פתיחת התפריט הראשי

משלי יא כא: "יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָּע, וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט."

תרגום מצודות: מידו של מקום יבוא הגמול ליד המחויב, ולא ינקה הרע ממנו, כי לא תשוב ריקם; אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם, בעבור זכות כשרון מעשה האבות.

תרגום ויקיטקסט: השליט יכול להעביר מיד ליד את גזר-הדין, לדחות ולעכב את ביצוע העונש, ובלבד שבסופו של דבר האיש הרע לא יינקה (לא ייפטר מעונש);

כך, ייתכן שלרע יהיה זרע (צאצאים) שיהיו צדיקים, ואותו זרע יימלט ויצליח לבוא לעולם לפני שהרע יומת.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יא כא.


דקויותעריכה

פירושים שונים הוצעו לביטוי המיוחד יד ליד, המופיע גם ב(משלי טז ה): "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב, יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה"*. חלקם מפורטים כאן וחלקם ב"הקבלות".

1. דיוק במדידה - הביטוי מזכיר העברת תשלום מידו של הקונה לידו של המוכר (וכן במסכת כלה א א, תלמוד בבלי ברכות סא.). כפי שהעברת כסף נעשית בצורה מדוייקת וספורה, כך גם גמולו של הרע (בפרק יא) או הגאה (בפרק טז) יגיע בצורה מדוייקת ומדודה, והוא לא יינקה מעונש על כל מעשה שעשה: "מידו של המקום יבוא הגמול ליד המחוייב, ולא יינקה הרע ממנו, כי""לא תשוב ריקם" (מצודות).

- אולם, לפי זה לא ברור המשך הפסוק שלנו, וזרע צדיקים נמלט. לכאורה הוא מביע רעיון הפוך: "אבל זרע צדיקים לפעמים נמלטו מן הרעה אשר ישולח עליהם בעבור זכות כשרון מעשה האבות" (שם) - אדם שהוא צאצא של צדיקים עשוי להימלט מעונש גם אם עושה מעשים רעים!

2. שבועה - המילה יד מזכירה שבועה, (בראשית יד כב): "'הֲרִמֹתִי יָדִי אֶל ה", (דברים לב מ): "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי"; וכמו במנהג המקובל של תקיעת כף - תקיעת יד לתוך יד לצורך סגירת עיסקה. גם הביטוי לא ינקה מזכיר את הדיבר האוסר להישבע לשווא, (שמות כ ו): "לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא". מי בדיוק נשבע?

בתרגום החברה היהודית (JPS), וגם בדעת מקרא, פירשו שה' נשבע שיעניש את הרשע. - אולם, עד כמה שידוע לי, אין עוד לשונות שבועה מסוג זה בספר משלי. לשון שבועה מתאימה יותר לשירה או לנאום נרגש מאשר לספר של דברי חכמה שקולים ומדודים, שהרי לשבועה זו אין כל משמעות מעשית עבורנו.

חכמי המדרש פירשו שהנשבע הוא האיש הרע: "אם ראית צדיק שהוא בן אבות, לא במהרה הוא חוטא, למה? שהוא מחשב ואומר: 'אכחיש יצרי לשעה ולא אאבד עולמי לשעה', ונמצא נמלט מדינה של גיהנם, לכך נאמר: וזרע צדיקים נמלט. אבל רשע אינו אומר כן, אלא הולך אצל זונה ומשביע לה בשבועה בשביל לעשות תאוות נפשו ויצרו, ואחר-כך עובר על השבועה, ורוח הקודש משביעה לו ואומרת: לא דייך שעברת עבירה, אלא הזכרת את שמי על דבר שקר?! חייך, לא תינקה מדינה של גיהנם!" (רבי אליעזר, מדרש משלי (בובר)). אדם המודע לכך שאבותיו היו צדיקים, גם אם הוא עצמו אינו צדיק, מתבייש לחטוא ומעדיף להתאפק. אבל אדם רשע, שאינו מודע למסורת אבותיו, חוטא בלי בושה. הוא נושא את ידיו ונשבע לאישה שהוא אוהב אותה רק כדי שיוכל ליהנות ממנה, ואחר-כך עובר על השבועה ופוגע גם בשם ה' וגם ברגשותיה של האישה, ועל כך לא יינקה. חז"ל כנראה קישרו את פסוקנו לפסוק הבא: הפסוק שלנו מגנה את הגברים הנשבעים לשווא, והפסוק הבא מגנה את הנשים המבזות את יופיין לשווא.

3. ביטול שבועה - כשאנשים אומרים משהו שאינם מתכוונים לו, הם נוהגים לעשות תנועה ידועה באצבעות ידיהם מאחרי הגב: "מה היד הזאת שהיא אוכלת את חבירתה, אם עושה אדם מצוה באחת ונתחייב באחת, אין זו מכפרת על זו, דכתיב יד ליד לא יינקה רע, אדם שיש בו דבר בינו לבין חבירו, הוא נשבע מפיו ומבטלו בליבו, תאמר שהוא מנוקה? תלמוד לומר: יד ליד, נאמר כאן לא יינקה, ונאמר בעשרת הדיברות (שמות כ ז): "כי לא ינקה", מה דיבור האמור להלן - על השבועה, אף כאן על השבועה." (רבי יהושע שם).

- אולם, שני הפירושים האלה אינם מתאימים לפרק טז, שם אין זכר לשבועה.

4. ישירוּת - "בבלי אמצעי" (מלבי"ם), בהשגחה פרטית, ללא תיווך: "כי העונש הבא ע"י הטבע, לפעמים יש רשע מאריך ברעתו כי מקוה שישוב בתשובה; לא כן הגבה לב, שאין תקוה שייטיב דרכו" (מלבי"ם על משלי טז5).

- אולם, לא תמיד ה' מעניש באופן ישיר: "כי לפעמים יצא הדבר מיד הנותן ליד המקבל ע"י אמצעיים שלוחי הטבע..." (מלבי"ם על משלי יא21), ולכן לא ברור מה המשמעות המעשית של הפסוק עבורנו.

5. מהירות - בלשון ימינו, המילה מִיָּד מציינת מהירות, וייתכן שזו המשמעות גם כאן.לפי זה הפסוק מלמד שהעונש על מעשים רעים או על גאוה מגיע במהירות, באופן מיידי.

- אולם, בפסוקים אחרים בספר משלי נראה שהגמול על מעשים רעים עשוי לקחת הרבה זמן - ראו צדיקים ורשעים לאורך זמן.

ויש שפירשו שהפסוק דווקא מותח ביקורת על אנשים שרוצים גמול מיידי: "כל מי שעושה מצוה ומבקש ליטול שכרו עליה מיד - יד ליד לא ינקה רע, רשע הוא ואינו מניח לבניו" "כלום... אלו בקשו אבות הראשונים ליטול שכר מצות קלות שעשו בעולם הזה, מהיכן היתה זכות עומדת לבניהם אחריהם?" (רבי פינחס ורבי סימון, ויקרא רבה לו ג, וגם ירושלמי סנהדרין י א). אדם שרוצה לקבל את שכרו מייד הוא אדם רע; הצדיק משאיר חלק מהשכר לזרעו אחריו, וזרע צדיקים נמלט.

- אולם, לפי פירוש זה לא ברור הפסוק בפרק טז, שם לא נזכר זרע שאמור לקבל שכר.

6. החלפה - חכמי המדרש פירשו: "בוא" "וראה: שתי ידים יש לו לאדם: אם גונב באחת, ונותן צדקה באחרת, לא יינקה..." (ראו מדרש משלי (בובר)). "משל לאדם אחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה, ולא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד, אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו, ואמר אותו האיש "אילולי שרצה הקב"ה לכפר על עוונותיי, לא שלח לי אותו עני, שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי". אומר לו הקב"ה: רשע! אל תחשוב כן, אלא לך ולמוד מחכמתו של שלמה, שפירש ואמר יד ליד לא יינקה רע" (רבי יוחנן שם).

יד בלשון המקרא מציינת מעשה (כמו בביטוי "מעשה ידך"). הביטוי יד ליד מציין שני מעשים שונים - מעשה טוב ומעשה רע. והפסוק מלמד שהמעשה הטוב שאדם עושה בידו האחת לא ינקה את המעשה הרע שהוא עושה בידו השניה. אנשים בסגנון רוֹבּין-הוּד, הגוזלים מעשירים כדי לתת לעניים, לא יינקו מעונש, אלא עליהם להחזיר את הגזילה לבעליה המקוריים (ראו חיי אדם, הלכות יום כיפור, כלל קמג).

- אולם, לפי פירוש זה לא ברור ההמשך "וזרע צדיקים נמלט", וגם הפירוש בפרק טז אינו ברור.

7. ריבוי מכות - "מכה על מכה" (רמ"ד וואלי על משלי יא21 ומשלי טז5, פירוש ראשון), כמו אדם שמכים אותו בשתי ידיים, "כמו המצרים, שבאו עליהם כמה מכות... ועל ישראל נאמר: וזרע צדיקים נמלט, כי נמלטו מן המצרים... והיה דווקא בדרך הזה של יד ליד", (שמות יג ט): "כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם", (שמות יד לא): "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם", (רמ"ד וואלי על משלי יא21), ועל דרך הסוד: "עניין יד ליד הוא כ"ח שלם של פורענות, שהרי הימין נכללת בשמאל להיפרע..." (רמ"ד וואלי על משלי טז5, פירוש אחרון).

8. עצלות - "הדרשה... כי בא להזהיר את החוטא שלא יתרשל מלעשות תשובה... שאם הוא ישב יד על יד כמו שיושבים העצלים, ולא יעשה כלום לתיקון הצריך לו, בוודאי שבכך לא יינקה ולא ייטהר מן הרע שלו, ויעמוד תמיד בקלקולו. ומה שאמר אחר-כך וזרע צדיקים נמלט... שאם יהיה רשע בן צדיק, זכות אביו מסייעתו להתעורר אל התשובה ולהימלט מן הרע" (רמ"ד וואלי על משלי יא21, פירוש שני, על-דרך הדרש).

9. שותפות רעה - בלשון ימינו אומרים "יד רוחצת יד", כמשל לעבריינים המחפים זה על זה בבית המשפט (ע"פ חגי הופר). והפסוק מתריע ואומר שעבריינים העושים כך בסופו של דבר לא יינקו מעונש.

10. דחיית העונש - ייתכן שהביטוי יד ליד מציין תהליך שלוקח זמן רב, כמו העברת מכתב או חפץ מיד ליד, מידו של שליח זה לידו של שליח אחר, עד שהוא מגיע ליעדו. כך גם הגמול על המעשים הרעים אינו מיידי, אלא "מתגלגל" לפעמים במשך כמה דורות, אבל בסופו של דבר מגיע ליעדו, והחוטא לא יינקה. פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים שבהם הביטוי לא ינקה קשור לאריכות אפיים, כגון (במדבר יד יח): "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, נֹשֵׂא עֲוֹן וָפָשַׁע וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה; פֹּקֵד ""עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים", וכן (נחום א ג): "ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול[וּגְדָל] כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה".

בפסוקנו, המדבר על רע באופן כללי, מסתבר שהכוונה לענישה אנושית: מותר לשליט לדחות את עונשו של אדם רע ולהעביר אותו מיד ליד, העיקר שבסופו של דבר הוא ידאג שהאיש הרע לא יינקה מעונש (ראו "הקבלות").

בפרק טז, המדבר על חטא הגאוה, מסתבר שהכוונה לענישה אלהית: ה' מתעב את המתגאה, והוא ייענש בסופו של דבר, גם אם זה ייקח זמן רב.

ומדוע הצדק נעשה באיטיות כה רבה? כי האדם אינו לבד בהסטוריה, הוא חלק משרשרת של דורות: לפעמים, לאדם רע ישנו זרע צדיקים - ישנם צאצאים צדיקים שעתידים לצאת מזרעו, וכאשר ה' דוחה את עונשו של הרע, הוא מאפשר לאותו זרע להימלט (להיוולד, מלשון ישעיהו סו7: "וְהִמְלִיטָה זָכָר") ולבוא לעולם.

הקבלותעריכה

דוד ושלמהעריכה

דוד המלך היה סבלני. כמה אנשים חטאו לו, והוא לא העניש אותם באותו רגע אלא העביר את עונשם מיד ליד - מידו אל יד שלמה בנו. אולם הוא ציווה על שלמה, שלא ינקה אותם מעונש, (מלכים א ב ט): "וְעַתָּה אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֶת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ וְהוֹרַדְתָּ אֵת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל" (על שמעי בן גרא).

שלמה העביר את הדין מידו ליד שר צבאו החדש, והוא אכן דאג שהרע לא יינקה מעונש, (מלכים א ב כה): "וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּיַד בְּנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת" (אדוניהו בן חגית), (מלכים א ב לד): "וַיַּעַל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיְמִתֵהוּ וַיִּקָּבֵר בְּבֵיתוֹ בַּמִּדְבָּר" (יואב בן צרויה), (מלכים א ב מו): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, וַיֵּצֵא, וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת; וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (שמעי בן גרא).

בפסוק שלנו, שלמה מסכם את העצה שקיבל מדוד אביו: מצד אחד, זה בסדר להיות סבלני ולהעביר מיד ליד את עונשו של החוטא; מצד שני, צריך לוודא שלא יינקה רע - שבסופו של דבר הרע יבוא על עונשו.

ומדוע כדאי לדחות את עונשו של הרע? - כי ייתכן שיהיה לו זרע צדיקים, שיזכה להימלט (להיוולד) לפני שהעונש יתבצע. דבר זה לא נכתב בספר מלכים, אולם הוא התגלה באסתר ב5: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ, אִישׁ יְמִינִי" (פירוט) - בזכות העברת דינו של שמעי, איש בנימין, מיד דוד ליד שלמה, נמלט ממנו זרע שממנו יצא מרדכי הצדיק!

יעקב ועשיועריכה

יעקב התחזה לעשיו כדי לזכות בברכת אביהם יצחק. כדי לעשות זאת, הוא שם שער של גדי עזים על היד שלו, כדי שתהיה דומה ליד של עשו, (בראשית כז כב): "וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו וַיְמֻשֵּׁהוּ וַיֹּאמֶר 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו'"*.

יעקב אמנם זכה בברכה, אך הוא לא יצא נקי מהמעשה הרע שעשה (עד כאן ע"פ ר' אליהו שץ): למרות שהיה זרע צדיקים (זרע אברהם ויצחק הצדיקים) הוא נענש בכך שנמלט מארץ ישראל וחי שנים רבות בגלות לצד לבן הארמי, שרימה אותו פעמים רבות. בפרט, לבן רימה את יעקב בדיוק באותו אופן שבו יעקב רימה את יצחק, בכך שנתן לו את האחות הבכורה במקום את הצעירה.

ונשמרת מכל דבר רעעריכה

חכמי התלמוד פירשו: "המרצה מעות לאשה מידו לידה בשביל שיסתכל בה - אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני, לא ינקה מדינה של גיהנם; ועליו הכתוב אומר (משלי יא):""יד ליד לא ינקה רע - ""לא ינקה מדינה של גיהנם" (מסכת כלה א א, תלמוד בבלי ברכות סא.). כנראה שגם בימיהם היו חשפניות, והיו גברים ששילמו להן כדי להסתכל בהן, וחז"ל יצאו בחריפות נגד גברים אלה (גירסה שונה של המאמר נמצאת בעירובין יח:, משם משתמע שהיו גם נשים ששילמו לגברים).

פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכר הביטוי לא ינקה בהקשר דומה, (משלי ו כט): "כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ"*.

לפי פירוש זה, אפשר לפרש את המשך הפסוק, וזרע צדיקים נמלט, על פגם הברית. אם כך, המילה רע רומזת ל(בראשית לח ז): "וַיְהִי עֵר, בְּכוֹר יְהוּדָה, רַע בְּעֵינֵי ה', וַיְמִתֵהוּ ה'" - גם הוא, לפי חז"ל, חטא בפגם זה. וייתכן שגם ל(דברים כג י): "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ, וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר ""רָע... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

הפסוק הבא ממשיך את הרעיון ומגנה גם את החשפנית עצמה, המבזה את יופיה, (משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם"*.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/11-21