פתיחת התפריט הראשי

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רא"ש | מאירי | ריטב"א | רשב"א | רמב"ן | יד רמה | ר' גרשום | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש | בן יהוידע

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן אעריכה

האומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך היו שם נקעים עמוקים עשרה או סלעים גבוהים י' טפחים אין נמדדין עמה פחות מכן נמדדין עמה ואם אמר כבית כור עפר אפי' היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים וגבוהים י' טפחים נמדדין עמה. פרשב"ם דוקא דאמר בית כור עפר דכיון דהזכיר עפר משמע הראוי לזריעה אבל אם לא אמר עפר אפילו כולו סלעים הגיעו דשמא לבנות בית או למשטח בה פירי זבין ליה וכן נמי אם אמר בית כור קרקע אפי' כולו סלעים הגיעו ור"י פירש דאפי' בית כור סתם נמי דכיון דהזכיר בית כור סתמא לזריעה ונקט עפר לרבותא דאפ"ה פחות מכאן נמדדין עמה והכי מסתבר דאין דרך להזכיר בית סאה ובית כור אלא בשדה העומדת לזריעה:

גמ' היו שם נקעים וכו' אין נמדדין עמה. מ"ט אמר רב פפא אין אדם רוצה שיתן מעותיו במקום אחד ויראוהו כשנים ושלשה מקומות הלכך אפילו אינם מלאים מים וראוין לזריעה כי אינו רוצה שירד למטה ויחרוש ואח"כ יעלה למעלה ויחרוש אבל קרקע השוה ימדוד לו ואינו יכול לומר איני רוצה קרקע שתהא מופסקת בסלעים ונקעים וכן משמע לישנא דאין נמדדין עמה דמשמע דשאר השדה נמדד חוץ מסלעים ונקעים ובלבד שלא יהו סלעים ונקעים מפסיקין כל השדה מעבר לעבר אלא שנשאר ריוח ביניהם שיוכל להעביר המחרישה ביניהם דאי לאו הכי שייך למימר אין אדם רוצה שיתן מעותיו ויראוהו כשנים ושלשה מקומות: א"ר יצחק טרשים שאמרו בית ד' קבין. ברוב הספרים כתוב לפני רבי יצחק פסקא דמתני' פחות מכאן נמדדין עמה ועלה קאי מילתיה דרבי יצחק. ורב אלפס לא כתב הפסקא בהלכותיו ואע"פ שדרכו תדיר להביא הפסקא תמיד ורמז לנו דרבי יצחק קאי אכל נמדדין עמה דקתני במתניתין גם אסיפא דקתני ואם אמר כבית כור עפר אפילו היו שם סלעים גבוהים י' טפחים או נקעים עמוקים עשרה נמדדין עמה וקאמר דדוקא בית ד' קבין. וכן פרשב"ם. אמר מר עוקבא והוא שמובלעין בחמשת קבין וא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן והוא שמובלעים ברובה של שדה בעי רבי חייא רובו במיעוטן ומיעוטן ברובו מהו תיקו. בעי ר' ירמיה כשיר מהו כשורה מהו כאיצטדנין מהו עקלתון מהו תיקו. וכיון דסלקו בתיקו נמדדין עמה דמתני' איירי שכבר קבל המוכר המעות מדקתני מהו מחזור לו מעות. תנא אם היה סלע יחידי אפילו כל שהוא אין נמדד עמה ואם היה סמוך למיצר אפילו כל שהוא אין נמדד עמה:

מתני' בית כור אני מוכר לך מדה בחבל פיחת כל שהוא ינכה יתר כל שהוא יחזיר ואם א"ל הן חסר הן יתר אפילו פיחת רובע לסאה או הותיר רובע לסאה הגיעו יותר על כן יעשה חשבון:

גמ' איבעיא להו בית כור סתמא מאי. ופשט רב אשי דסתמא נמי כהן חסר הן יתר דמי וא"ת הא דאמר ר' יצחק לעיל טרשין שאמרו בית ד' קבין אבל יתר משמע דאין נמדדין עמה ואמאי והא מתני' בית כור עפר סתמא קתני וכהן חסר הן יתר דמי ואפילו לא היו שם אותן טרשין כל עיקר אלא היה הקרקע חסר הוה אמר הגיעו וכ"ש השתא. ותירץ רבינו שמשון דהכא מיירי בעומד בתוך השדה ורואה אותה הלכך מסתבר לומר דעד רובע הוי מחילה דאם אינו רואה השדה והתנה עמו למכור לו בית כור פשיטא דלא מצי למיתב ליה בית כור שחסר ממנו שבעה ומחצה קבין ומסתבר דאפי' ע"י נכוי אין חייב לקבלו דמצי לוקח למימר לא היה דעתי לקנות אלא בית כור שלם. והכי איירי רישא דמתני' דהאומר לחבירו בית כור עפר אני מוכר לך והיו שם נקעים וסלעים מש"ה א"ר יצחק בית ארבע קבין אבל טפי חזינן ליה כדליתנהו ואפילו אם לא היה חסר אלא קב חייב להשלים דלא קני אלא בית כור שלם:

מתני' מהו מחזיר לו מעות ואם רצה מחזיר לו קרקע ומפני מה אמרו מחזיר לו מעות ליפות כחו של מוכר שאם שייר בשדה בית תשעת קבין ובגינה בית חצי קב וכדברי ר"ע בית רובע מחזיר לו קרקע. ולא את הרובע בלבד הוא מחזיר אלא את כל המותר:

גמ' ליפות כחו של מוכר אמרינן ליפות כחו של לוקח לא אמרינן והתניא פיחת שבעה ומחצה קבין לכור או הותיר שבעה ומחצה קבין לכור הגיעו יותר על כן כופין את המוכר למכור ואת הלוקח ליקח התם כגון דהוו יקרא מעיקרא וזל השתא דא"ל אי ארעא יהבת ליה הב ליה כזולא דהשתא: שאם שייר בשדה בית תשעת קבין וכו'. אמר רב הונא תשעת קבין שאמרו אפי' בשדה גדולה רב נחמן אמר נותן ז' ומחצה קבין לכל כור וכור ואי איכא יתירא למלאות התשעה קבין דהיינו כל דהו הדרי והלכתא כרב נחמן. תנא אם היה סמוך לשדהו אפי' כל שהוא מחזיר לו קרקע. בעי רב אשי שדה ונעשית גינה גינה ונעשית שדה מאי תיקו ומחזיר לו מה שירצה: ולא את הרובע בלבד וכו' כלפי לייא תני רבא בר רב יצחק לא את המותר בלבד הוא מחזיר אלא את כל הרבעים כולן:

מתני' מדה בחבל הן חסר הן יתר ביטל הן חסר הן יתר מדה בחבל הן חסר הן יתר מדה בחבל ביטל המדה בחבל הן חסר הן יתר דברי בן ננס. בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי בן ננס אבל חכמים אומרים הלך אחר פחות שבלשונות זו ולא ס"ל מ"ט ספיקא הוא ומספיקא לא מפקינן מיניה ממונא ורב סבר כבן ננס דאמר תפוס לשון אחרון דאמר רב הונא אמרי בי רב איסתרי מאה מעי וכו' וקי"ל כל היכא דפליגי רב ושמואל בדיני הלכה כותיה דשמואל וההיא דשוכר מרחץ לחבירו כתבתי בפרק השואל סימן כד דהלכה כרב נחמן דאפילו בא בסוף החדש כולו למשכיר דקרקע בחזקת בעליה קיימת: בסימניו ומצריו פחות משתות הגיעו. רב הונא אמר שתות כפחות משתות והגיעו ורב והודה אמר שתות כיתר משתות וינכה והלכתא כרב הונא דתניא כוותיה פיחת שתות או הותיר שתות הרי הוא כשום הדיינין והגיעו ואע"ג דקפסיק רבהאי גאון בספר מקח וממכר כרב יהודה הלכתא כרב הונא ומהאי טעמא דכתב. רב פפא זבן ארעא מההוא גברא א"ל הואי עשרים גריוין מישחא ולא הויא אלא חמסר אתא לקמיה דאביי א"ל סברת וקבלת א"ל והא אנן תנן פחות משתות הגיעו עד שתות ינכה א"ל הנ"מ היכא דלא קים ליה בגויה מר קים ליה בגויה והא עשרין א"ל דעדיפא כעשרין אמר לך:

סימן בעריכה

תניא רבי יוסי אומר האחים שחלקו כיון שעלה גורל לאחד מהן קנו כולן מ"ט אמר רב אשי בההיא הנאה דקצייתי להדדי גמרי ומקנו להדדי. איתמר שני אחין שחלקו ובא להן אח ממדינת הים רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר מקמצין אמר ליה רבא לרב נחמן לרב דאמר בטלה מחלוקת אלמא הדר דינא אלא מעתה הני בי תלתא דקיימי ואזול בי תרי מינייהו ופלגי ה"נ דבטלה מחלוקת א"ל הכי השתא התם נחית אדעתא דבי תלתא מעיקרא הכא לא נחית אדעתא דבי תלתא מעיקרא. שמעינן מהא דתרי אחי או תרי שותפי דאזיל חד מינייהו ואיצטריך אידך למנתיה דידיה דפלגינן ביניהם ויהבינן ליה מנתיה ולא נטרינן עד דאתי היאך וה"נ אמר רבה ב"ר הונא בי רב ספרא דפלג בלא דעתיה דאיסור בפרק אלו מציאות דף לא: ומהנהו תרי כותאי דפרק איזהו נשך דף סט. ומהכא שמעינן דאין חילוק בין מקרקע למטלטלי ואי תקשה לך מהא דאמר בכתובות פרק אלמנה ניזונית דף ק. יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להן אפוטרופוס ובוררין להן חלק יפה וקאמר התם דאי לאו מה כח ב"ד יפה ה"א אע"ג דלא טעו הגדילו יכולין למחות ברוחות אע"ג דפלוג בגורל דאף בגורל שייך למימר ברירה שיברר האפוטרופוס שיהא חלקו של כל אחד ביחד וא"כ הכא דלא שייך מה כח ב"ד יפה למה לא יוכל למחות ברוחות כשחלקו בלא דעתו וי"ל דשאני התם דכל היתומים קטנים ואין שום אחד מהן תובע לחלוק אבל אם היה אחד מהן גדול ותובע לחלוק בלא כח ב"ד חולקין כי הכא. וה"ר יונה ז"ל כתב דכי אמר התם הגדילו יכולין למחות ברוחות מן הדין אי לאו משום כח ב"ד יפה מיירי שבא כל אחד לעלות הרוח שנוטל אחיו ואומר שאותו הרוח שוה לו יותר ויוסיף בדמיו הלכך דין הוא שתבטל החלוקה שאילו מתחלה קודם חלוקה ירצה אחד מן האחין לעלות אחד מן החלקים בדמים ואין האחין חפצים להוסיף דמים ולעלות על שאר חלקים שומעין לזה שבא לעלות ואין מפילין גורל על אותו החלק עם שאר החלקים לבטל העילוי אבל אם יאמר אחד מן היתומים אחר שהגדילו אני רוצה שנפיל גורל שמא יעלה חלק פלוני לחלקו פשיטא דאין שומעין לו והיינו דפשיטא ליה הכא שאם חלקו השנים שלא בפני השלישי שלא בטלה מחלוקת ואין השלישי יכול לומר שיחזרו ויטילו גורל בפניו דכיון שנעשית החלוקה בשומת ב"ד ובגורל מאי נפקא מינה בפניו או שלא בפניו אבל אם בא השלישי ואמר הריני מוסיף דמים על חלק פלוני שהרי אם הייתי שם בשעת חלוקה הייתי יכול לטעון כך ולברור אחד מן החלקים ע"י עילוי בלא גורל שומעין לו וכן כתבתי לעיל פ"א סימן מו בשם הראב"ד ז"ל: איתמר האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן. ובפ"ק דבבא קמא סימן ו' כתבתי היאך היה יכול לגבות חלקו של אחד מהן כי מן הדין היה לו לגבות מכל אחד כפי חלקו. רב אמר בטלה מחלוקת ושמואל אמר ויתר ורב אסי אמר נוטל רביע בקרקע ורביע במעות. רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הוו ושמואל אמר ויתר קסבר לקוחות הוו וכלקוחות שלא באחריות דמו ורב אסי מספקא ליה אי יורשין הוו אי לקוחות הוו הלכך נוטל רביע בקרקע ורביע במעות אמר רב פפא הלכתא בכל הני שמעתא מקמצין אמימר אמר בטלה מחלוקת והלכה בטלה מחלוקת. פרשב"ם מהכא שמעינן דאחין שחלקו כיורשין הוו ולא כלקוחות וכן היה ר"ת רגיל לפסוק דיש ברירה מדפסקינן הכא הלכה כרב דאמר יורשין הוו ועוד דבנדרים פרק השותפין דף מה: קאמר ר"א בן יעקב השותפין שנדרו הנאה זה מזה מותרין ליכנס לחצר ופסקינן התם הלכה כראב"י וטעמא דר"א בן יעקב משום דיש ברירה כדאמר בפרק שור שנגח את הפרה דף נא: ועוד ראיה מתמורה פרק כל האסורים דף ל. השותפין שחלקו אחד נטל עשרה טלאים ואחד נטל תשעה וכלב שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין ופריך עלה סתמא דגמרא וניפוק חדא להדי כלבא ואינך כולהו לישתרו וההיא פירכא ליתא אלא למאן דאית ליה ברירה כדמוכח פרק בתרא דבכורות דף נז. והא דפליגי בפ"ב די"ט דף לח. רבי יוחנן ור' הושעיא דסבר ר' יוחנן דאף בדרבנן אין ברירה ורבי הושעיא סבר דבדרבנן יש ברירה בדאורייתא אין ברירה ופסיק מר זוטרא הלכה כרבי הושעיא לאו משום דהלכה כמותו בהא דאמר דבדאורייתא אין ברירה אלא בדאורייתא נמי יש ברירה אלא במאי דפליג ארבי יוחנן פסק כוותיה דבדרבנן יש ברירה. ושוב חזר בו ר"ת ופסק דבדאורייתא אין ברירה מההיא די"ט דמשמע דפסק לגמרי כר' הושעיא ומדאמר רבא א"ר נחמן בתחלת האיש מקדש דף מב: האחין לקוחות הן וקי"ל דהלכתא כרב נחמן בדיני ופסקינן נמי לעיל בפרק המוכר את הבית דף סה. דאין להן דרך זה על זה משום דמוכר בעין יפה מוכר אלמא דלקוחות הן והא דפסקינן הכא דבטלה מחלוקת לאו משום דיורשין הוו אלא משום דלהך מלתא כיורשים הוו דמשוינן להו כלקוחות באחריות שאם יטרפו ממנו שיחזור ויחלוק ומצינו למימר שיסלקנו בדמים. והאי דקאמר בטלה מחלוקת משום שרוצה לכלול בפסק אחד ב' אחין שבא להן אח ממדינת הים ואחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן. והא דפסיק בנדרים הלכה כר"א בן יעקב היינו כוותיה ולא מטעמיה דאיהו סבר מטעם ברירה כדמוכח בשור שנגח את הפרה וכן הלשון מוכיח דזה נכנס לתוך שלו ורב הונא פסיק כוותיה משום דחשיב ליה ויתור כדאיתא לעיל בפרק חזקת הבתים דף נז: ואע"ג דמשנת ראב"י קב ונקי היכא דמוכח גמרא דלא. כוותיה לא סמכינן אהא והא דפריך סתמא דגמ' וניפוק חד מינייהו להדי כלבא ואינך לישתרו אין הוכחה מזה דהכי אשכחן בפרק שני דכתובות דף טז. דפריך סתמא דגמרא לימא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים בתולות נישאות אע"ג דקי"ל כשמואל דאמר לעיל דף צב. אין הולכין בממון אחר הרוב:

סימן געריכה

ת"ר שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים אחד אומר במאתים ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במנה ואחד אומר בעשרים סלע ואחד אומר בשלשים סלע נידון במנה ר' אלעזר בן צדוק אומר נידון בתשעים אחרים אומרים עושין שומא ביניהן ומשלשים. והלכתא כת"ק ואע"ג דאמר רב הונא הלכה כאחרים לית הלכתא כוותיה דהא דחי ליה רב אשי דהוא בתראה וקאמר טעמא דאחרים לא ידעינן הלכתא עבדינן כוותייהו:

סימן דעריכה

מתני' האומר לחבירו חצי שדה אני מוכר לך משמנין ביניהם ונותן לו חצי שדהו חציה בדרום אני מוכר לך משמנין בינייהם ונוטל חציה בדרום ומקבל עליו מקום הגדר וחריץ ובן חריץ וכמה חריץ ששה טפחים ובן חריץ שלשה טפחים:

גמ' א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ולוקח נוטל כחוש א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן והא אנן משמנין ביניהם תנן א"ל אדאכלת כפנייתא בבבל תרגימנא מסיפא דקתני סיפא חציה בדרום אני מוכר לך משמנין ביניהן ונוטל חציה בדרום אמאי משמנין ביניהן והא חציה בדרום קאמר אלא לדמי הכא נמי לדמי. תנא חריץ מבחוץ ובן חריץ מבפנים וזה וזה אחורי גדר מבחוץ שלא תהא חיה קופצת וכמה בין חריץ לבין בן חריץ טפח:


הדרן עלך בית כור