רי"ף על הש"ס/ברכות/דף ב עמוד ב

Hebrewbooks-LOGO.png צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

במזיד או בפשיעה, לא יצא ידי חובתו. דאמרינן (דף ט.): כי אתא רבי יצחק ברבי יוסף אמר, הא דרבי יהושע בן לוי לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דהנהו זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא דבריה דרבי יהושע בן לוי, ולא קרו קריאת שמע. אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר להו: כדאי הוא רבי שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחקף0041.

וכן הא דרבי שמעון בר יוחאי דאמר: "פעמים שאדם קורא קריאת שמע של שחרית לאחר שיעלה עמוד השחר" - בדיעבר הוא, אי נמי בשעת הדחק, כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא בו; אבל לכתחילה לא.

אמר מר (דף ד:): קורא קריאת שמע ומתפלל. מסייע ליה לרבי יוחנן, דאמר: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית. ורבי יהושע בן לוי אומר, תפילות באמצע תיקנום; שבשחרית קורא קריאת שמע ומתפלל, ובשעת המנחה מתפלל תפילת המנחה, ולערב מתפלל תפילת הערב ואחר כך קורא קריאת שמע, נמצאת קריאת שמע של שחרית בתחילת היום, וקריאת שמע של ערבית בתחילת הלילה, והתפילות כולן באמצע.

וליתא לדרבי יהושע בן לוי, וקיימא לן כרבי יוחנן, דתניא מסייע ליה. ואף על גב דצריך לומר "השכיבנו" בין גאולה לתפילה, לאו מפסיק הוא, דכיוון דתקנו רבנן השכיבנו בגאולה –

 

תלמידי רבנו יונה

אחוש לדבר, כי עדיין יש לי פנאי כל הלילה; משום הכי הוצרכו בכאן להזהיר יותר, ולהודיע שהעובר על דבריהם, אפילו בדבר שמותר מן הדין, כיוון שגדרו הם, והוא פורץ גדר – ישכנו נחש.

אי נמי בשעת הדחק כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכו' — יש מדקדקים על זה הלשון שכתב הרי"ף, דהא אמרינן041: המשכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה; וכשיגיע זמן קריאת שמע, קורא קריאת שמע. אלמא משמע שיכול לקרותה בדרך; והיאך אמר בכאן שיקרא אותה קודם הנץ החמה, שנראה שהצריכוהו לאומרה קודם הזמן שיש לה לכתחילה, מפני שאינו יכול לאומרה בדרך. ואומר מורי הרב, שאין זו קושיא, דוודאי דבר פשוט הוא שיכול לקרותה בדרך. ומה שכתב: כגון שהיה משכים לצאת לדרך, רוצה לומר שמשכים לצאת לדרך ויודע שהשיירה הולכת במהרה ולא ימתינו לו כלל; ולפיכך אמרו, דכיוון שהוא שעת הדחק שאינו יכול לעשות בעניין אחר, קורא קודם הנץ.

איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית — יש לשאול: וכי מפני שסומך גאולה לתפילה, יש לו שכר כל כך שיהיה בן עולם הבא? ואומר מורי הרב, שהטעם שזוכה לשכר גדול כזה, מפני שהקדוש ברוך הוא כשגאלנו והוציאנו ממצרים, היה להיותנו לו לעבדים, שנאמר042: "כי עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים". ובברכת "גאל ישראל" מזכיר בה החסד שעשה עמנו הבורא. והתפילה היא עבודה, כדאמרינן בבבא קמא: "ועבדתם את ה' אלהיכם", זו היא תפילה. וכשהוא מזכיר יציאת מצרים, ומתפלל מיד – מראה שכמו שהעבד שקונה אותו רבו חייב לעשות מצות רבו, כן הוא מכיר הטובה והגאולה שגאל אותו הבורא, ושהוא עבדו ועובד אותו. וכיוון שהוא מכיר שהוא עבדו מפני שגאלו, ועושה רצונו ומצוותיו, נמצא שבעבור זה זוכה לחיי העולם הבא.

ועוד אמר מורי נר"ו טעם אחר, מפני שכשמזכיר גאולת מצרים, ומתפלל מיד – הוא מראה שבוטח בה' בתפילה, כיוון שמבקש ממנו צרכיו, שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו כלום. וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה, שאומר לשם, שכשראו ישראל הניסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו של עולם, בטחו בו, ועל זה נאמר043: "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה', ויאמינו בה'" וגו'. וכיוון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה' והצילם, ומתפלל מיד – נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו, ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד. והביטחון הוא עיקר היראה והאמונה, ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא.

ומאי דאמרינן: של תפילת ערבית – לאו דווקא, אלא מפני שתפילת ערבית רשות – נקט ערבית, וכל שכן תפילת שחרית.

ואף על גב דצריך לומר השכיבנו בגאולה כגאולה אריכתא דמיא — והטעם שאינו הפסקה, מפני שהשכיבנו מעין הגאולה הוא. שבשעה שעבר ה' לנגוף את מצרים, היו מפחדין ומתפללין לבורא לקיים דברו, ושלא יתן המשחית לבוא אל בתיהם; שדרך הצדיקים, שיראים תמיד שמא יגרום החטא. וכנגד אותה התפילה התקינו לומר השכיבנו, שיצילנו ה' מכל דבר רע, וישמור צאתנו ובואנו. וכיוון שהתקינו לאומרו כנגד מה שהיה בשעת הגאולה, אמרו דלא הוי הפסקה, דכגאולה אריכתא דמיא.

ויש לשאול, על מה סמכו העולם להוסיף ולומר אחר כך פסוקים של ברכת "המלך בכבודו", שעל זה לא אמרו "כגאולה אריכתא דמיא" והוי הפסקה. ומקצת החכמים היו נמנעים מלאומרם, וכך היה מנהגו של מורי הרמב"ן נר"ו. אבל מורי רבינו יונה קרובו נתן טעם למנהג שנהגו כל העולם לאומרם; שבתחילה, שהיתה תפילת ערבית רשות, היו אומרים אלו הפסוקים שיש בהם שמונה עשרה הזכרות, כנגד שמונה עשרה ברכות, וחותמין עליהם ואומרים קדיש, ויוצאין. ואחר כך, אף על פי שקבעוה חובה, נשאר הדבר כמו המנהג


הערה 041: ברכות ל א.

הערה 042: ויקרא כה מב.

הערה 043: שמות יד לא.

רש"י (ליקוטים)

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

המאור הקטן

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

השגות הראב"ד

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

מלחמות ה'

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.

שלטי הגיבורים

הטקסט קיים בדף הפרק. הוא אינו מוצג כאן בגלל היעדר תגי קטע. אם ברצונכם לתרום לוויקיטקסט אנא הוסיפו אותם במקום המתאים.



הגהות חוות יאיר

הערה ף0041: ובניו של רבן גמליאל, דלא הותר להן לקרוא קריאת שמע אחר שיעלה עמוד השחר? – שלא היו אנוסים, אלא נמשך לבם אחר המשתה. אשר"י (הגהות חוות יאיר).