ביאור:משלי יא ד

משלי יא ד: "לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת."

תרגום מצודות: ביום בא עברה (כעס) מאת המקום, לא יועיל העושר לכופר הנפש, כי העומד עליו בוז יבוז למרבית ההון; אבל צדקה מצילה מן המיתה.

תרגום ויקיטקסט: כל ההון (הרכוש), שהאדם צובר, לא יועיל לו ביום שבו יקרה אסון העובר וחורג מהמקובל; אולם מעשי צדקה, שהאדם עושה בעזרת הונו, יצדיקו אותו בעיני ה' ויצילו אותו ממוות.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא ד.

דקויות

יום עברה

עֶבְרָה היא כעס. מי כועס על מי?

1. על-פי הפשט, ה' כועס על האדם או על העם. המילה עֶבְרָה קשורה לפועל עָבַר ומציינת כעס העובר וחורג מהרגיל (מלבי"ם), אסונות גדולים וכבדים (ראו "הקבלות").

בזמנים כאלה אין ערך לכסף, גם מקלט אטומי לא יעזור. רק מעשי הצדק שעשה האדם בכספו הם שיעזרו לו להינצל ממוות (רבי יצחק, ראש השנה טז ב; רבי יהודה, בבא בתרא י א).

שני סיפורים יפים ממחישים את הרעיון שבפסוק:

"שמואל ואבלט (שם חכם נכרי, והיה חוזה בכוכבים) היו יושבים, וראו קבוצת אנשים הולכים לכיוון האגם. הצביע אבלט על אחד מהאנשים, ואמר לשמואל: איש זה הולך ולא יחזור - יכיש אותו נחש והוא ימות. אמר לו שמואל: אם בן ישראל הוא - יילך ויחזור. עוד הם יושבים, הלך אותו האיש וחזר. קם אבלט, בדק את מעילו של אותו אדם, ומצא נחש כרוך עליו, חתוך לשני חלקים. אמר לו שמואל: מה עשית? אמר לו: יש לנו מנהג בקבוצה, שבכל יום, כל אחד מאיתנו מביא אוכל לסעודה המשותפת. היום, היה אחד מאיתנו שלא היה לו אוכל, והיה מתבייש. אמרתי להם: היום אני אאסוף את האוכל. כשהגעתי אליו, עשיתי את עצמי כאילו אני לוקח ממנו, כדי שלא יתבייש. אמר לו: מצוה עבדת. יצא שמואל ודרש: וצדקה תציל ממות - ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה" (תלמוד בבלי שבת קנו:, תרגום לעברית).

"אמר רבי אבא: אם נתת מכיסך צדקה - הקב"ה משמרך מן הפיסין ומן הזימרת ומן הגלגלות ומן הארנוניות. מונבז המלך עמד ובזבז כל נכסיו לעניים. שלחו לו קרוביו ואמרו לו 'אבותיך הוסיפו על שלהן ועל של אבותיהן ואתה ביזבזתה את שלך ואת של אבותיך?!' אמר להם: 'כל שכן! אבותי גנזו בארץ ואני גנזתי בשמים, שנאמר (תהילים פה) "אמת מארץ תצמח, וצדק משמים נשקף"; אבותי גנזו אוצרות שאין עושין פירות, ואני גנזתי אוצרות שהן עושין פירות, שנאמר (ישעיהו ג) "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו"; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו, שנאמר (תהילים צז) "צדק ומשפט מכון כסאך וגו'"; אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות, שנאמר (משלי יא) "ולוקח נפשות חכם"; אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר (דברים כד) "ולך תהיה צדקה"; אבותי גנזו בעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר וצדקה תציל ממות, והלא הוא מת [בסופו של דבר?!] אלא, שלא ימות לעולם הבא" (ירושלמי פאה ג א).

2. על-דרך הדרש, הציבור כועס על העשיר. יש עשירים, שהציבור מאשים אותם בשחיתות (ע"ע "שיטת השקשוקה"), מתמלא עליהם בעֶבְרָה ואף רוצה לפגוע בהם. עשירים אלה מנסים לפעמים להשתמש בהונם כדי לטהר את שמם, למשל בונים אצטדיונים או מחלקות בבתי-חולים. אבל ההון הזה לא מועיל להם - הציבור עדיין שונא אותם בגלל מעשי העוול שעשו. רק התנהגות צודקת וישרה תציל את האדם מזעם הציבור.

הקבלות

בדברי הנביאים ניתן למצוא אזהרות רבות מפני תקופות של אסון, שבהן לא יהיה ערך לכסף:

(צפניה א יח): "גַּם כַּסְפָּם גַּם זְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה'..."
(יחזקאל ז יט): "כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה, כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם בְּיוֹם עֶבְרַת ה' נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ כִּי מִכְשׁוֹל עונם הָיָה"
(יחזקאל כז יב): "תַּרְשִׁישׁ סֹחַרְתֵּךְ מֵרֹב כָּל הוֹן... דַּמֶּשֶׂק סֹחַרְתֵּךְ בְּרֹב מַעֲשַׂיִךְ מֵרֹב כָּל הוֹן... הוֹנֵךְ וְעִזְבוֹנַיִךְ... יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ"
ואולי גם (ישעיהו ב כ): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ להשתחות לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים"

בפרק הקודם נמצא פסוק דומה, (משלי י ב): "לֹא יוֹעִילוּ אוֹצְרוֹת רֶשַׁע, וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת". ישנם כמה הבדלים בין הפסוקים:

1. בפרק י ישנה הקבלה בין רשע לבין צדקה, ולכן פירשנו את המושג צדקה במשמעות התנכית - הקפדה על חוקי הצדק: אוצרות שהושגו בדרכי רשע לא יועילו, ואוצרות שהושגו בדרכי צדק יוכלו להציל ממוות*. אולם בפרק יא ההקבלה היא בין הון לבין צדקה, ולכן פירשנו את המושג צדקה כמשמעותו הנפוצה בדברי חז"ל - נתינה לעניים.

2. בפרק י מדובר על מצב רגיל, ובפרק יא מדובר על יום עברה - מצב של אסון מיוחד. אוצרות רשע לא מועילים גם במצב רגיל, הון נייטרלי מועיל במצב רגיל ואינו מועיל ביום עברה, וצדקה מצילה ממוות גם במצב רגיל וגם ביום עברה.

3. וחכמי התלמוד פירשו שהצדקה מצילה משני סוגי מוות: "כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות, וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. שתי צדקות הללו למה? אחת שמצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם. ואי זו היא שמצילתו מדינה של גיהנם? ההוא דכתיב ביה עברה, דכתיב (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא. ואי זו היא שמצילתו" "ממיתה משונה? נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה..." (רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן, בבא בתרא י א).

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-04