קטגוריה:רות ב יט
ותאמר לה חמותה איפה לקטת היום ואנה עשית יהי מכירך ברוך ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ותאמר שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַתֹּאמֶר לָהּ חֲמוֹתָהּ אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם וְאָנָה עָשִׂית יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַתֹּ֩אמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/תֹּאמֶר֩ לָ֨/הּ חֲמוֹתָ֜/הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַ/יּוֹם֙ וְ/אָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖/ךְ בָּר֑וּךְ וַ/תַּגֵּ֣ד לַ/חֲמוֹתָ֗/הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָשְׂתָה֙ עִמּ֔/וֹ וַ/תֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָ/אִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛/וֹ הַ/יּ֖וֹם בֹּֽעַז׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום (כל הפרק)
רש"י (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(יט) "ותאמר". כי מן המאכל שנתנו לה מורה שלא לקטה בין העניים רק שעשתה איזה עבודה לאיש ונתן לה לחם וקליות עבור עבודתה והלקט שהביאה מורה שכל היום לקטה ולא עסקה בענין אחר, ועז"א איפה לקטת היום שהוא תמוה על רוב הלקט ואנה עשית שבהכרח עשית איזה פעולה אצל איש שלכן נתן לך לאכול כי אין נותנים אוכל ללוקטי הלקט, עכ"פ נראה שאיש אחד עשה לך מצד החסד והכיר אותך שמצאת חן בעיניו יהיה מכירך ברוך, ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו ר"ל שהגידה מה הדבר שעשתה עמו, כי הוא אמר לה שבעבור שעשתה חסד עם חמותה ובעבור שנתגיירה ע"כ מצאה חן בעיניו וע"כ נתן לה לאכול כי דבר זה הוא אצלו כאלו עשתה לו נחת רוח ודבר טוב בעיניו, ופרשה הדבר כי שם האיש (שדברים האלה נחשבים אצלו כאלו עשיתי עמו איזה טוב) הוא בועז שהוא שופט ישראל ודברים כאלה נוגעים לו כאילו קבל ממני איזה מעשה להנאתו:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:רות ב יט.
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם, וְאָנָה עָשִׂית, יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ
אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם
נעמי דאגה כל היום. רות אמרה שהיא יוצאת ללקט בשיבולים (ביאור:רות ב ב). נעמי לא ידעה לאיזה שדה רות הלכה. נעמי ראתה את הכמות האדירה של שעורה - שק של 39.3 ליטר ששוקל מעל 20 קילוגרם. נעמי חששה שרות עבדה בזנות. אין ספק שנעמי לא חשבה שרות גנבה את שק השעורים ממגורה או אסם של מישהו.
נעמי מגבילה את הליקוט ליום אחד "הַיּוֹם". נראה שנעמי חושבת שרות אספה את השק הזה במשך מספר ימים, אבל היום היא הביאה אותו לביתן.
אולם כדי להסתיר את חששה, נעמי שואלת את רות "אֵיפֹה לִקַּטְתְּ הַיּוֹם"? כאילו שהשאלה היחידה היא 'איפה?' הן רות אמרה שהיא תלקט, אז סביר שהיא ליקטה.
גם המשך השאלה פונה למקום "וְאָנָה עָשִׂית", אבל משמיט את המילה 'ללקט', כלומר נעמי פותחת אפשרות שרות היתה במקום אחר, וזכתה בשק בלי ללקט בשיבולים.
יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ
נעמי חוששת שרות זכתה בשק בדרך שונה מליקוט בשדה. מאוד קשה לאסוף כל כך הרבה, ובעל השדה לא ירשה לעני אחד לקחת שק שלם, שזה אוכל למשפחה גדולה לזמן רב. למרות שנעמי חוששת שרות עבדה בזנות, היא מברכת את האדון שהעניק לרות את שק האוכל, ואומרת: "יְהִי מַכִּירֵךְ בָּרוּךְ", לא חשוב מי הוא ואיך קרה שקיבלת.
וַתַּגֵּד לַחֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ
רות סיפרה לנעמי מה קרה בשדה. היא סיפרה שהניצב על הקוצרים דיבר איתה. שהיא סיפרה לו שהיא מואביה ששבה עם נעמי. היא סיפרה על האדון שבא במקרה לשדה, ראה אותה, דיבר עם הניצב, דיבר איתה, האכיל אותה, הרשה לה ללכת אחרי הקוצרים ולפני הנערות, וכך היא אספה שק שלם.
המשפט לא כל כך מדויק: "אֲשֶׁר עָשְׂתָה עִמּוֹ" נשמע כמו זנות - רות לא עשתה עימו דבר, מלבד להיות בנוכחותו ולאכול מצלחתו, וליקטה בשדה שלו. רות לא אמרה את המילים האלה, העורך כתב את זה כדי לתאר מה קרה בשדה, ולהכין אותנו לעתיד, בו רות תעשה עימו (ביאור:רות ג ו).
וַתֹּאמֶר שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם, בֹּעַז
רק בשלב האחרון מודיעה רות לנעמי את שם האיש - בועז, כדי ליצור מתח בסיפור.
למעשה בועז לא אמר לה את שמו. הוא קרא לה בתי, האכיל אותה והורה לנערים לא לגעור ולא להכלים אותה, אבל את שמו הוא לא אמר לה. קשה לדעת מי גילה לרות את שם האדון. אולי היא שאלה את הניצב על הקוצרים, אולי שם בעל השדה היה כתוב על שער הכניסה, אולי חיות העבודה נשאו את הסימן של בועז, אולי היא שאלה והנערות או הנערים סיפרו לה.
אין פיסוק וניקוד במקור, כך שאנו לא יודעים האם נכתב:
- וַתֹּאמֶר: "שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם [הוא] בֹּעַז." - וכך גם רות אומרת שהיא היתה עם איש ועשתה עמו במשך היום, ושם האיש הוא בועז.
- וַתֹּאמֶר [את] שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי [עשתה] עִמּוֹ הַיּוֹם: "בֹּעַז" - וכך העורך חוזר בשנית על הצורה המשונה שלהיות בשדה שלו זה 'לעשות עימו'.
כך או כך, אנו מבינים ששם האיש שעזר לה הוא בועז, והיא, בעתיד, 'תעשה עימו' ממש.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "רות ב יט"
קטגוריה זו מכילה את 3 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 3 דפים.