קטגוריה:משלי יא ח

הפסוק מתאר אירוע, שבו צדיק היה בצרה ונחלץ מהצרה, והרשע בא במקומו. באיזה אירוע מדובר? ומה משמעותו המעשית של הפסוק?

1. כמה מחכמי התלמוד פירשו את הפסוק על משה: "אמר רבי ינאי: כתיב (שמות ב) ויברח משה מפני פרעה - ואפשר לבשר ודם לברוח מן המלכות?! אלא, בשעה שתפס פרעה את משה, חייבו להתיז את ראשו, וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה. הדא הוא דכתיב (שיר השירים ו) צוארך כמגדל השן - זה צוארו של משה. ר' אמר רבי אביתר: ולא עוד, אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו" [תליינו] "והרגתו. הדא הוא דכתיב (שמות יח) ויצילני מחרב פרעה. לי הציל, וקוסנתר נהרג. רבי ברכיה קרא עליו: (משלי כא) כופר לצדיק רשע. רבי אבון קרא עליו צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו" (תלמוד ירושלמי, ברכות סג.).

לפי סיפור זה, הפסוק מתאר את מעשי ה' - ה' עושה נס, הצדיק ניצל, והרשע - שרצה לפגוע בו - נהרג במקומו.

והמשמעות המעשית: במלחמה בין צדיקים לרשעים, יש להשקיע יותר בהגנה מאשר בהתקפה: מספיק שנשקיע בלהגן על הצדיקים ולהציל אותם מצרה, כי על כל צדיק שנצליח לחלץ מהצרה, יבוא רשע תחתיו, וכבר לא יהיה צורך להילחם ברשעים באופן ישיר: "כי אין מידת הדין מתפייסת עד יבוא אחר תחתיו" (מצודת דוד).

2. במדרש רבה, אסתר ד: פירשו את הפסוק על בני יששכר בפרס: כשושתי לא רצתה לבוא לפני אחשורוש, אחשורוש פנה לבני יששכר, שנחשבו חכמים גדולים, וביקש מהם עצה. בני יששכר אמרו לו שאינם יכולים לייעץ, כי אין להם אורים ותומים, והם מטולטלים בגלות, וחכמתם כבר 'לא מה שהיתה פעם'. אז אחשורוש פנה לשרי פרס ומדי, והם אכן נתנו לו עצה - להרוג את ושתי - עצה שאחשורוש בסופו של דבר התחרט עליה.

לפי סיפור זה, הפסוק מתאר תוצאה טבעית של ענוה - הצדיק, העניו, המכיר במגבלות חכמתו, לא ממהר לייעץ, וכך ניצל מטעויות שעלולות לעלות לו ביוקר; אבל הרשע, הגאוותן, ממהר לתת עצות, ונופל בצרה במקום הצדיק.3. גם מלבי"ם קישר את הפסוק למגילת אסתר - להמן ומרדכי: אם הרשע מכין רע על הצדיק, הסוף יהיה שהצדיק יינצל, והרשע ייענש באותו רע שהכין לצדיק (ראו במאמר "הרשע מעניש את עצמו").

והמשמעות המעשית: לפעמים דבר רע שקורה לצדיק נועד דווקא לחלץ אותו מצרה, כדי שרשע יבוא תחתיו. למשל: הרשע מכין עץ לתלות את הצדיק, ובסוף נתלה עליו בעצמו; או: הרשע מגרש את הצדיק מביתו, ואז בא שיטפון ושוטף את הבית עם הרשע בתוכו.4. אחד מחכמי התלמוד פירש את הפסוק על עצמו, באירוניה מסויימת: "עבד זקן אחד הלך וצבע את שער ראשו וזקנו. בא לפני רבא ואמר לו "קנה אותי!". אמר לו רבא: אמרו חז"ל: "יהיו עניים בני ביתך" (עדיף להעסיק עניים מאשר לקנות עבדים). בא לפני רב פפא בן שמואל, והוא קנה אותו. יום אחד אמר לו [רב פפא לעבד]: "השקני מים!"; הלך העבד ושטף את ראשו וזקנו; אמר לו: "ראה, אני זקן יותר מאביך!" קרא על עצמו "צדיק מצרה נחלץ, ויבוא אחר תחתיו "..." (תלמוד בבלי, בבא מציעא ס:, מתורגם לעברית).

לפי סיפור זה, הפסוק מתאר תוצאה טבעית של עשיית חסד או של קיום דברי חכמים - הצדיק, המשתדל במיוחד לקיים את דברי חכמים ולעשות חסד עם עניים, ניצל מצרה; והאחר - מי שאינו מקפיד על כך - נופל בפח במקומו.

והמשמעות המעשית: לא להתפתות לקנות "מציאות", אלא ללכת בתמימות, לקיים דברי חכמים ולעשות חסד, וכך להינצל מצרות.

5. אבל הסיפור המפתיע ביותר נמצא באחד ממשלי השועלים של רבי מאיר. "אמר השועל לזאב: "בוא עמי ואראך מקום לאכול ולשבוע". בא לו על הבאר, ועל שפתו מוטל עץ, והחבל מושכב עליו, ובשני ראשי החבל, שני דליים קשורים."

"נכנס השועל בדלי העליון והכביד וירד למטה, ודלי התחתון עלה.""אמר לו הזאב: "למה אתה נכנס לשם?"" "אמר לו: "יש כאן בשר וגבינה לאכול ולשבוע", והראה לו דמות הלבנה במים כדמות עגול כמין גבינה עגולה." "אמר לו: "היאך ארד"?" "אמר לו: "הכנס אתה בדלי העליון". נכנס והכביד וירד, ודלי שהשועל עליו, עלה." "אמר לו: "היאך אני עולה"?" "אמר לו: "צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו, לא כך כתיב ומאזני צדק..."?!" (בבלי סנהדרין לט).

הסיפור מפתיע, כי השועל הוא לא בדיוק סמל ל"צדיק". ייתכן שרבי מאיר רומז כאן על כיוון מחשבה לפתרון בעיות: כשאנחנו נמצאים עמוק בבור, אנחנו יכולים להשתמש ברשע כדי לצאת מהבור. כשאנחנו נמצאים בצרה, ואנחנו רואים רשע לידנו, במקום להתעצבן על הרשע אנחנו יכולים להשתמש בו כדי לצאת מהצרה. לדוגמה: במדינת ישראל ישנם ארגונים המחרימים את המדינה ואת מוצריה. אז אפשר להתעצבן עליהם ולחוקק חוקים נגדם, אבל אפשר גם להשתמש בהם כדי לצאת מהצרה. כיום הצרה העיקרית שלנו היא התדמית השלילית שלנו בעולם. אז כשיש ארגונים ישראליים שמחרימים אותנו, אנחנו יכולים למנף את העובדה הזאת כדי לפרסם בכל העולם "תראו איזו מדינה אנחנו - מאפשרים אפילו לאזרחים שלנו להחרים אותנו! איפה תמצאו עוד מדינה כזאת במזרח התיכון?". כך נהפוך את הבעיה - לפתרון. "התשובה - בגוף השאלה". "צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו".

1. גם הפסוק הבא מדבר על צדיק שנחלץ, (משלי יא ט): "בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ, וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ". שם הכוונה, כנראה, לאדם שמנסה ללכוד את רעהו ע"י דברי חנופה*; הצדיק ניצל מדברי חנופה אלה כי יש לו דעת, הוא יודע ומכיר את מעלותיו וחסרונותיו ואינו נופל בפח; אבל הרשע, הגאוותן, מאמין בקלות לדברי חנופה, ולכן נופל בפח בקלות - "צדיק מצרה נחלץ, ויבוא רשע תחתיו".

2. בהמשך הספר ישנו פסוק דומה, (משלי כא יח): "כֹּפֶר לַצַּדִּיק רָשָׁע, וְתַחַת יְשָׁרִים בּוֹגֵד". שם פירשנו שזו עצה לשלטון - לחייב את הרשע לשלם כופר במקום הצדיק*.

3. הפסוק שלנו מדבר על אנשים פרטיים; בספר ישעיהו ישנו פסוק דומה המדבר על עמים, (ישעיהו מג ג): "כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֶיךָ, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, מוֹשִׁיעֶךָ; נָתַתִּי כָפְרְךָ מִצְרַיִם, כּוּשׁ וּסְבָא תַּחְתֶּיךָ"*.