עבודה זרה עב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ומאי לא ניתן להישבון דאינו בתורת הישבון אי הכי אימא סיפא בא חבירו ונטלה ממנו נהרג עליה בשלמא רישא משום דצעריה לישראל אלא סיפא מאי עביד אלא ש"מ משיכה בעובד כוכבים קונה ש"מ ההוא גברא דא"ל לחבריה אי מזביננא לה להא ארעא לך מזביננא לה אזל זבנה לאיניש אחרינא אמר רב יוסף קנה קמא א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין מאי הוי עלה [מאי הוי עלה] כדקאמרינן דלמא חומרא דיין נסך שאני ת"ש דאמר רב אידי בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטיה מהא דתנן משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק לא קנה ושניהן יכולין לחזור בהן פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא לה להא ארעא מזביננא לך במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד א"ל כדשיימי בתלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה וכ"ש היכא דא"ל כדאמרי בארבעה א"ל כדשיימי בתלתא ואתו תלתא ושמוה וא"ל אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני קים להו טפי דלמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע:
מתני' נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור:
גמ' תנן התם הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה אמר רב הונא נצוק וקטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך הא אילימא מדתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא לענין יין נסך הוי חיבור אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור הא לענין יין נסך לא הוי חיבור אלא מהא ליכא למשמע מינה תנן נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל
רש"י
עריכהולא ניתן להישבון - ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה:
אמאי נהרג - הא לא קניא להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא:
ומשני האי דנהרג - משום צעריה דישראל:
ומאי לא ניתן להישבון - הא לא שייך ביה הישבון דכיון דעובד כוכבים לא קנייה דישראל היא:
אינה בתורת הישבון - כלומר ה"נ קאמר אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים דכל היכא דאיתא דמרה היא וה"ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחות לאשמועינן דנהרג עליה:
אלא ש"מ משיכה קונה - הלכך קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל ולא ניתן להישבון דרישא דוקא פחות משוה פרוטה דישראל מחיל ולא מיחייב עובד כוכבים לאהדורה:
לך מזביננא לה - וקנו מיניה בקנין:
והא לא פסק - ראשון דמים ולא סמכא דעתיה אקנין דסבר אם ירצה לחזור ירבה עליו בדמים:
דמיו אסורין - אלמא לא קניה משיכה משום דלא פסק קודם לכן הלכך קנין נמי לא מהני:
ה"ג מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרן - קמא בלשון בעיא ובתרא בלשון תימה:
דלמא - מהכא לא פשטינן לקנין דעלמא והכא משום חומרא דיין נסך שאני דאחמירו רבנן למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני:
משך הימנו חמריו ופועליו - הרי שהיה מביא חמריו טעונין פירות ופועליו נושאים בכתף ומשכה חבירו ממנו והכניסן לתוך ביתו לאו משיכה שאין משיכה קונה בבני אדם ופירות כל זמן שהן עלייהו לא קנה:
בין פסק - דמים אחרי כן:
עד שלא פסק - כלומר כל זמן שלא פסק יכול מוכר לחזור בו דביתו לא עדיפא ממשיכה ומשיכה גופא לא קניא אלא אם כן פסק אבל מדד ופסק או פסק ומדד קניא ליה ביתו ולא בעי משיכה: פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בו. דאע"ג דלא מדד כיון דפסק קניא ליה רשותו במשיכה:
מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בו - כל זמן שלא פסק דמדידה לא מהניא מידי ורשותו לא קניא עד דיפסוק אלמא משיכה בלא פיסוק לא קניא:
קנה קמא - דהא פסק וקנו מיניה:
זוזי אנסוהו - זה שנתן לו מאה ועשרין אנסו למכרה וכל כמה דלא יהבו ליה כולי האי לא הוה בדעתיה לזבונה ואיהו אי מזביננא ליה בשוייה קאמר ליה והא לא זבנה מדעתיה אלא בעל כורחיה:
א"ל כדשיימי בתלתא - מזביננא לה ניהלך כיון דנקט לישנא דשומא ונקט תלתא שהן ב"ד סתם לתורת דיינין נחת ואפילו תרי מגו תלתא שמין אותו ואם שלישי חלוק על השנים אזלינן בתר רובא:
כדאמרי בי תלתא - לשון זה לאו בתורת דיינין נחת ולאמירת שלשתן נתכוון:
כדשיימי בארבעה - כיון דנחת לדעות להרבות דעות יותר מכדי ב"ד ודאי לאו לתורת דיינין נחית ולא אזלינן בתר רובא עד דאמרין כולהו דאי חולקין מאי אהנו ליה דעות:
מתני' משפך - טרייטו"ר מלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ומושיבין אותו על פי צלוחית של לוקחין שפיהן צר ושופכין היין מן המידה לתוכו והוא יורד לתוך הצלוחית:
אם יש בו - בשולי המשפך:
עכבת יין - מקום שמתעכבת שם טיפת יין:
אסור - לפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים ובגמרא מפרש ההוא עכבת יין דמשפך במאי מיתסרא:
המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר - ובגמרא מפרש בעובד כוכבים המערה ואיצטריך לאשמועינן את שעירה לתוכו אסור משום כחו והעליון מותר דלא גזור רבנן בכחו למיסר ההוא דגואי:
גמ' הנצוק - קלוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גגין:
קטפרס - מים הבאין מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף:
ומשקה טופח - ואין בו טופח על מנת להטפיח שאם טפח בהן בידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:
אינו חיבור לא לטומאה - אם משקין תלושין הן ונגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקה מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע ונגע טמא במשקה משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע"פ שמחוברין לו:
ולא לטהרה - גממית שאין בה ארבעים סאה ונצוק או קטפרס או משקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם אינה חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:
האשבורן - ביקוע ארץ מליחה שנתבקעה ונקוו שם מים חיבור לטומאה ולטהרה:
ליין נסך - שהמערה מכלי כשר ליין נסך נאסר אף מה שבכלי העליון דרך נצוק:
תוספות
עריכהומאי לא ניתן להישבון. פ"ה דלא שייך ביה הישבון וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל איתיה ותימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזילה ואפ"ה איתיה בתורת הישבון דכתיב והשיב הגזילה ונראה דה"פ מאחר שאין חיוב בה רק משום צערא דישראל אמאי הוצרך לומר ולא ניתן להישבון פשיטא וליכא מ"ד שתהא השבה שייכא ביה וא"ת למאי דפרשי' לעיל דקאמר דמשיכה קונה בעובד כוכבים לכולי עלמא היכא דליכא זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי פריך ומאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר וי"ל דס"ל דאי אינה קונה בעובד כוכבים במקח אף בגזל נמי לא תקנה דלא דמיא למציאה ומתנה דבהיתירא אתי לידיה אבל גזל דבאיסורא אתי לידיה אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל:
ראשונים נוספים
הא דתנן נטל את המשפך אם יש בו עכבת יין אסור. אסור בהנאה קאמר מפני שטפה של יין נסך אוסרת בכל שהוא ופי' עכבת יין לכלוך ובירושלמי כמה דתימר עקובה מדם והיינו טופח על מנת להטפיח דאלו בשתיה אע"פ שאין בו עכבת יין כיון שנאסר היין שבו כשהוא מודד לתוך צלוחיתו של עכו"ם הרי הכלי צריך הדחה מעתה וכל זמן שלא הדיח אוסר היין שבו בשתיה אלא בהנאה קאמר דומיא דרישא דקתני דמיו אסורים וכן נמי סיפא במערה מכלי אל כלי אסור בהנאה קאמר דתערובת היא שהוא מערה לכלי שיש בו יין נסך והיינו דלא קתני ואם לאו מותר אלא ימכר.
ותמהני א"כ למה כתבה רבינו ז"ל למשפך כיון דקי"ל כרשב"ג בכל תערובת סתם יינן וכאן אין בו דמים של יין נסך כלל יכול הוא למוכרו לעכו"ם כולו וכן הוא עצמו מותר בהנאתו שאין כאן הנאת איסור עצמו שיוליך לים המלח כר' אליעזר וי"ל שאפי' נפלה טפה לבור אסור בהנאה עד שיפר' חוץ מדמי יין נסך או יוליך פרוטה לים.
לשון אחר מצאתי בה שאמרודכל דבר שאין מכניסו לקיום ועמד בו יין של איסור לפי שעה אם יבש הכלי אינו צריך הדחה לפי שכבר יבשה טיפת יין נסך שבפניו והיא כלה מאיליה וזה הלשון עולה יפה במשנתנו ובלבד שנאמר שהוא דין מיוחד במשפך מפני שאינו כלי קבול והיין נשפך ממנו מיד וניגב ולא מתערב ביה טופח על מנת להטפיח לא בלע לו אבל בכסי אין הדבר נראה כלל.
הא דתנן התם הניצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור. משמע בגמרא בפ' המביא תניין (גיטין טז,א) דר' יהודה היא דאמר מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות וירד הראשון וטבל וירד שני וטבל השני טמא ר' יהודה אומר אם היו רגליו של שני נוגעות במים אף השני טהור משום דאמרי' גוד אחית.
ומיהו קולא הוא שהקילו חכמים במקוה אבל בשאר מילי לא הוי חבור כדמשמע בפרק המביא וכ"ש לרבנן דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי גבי מקואות השני טמא דלטהרה ולטומאה לא הוי חבור ואם היה דין יין נסך כדין טומאה וטהרה כולן אינן חיבור אפילו ניצוק שסופו ליפול והיינו דדייקי' מקלוח היורד משפת חבית ולמטה אסור ש"מ ניצוק חבור דאלמא אפי' בקלוח שסופו לירד לא הוי חבור למאי דס"דמעיקרא אלא לרב הונא דסבר אפי' בניצוק דמתני' שאינו עשוי ליפול דלטומאה ולטהרה לא הוי חבור הא לענין יין נסך הוי חבור וכ"ש בקטפרס דהוי חבור וכן משקה טופח דאינהו עדיפי מניצוק ומתני' לא זו אף זו קתני.
וכתב ר"ח ז"ל ואע"ג דלא מסתייעא רב הונא מהני מתניתא קי"ל כוותיה דליכא מאן דפליג עליה דרב נחמן לא פליג עליה אלא א"ל מנלך הך סברא דילמא אית בידיה מתניתאדאגמירה מינה אבל לא חלק עליו אלו דברי הרב ז"ל ואע"ג דאמרי'בר' חייא ניצוק תבעי לך כיון דלא פליג עליה לא סמכי' בה דבתר דבעייה לקמאי הדור פשטוה בתראי, ואי ק"ל הא דדייקינן בפ' רי"ש גבי דרב הונא גרגותני גופא במאי מיתסר' בניצוק ש"מ ניצוק חיבור ולא אמרי' מידי הוא טעמא אלא לרב הונא הא אמר רב הונא ניצוק חבור וזו הקושיא היא הכרחית למקצת חכמי צרפת לומר דלרב הונא גופיה לא פשיטא ליה אלא מרישא הוה בעי למידק דחבור ואהדריה רב נחמן מסיפא ומהא ליכא למשמע מינה ולדידיה נמי תבעי ליה כדבעי ליה לר' חייא והיינו דלא אהדר ליה אנא סברא דנפשאי קאמינא כדאיתמר בעלמא בתר בעיא דמנא ליה רב הונא סברא דנפשיה קאמר.
מ"מ הגאונים סומכים לה אדרב הונא דמימרא היא וסבורין שלא הודה לו רב הונא לרב נחמן דממתניתין שמיעא ליה אלא מסבריה אמרה כמ"ש רבינו ורב חסדא נמי כוותיה ס"ל ואע"ג דא"ל כיון דבעיא היא ולא אפשיטה לרב הונא לרב חסדא נמי תבעי ליה ולכתחילה הוא דאזהר עלה דלא מעייל נפשיה בספיקא דרביה למשרייה כיון דלא מתפרש הכי בגמרא דלכתחילה הוא לא סמכי' אשינוי למימר הכי ודקא קשיא לך הא דדייקי' בדרב הונא שמעת מינה ניצוק חיבור י"ל שיטה דתלמודא הוא למידק בה הכי לומר דא"ה מאי קמ"ל הא אמרה חדא זימנא אבל פחסתו (בידו) [בורו] קמ"ל דאפילו למ"ד דניצוק אינו חבור כר' חייא מודה בפחסתו ואינו מתחוור אלא שכן דעת הגאונים ודעת רבינו יצחק בניצוק להחמיר.
וכ"כ רש"י ז"ל אלא שיש לתמוה עליו שהוא פסק כרב ששת שכח עכו"ם מדרבנן הוא ההוא דנפיק לבראי גזרו ביה דלא נפיק לבראי לא גזרו ביה ואף ע"ג דלמדחייא לרב הונא איתמר מיהו ליכא מאן דפליג עליה זוהי טענתו של רש"י ז"ל בזה והיה תמה כיון דקלוח אסור וניצוק חבור הרי מה שבתוך הכלי נאסר בניצוק ושמא קל הוא שהקילו חכמים בכח עכו"ם שאינו נעשה ניצוק בשפיכתו ואינו נכון ורבינו הגדול השמיטה אבל ניצוק עצמו כולן שוין לאסור.
אלא מיהו קנשקנין צריך תלמוד שלפי' רש"י ז"ל ניצוק הוא ומר זוטרא בתרא הוא ובשל סופרים היא ועוד רבה בר רב הונא סבר לה כוותיה ולישנא בתרא קאמרי' עובדא ומעשה רב דודאי בהדי עכו"ם קאמרי' דשתא בקנשקנין מדמייתי לה הכא דאע"ג דמייתי לה בפ' במה אשה לענין שריותא דקנשקנין גופא משום דתרתי ש"מ וברזא דרב פפא דפ' רי"ש הכי משמע דניצוק אינו חבור והאי דלא דייקי עלה מידי משום דלא מתמהי בגמרא דניצוק אינו חבור משום דטהרות בעלמא חמירי מיין נסך.
לטהרה. פי' רש"י ז"ל כגון גממית שאין בה מ' סאה וניצוק או קטפרס מחברם למקוה שלם אינו חבור ולפי דבריו צ"ל שהקטנה עליונה דהא אוקימנא מתני' כר' יהודה דאית ליה גוד אחית ותניא במס' חגיגה פרק אין דורשין ג' גממיות בנחל וכו' העליונ' ותחתונה של עשרים עשרי' סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם ר' יהודה אומר מאיר היה אומר מטביל בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה אלמא לר' יהודה אמרי' גוד אחית ולר' מאיר אמרי' גוד אסיק אלא פשטה דמתני' בשתי גממיות של כ' כ' וניצוק או קטפרס מחברן דכיון דליכא בחדא שיעור מקוה לא מצרפן אבל מקוה שלם מצרפן לר' מאיר ולר' יהודה דוקא בעתיד ליפול משום גוד אחית ומיהו בתוספתא תני עלה וחכמים אומרים אין מטבילין אלא באמצעית שאין קטפרס לעולם חבור ולית להו גוד.
ורבינו בעל התוס' פי' לאו לענין מקואות תניא ולאו ר' יהודה היא אלא דברי הכל היא דקאמרי' בפרק המביא וכי איכא משקה טופח מאי הוי והתנן והניצוק וכו' לא צריכא דאיכא טופח להטפיח הא נמי תנינא טופח להטפיח חבור דילמא לענין מקואות ור' יהודה היא מכלל דמעיקרא ס"ד (דלענין) [דלאו לענין] מקואות היא וכבר מצא אותה שנויה לענין השקה במשקין במס' טהרות פ"ח במתני' וטופח להטפיח חבור אינו שנוי במשנה אלא ברייתא היא והיא שהעמידו לענין מקואות ור' יהודה היא כלומר ובטופח להטפיח וסופו לירד דומיא דמקוה שנמדד משום גוד אחית ומיהו לענין גממיות טופח להטפיח אינו חבור דערוב המקואות כשפוררת הנוד לענין נקב כדאיתא פ"ו דמס' מקואות ולגבי מים צפים כקליפת השום כדתנן לענין קידוש בפ"ו דמס' פרה כך פי' בתוספות בכל זה.
ועוד שנינו שם בפ' ו' דמקואות גבי כותל שבין שני המקואות נפרצו זה לתוך זה על רום כקליפת השום ועל רחב כשפוררת הנוד למדנו לעירוב מקואות במים צפים קליפת השום דהיינו על רום כולו שנפרץ בגבהו.
ההוא גברא דאמר ליה [לחבריה] אי מזבנינא לה לדידך מזבנינא לה וכו': אסיקנא דלא קנה, מדלא פסק דלא סמכא דעתיה, אבל פסק דסמכא דעתיה קנה קמא. וכתב רבנו האיי גאון בספר המקח (שער לז) כגון שקנו מן המוכר ואמר ליה הקניתיך בדמים כך וכך מעכשיו ולכשארצה למוכרה, והקרקע עומד ביד הלוקח, כי האי גוונא קני ואי לא לא קני, ואפילו בדפסק נמי אסקא רב יעקב מנהר פקוד דאי משכח לזבונה לאיניש אחרינא ביותר ממה שפסק עם הראשון דשני קנה ראשון לא קנה, דאמרינן האי זוזי אנסוה.
וזוזי אנסוה דקאמרינן הכא: פירש הר"מ: דכי היכי דאי אנסוה לזבוני לאיניש אחרינא בעל כרחו לא קנה קמא, דאונסא לא מסיק איניש אדעתיה עד דמקבל עליה בפירוש כל אונסא דמתיליד, האי נמי דאמר ליה להאי דמזבין ליה שקליה במאה לא אסיק אדעתיה דמצי לזבונה לאיניש אחרינא במאה ועשרים, דאי אסיק אדעתיה הכי לא הוה מזבין לה ניהליה במאה, אבל ודאי אי אמר ליה בפירוש אי מזבנינא לה לעולם בכמה דמזבנינא לה לדידך מזבנינא לה במאה קנה קמא, דהוה ליה כמאן דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד.
וכתב הראב"ד ז"ל דלא אמרינן זוזי אנסוה אלא היכא דלא בעי ליה האיך למיתן ליה טפי, אבל היכא דבעי למיתן כדמשכח מאידך האי לאו אונסא הוא, ואי מזבנינא לאחרינא בטפי ולא אמלוך בקמא, ובתר הכי שמע קמא ובעי למיתן ליה כי האיך מפיק ליה מניה, דהא כל כמה דלא אימליך בקמא לאו אנוס. וזה תימה, דהא מילתא פסיקתא קאמרינן קנה קמא ולא קנה קמא, ואם איתא דכל היכא דבעי לאוסופי קמא [כמה] דיהיב ביה תניינא קנה לה, לא הוה לן למימר לא קנה, דודאי קנה וביה בעי לאימלוכי, והכין הוה ליה למימר בדמים הללו לא קנה קמא. ועוד הקשה לו הרמב"ן נ"ר דכיון שממכרן הראשון אינו עומד מוכר הוא לכל מי שירצה בתוספת דמים.
והיכא דלא פסק לו דמים ידועים אלא שתלו שניהם פסק דמים בשומת אחרים קנה, דכל כמה (דאין המוכר) [דהמוכר] יכול להעלותן לו כמה שירצה, ואפילו יותר מכדי שווייה,לא סמכא דעתיה עד שיפסוק עמו דמים ידועים, אבל כשתולין דעתן בדעת אחרים והם ישומו אותה בשוויה סמכא דעתם והרי היא קנויה לו, וכדאמרינן כדשימי בי תלתא, כדאמרי בי תלתא, וכולה כדאיתא הכי.
נטל משפך וכו' אם יש בו עכבת יין: יש גורסין עכבת בכ"ף, כלומר שיש גומא במשפך שמתעכב שם היין האסור ואוסר את השאר הנשפך עליו אחר כך. ויש שגורסין עקב בקו"ף, ופירוש לכלוך, וכן נראה מן הירושלמי (ה"י) דתמן אמרי כמה דתימר קרא "עקבה מדם" (הושע ו, ח), והיינו טופח על מנת להטפיח.
ואסור דקתני הכא יש מי שפירש אסור בהנאה, וכן פירש הראב"ד ז"ל, דאלו בשתיה אפילו ליכא בדפני הכלי מיין האסור כדי להטפיח, אלא שנשתמשו בו אחר שעמד שם יין אסור בלא הדחה, הרי זה אסור בשתיה, אלא ודאי כי קתני מתניתין אם יש בו עכבת יין אסור, [בהנאה] קאמר. וכתב הרמב"ן נ"ר דיש לתמוה על הרי"ף ז"ל למה כתבה, דהא קיימא לן (עד, א) כרשב"ג בכל תערובת סתם יינן שמוכרו כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, וכאן אין בו דמים של יין נסך כלל. ותירץ הוא נ"ר דיש לומר דכל שנפל יין נסך לבור ואפילו טפה אחת הכל נאסר בהנאה, עד שיפרש חוץ מדמי יין נסך שבו, או יוליך פרוטה לים המלח. ואינו מחוור בעיני כלל מדאמרינן לעיל (עא, ב) הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דמנא, ואקשינן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל, ואם איתא מאי קושיא דהתם הלא אמרינן חוץ מדמי יין נסך שבו, אלא לא שנא.
ולי נראה דסתם יין נסך דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, וראיה לדבר דהא בריש פרקין (סב, ב) גבי מתניתין דהשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך, איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו, אלמא סתם יין נסך דקתני בכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, דאי לא מאי קא מיבעיא ליה, ומאן פלג ליה דליבעי סתם יינן מאי, ויותר מזה אני כותב למטה גבי משנת יין נסך שנפל לבור (עג, א ד"ה ?), ומשום הכי כתבה רבנו זצ"ל בהלכותיו, דודאי יינן קאמר רב נחמן (עד, א) דיין ביין אסור, כן נראה לי, וכן נראה מדברי רבנו תם ז"ל דהכין סבירא ליה דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, כמו שאנו עתידין לכתוב בעזרת השם יתברך (עג, א ד"ה ?).
ויש מפרשים דכל דבר שאין מכניסו לקיום ועמד בו יין של אסור לפי שעה אם נתיבש הכלי אינו צריך הדחה, לפי שכבר יבשה לחלוחית היין שבפניו והיא כלה לגמרי מאליה, ומתניתין דקתני אם יש בו עכבת יין אסור ליאסר בשתיה קאמר. והראשון נראה לי עיקר דהא משפך נגוב בעינן.
אמר רב הונא הנצוק לטומאה ולטהרה לא הוי חבור, לענין יין נסך הוי חבור, אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך הא וכו': כתב ר"ח ז"ל ואף על גב [דלא מסתייעא] רב הונא מהני מתניתין קיימא לן כוותיה, דליכא מאן דפליג עליה, דרב נחמן לא פליג עליה אלא אמר ליה מנא לך האי סברא, דילמא אית בידיה מתניתא ואגמרא ניהליה ולא חלק עליה, וכן פסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו, וכן כתב רש"י ז"ל בפרושיו (ע"ב ד"ה קטופי) ובתשובותיו (סי' קכט), וכן כתב הראב"ד ז"ל בפירושיו.
ואף על גב דאמרינן בדתני ר' חייא (ע"ב) נצוק תיבעי לך, לא דחינן מימרא דרב הונא משום ספיקא דר' חייא, דמאי דאיבעיא להו לקמאי בתר פשטוה בתראי, ורב חסדא נמי לכאורה משמע דהכין סבירא ליה, מדאמר (ע"ב) להו להנהו סבוותא, כי כייליתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. וליכא למימר דרב חסדא לכתחלה קאמר דצריכין להזהר כיון דאיבעיא ליה (לרב הונא) [לר' חייא] ולא איפשיטא ליה לא להיתר ולא לאיסור איהו נמי איסתפקא ליה ולכתחלה, הא ליכא למימר, כיון דלא אתפרש הכין בגמרא לא סמכינן אהאי שינוייא למישרי ניצוק בדיעבד.
והרב בעל המאור ז"ל (כח, א בדפי הרי"ף) כתב דדעתו נוטה להתירו בדיעבד, דהא קיימא לן (ע, ב) דטהרות עדיפי מיין נסך, ואמרינן דנצוק אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה, כל שכן שיש לנו לומר ביין נסך שאין הנצוק חבור בו ולהתירו בדיעבד. ועוד דרב הונא ורב נחמן אפליגו בהא מילתא, מדאמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך, וכיון דאיפליגו בהא מילתא הוה ליה ספק ובדרבנן הלך אחר המיקל. ועוד דמאי דאיבעיא להו לדר' חייא מסייעא ליה לרב נחמן. ומיהו אנן הא כתבינן דמהא ליכא ראיה לדחויה מימריה דרב הונא, דרב נחמן לא פליג עליה כלל.
אבל מקצת רבותינו הצרפתים ז"ל סבירא להו דאפילו רב הונא לא פשיטא ליה דהוי חבור והביאו ראיה לדבר זה מדדייקינן בפרק ר' ישמעאל (נו, ב) גבי הא דאמר רב הונא התם לא שנו אלא [שלא] החזיר גרגותני לגת וכו', גרגותני גופה במאי מיתסרא בניצוק שמע מינה ניצוק חבור, ודחינן כדאמר ר' חייא בשפחסתו צלוחיתו, הכא נמי שפחסתו בורו, ואם איתא דפשיטא ליה לרב הונא, הא אמר רב הונא ניצוק חבור, אלמא משמע דרב הונא לא פשיטא ליה, אלא דבעי למידק מרישא דמתניתין דהנצוק והקטפרס וכו' דלענין יין נסך ליהוי חבור, ורב נחמן דייק מסיפא דלא הוי חבור, וסלקא כספיקא, דממתניתין ליכא למשמע מינה, והיינו דלא אהדר ליה רב הונא לרב נחמן אנא סברא דנפשאי קאמינא.
ומיהו אין קושיא זו שהקשו רבותינו הצרפתים כדאי לדחות קבלתן של גאונים ז"ל, דדילמא הא דדייקינן התם שמעת מינה ניצוק חבור הכי קאמר, שמעת מינה מיהא דסבירא ליה לרב הונא דנצוק חבור ליין נסך, ואי הכי מאי קא משמע לן הא אמרה חדא זימנא. וסוף דבר, אין לזוז מקבלתן של ראשונים ז"ל.
אינו בתורת השבון: פרש"י ז"ל שום גזלה דגוי אינה בתורת השבון דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא היא דלא קנייה ויש מפרשים אינה בתורת השבון דלא מתקן להויא בחזרה דומיא דישראל והכין מתפרש אפי' המסקנא דגוי קונה במשיכה ונכון הוא אלא סיפא אמאי פי' דהא ודאי אפילו לגבי גוי ליכא לחיוביה מיתה כל היכא דלא קני ליה דהא לא חשיבא גזלה אלא לאו שמע מינה משיכה בגוי קונה וכן הלכה.
כתב רבינו הר"מבן ז"ל וכיון דק"ל הכי המוכר יינו לנכרי לא צריך לאקדומיה ומשקל זוזיה מיניה דכיון דמשכיה קנייה ויין נסך לא הוי למיסר בהנאה עד דנגע בגת ואי נמי איכא עכבת יין הפומא דמנא הא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דאפילו יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי איסור שבו.
ואיכא למידק דהא בדיעבד הוא דשרי רבן שמעון בן גמליאל ויש לומר דאין הכי נמי כשנתערב בשלנו אבל הכא שמתערב בכליו של גוי ודעתו להוליכו ועל דעת כן מודד אפילו לכתחילה מותר והכי ריהטא סוגיין דאמרינן ואי ס"ד משיכה בגוי קונה כו' כלומר ולמה לי לאקדומיה זוזיה ומהדרינן דמשום הכי מקדים זוזי משום דרמי למנא דגוי וזמנין דאיכא עכבת יין הפומא דמנא וס"ל דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאלמא כל היכא דס"ל כרבן שמעון בן גמליאל לא צריך להקדומיה זוזי ואפילו לכתחילה והיינו מטעמא דאמרן כנ"ל לפי דברי רבינו ז"ל ומיהו טוב הדבר לאקדומיה ומישקל זוזי מינייהו כל היכא דאיכא עכבת יין הפומא דמנא אבל משום יין דבארעיתא דמנא לית לן למיחש דמכי מטי האוירא דמנא קנייה או בהגבה אי נקיט ליה בידיה או מדין כליו אף על גב דמנח הארעא דהא ק"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ונראה דמסתמא לית לן למיחש לעכבת יין הפומא דמנח דהא לא שכיח הילכך ליתא לדרב ושלא כדברי הגאון ז"ל שכתב בספר המקח דהלכתא כרב ואפילו בדיעבד דמיו אסורים אם לא הקדים ונטל וזה בודאי אינו בשום ענין מכיון דק"ל כרבן שמעון בן גמליאל וכן תפס עליו רבי' הר"מבן ז"ל.
לדידך מזבננא לך: פרש"י ז"ל וקנו מידו וכן בדין דאי לא במאי קני ולא שיקנו מידו שימכור באותה שעה דההוא קנין דברים הוא ועוד היכי אמרינן קנה קמא אלא שקנו מידו שהוא מוכרה לו מעתה ואם תאמר והא אסמכתא היא יש לומר בדאמר ליה מעכשיו אי נמי דליכא אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי כדפרישנא בדוכתא.
משך ממנו חמריו כו': כבר מפורשת במקומה בפ' הספינה בסיעתא דשמיא.
האי זוזי אנסוה: פירש רש"י ז"ל זה שנתן לו מאה ועשרים אנסיה למוכרה וכל כמה דלא יהבי ליה כולי האי לא הוי דעתיה לזבונא ואיהו אי מזבננא לא מדעתאי ואמר לה והאי לא מדעתיה זבנא אלא על כרחיה עכ"ל. ולפי זה הפירוש שהוא הנכון אף על גב דיהיב ליה קמא מאה ועשרים או יותר לא קנה דהא לא נתקיים התנאי לזבוניה מדעתיה וכן כתב רבינו הר"מבן ז"ל ושלא כדברי הר"אבד ז"ל ומיהו כתב רבינו הר"מבן ז"ל דודאי אי אמר ליה בפירוש אי מזבננא לה (מדעתאי) לעולם בכמה דמזבננא לה לדידך מזבננא לה במאה קנה קמא דהוה ליה כמאן דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד עכ"ל. ולמדנו מן המעשה הזה לפי פירוש רש"י ז"ל ורבי' הר"מבן ז"ל דכל דמתני ואמר אי עבידנא כך וכך שדי קנויה לך או חייב אני לך מאה דלא מחייב אלא היכא דעבר על תנאיה ומדעתיה לגמרי בלא שום צד אונסא ואפילו כי האי אונסא דאנסוה זוזיה בעלמא עד דלתני בהדיא.
כדשיימי בי תילתא כו': אפי' תרי מיגו תילתא פי' כשומת בית דין ואף על גב דקיימא לן דכל דלא פסק זוזי לא גמר והקנה התם הוא בשמכר סתם דמוכר סבר שמא יזלזל לוקח דמיו הרבה ולוקח סבר שיעל' הרבה אבל בשמכר לפי מה שיפסקו אחרים גמרי ומקנו. וכל מאי דאמרינן תרי מגו תלתא וכן כל מאי דאזלינן בתר רובא דוקא כשהיה שם המיעוט ואמר דעתו וכדברירנא במסכת סנהדרין.
אמר כדשיימי בי תילתא ואתו בי תילתא ושיימנהו כו': ק"ל דאי בדשיימוה קמאי בברירת שניהם או מדעתם מאי טעמא דרב פפא ואי בדשיימוה שלא מדעתו מאי טעמא דרב הונא בריה דרב יהושע ויש לומר דלעולם בשלא שמוה בברירתו לפי שלא היה רוצה לברור וחברו ברר שלשה לפניו ולא מיחה ורב פפא סבר דאפי' הכי דינא דמעכב ורב הונא סבר דכיון שסירב בתחילתו שלא לבא לברור ולא מיחה בברירתו של זה אין לו לחזור ולברור על הספק שאינו הולך אלא בעקפין ומדקאמר דילמ' קמאי קים להו משמע דכל היכא דחזינן ודאי דאידך קים להו אפילו רב הונא בריה דרב יהושע מודה דדינא קאמר כיון שלא נעשית הברירה ראשונה לדעתו אבל נעשית לדעתו שוב אין שומעים לו מכיון דשמוה אבל אם עדין לא שמוה ודאי חוזר בו וישומו אותו אידך דידעינן ודאי דקים להו טפי כנ"ל.
מתני' נטל את המשפך ג"ה ורש"י ז"ל אם יש עכבת יין פירוש מקום שמתעכבת שם טיפת יין וכן פי' רש"י ז"ל אבל יש גורסין עקבת יין בקו"ף וכן נראה בירושלמי דגרסינן התם מהו עקבת יין כההוא דמלכלך כד"א עקובה מדם אסור פירוש ואפילו בהנאה ותנא דינא קתני ומיהו הא אית ליה תקנתא לרבן שמעון בן גמליאל דאמר יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי איסור שבו ואנן קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דמיו מותרין ורבינו אלפסי ז"ל שכתבה בהלכותיו ואף על גב דפסק כרבן שמעון בן גמליאל משום דסבירא ליה דאסור בשתיה קאמר או דמוקים ליה ביין נסך ודאי דבההיא לית הלכת' כרבן שמעון בן גמליאל:
אין שם עכבת יין מותר: פירוש ואפילו בשתיה ואף על גב דלא עבד ליה הדחה ויש למדין מכאן דכל שאין מכניסו לקיום וסגי ליה בהדחה הוא הדין אם נתיבש הכלי שהיין מותר בדיעבד לפי שכבר יבשה לחלוחית היין שבפניו ונראה שאין לנו לומר כן דדילמא שאני משפך שאין לו קבול ואפילו כדי עכבת יין כל דהו ואין תשמישו אלא דרך העברה בעלמא מורי רבינו.
תנן התם הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינן חיבור לא לטומאה ולא לטהרה: פירוש לטומאה שאם יש כאן שתי גממיות זו למעלה וזו למטה ויש בהן משקין תלושין ויש בניהן ניצוק דהיינו קלוח היורד דרך אויר או קטפרס והוא הקלוח היורד בקרקע ונקרא חרדלית גם כן או ששניהם בקרקע שוה ויש בניהם משקה טופח שלא להטפיח ונגע באחת מהן טמא שמא היא טמאה וחברתה טהורה שאין הנצוק והקטפרס משקה טופח מחברן להיותן כא' ואפי' נגע הטמ' במשקה הטופח שביניהן הוא לבדו טמא והגממיות טהורות וכדפרש"י ז"ל ודקתני שאין חבור לטהרה פרשה רש"י ז"ל לענין עירוב מקואות שאם אין באחת מהן ארבעים סאה אין הנצוק והקטרס והמשקה טופח מצרפן לעשותן מקוה שלם והטובל שם לא עלתה לו טבילה ואף על גב שגופו עולה בהם והקשו בתוספות מדאמרינן בפרק אין דורשין שלשה גוממיות בנחל בתחתונה עשרים ובעליונה עשרים וחרדלית של גשמים עוברת ביניהם אמר רבי יאודה מאיר היה אומר מטבילין בין בתחתונה ובין בעליונה ואני אומ' בתחתונה ולא בעליונה דאמרינן גוד אחית ולא אמרינן גוד אסיק ולפי מה שפירש רש"י ז"ל בפרק המביא מניין לא הוה קשה שיהא אפשר לומר דשאני התם שיש באמצעית מקוה שלם והכא מיירי כשאין באחת מהן עשרים אבל כאן פירש רשי ז"ל שאינן חבור לטהרה ואף על פי שיש בעליונה מ' סאה ומיהו עדין קשה דמשמע דדוקא משקה טופח אינו חבור במקואות הא טופח על מנת להטפיח חבור וכדתניא טופח על מנת להטפיח חבור וכן פרשה רש"י ז"ל בפרק המביא גט לענין עירוב מקואות וקשיא דהא תנן במס' מקואות ומייתינן לה בפ"ק דיבמות עירוב מקואות כשפופרת הנאד בעביה ובחללה כשתי אצבעות חוזרות למקומן אלמא לא סגי בטופח על מנת להטפיח ור"ת ז"ל תירץ שהנקב צריך שיהא רחב באותו השעור אבל המים העוברים בתוכו סגי בטופח להטפיח והקשה ר"י ז"ל דשעורא דמים גופיהו תנן במסכת מקואות עירוב כקליפת השום שהוא יותר מטופח להטפיח ועוד דכיון דהתם בפרק המביא מייתינן מעיקרא הא דנצוק והקפטרס והדר מייתינן אידך דטופח על מנת להטפיח חבור ודחינן דלמא ההיא לענין מקואות ורבי יאודה היא מכלל דאידך לאו לענין ערוב מקואות היא כלל לכך פי' ר"י ז"ל דלטהרה דקתני הכא אינו אלא לענין השקה דטהרת משקי' טמאים שאם יש בגממיות משקין טמאין תלושין ויש מקוה שלם בגממית אחרת ונצוק או קפטרס ומשקה טופח ביניהן לא הוי חבור לטהר את המשקין באלו הושקו במקוה והשת' הוי לטהרה דומיא דלטומאה דמיירי לענין טומאת משקין וכדפרש"י ז"ל גופיה.
והראיה דלענין השקה מיירי דלעיל מיניה קתני מקל שהיא מלאה משקין טמאין כיון שהציקן למקוה טהרה טהרו הנצוק והקטפרס כו' וההיא נמי בטופח על מנת להטפיח חבור לענין השקה היא והא דמייתי תלמו' בפרק המביא הנך דהשקה למפשט בעיא דידים טהורות לחצאין ולא מייתי מאידך דמקואות היינו משום דמסתבר ליה לתלמודא לדמויי טהרת ידים לענין טהרת השקה ולא לענין המקואות והיינו נמי דמשני דילמא ההיא לעיין מקואות ורבי יאודה הוא כלומר וכיון דלענין מקואו' מיירי תו ליכא לדמויי לה בעיא דידיה וכדפי'. ולשיטת רש"י ז"ל דמעיקרא הוה מדמי לה למקואות צריך לדחוק ולפרש דהכי קאמר לענין מקואות ורבי יאודה היא ומטעם גוד אחית כדמסיק ואזיל ממאי דמייתי עלה מההיא דמקוה שיש בו ארבעים סאה מצומצמו' וירדו שנים וטבלו' בזה אחר זה כו' רבי יאודה אומר אם היו רגליו של א' נוגעות במים אף השני טהור ומטעם גוד אחית המים שעל גופו בנהר כיון שהמים שעל גופו עתידין לירד למטה ומשום הכי נמי הא דאמרינן דאיהו עביד עירוב מקואות גם כן בטופח על מנת להטפיח כשיש בעליון מ' סאה והוא גם כן ראוי לירד הא לאו הכי מודה הוא שאין עירוב מקואות אלא כקליפת השום דמסתמא לא פליג רבי יאודה עליה כל זה מיסודו של ר"י ז"ל וכן פרשה רבינו הר"מבן ז"ל ובמסכת גטין הארכתי בה יותר בס"ד מורי רבינו.
אמר רב הונא הנצוק כו' חבור ליין נסך: פירוש לא מדין מגע שאין נגיעה בדבר לח אלא מדין תערובת שעושה הנצוק כאלו הם מחברם ומערבם וכאידך דלטומאה ולטהרה מעתה אפילו למאן דאמר נצוק חבור אינו אוסר העליון אלא בשתיה בלבד למאי דק"ל כרבן שמעון ן' גמליאל דסתם יינם אפילו יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי איסור שבו והכא הרי אין האיסור למעלה ואינו נמכר עמו ומזה הטעם גם כן אומרים רבותי' שאם העליון מזוג במים אין בו דין נצוק למאי דק"ל דיין שנתערב ביין ויש בו מים שרואין את היין שהוא מינו כאילו אינו והמים שאינן מינו רבים עליו ומבטלו ככל מין ומינו ודבר אחר ואף על פי שאין במים שביין ששים ביין שלמטה דכי בעינן ששים היכא שהאיסור מעורב בו ממש ונותן בו טעם אבל הכא הרי אינו נותן טעם עוד היה אומר מורי והר"אה ז"ל שאין נצוק אוסר אלא כשהתחתון אסו' בהנאה שאז ראוי לאסור במשהו אבל כשאינו אסור אלא בשתיה אינו אוסר בתערובתו אלא בנותן טעם כשאר איסורין וכיון שכן אף נצוק שבו אינו אוסר כלל שהרי אין בו בנותן טעם בעליון.
אלא מהא ליכא למשמע מינה: כתבו בתוס' דכיון דשתיק ליה רב הונא ולא אמר ליה אנא סברה דנפשאי קאמינא משמע שאין לו טעם אחר לאסור נצוק ודלא פשיטא ליה מילתא אלא דהוה ליה ספקא אי דייקינן מרישא או מסיפא והיינו דפרכינן על ההיא גרגותאי דרב הונא שמע מינה נצוק חבור אלמא לרב הונ' וגופיה ספק' הוא דאי לא מאי קושיא וליכא למימ' דקושיין לומר דהא אמרה רב הונא חדא זימנא דלא דייק הכא וההוא לישנא כלל אבל הגאונים ז"ל סוברין דרב הונא פשיטא ליה דהכין דינא והלכתא כותיה דליכא אמורא דפליג עליה בהדיה ואפילו רב נחמן לא פליג עלה אלא דאמר ליה מנא לך הא דאלמא אית בידיה דרב הונא מתניתא דלגמרה מינה ולא שחילק עליו וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל הלכתא כרב הונא וכן כתב הר"אבד ז"ל ואף על גב דבדרבי חייא אמרינן דנצוק תיבעי ליה לא דחינן פשיטותא דבתראי משום ספקא דרבי חייא ומיהו הר"ז הלוי ז"ל כתב דדעתו נוטה להתירו דהא מילתא דספקא הוא ובדרבנן הלך אחר המקל ועוד דהא קיימ' לן דטהרות עדיפי מיין נסך ותנן שאין הנצוק חבור לטהרה כל שכן שיש לנו לומר שאינו חבור ביין נסך להתירו בדיעב' מיהת וקרובו מורי הר"א הלוי ז"ל הוא מן המתירי' והיה אומר שאף רבו היה סובר כן להלכה מההיא דקנישקניז ואפי' לכתחילה אלא שלא רצה לפרסם כן שלא לזלזל ביין נסך מפני כבודן של גאונים ז"ל והיתה אצלו כהלכה ואין מורין כן ושכן קבל מפי ז"ל ומורינו הר"שבא נר"ו הולך בדרך הגאונים ז"ל להחמיר ולדברי הכל מותר לערות לכלי של גוים כל זמן שאין בו יין שלא נגע בו הגוי בפיו או בידו בכונה כפי מה שכתבנו לעיל ודעת מורי ורבו ז"ל אעפ"י שיש בו יין וכמו שכתבתי לעיל ודוק ונכרין דברי אמת שאין לאסור נצוק בדיעבד.
מהדורא קמא:
פיסקא נטל את המשפך כו' לא פחסתו צליחותו תיפשוט ניצוק תבעי קשיא לי כיון דר' חייא מפרש למתני' ותני שפחסתו צלוחיתו ומש"ה אסור היכי לא מצי למיפשט מינה דניצוק אינו חיבור. ואי ניצוק הוי חיבור אמאי איצטריך רבי חייא לפרושי מתניתין שפחסתו צליחותו. עיין במהדורא בתרא. ופסקא דהילכתא פסק המורה דניצוק חיבור. וכך פסק גם רבינו זצוק"ל וכך פסק גם רב"י מפאס זצוק"ל אבל בהלכות גדולות לא מצאתי זכר לנצוק כלל:
מהדורא תנינא:
האי זוזי אנסי' פי' דלא הוה מזבן לי' במאה ואי אמרת קמא ליקני נמצא שאין רצונו למוכרה והוא אי עזביננא קאמר. ואפילו אם רוצה הראשון ליתן ק"כ אינו קונה שזה הוא מכר אחר וכבר קנה שני:
מהדורות תליתאה ורביעאה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה