שלטי הגיבורים על הרי"ף/ברכות/פרק א

דף א עמוד אעריכה

לשון רבינו ישעיה אחרון ז"ל.

א - "ראשית חכמה יראת ה'" (תהלים קיא). על כן היה סדר רבותינו הקדושים להתחיל סדר המשנה ביחודו של הקב"ה, ואמרו שחייב אדם לקרוא קריאת שמע, לייחד שמו של הקב"ה ולקבל עליו עול מלכות שמים ועול תורה והמצוות ערב ובוקר, שנאמר: "בשכבך ובקומך". עד כאן לשון ריא"ז.

דף א עמוד בעריכה

א - כתב רב פלטוי (מובא בטור אורח חיים רלה): הקורא קריאת שמע קודם שראה שלושה כוכבים, אם נתכוון לכך, לא יצא ידי חובתו, ויחזור ויקרא ויתפלל; ואם לא נתכוון לכך, וטעה והתפלל, אל יחזור ויתפלל.

  • שאלו לרבינו האי: ציבור שמקדימים לקרות ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, איזה עדיף? לצלויי בהדייהו ולהניח קריאת שמע עד צאת הכוכבים, או להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד, כדי לסמוך גאולה לתפילה? והשיב: מוטב שיתפלל עמהם, כדי שיתפלל בציבור, אם הוא מפלג המנחה ולמעלה. וימתין לקרות קריאת שמע עד זמנה.

ב - ברי"ף, והכין הלכתא, דקיימא לן יחיד ורבים הלכה כרבים. תוספות וסמ"ג עשין י"ח פליגי על זה בשם רבינו תם ז"ל, ואמרו דקריאת שמע של בית הכנסת הוא העיקר, שקורין אותה בברכותיה. ומה שאנו קורין אותה קודם צאת הכוכבים, משום דקיימא לן כרבי יהודה, דאמר דזמן תפילת המנחה עד פלג המנחה, הוא הדין נמי לעניין קריאת שמע, דמשם ואילך היא זמנה. וכן כתב מרדכי בשם ראבי"ה ז"ל. ורבינו משה [בן] מיימון וטור ורב פלטוי ורב עמרם ורש"י ז"ל אזלי בשיטת רבינו.

  • לשון ריא"ז:
והציבור פעמים קוראים מבעוד יום קודם צאת הכוכבים, מפני טורח ציבור, וכל אחד יוצא אחר כן בקריאת שמע שקורא על מיטתו אחר צאת הכוכבים. וכך הוא שיטת המורה ושיטת רבינו חננאל. ומורי זקני הרב אומר, שאין ראוי לקרות קריאת שמע בברכותיה קודם צאת הכוכבים כלל, והרי הוא כמברך ברכה לבטלה. ושיטת תלמוד ארץ ישראל היא כדברי המורה ורבינו חננאל, ועליו הם סומכים, וכן נראה בעיניי גם שיטת התלמוד שלנו, וכן עיקר כמבואר בקונטרס הראיות, עד כאן לשונו.
  • וכתב הרא"ש ז"ל:
ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפילת המנחה שהיא עד פלג המנחה, דתפילות כנגד תמידין תקנום, ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה; אבל לעניין קריאת שמע, לאו זמן שכיבה הוא. ומרב דצלי של שבת בערב שבת אינה ראייה, דלמא כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה, דאמר: תפילות באמצע תקנום, ושמא היה קורא אחר צאת הכוכבים.
ונראה לקיים המנהג, שאנו סוברים כשאר התנאים שמקדימים שעת הק"ש לצאת הכוכבים. ואף על גב דלית הלכה כרבי אליעזר לגבי רבי יהושע, ולא כרבי מאיר לגבי רבי יהודה, מכל מקום בתפילה הקלו. וגם מתוך הדחק נהגו כך, לפי שמתקבצין הציבור לתפילת המנחה, ואילו לא היו קורין את שמע ומתפללין תפילת הערב עד צאת הכוכבים, היה כל אחד ואחד הולך לביתו, והיה טורח להם להתקבץ לאחר מיכן ולא היו מתפללין בציבור. לפיכך נהגו העם לקרות קריאת שמע ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, וסמכו על הני תנאי כדפרישית. אף על גב דלכתחילה אין לקרות קריאת שמע עד צאת הכוכבים, כסתמא דמתניתין וכרבי יהושע דפליג אדרבי אליעזר בברייתא, עד כאן לשונו.
  • לעניין ברכה בקריאת שמע שעל המיטה, כתב רב עמרם שצריך לברך עליה "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע", דסבירא ליה כרבינו, דקריאת שמע שעל המיטה עיקר. ובהגהות אשר"י העתקה מן התוס': מי שקורא קריאת שמע על מיטתו, אין צריך לברך, וגם אין צריך לומר אלא פרשה ראשונה. ועוד – קריאת שמע שעל המיטה היא מפני המזיקין, ואין לברך על דבר שנתקן משום סכנה. וכן על נטילת מים אחרונים אין מברכין על כך. עד כאן.

דף ב עמוד אעריכה

הלכה כרבן גמליאל — לשון ריא"ז: א. אם רוצה אדם להקיץ כל הלילה, ואינו אוכל ואינו ישן, יכול לאחר קריאתו לכתחילה כל הלילה, ובלבד שיקרא קודם שיעלה עמוד השחר, עד כאן לשונו, כמבואר בקונטרס הראיות.

ובלבד שלא יאמר השכיבנוב. פירש רבי יצחק ן' גיאת: ודאי צריך לומר שתים לפניה ושתים לאחריה; אלא לא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא, אלא יתחיל "תקננו בעצה טובה מלפניך", עד כאן. והרא"ש כתב, שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר.

לשון ריא"ז: אבל לא יאמר ברכת השכיבנו אחר עלות השחר, שהרי כבר מתחילין בני אדם לעמוד ממיטותיהן. עד כאן לשונו.

מיהו הא דאמר רבן גמליאל וכו' עד בדיעבד הואג. כתב הטור: והלכתא כרבן גמליאל, דאיפסקא הלכתא כוותיה, ואפילו לכתחילה יכול להמתין לקרות עד שיעלה עמוד השחר; ומכל מקום אין לו לאכול ולישן עד שיקרא, דתניא וכו', עד כאן, וכלשון ריא"ז דלעיל.

אם רגיל לקרות קורא — לשון ריא"ז: ד. אם היה רגיל לקרות קורא, ואם לשנות – שונה, וקורא קריאת שמע מתוך דברי תורה, ומתפלל. ויש מקומות שקורין איזה מזמור קודם שיפתחו בברכות של קריאת שמע, ויש מקומות שנוהגין לומר "והוא רחום" כמו שאנו נוהגין, עד כאן לשונו. ואפשר שלזה נהגו בקצת המקומות לומר: "שיר המעלות הנה ברכו" וגו' (תהלים קלד).

ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפללה. דייק הטור מדקאמר בגמרא: "ואחר כך אוכל פתו", אלמא כשהגיע זמן קריאת שמע דערבית אסור לקבוע סעודתו עד שיתפלל.

בשעת הדחקו. סמ"ג עשין י"ח וזה לשונו: מתוך כך מדקדק רבינו יעקבש0031, שעיקר קריאת שמע של שחרית – אחר הנץ החמה, שקודם לכן נחשב לילה לכל הפחות לגבי אונס. ובירושלמי דברכות גרסינן: משיאיר המזרח עד הנץ החמה – ארבעה מילין. ועוד מביא ראיה, מדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה (לז:): אף היא עשתה נברשת של זהב בירושלים, בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן קריאת שמע. פירוש: נברשת – זו מנורה, וכן בדניאל: "לקבל נברשתא". ועוד ראיה מדתנן במסכת מגילה: אין מוהלין ולא טובלין ואין מזין וכו' עד שתנץ החמה; משמע שהדברים שמצותן ביום, עיקר זמנן מהנץ החמה, עד כאן לשונו. ועיין בהגהות דף ה משנה מאימתי.


הערה ש0031: רבינו תם. ראה גם תוס' יומא לז: ד"ה אמר, "מיהו רבינו תם פי'" וכו'.

דף ב עמוד בעריכה

א. וכן הא דרשב"י וכו' — נראה דסבירא ליה לרבינו כרשב״א דפרק תפלת השחר דף ל׳, דאמר גבי המחזיק בדרך: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל. וכן פסק הלכות גדולות, דהמשכים לצאת לדרך קודם היום קורא קריאת שמע משיעלה עמוד השחר ומתפלל. והרא״ש והטור סימן נח כתבו כרבינו גבי קריאת שמע. ומן התימה שבפרק תפילת השחר פסק הרא״ש כאבוה דשמואל ולוי, דהוו מצלו לאחר עמוד השחר ואח״כ היו קורין ק״ש בעונתה. וכן הטור סימן פ״ט פסק כאביו ז״ל. והא פליגי הני תרי פסקי אהדדי. ורבינו השמיט ההיא דאבוה דשמואל ולוי בפרק תפילת השחר, דאלמא לא סבירא ליה כוותייהו, וצ״ע. לשון רבינו ישעיה אחרון ז״ל:

ב. כגון מי שהיה משכים לצאת לדרך וכיוצא בו — המשכים לצאת לדרך קודם הנץ החמה, אל יקדים תפילתו לקריאת שמע כדי להחפלל בביתו בעמידה, אלא מוטב שיצא לדרך ויקרא ק״ש בזמנה, כדי לסמוך גאולה לתפילה, ואף על פי שצריך להתפלל כשהוא מהלך, כגון שלא היו בני החבורה ממתינים אותו. וכן חכם המשכים לדרוש ברבים ואינו יכול לעמוד ולהתפלל בשעה שדורש, מותר לו להתפלל בישיבה אחר שקרא ק״ש בתוך הדרשה בעוד שהמתורגמן משמיע דבריו, ואל יתפלל בעמידה קודם שיקרא ק״ש, כמו שביאר מורי זקני הרב; ואחר הדרשה חוזר ומתפלל בעמידה, אף על פי שעבר זמנה. ונראה בעיני, שאם היה להם פנאי לקרות קריאת שמע ולהתעלל קודם לכן הרי אלו קורין ומתפללין, אף על פי שמתפללין קודם הנץ, בין היוצא לדרך בין חכם הדורש, ובלבד שיהיו קורין ומתפללין אחר עלות השחר. ואם יכולין לקבץ להם עשרה – מקבצין להתפלל בעשרה, כמבואר בקונטרס הראיות, עכ״ל:

ג. וליתא לדריב"ל וקיי"ל כר' יוחנן — רב עמרם פליג על זה ואומר דמשום הכי אומרים קדיש בין גאולה לתפילה של ערביה, להודיע דאין צריך לסמוך גאולה לתפלה:

ד. השכיבנו בין גאולה לתפילה — וכתב רשב״א ז״ל: וכן מה שמזכירין ראש חודש בין גאולה לתפילת ערבית אינה הפסק, והוא הדין "ושמרו" שאומרים בשבת, ופסוקים "אלה מועדי" ביום טוב. והטור אורח חיים סימן רס״ז יהיב טעם לפסוקים "ושמרו": בהגהת הרא״ש ז״ל, דבשבת אין צריך לסמוך גאולה לתפילה, הואיל ונפקא לן מ"יענך ה' ביום צרה" דכתיב בתריה "יהיו לרצון אמרי פי", ובשבת לאו יום צרה הוא:

דף ג עמוד אעריכה

א. כגאולה אריכתא דמיא — כתב הרא"ש ז"ל: ותימה על מנהגנו, שאנו מפסיקין בערבית בפסוקי יראו עינינו וקדיש? ואין לומר דסבירא לן כרב, דאמר לקמן בפרק תפילת השחר: "תפילת ערבית רשות", ולכן אין אנו חוששין לסמוך; אם כן, רבי יוחנן דמצריך לסמוך סבירא ליה דהיא חובה, ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ושמא גם רבי יוחנן סובר כמו רב, אפילו הכי מחייב לסמוך. ומנהג זה נהגו אותו ההמון, לפי שבימיהם הראשונים היו בתי הכנסיות שלהם בשדות והיו יראים להתעכב שם עד אחר תפילת ערבית ותיקנו לומר פסוקים אלו, שיש בהן י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות של שמונה עשרה, ותקנו אחרי כן ברכת יראו עינינו וקדיש. והשתא נמי שמתפללין ערבית בבית, לא נתבטל המנהג הראשון. מכל מקום אין להפסיק בדברים אחרים, אלא כמו שנהגו, עד כאן לשונו. וטור סימן רל"ו כתב: יש מן הגדולים שנהגו שלא לאמרם, עד כאן.

ב. ודווקא פרשה ראשונה — רב עמרם והרי"ץ גיאת וריב"א ורש"י פליגי על זה, וסברי דקריאת שמע שעל המיטה הוא העיקר, וצריך לקרות כולו, וגם צריך לברך אשר קדשנו בצוותיו וציוונו על קריאת שמע.

לשון רבינו ישעיה ז"ל: אף על פי שאדם קורא קריאת שמע בבית הכנסת, מצוה לקרותה על מיטתו. וקורא פרשה ראשונה בלבד כמו שמבואר בפרק אחרון, עד כאן. ואולם הנה רביני ישעיה כתב בפרק "היה קורא" בשם ר"ח ז"ל שקורא על מיטתו פרשת שמע והיה אם שמוע, זולתי פרשת ציצית שאין זמן ציצית בלילה, עד כאן. וצריך עיון, דהא איהו סבירא ליה כר"ח ז"ל והתם מיירי נמי שקרא קריאת שמע בבית הכנסת, ואם כן היאך פסק כאן שאינו קורא כי אם פרשה ראשונה.

ג. היכי עביד הכי וכו' להגן שאנילשון ריא"ז: וכן אם יש עליו קדחת, מותר ללחוש עליו ולהתרפא בדברי תורה, הואיל ואין בו מכה, כמו שיתבאר בגמרא בפרק במה אשה יוצאה. וכן ביאר מורי זקני הרב בפרק ידיעות הטומאה במהדורא תנינא, עד כאן לשונו.

ד. שתהא סמוכה למיטתי — ואפילו ללמוד פירש רש"י ז"ל שאסור. ור"י מפרש דבריו, דהיינו דווקא מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, דאיכא למיחש דילמא טריד בגירסיה ויעבור זמן תפילה וקריאת שמע; אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת, אין למיחש, אף על פי שעיקר מצותה עם הנץ החמה.

ה. ועל מיטתי שתהא נתונה — ודווקא עם אשתו, מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב. תוספות.

ו. ואוקמוה בפילת ערבית — כתבו סמ"ג ותוס' דר"י היה רגיל להמתין גם ביום, וגם בבית הכנסת שלנו.

לשון ריא"ז: ונראה בעיניי שלא נאמר כן אלא בתפילת ערבית, שמא יסתכן חבירו יחיד בלילה. וכן ביאר ר"ח. וכן נראה בעיניי, שלא נאמר אלא כשנכנסו שניהם ביחד; אבל אם נכנס זה בסוף תפילתו, אינו חייב להמתין לו, כמו שמבואר בקונטרס הראיות, עד כאן לשונו.

דף ג עמוד בעריכה

הערה א: לשון ריא"ז: ואפילו אם היו שנים כשרים, שאין חוששין להם מפני החשד ומפני המזיקין, חוששין להם מפני המפולת. ואפילו את היתה חורבה בריאה וחזקה, לא יכנס לה אחד או שנים פרוצין, מפני החשד. ואפילו במקום שאין אשה מצויה, שאין לחוש מפני החשד, לא יכנס לה אחד מפני המזיקין, עד כאן לשונו.

הערה ב: ולא ישנהו אלא לצורך גדול, ואין די לו במה שיקבע בית הכנסת להתפלל בה תדיר, אלא גם בבית הכנסת שמתפלל בה צריך שיהא מקומו קבוע וידוע, ולא ישב היום כאן ולמחר במקום אחר, כדאיתא בירושלמי. טור.

הערה ג: בהגהות מיימון: פירש רש"י, שכל פתחי בתי כנסיות שלהם היו במזרח, כדתנן בתוספתא דמגילה, ואחוריהן למערב, והמתפלל אחורי בית הכנסת זהו שהופך אחוריו לכותל מערבי, ששם הצבור מתפללין, ופניו למערב, כמו הצבור. ור"י פירש שהוא במזרח ביהכ"נ, שהוא אחורי העם, ועתה אם הופך עצמו שלא כנגד בית הכנסת, עומד כדו בר, כיוון שאין מתפלל לרוח שהצבור מתפללין שם. ולפירוש רש"י, הא דאמר דכי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה, אף על פי שאין הופך פניו לרוח שהצבור הופכין שם, כיוון שהוא והם הופכין פניהם כלפי הארון. ולפירוש ר"י יהפוך אחוריו לביהכ"נ אם עומד בכהאי גוונא, כדי שיתפלל לרוח שהצבור מתפללין שם. ובשם רב האי מצאתי, דדווקא כשעומד פניו מכוונות כנגד בית הכנסת וכנגד ארץ ישראל, יתפלל ושפיר דמי. עוד מצאתי, "אחורי" חוץ משמע, אפילו לצדדין, וכן נראה, כמו "אחורי הגדר" דסוף מכילתא, וכן "אחר כתלנו", עד כאן.

דף ד עמוד אעריכה

הערה א: לשון ריא"ז: מי שאינו יכול לילך לבית הכנסת, מקבץ עשרה ומתפלל. ואם אינו מוצא עשרה, יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללין. עד כאן לשונו.

הערה ב: ואפילו הוא אנוס, שאינו יכול לילך לבית הכנסת, טוב לו לכוון השעה שהצבור מתפללין. טור.

הערה ג: יש מפרשים, שישהה שיעור ב' פתחים קודם שיתפלל. ואומר מהר"מ ז"ל, דדווקא כשהפתח מביט ברשות הרבים; אבל אם אינו מביט ברשות הרבים, אין לחוש. והטור כתב דבכל עניין צריך שייכנס לפנים מבית הכנסת כשיעור ב' פתחים.

הערה ד: כתב הרא"ש: האידנא טוב הוא שגם תלמידי חכמים ילכו לבית הכנסת להתפלל, כי זמן תפילה לחוד וזמן תורה לחוד, וגם אין תורתנו אומנותנו, וגם אם אין ת"ח מתפלל עם הצבור, ילמדו אחרים ק"ו ממנו ולא יחושו על התפילה, ונמצאו בתי כנסיות בטלות, כי לא ידונו אותו לכף זכות שאינו בא בשביל לימודו. עד כאן טור. ומזה ראיה לאותם תלמידי חכמים שעוסקים בתורה בבית הכנסת ביום הכיפורים בשעה שהצבור מתפללים, ומשמיטים עצמם מלהתפלל אותם התחינות והסליחות והבקשות עמהם, דלאו שפיר עבדי.

הערה ה: כתב הרא"ש: ואם תאמר, הא אמרינן בסוטה פ' ואלו נאמרים: כיוון שנפתח ספר תורה אסור לדבר ואפילו בדבר הלכה, שנאמר: "ובפתחו עמדו כל העם"? ואין לומר: שאני הכא דמהדר אפיה; דאם כן הוה ליה לאתויי מילתא דרב ששת התם, לאשמועינן דבכהאי גוונא שרי. ונראה לי לפרש, הא דקאמר התם אסור לדבר, היינו דווקא בקול רם, לפי שמעכב את אחרים מלשמוע; אבל בלחש שפיר דמי. והא דמהדר אפיה, הוא הדין לא מהדר אפיה מצי למגרס בלחש, אלא רבותא נקט, אפילו במהדר אפיה שנראה כמניח ספר תורה שרי. והוא היה מהפך פניו, כדי שיכוון לבו בגירסתו. והרי"ף פירש, דווקא רב ששת שתורתו אומנותו, אבל להורות לאדם ששואל לפי שעה ולפרש דבר איסור – לא, עד כאן לשונו.

הערה ו: וכן כתב מיימון. אמנם כתב: הני מילי דאסור לספר, בדליכא עשרה דצייתי לספר תורה; אבל אי איכא עשרה דצייתי, שפיר דמי, עד כאן. וסמ"ג פירש דהא דאסור לספר, היינו דווקא בקול רם, לפי שמונע אחרים מלשמוע, אבל בלחש שרי, עד כאן.

דף ד עמוד בעריכה

לשון ריא"ז: יש מגדולי החכמים שהיה מחזיר פניו וגורס תלמודו בשעה שקורין בתורה, ואומרים הגאונים שלא הותרו כן אלא למי שתורתו אומנותו, עד כאן. כתב מיימון: ופסוק שאין לו תרגום, קוראו שלוש פעמים, עד כאן. ויש אומרים שלע"ז שלנו הוי כמו תרגום דידהו.

לשון ריא"ז: ואפילו עטרות ודיבון שאין לו תרגום, קוראו עברית ג' פעמים. ובלבד שלא יקדים ולא יאחר לקרותם, או בתחלת השנה או בסוף השנה, אלא כל פרשה ופרשה קורא בשבת שלה קודם קריאת הצבור. ונראה בעיני שאם אם קורא הפרשה בתוך ימי השבוע שלה הרי זה כמשלים עם הציבור, כמבואר בקונטרס הראיות, עכ"ל.

הערה א: כתב הרא"ש: נראה דכל השבוע מקרי עם הציבור, הואיל וממנחתא דשבתא מתחילין לקרות את הפרשה, אף על גב דלא מקרי קמי שבתא אלא מרביעי ואילך. במדרש יש: ציווה רבי את בניו: אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו את כל הפרשה. ומיהו אם לא השלים קודם, משלים אחר אכילה, עד כאן.

הערה ב: ואפילו עטרות ודיבון — כתב הרא"ש ז"ל: פירש רש"י: שאין בו תרגום. וקשה, דהוי מצי למימר אפילו ראובן ושמעון וכיוצא בהן. ונראה דנקט עטרות ודיבון לפי שיש ספרים שכתוב בהם תרגום, וגם בירושלמי הוא מתורגם, לכך פירש: הא דנקט עטרות ודיבון, אף על פי שאין צורך כל כך בתרגום. אבל ראובן ושמעון וכיוצא בהם אין צורך לקרותם ג' פעמים. מכל מקום נהגו להחמיר כפירוש רש"י. יש מפרשים דהוא הדין לכל הלועזות, לעז שלהן הוי כמו התרגום, כי התרגום הוא בשביל עמי הארץ שאינם יודעים לשון הקודש, ואם כן הוא הדין לעז (לא) [לאלה ה]מכירין בו. ולא נהירא, לפי שהתרגום מפרש כמה דברים שאין להבין מתוך המקרא, כדאמר רב יוסף, אלמלא תרגומא דהאי קרא. ונראה דהקורא בפירוש המקרא יוצא ידי תרגום, כיון שמפורש בו כל מלה ומלה, עד כאן.

הערה ג: לשון ריא"ז: וזמן הנחת תפילין בשחרית הוא משיכיר חבירו בריחוק ד' אמות. והוא שרגיל לראותו לפרקים, שאם רגיל בו תמיד, אפילו בלילה מכירו, כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל, עד כאן לשונו.