קטגוריה:רות ב כב
נוסח המקרא
ותאמר נעמי אל רות כלתה טוב בתי כי תצאי עם נערותיו ולא יפגעו בך בשדה אחר
וַתֹּאמֶר נָעֳמִי אֶל רוּת כַּלָּתָהּ טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר.
וַתֹּ֥אמֶר נׇעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃
וַ/תֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑/הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗/י כִּ֤י תֵֽצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔י/ו וְ/לֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖/ךְ בְּ/שָׂדֶ֥ה אַחֵֽר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב כב.
טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו
טוֹב בִּתִּי
זאת הפעם השניה ביום אחד שנעמי קוראת לרות "בִּתִּי". בתחילת היום היא אישרה לה ללכת לשדה ללקט שיבולים אולי היא תמצא חן בעיני מישהו, ונעמי ענתה לה "לְכִי בִתִּי" (ביאור:רות ב ב).
ניתן להבין את האהבה של רות לנעמי. היא רואה בה בת, ומנסה לשכנע אותה להיות כבתה, ממושמעת ומסורה. רות באמת מאוד מסורה כדבריה "אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" (ביאור:רות א טז), ובהמשך בתוקף הנסיבות רות אומרת: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי (אֵלַי), אֶעֱשֶׂה" (רות ד ה). אולם למרות זאת רות אף פעם לא קוראת לה 'אימי', ואפילו לא קוראת לה בשמה 'נעמי'. ניתן להבין שרות היא פחות חמה מנעמי. רות היא מסורה, חרוצה, נאמנה, אבל רגשית היא קרירה. רות לא הודתה לבועז על הארוחה שהוא העניק לה, היא אפילו לא מודה לבועז כאשר הוא מודיע לה, שבאותו היום הוא יפתור את בעייתם ונותן לה "שֵׁשׁ שְׂעֹרִים" מתנה (ביאור:רות ג טו).
נעמי שמעה את כעסה של רות שבועז פקד עליה, לדעתה, "גַּם כִּי אָמַר אֵלַי, עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין, עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי" (ביאור:רות ב כא), שזה לא היה נכון, כי בועז לא אמר לה להדבק לנערים, ולא פקד עליה לעבוד בשדה שלו עד סוף הקציר. היא חשבה שבועז דורש שהיא תעבוד עבודת פרך בליקוט, במשך כל ספירת העומר. היא כעסה על בועז, לא הודתה לו על האוכל שהוא העניק לה, ולא התחשבה בעובדה שהוא הקל עליה את הליקוט, מליקוט גרעינים לליקוט שיבולים.
טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו
נעמי מאמינה שרות אמרה את האמת בדיוק. היא מנסה להרגיע אותה בנעימות לבצע את פקודת בועז, כי זאת הדרך היחידה שלהן לזכות בליבו - לעשות את פקודתו במלואה. רות אמרה לבועז: "וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחֹתֶיךָ" (ביאור:רות ב יג), אבל עכשו נעמי מנסה לשכנע אותה להיות שפחה של בועז, ואפילו אם הוא ידרוש לשכב איתה (כפי שאשת פוטיפר דרשה מהעבד יוסף) היא חייבת להסכים, כי אז היא תהיה אשתו בביאה, ויבום נעשה רק בביאה - טעות, חוסר ידע, שגיאה אינן משחררים - כפי שקרה לתמר ולבנות לוט.
סביר שנעמי ידעה שבועז מתעניין ברות ונחלת אלימלך והוא בוחן את רות. סביר שהיא הבינה שנערותיו של בועז ירגלו וידווחו לו מה רות עושה, כפי שמאוחר יותר היא הזהירה אותה: "אַל תִּוָּדְעִי לָאִישׁ [או לְאִישׁ (הניקוד אינו מחייב)], עַד כַּלֹּתוֹ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת" (ביאור:רות ג ג) כאשר רות הלכה לגורן לשכב למרגלות בועז. לא נאמר שנעמי הזהירה את רות שהנערות מרגלות אחריה, כדי לה להפריע לבחינה של רות - האם היא "אֵשֶׁת חַיִל" (ביאור:רות ג יא).
בועז ונעמי חששו שערפה תבוא ליהודה ותדרוש שבועז יגאל אותה, במיוחד אם הגואל הראשון יקח את רות. לכן נעמי מעודדת את רות להמשיך לעבוד בליקוט, ואם ערפה תשמע מה קרה לרות, שהפכה למשרתת עניה ללא גואל וללא עתיד, היא תמנע מלשוב ליהודה.
נַעֲרוֹתָיו ובשום פנים ואופן לא הַנְּעָרִים
בועז אמר: "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (ביאור:רות ב ח). רות שינתה את דברי בועז, כדי להראות את רוע ליבו, ואמרה שבועז אמר לה: "עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין" (ביאור:רות ב כא). ונעמי בעדינות מתקנת חזרה: "תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו". כלומר נעמי לא מאמינה שבועז אמר "הַנְּעָרִים", והיא לא חושבת שבועז הוא רע לב.
בועז אמר לרות "וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי" (ביאור:רות ב ח), וגם נעמי אמרה: "טוֹב בִּתִּי כִּי תֵצְאִי עִם נַעֲרוֹתָיו". משמעות הפקודה היא ברורה: בועז ונעמי, באיסור חמור ביותר, ממליצים ופוקדים עליה: 'תדבקין עם הנערות', נערות בלבד, חס וחלילה אל תדבקי לבחורים או לנערים. כל עתידה תלוי בהחלטה שלה וביצרים שלה. בלי להגיד לה בפרוש הם בחנו אותה מה היא תעשה ואם היא ראויה להגאל.
וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר
נעמי ממשיכה ואומרת: "וְלֹא יִפְגְּעוּ בָךְ בְּשָׂדֶה אַחֵר" ואין קשר בין הבעיה לתשובה הזאת. רות התלוננה שהיא תצטרך לעבוד עבודת פרך במשך כל הקציר. שלדעתה בועז פקד עליה עינויים קשים, והיא לא מצאה חן בעיניו מספיק כדי שהוא יגאל אותה במקום. רות לא רוצה ללכת לבועז, אלא למצוא גואל אחר שאינו "אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל" (ביאור:רות ב א) ואינו מחלק פקודות לאנשיו, ומענה את קרובתו.
אולם נעמי, כן עונה לה. במילים ספורות היא אומרת: 'אין לנו ברירה. חייבים לבצע את פקודתו, אחרת אין לנו סיכויים איתו. הוא גיבור חיל, ורק הוא יעיז לזלזל בחוק האוסר לשאת מואביה מתועבת ויש עונש לעשר דורות, ורק הוא עשיר ותקיף לקחת אותך מהגואל הראשון, ולגאול בכסף את נחלתו של אלימלך. את תלכי עם נערותיו, וכך לא תפגעי בשדות. הוא המגן שלך. הוא הודיע לאנשיו לא להכלים אותך ולא לגעור בך. הוא בוחן אותך. תמשיכי בעבודה ותראי לו. את תעברי עת הבחינה. את ראויה להיות בת ישראל. את ראויה להיות אימו של מלך ישראל.'
נעמי מסבירה לרות, שבגלל שהוא כל כך תקיף, אנשים נשמעים לו ועושים את רצונו, ורק הוא יכול להתעלם מחוק האיסור על מואבי לבוא בקהל ישראל. ובנוסף, בגלל תקיפותו ומגבלותיו הוא לא מצא אישה שתסכים להיות איתו, ולכן הוא רווק וחופשי לשאת אותה. היא לא תהיה אישה שניה, צרתה. היא תהיה הגבירה, ובנה ירש גם את נחלתו של בועז וגם את נחלתו של אלימלך. בועז הוא הפתרון האידיאלי ואין גואל טוב ממנו.
וכך רות וויתרה והמשיכה לעבוד עד סוף הקציר, למרות שלמעשה בועז לא התכוון שכך יקרה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "רות ב כב"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.