. ובתפילת שחרית נמי בעי למסמך גאולה לתפילה, ואף על פי שבתחילה אומר "ה' שפתי תפתח" (תהלים נא), כיוון דתקינו רבנן "ה' שפתי תפתח" בתפילה - כתפילה אריכתא דמיא.
אמר רבי יהושע בן לוי: אף על פי שקורא אדם קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותה על מיטתו. ודווקא פרשה ראשונה, כדאמרינן בפרק הרואה.
אמר רב נחמן (בר יצחק): אם תלמיד חכם הוא, אינו צריך. אביי אמר: אף תלמיד חכם בעי למימר חד פסוקא דרחמי, כגון "בידך אפקיד רוחי". אמר רב אשי: כל הקורא קריאת שמע על מיטתו, כאילו אוחז חרב פיפיות בידו, שנאמר: "יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם" (תהלים קמט א).
גרסינן בפרק ידיעות הטומאה, שיר של פגעים בכנורות ובנבלים ובתופים, ואומר "יושב בסתר עליון" וגו' עד "כי אתה ה' מחסי", ואומר "ה' מה רבו צרי" עד "לה' הישועה" וגו'. רבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני. היכי עביד הכי? והאמר רבי יהושע בן לוי: אסור להתרפאות בדברי תורה! להגן שאני.
תניא, אבא בנימין אומר: כל ימי הייתי מצטער על שני דברים; על תפילתי שתהא סמוכה למיטתי, ועל מיטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום. אמר רבי חמא בר חנינא ואי תימא רבי יצחק: כל הנותן מיטתו בין צפון לדרום, הוויין לו בנים זכרים, שנאמר: "ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים" וגו' (תהלים יז).
תניא, אבא בנימין אומר: שנים שנכנסו לבית הכנסת להתפלל, וקדם אחד מהם והתפלל ולא המתין לחבירו ויצא - טורפין לו תפילתו בפניו, שנאמר: "טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו" (איוב יח). ואם המתין לו, מה שכרו? אמר רבי חנינא: זוכה לברכות הללו, שנאמר: "לוא הקשבת למצוותי ויהי כנהר שלומך" וגו' (ישעיהו מח). הא פירשוה רבנן ואוקמוה בתפילת ערבית, שאם הניחו יחידי ויצא - חוששין שמא יבוא לידי סכנה, לפיכך צריך להמתין לחבירו עד שיסיים את תפלתו.
תניא, אמר רבי יוסי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל. בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח, עד שסיימתי את תפילתי. וכשסיימתי את תפילתי אמר לי: "שלום עליך רבי". אמרתי לו: "שלום עליך רבי ומורי". אמר לי: "בני, מפני מה נכנסת לחורבה זו?" אמרתי לו: "להתפלל". אמר לי: "היה לך להתפלל בדרך". אמרתי לו: "מתיירא הייתי שמא יפסיקוני עוברי דרכים". אמר לי: "היה לך להתפלל תפילה קצרה". באותה שעה למדתי ממנו שלושה דברים: למדתי שמתפללים בדרך; ולמדתי שהמתפלל בדרך, מתפלל תפילה קצרה; ולמדתי שאין נכנסין לחורבה.
תנו רבנן, מפני שלושה דברים אין נכנסין לחורבה: מפני חשד, ומפני מפולת, ומפני המזיקין.
אמר רבי חלבו אמר רב הונא: כל הקובע מקום לתפילתו, אלוהי אברהם יהיה בעזרו; וכשמת – אומרים עליו: "אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו!" שנאמר: "וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם" (בראשית יט), ואין עמידה אלא תפילה, שנאמר: "ויעמוד פינחס ויפלל" (תהלים קו).
ואמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת, אל יפסיע פסיעה גסה. אמר אביי: לא אמרן אלא בדנפיק, אבל בדעייל – מצווה למרהט, שנאמר: "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" וגו' (הושע ו). אמר רבי זירא: מריש, כי הוה חזינן רבנן דהוי רהטי לפרקא בשבתא – אמינא קא מחללי רבנן שבתא. כיון דשמעית להא דאמר רב תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ירוץ אדם לדבר מצווה ואפילו בשבת, שנאמר: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג" (הושע יד) – אנא נמי מרהט רהיטנא.
אמר רב חלבו אמר רב הונא: כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע, שנאמר: "סביב רשעים יתהלכון" (תהלים יב). אמר אביי: לא אמרן אלא דלא מהדר אפיה לבי כנישתא; אבל מהדר אפיה לבי כנישתא, לית לן בה. ההוא גברא דהוה מצלי אחורי בית הכנסת ולא הוה מהדר אפיה לבי כנישתא. חלף ההוא טייעא, חזייה. אמר ליה: כדו בר קיימת קמי מרך? שקיל ספסירא ופסקיה לרישיה.
אמר רבי יהושע בן לוי: אסור לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללין. אמר אביי, לא אמרן אלא דלא דארי טונא, ודלא מנח תפילין, ודליכא שני פתחים, ודליכא בי כנישתא אחריתי. אבל איכא חד מינייהו, לית לן בה.
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, כל הקובע מקום לתורתו, אויביו נופלין תחתיו, שנאמר: "ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו" וגו' (דברי הימים א יז).
אבא בנימין אומר: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (מלכים א ח), במקום שיש רינה שם תהא תפילה. ואמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת, שנאמר: "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט); אימתי עת רצון? בשעה שהציבור מתפללין. רבי יוסי בר חנינא אמר מהכא: "בעת רצון עניתיך" (ישעיהו מט). רב נחמן אמר מהכא: "הן אל כביר ולא ימאס" (איוב לו). תניא נמי הכי: מנין שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפילתן של רבים? שנאמר: "הן אל כביר ולא ימאס", וכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי" (תהלים נו). אמר הקדוש ברוך הוא: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומצוי בבית הכנסת, מעלה אני עליו כאלו פדאם לבני מבין האומות עד סוף כל הדורות.
אמר ריש לקיש: כל מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס שם להתפלל, נקרא שכן רע, שנאמר: "כה אמר ה' על כל שכני הרעים" וגו' (ירמיהו יב), ולא עוד אלא שגורם גלות לו ולבניו, שנאמר: "הנני נותשם מעל אדמתם" (שם). אמרו ליה לרבי יוחנן: איכא סבי בבבל. תמה. אמר, מכדי כתיב: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם – על האדמה" (דברים יא) הוא דכתיב, אבל בחוצה לארץ לא. כיוון דאמרי ליה דמקדמי ומחשכי לבי כנישתא, אמר: היינו דקא מהניא להו, כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבנוהי: קדימו וחשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכו חיי. אמר רב אחא בר חנינא, מאי קרא? "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח), וכתיב: "כי מוצאי מצא חיים" (שם).
גרסינן בפרק שלושה שאכלו כאחת, אמר רבי יהושע בן לוי: לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שיימנה מעשרה ראשונים, שאפילו מאה באין אחריו, נוטל שכר כולם. שכר כולם סלקא דעתך?! אלא אימא נוטל שכר כנגד כולם.
אמר רב חסדא: לעולם ייכנס אדם שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל, שנאמר: "לשמור מזוזות פתחי" (משלי ח לד).
אמר ליה רבא לרפרם בר פפא: לימא לן מר מהנך מילי מעליותא דאמרת לן משמיה דרב חסדא במילי דבי כנישתא. אמר ליה, הכי אמר רב חסדא: מאי דכתיב, "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב" (תהלים סד)? אוהב ה' שערים המצויינין בהלכה יותר מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבעולם. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד. רב אמי ורב אסי, אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא - לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דיתבי וגרסי. אמר אביי: מריש הואי גריסנא בנו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא. כיוון דשמעיתא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא, לא הוי מצלינא אלא היכא דהוי גריסנא.
ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מאי דכתיב, "ועוזבי ה' יכלו" (ישעיהו א)? זה המניח ספר תורה כשהוא פתוח ויוצא. רבי אבהו נפיק בין גברא לגברא. בעי רבא: בין פסוקא לפסוקא מאי? תיקו.
רב ששת הוה מהדר אפיה וגריס. אמר: אנן בדידן ואינהו בדידהו. ואמרו רבנן: דווקא רב ששת, דתורתו אומנתו; אבל להורות לאדם ששואל לפי שעה או לפרש דבר, אסור, דהא אמר רבה בר רב הונא: כיוון שנפתח ספר תורה, אסור לספר אפילו בדבר הלכה.
אמר רב הונא בריה דרב יהודה, אמר רבי מנחם, אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום, ואפילו "עטרות ודיבון" (במדבר לב ג); שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום, מאריכין לו ימיו ושנותיו.
מתניתין:
מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי, עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלוש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלוש שעות. הקורא מכאן ואילך - לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה.
גמ'. תניא, רבי מאיר אומר: כדי שיכיר בין זאב לכלב. רבי יהודה אומר: כדי שיכיר בין חמור לערוד. אחרים אומרים: כדי שיראה חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים. אמר אביי: לתפילין - כאחרים; לקרית שמע - כוותיקין, דאמר רבי יוחנן: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי: ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה, כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא: מאי קראה? "ייראוך עם שמש" (תהלים עב). וכן הלכתא, אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא. ואפילו הכי מצווה למיקרי קודם הנץ החמה מעט, כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה, שנמצא מתפלל ביום, ואף על פי שאינו עם הנץ החמה דווקא.
אמר רבי יוחנן, בתחילה אומר: "ה' שפתי תפתח" (תהלים נא), ובסוף אומר "יהיו לרצון אמרי פי" וגו' (תהלים יט).
אמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל - צריך שיכוון את רגליו, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א).
ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מנין למתפלל שלא יעמוד במקום גבוה ויתפלל? שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל). תניא נמי הכי: מנין למתפלל שלא יעמוד לא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל? לפי שאין גבהות לפני המקום. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל), וכתיב: "תפילה לעני כי יעטוף" (תהלים קב).
ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב: "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט)? לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה קודם שיתפלל, עליו הכתוב אומר: "ואותי השלכת אחרי גוך" (מלכים א יד), אל תקרי "גוך" אלא גאיך. אמר הקב"ה: לאחר שאכל ושתה ונתגאה זה, קיבל עליו מלכות שמיים?!
רבי יהושע אומר עד שלוש שעות – אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.
הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה - אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי לא הפסיד? לא הפסיד ברכות. תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה, אבל מברך הוא לפניה ולאחריה.
מתניתין:
בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: "בשכבך ובקומך" (דברים ו). ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: "ובלכתך בדרך" (שם). אם כן למה נאמר: "ובשכבך ובקומך"? - בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדין.
גמרא
תנו רבנן, בית הלל אומרים: עומדין וקורין, יושבין וקורין, מטין וקורין, עוסקין במלאכתן וקורין. והני מילי בפרק שני; אבל בפרק ראשון, אינו קורא ועוסק במלאכתו, כדבעינן למימר קמן.
תני: העושה כדברי בית שמאי – עשה, כדברי בית הלל – עשה. ורב יוסף אמר: העושה כדברי בית שמאי – לא עשה ולא כלום. רב נחמן בר יצחק אמר: העושה כדברי בית שמאי – חייב מיתה, דתנן: אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
מתניתין:
בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה. מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום; שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.
גמרא:
מאי מברך? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: "יוצר אור ובורא חושך" (ישעיהו מה). ונימא "יוצר אור ובורא נוגה"? אמר רבה בר עולא: כדי להזכיר מידת לילה ביום, ומידת יום בלילה. מידת לילה ביום - "יוצר אור ובורא חושך"; מידת יום בלילה - "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור". ברכה שנייה מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: אהבה רבה; ורבנן אמרי: אהבת עולם. תניא נמי הכי: אין אומרין אהבה רבה, אלא אהבת עולם, וכן הוא אומר: "ואהבת עולם אהבתיך" (ירמיהו לא).
וקיימא לן כרבנן. והאי דאמרינן לקמן, אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות קודם שיקרא קריאת שמע, צריך לברך. לאחר שקרא קריאת שמע, אינו צריך לברך. מאי טעמא? שכבר נפטר באהבה רבה - ההוא מימרא דשמואל הוא, דהוא מאריה דשמעתא קמייתא הוא, ורבנן פליגי עליה. וכבר אידחיא ליה הא דשמואל, דתניא כוותייהו דרבנן. וכל מאי דמשתכחת בתר הכי: "אהבה רבה", אעיקירא דשמואל גריר.
אמר רב הונא: למקרא - צריך לברך, למשנה ולתלמוד - אינו צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: למשנה - צריך לברך, לתלמוד - אין צריך לברך. ורבי אלעזר אמר: אפילו לתלמוד - צריך לברך; למדרש - אין צריך לברך. ורב אמר: אפילו למדרש נמי צריך לברך, דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאמינא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב, וקדם ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין. וכתב רב האי גאון ז"ל דהלכתא כוותיה דרב, ומנהגא כוותיה.
מאי מברך? אמר רב יהודה בר אשי: "ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה". ורבי יוחנן אמר: "הערב נא י"י אלוהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל, כולנו יודע שמך ולומדי תורתך לשמה. ברוך אתה י"י, המלמד תורה לעמו ישראל". ורב המנונא אמר: "ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה י"י, נותן התורה". והא דרב המנונא מעולה שבברכות היא. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לכולהו.
לחתום אינו רשאי שלא לחתום - פשיטא, היכא דנקיט כסא דחמרא בידיה, וקסבר דשיכרא הוא, פתח ובירך בדשיכרא וסיים בדחמרא, יצא. ואפילו סיים בדשיכרא, יצא, דתנן: ועל כולם אם אמר "שהכל נהיה בדברו", יצא. אלא היכא דנקיט כסא דשיכרא בידיה, וקסבר דחמרא הוא, פתח בדחמרא וסיים בדישכרא, מאי? בתר פתיחה אזלינן או בתר חתימה אזלינן? ולא איפשיטא, ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא.
תניא: בשחרית, פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים, לא יצא. פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור, יצא. בערבית, פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר המאורות, לא יצא. פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים, יצא. כללו של דבר, הכל הולך אחר חיתום ברכות. הכל, לאתויי מאי? לאתויי היכא דאכל תמרי, וסבר דנהמא אכל. פתח ובריך בדנהמא וסיים בדתמרי, יצא; אי נמי סיים בדנהמא, יצא. מאי טעמא? תמרי נמי מיזן זייני.
אמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: כל שאינו אומר "אמת ויציב" בשחרית, ו"אמת ואמונה" ערבית - לא יצא ידי חובתו, שנאמר: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צב). ואמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: המתפלל, כשהוא כורע - כורע בברוך, וכשהוא זוקף - זוקף בשם. אמר שמואל: מאי טעמא דרב? דכתיב: "ה' זוקף כפופים" (תהלים קמז). רב ששת, כי הוה כרע, כרע כחיזרא, וזקף כחוייא.
ואמר רבה בר חנינא סבא משמיה דרב: כל השנה כולה, מתפלל אדם "האל הקדוש" ו"מלך אוהב צדקה ומשפט", חוץ מעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שהוא מתפלל "המלך הקדוש" ו"המלך המשפט". רבי אלעזר אומר, אפילו עשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אם אמר "האל הקדוש" ו"האל המשפט" - יצא, שנאמר: "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה" וגו' (ישעיהו מה). מאי הוי עלה? ואסיקנא: והלכתא - המלך הקדוש והמלך המשפט. ומדאסיקנא הכי, שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר: אם אמר "האל הקדוש" ו"האל המשפט" - יצא; אלא לא יצא, וכיוון שלא יצא - צריך לחזור, וכן הלכתא.