רבינו אשר על הש"ס/פסקי הרא"ש/שבת/פרק יז

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רבינו חננאל | רב ניסים גאון | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: רבינו אשר | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סימן א

כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן אע"פ שנתפרקו בשבת ואין דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן:

גמ' אע"פ שנתפרקו בשבת ולא מיבעיא בחול אדרבה נתפרקו בשבת מוכנין הן ע"ג אימן ונתפרקו בחול אין מוכנין. אמר אביי ה"ק כל הכלים הניטלין בשבת דלתותיהן ניטלין עמהם ואע"פ שנתפרקו בחול ניטלין בשבת ואינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן שדלתות הבית קבועין הן ולא הוכנו לטלטול. ת"ר דלת של שידה תיבה ומגדל נוטלין אבל לא מחזירין. ושל לול של תרנגולין לא נוטלין ולא מחזירין שהוא קבוע בקרקע ויש בנין וסתירה בקרקע. אבל של שידה תיבה ומגדל נוטלין דאין בנין וסתירה בכלים. והא דאין מחזירין גזירה שמא יתקע ומיחייב משום מכה בפטיש:

מתני' נוטל אדם קורנס לפצוע בו אגוזים. קורדום לחתוך בו את הדבילה. מגירה לגור בה את הגבינה. מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. מחט של יד ליטול בו את הקוץ. ושל סקאין לפתוח בו את הדלת:

גמ' האי קורנס בין קורנס של אגוזים בין קורנס של נפחים בין קורנס של זהבין אבל קורנס של בשמים אסור כדר' חייא בר אבא א"ר יוחנן דכיון דקפיד עליה מייחד ליה מקום כסיכי זיירי ומזורי דאמר רב חנניה בר שלמיה משמיה דרב הכל מודים בסיכי זיירי ומזורי כיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום. ירושלמי זיירי דעצר בהו. מזורי דחביט בהו. וסיכי הן יתידות:

סימן ב

ת"ר פגה שהטמינה בתבן וחררה שהטמינה בגחלים אם מגולה מקצתה מבעוד יום מותר לטלטלה ואם לאו אסור לטלטלה רבי אליעזר בן תדאי אומר תוחב בכוש או בכרכר והן ננערות מאיליהן. אמר רב נחמן הלכה כר' אליעזר בן תדאי: מחט של יד ליטול בה את הקוץ האי מחט מיירי בשלימה אבל מחט שניטל עוקצה או חורה אסור כדרבא אבל מחט חדשה שלא ניקבה עדיין שרי:

סימן ג

אסוכי ינוקא רב נחמן אסר ורב ששת שרי וקי"ל כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי ואסוכי ינוקא פירש"י שמחליקין לקטן סדר אבריו שמלפפין אותו וקושרין אותו בבגדים ליישר אבריו. וצ"ל דמיירי ביום שני דאילו ביום הלידה רב נחמן גופיה שרי ליה לקמן בסוף פ' מפנין קכט. ור"ח ז"ל פי' אסוכי אסובי ינוקא כשנופלת ערלת הגרון של התינוק החיה משימה את אצבעה בפיו ומסלקת את הערלה למקומה ופעמים שמקיא התינוק ופריך וא"ש הא דפריך עלה והא אין עושין אפיקטוזין:

סימן ד

מתני' קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אינו מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת. ר' יוסי אומר כל הכלים ניטלין בשבת חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה:

גמ' אמר אביי חרבא דאושכפי וסכינא דאשכבתא וחצינא דנגרי כיתד של מחרישה דמי. טעמא דהני משום דקפדי עלייהו שלא יפגמו וכן נמי סכין של מילה ואיזמל של ספרין וסכין של סופרים שמתקנין בהן קולמוסין כיון שמקפידין מלעשות בהן תשמיש אחר אסור לטלטלן בשבת:

סימן ה

מתני' כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך:

גמ' מאי לצורך ומאי שלא לצורך. אמר רבא דבר שמלאכתו להיתר בין לצורך גופו בין לצורך מקומו ואפילו מחמה לצל. דבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו ולצורך מקומו אין מחמה לצל לא. ואף רב סבר כוותיה דרבא דאמר רב מר שלא יגנב זהו שלא לצורך ואסור טעמא דשלא יגנב הא לצורך גופו ולצורך מקומו מותר. רב מרי בר רחל הוה ליה הנהו סדיותא בשמשא אתא לקמיה דרבא א"ל מהו לטלטלינהו אמר ליה שרו דהא חזו לך. א"ל אית לי אחריני חזו לאורחים אית לי נמי לאורחים אמר ליה גלית אדעתך דכאביי סבירא לך לכ"ע שרי לדידך אסור. א"ר אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב מכבדות של מילת מותר לטלטלן בשבת אבל של תמרה לא וכן א"ר אלעזר. והני מילי מחמה לצל אבל לצורך גופו או לצורך מקומו אף של תמרה מותר לטלטלן דקי"ל דבר שמלאכתו לאיסור בין לצורך גופו בין לצורך מקומו מותר אבל מחמה לצל לא. פירוש מכבדות של מילת כמו זנב שועל וכיוצא בו שמכבדין בו את המילת. והאידנא דקי"ל כר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר הוי מכבדות של תמרה דבר שמלאכתו להיתר ואפי' מחמה לצל שרי. ואין לסמוך על זה אלא כאשר כתבתי לעיל פ' המצניע סי' ג דאף ר' שמעון מודה דאסור לכבד הבית במכבדות לפי שמזיז עפר ועצמות ואבנים ממקומן:

סימן ו

מתני' כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין ובלבד שיהו עושין מעין מלאכה שברי עריבה לכסות בהן פי חבית ושל זכוכית לכסות בהן פי הפך. ר' יהודה אומר ובלבד שיהו עושין מעין מלאכתן שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן:

גמ' אמר רב יהודה אמר שמואל מחלוקת שנשברו בשבת דמר סבר מוכן הוא ומותר ומר סבר נולד הוא ואסור אבל נשתברו מע"ש ד"ה מותרין הואיל והוכנו למלאכה אחרת מבעוד יום והלכתא כרבנן. ואומר בעל הלכות משמיה דרב צמח גאון דהלכתא כר' יהודה דקי"ל ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה. והאי טעמא לאו דווקא דכי אמרינן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה ה"מ היכא דפליגי בהדיא אבל היכא דדברי ר' מאיר סתם ור' יהודה הוא דפליג בהדיא לא אמרינן ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה אלא הלכה כסתם דאע"ג דפליגי בהדיא בברייתא כיון דסתם לן תנא כר' מאיר הלכתא כוותיה ולא חיישינן למחלוקת דברייתא. אמר רב נחמן הני לבני דאשתייר מבניינא שרי לטלטלינהו בשבת הואיל וחזו למיזגא עלייהו. שרגינהו ודאי אקצינהו. אמר רבא חרס קטנה מותר לטלטלה אפילו ברשות הרבים. ואזדא רבא לטעמיה דרבא הוה אזיל בריסתקא דמחוזא איתווסן מאני טינא אתא שמעי שקל חספא וקכפר ליה רמו ביה רבנן קלא אמר לא מיסתיא דלא גמירי מיגמר נמי מיגמרו אילו הוה בחצר מי לא הוו מכסי ביה מאני השתא נמי חזי לדידי: אמר רב יהודה אמר שמואל מגופת חבית שנפחתה מותר לטלטלה בשבת. תניא נמי הכי מגופת חבית שנפחתה היא ושבריה מותרין לטלטל בשבת. ולא יספות ממנה שבר לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה. ואם זרקה לאשפה מבעוד יום אסורה:

סימן ז

אמר בר המדורי אמר שמואל קרמא של מחצלת מותר לטלטלו בשבת. מ"ט אמר רבא בר המדורי אסברא לי מחצלת גופו למאי חזיא לכסויי ביה עפרא האי נמי חזי לכסויי ביה טנופא. פי' קרומיות של מחצלת שיורי מחצלת שבלתה: א"ר זירא אמר רב שיורי פרוזמיות אסור לטלטלן בשבת אמר אביי במטלניות שאין בהן ג' על ג' דלא חזיין לא לעניים ולא לעשירים. פירוש פרוזמיות בלאות של טליתות כדאמר בפרק קמא דסוכה דף יא. רב עמרם חסידא רמא תכלתא לפרוזמא דאינשי ביתיה:

סימן ח

ת"ר שברי תנור ישן הרי הן ככל הכלים ומותר לטלטלן בחצר דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר אסור לטלטלן בשבת. העיד ר' יוסי משום ר' אליעזר ב"י על שיורי תנור ישן שמטלטלין אותן ועל כיסוי שלו שאינו צריך בית יד. והלכה כר' מאיר כדכתיבנא לעיל סימן ה' וכר' אליעזר בן יעקב דאמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כסוי הכלים דמתא מחסיא דלית להו בית אחיזה כמאן כר' אליעזר בן יעקב:

מתני' האבן שבקרויה אם ממלאים בה ואינה נופלת ממלאין בה. ואם לאו אין ממלאין בה. זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת. קשורה אין שאינה קשורה לא גזירה שמא יקטום:

סימן ט

ר"א אומר פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו:

גמ' אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ביו"ט ואין צריך לומר בשבת. לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב. רש"י פי' דלא מיקרי אהל עראי אלא בעשיית הגג למעלה אבל בעשיית הדפנות לא מיקרי אהל עראי והביא ראיה מפרק כל גגות דף צג: דאיתמר כותל החצר שנפל רב אמר אין מטלטלין אלא בד' אמות ושמואל אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה והא דרב לאו בפירוש איתמר וכו' דרב ושמואל הוו יתבי בההוא חצר נפל גודא דביני ביני אמר שמואל שקולו גלימא ונגודו התם אהדרינהו רב לאפיה וכו' ולשמואל למה לי למיעבד הכי הא אמר זה מטלטל עד עיקר מחיצה וכו'. שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. אלמא משמע אהל בדפנות שרי למיעבד ורב שהקפיד לא על עשיית המחיצה אלא על טלטול הגלימא ארבע אמות בחצר. ומהאי טעמא מחק רש"י גירסת הספרים בפרק כיצד משתתפין דף פו: גבי הא דקאמר התם פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מע"ש למחר פרסו סדינים על גבי העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו ופריך ופירסו בתחלה מי שרי והאמר ר' יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי וכו' ורש"י מחקו שם דלא מיקרי עשיית אהל בעשיית דפנות אלא ה"ג מי שרי כלומר היאך הביאו הסדינין בחצר או במבוי כל זמן שלא היתה שם מחיצה. ור"ת הקשה לפי' מאי פריך מי שרי והלא היו יכולין להביאו דרך מלבוש. ועוד ע"כ שייך איסור אהל אף בדפנות דבעירובין פרק מי שהוציאוהו דף מד. גבי עשיית דופן סוכה פריך והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחלה ומשני הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית. הלכך נראה לר"ת ז"ל דשייך שפיר בעשיית דפנות איסור אהל היכא דצריך הוא למחיצה להיתר טלטול או להכשר סוכה אבל בשאינו צריך לה אינו אלא תוספת בעלמא ושריא הלכך מפליג בסוכה בין דופן שלישית לרביעית. ובעירובין פריך שפיר לכתחלה מי שרי כיון שנעשית המחיצה להיתר טלטול. וההיא דכל גגות הקפיד רב על עשיית המחיצה דלדידיה להיתר טלטול עיקרה נעשית אבל לשמואל לא נעשית להיתר טלטול. ועיקר פלוגתא דר' אליעזר ורבנן הכא באהל דעשיית דופן דפקק החלון משמע בחלון שבכותל דאי בגג הוה ליה למימר ארובה כההיא דמשילין פירות דרך ארובה ומיהו באהל שבגג נמי פליגי כדמוכח לקמן פרק תולין דף קלז: דמייתי הך פלוגתא גבי תליית משמרת שהיא כעין גג וכן משמע פרק בתרא דעירובין דף קב. גבי הנהו דיכרי דהוו בי רב הונא דביממא הוו בעו טולא ובליליא הוו בעו אוירא אתא לקמיה דרב א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר הוי מוסיף על אהל עראי ומותר דמשמע דהיינו נמי תוספת אהל עראי דפליגי בה רבי אליעזר ורבנן. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו מאי בין כך ובין כך א"ר אבא בר כהנא בין קשור בין שאינו קשור והוא שמתוקן והלכתא כחכמים ואע"ג דסתם לן תנא כר' אליעזר בנגר הנגרר שם קיימא לן כי האי סתמא אחרינא דתנן לקמן דף קנז. מדבריהם למדנו שפוקקין וקושרין בשבת משום דמעשה רב. תימה דרב אלפס פסק הכא כר' אבא בר כהנא דלא בעי קשור אלא מתוקן והאי מתוקן לאו בתקון מעשה איירי אלא במחשבה בעלמא כמו שהוכיח רבינו תם מדאמר אנא דאמר כרבן שמעון בן גמליאל דאמר מתוקן ואע"פ שאינו קשור ולרבן שמעון בן גמליאל סגי במחשבה ומשמע דלגמרי סבר כוותיה דגבי ר' יוחנן דוקא הוא דקאמר סבר ליה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא. ובעירובין פסק כר' יהודה בנגר הנגרר דבעי קשור מדאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהודה אמר רבא והוא שקשור בדלת. ונראה לי דלית ליה הא דרבי יוחנן דאמר כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגר הנגרר אלא סבר דבנגר שתוחבו בקרקע דמי קצת לבנין הלכך בעינן קשירה לאפוקי מאיסור בנין אבל פקק החלון לא שייך ביה בנין כלל וסגי במחשבה לאפוקי מאיסור טלטול. ומסתייען מילתיה מדשמואל דפסק בנגר הנגרר כר' יהודה ולעיל בפרק במה טומנין דף נ. סבר שמואל כרשב"ג גבי חריות של דקל שגדרן לעצים דסגי במחשבה אלא ודאי צריך לחלק כדפרישית וכן צריך לחלק עוד לדברי רב אלפס ז"ל דהכא פסק כר' יוחנן דפליג עליה דרבן שמעון בן גמליאל בחדא ומצריך תורת כלי בקנה שהתקינו להיות פותח ונועל בו ולעיל בפרק במה טומנין פסק הלכה כרשב"ג בחריות של דקל דסגי במחשבה אלא היינו טעמא לפי שקנה הוא לצורך נעילת בית ודמי קצת לנגר הנגרר חמיר טפי וצריך תיקון כלי. והנה עתה שלשה חלוקים בפסק זה לדברי רב אלפס. בפקק החלון סגי במחשבה כמו בחריות של דקל. ובנגר הנגרר צריך קשירה לאפוקי מאיסור בנין. ובקנה שהוא פותח ונועל בו צריך תקון כלי. ור' יוחנן מדמי פקק החלון ונגר הנגרר להדדי וסבר דהלכה כרבי יהודה מדמוקי רבנן כר' יהודה. וגם בירושלמי פסק בהדיא כר' יהודה ובקנה סגי בתקון כלי או שמא סבר דתקון כלי וקשירה שוין הן ומועיל תקון כלי אף בנגר הנגרר:

סימן י

גרסינן בסוף עירובין דף קב. שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לן מר מהני מילי דאמרת לן משמיה דר' יוסי בכיפי דארבא אמר ליה הכי אמר ר' יוסי הני כיפי דארבא בזמן שיש בהן טפח אי נמי אין בהן טפח ואין בין זה לזה שלשה טפחים למחר מביא מחצלת ופורס ומוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי. הנהו דיכרי דהוו להו לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח ולמחר פרסיה עלייהו דמוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי:

סימן יא

תניא קנה שהתקינו בעל הבית להיות פותח ונועל בו בזמן שקשור ותלוי פותח ונועל בו אין קשור ותלוי אין פותח ונועל בו אמר רשב"ג אם היה מתוקן אע"פ שאינו קשור. אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. ודוקא כשיש תורת כלי עליו פירש רש"י שראוי לעשות תשמיש אחר. ולא נהירא לרבינו תם דאי שיש תורת כלי עליו ממש שעושין בו מלאכה אחרת איצטריך לאשמעינן דכלי ניטל לצורך גופו. ונראה לי דרש"י לטעמיה דמפרש כוליה שמעתין משום איסור בנין לכך צריך שיהא כלי גמור לאפוקי מאיסור בנין. ור"ת פירש תורת כלי היינו שתקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך אפילו אין ראוי לדבר אחר כמו חריות של דקל שאינם ראוים לשום תשמיש אלא לישיבה וחשיב לרבנן דרבן שמעון בן גמליאל מעשה מה שקושרו והכינו לכך. ובאבנים נמי אמרינן לעיל דף קכה דסגי להו בשפשוף וגרסינן בעירובין דף קב. ההוא שריתא פירוש קורה דהוה ביה ר' פדת דהוו שקלי ליה בי עשרה ושדי אדשא ולא אמר להו ולא מידי אמר זו תורת כלי עליה:

סימן יב

מתני' כל כסוי הכלים שיש להן בית אחיזה ניטלין בשבת. אמר ר' יוסי בד"א בכסוי קרקעות אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלין בשבת:

גמ' אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן והוא שיש תורת כלי עליהן. דכולי עלמא כסוי קרקעות אם יש להן בית אחיזה אין אי לא לא כסוי כלים אע"ג דלית להו בית אחיזה שרי. כי פליגי בכלים וחברינהו בארעא ת"ק סבר גזרינן ורבי יוסי סבר לא גזרינן. והלכתא כתנא קמא. ונראה לי שגגת סופר דאיהו גופיה הביא לעיל הא דאמר רבינא כמאן מטלטלינן האידנא כסוי תנורא דמתא מחסיא דלית להו בית אחיזה כרבי אליעזר בן יעקב ורבי יוסי אמר משום רבי אליעזר בן יעקב ואזיל לטעמא דהכא ורב אלפס ז"ל כתב ולית הלכתא כתנא קמא וטעה הסופר:

הדרן עלך כל הכלים