פתיחת התפריט הראשי

רלב"ג על משלי יא


תוכן עניינים

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מאזני". הנה תועבת ה' מי שישקול הדעות במאזני מרמ' והוא אשר לא ידע להזהר בעיונו מהדברים המטעי' כי זה ממה שיביאהו לטעות טענו' גדולות יביאו להריסה גדולה וחזקה ואמנם רצונו הוא שישקלו אותם באבן שלימה שלא תשא תוספת ולא חסרון וזה אמנם יהי' בשמירת הדרכים והסדרי' אשר יישירו האד' לשמרו מהטעות בעיון:

 

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בא זדון". הנה כשבא איש זדון והוא הרשע בדעות אשר יהרס לשפוט בדברי' בזולת עיון הנה בא אחריו קלון ובושת כי לא יסכים המציאות למה ששפטו אותו מזה ואמנם האנשים הצנועים שלא יהרסו לעלות לזאת המדרג' כי אם אחר ההצעות הראויות ובדברי' הראויים הנה תמצא אתם חכמה:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תומת ישרים". תום הישרים ינחה אותם אל מחוז חפצם להשיג מבוקשם ואולם עזות הבוגדים הוא ישחית' וישדם:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יועיל". הנה ההון לא יועיל לאדם למלטו ביום עבר' אבל יהיה נספה אך הצדקה והיושר יצילו אותו ממות:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צדקת תמים תישר דרכו". למצוא חפציו כי בעבורה תדבק השגחת הש"י בו עם שדרכו היא אל הצדק והיושר ואולם הרשע יפול ברשעתו כי דרכו אל הרשע ויפול מפני זה באמצע דרכו כי הש"י ישמרהו ממצוא חפצו אשר יכוין בהם הרשע וההיזק לזולתו:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צדקת ישרים תצילם". מהרעות ואולם הבוגדים ילכדו בהוותם בעצמה אשר בה חשבו להזיק לזולת' והרצון בזה ובהות בוגדי' ילכדו אלו הבוגדים שזכר:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

"במות אדם רשע תאבד תקוה". כי אין לו השארות נפש, "ותוחלת" שיהיה לו ברוב כחו "אבדה". או ירצה בזה כי "במות הרשע תאבד התקוה" שהיו מקוים אוהביו שיגן עליהם בכחו, "והתוחלת" שהיה להם בו שיוכל לעזור בהם כבר "אבדה", כי סר כחו במותו:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"צדיק". כבר יקרה שימלט הש"י הצדיק מצרה ויביא הרשע תחתיו להיות כפרו:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בפה". האיש החנף והרשע ישחית רעהו בפיו כי דבורו ימשוך האנשים לחטא וישחית אמנם הצדיקים לא די שלא ישחיתו זולתה אבל ימלטו בדעתם מהרעות הנכונות לבא:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בטוב צדיקים". בהצלחת הצדיקים וטובתם תשמח העיר, כי הם אהובים לכלל העם ובטובתם להם טוב, ובהפך זה ימצא ברשעים, לא ישמחו בני העיר בטובתם אבל ירננו ויגילו באבדם.

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


בהצלחת "הישרים תתרומם" העיר ותתנשא, כי הם אוהבים כלל בני העם ומברכתם יתברכו; ואולם העיר אשר תהיה מנהגת "בפי רשעים - תהרס", כי הוא ישים הנהגתה מעוותת וזה יהיה סבת השחתת העיר:

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בז לרעהו" . האיש שהוא חסר לב הוא המבזה רעהו שהוא חסר לב כמוהו בשיחשוב עצמו לחכם ורעהו סכל ואולם איש תבונות אינו מבזה אח שהוא רעהו אבל יחריש כשידבר לשמוע דבריו ואע"פ שאינו אומר דבר שלא ידע אותו הנה לכבודו ישמע דבריו ואע"פ שאין תועלת בדבריו:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הולך רכיל מגלה סוד". הנה יגיע לו מהרוע בזאת התכונה שילך רכיל ויגרום ההפסד לאנשים ואמנם מי שהוא נאמן רוח מכסה ומעלים הדבר שנאמר לו אע"פ שלא נאמר לו בסוד או ירצה בזה מי שהוא מגלה סוד החכמה בענינים האלהיים והעמוקים מאד הנה הוא מגונה כמו הולך רכיל כי בזה יגרו' הפסד רב לאנשים ואולם מי שהוא נאמן רוח וישמר מפני זה מלעשות דבר יביא בו האנשים לחטא הוא מכסה דבר חן החכמה מהבלתי ראוי לה:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"באין תחבולות". מפני העדר לקיחת תחבולות במלחמה יפול עם ביד שונאיהם ואולם ברוב יועץ לקחת התחבולות יושע העם מאויביו במלחמה או ירצה בזה מפני העדר לקיחת תחבולות לנצח הנפש המתאוה יפול עם ברשתה ר"ל איברי האדם וכחותם הנפשיים ואולם ברוב יועץ תהיה התשועה ולזה הפי' ימשך הפסוק הבא אחריו להרחיק השכל מהיו' ערב לנפש המתאוה לפרוע חובה לש"י והרצון בו שהאיש הרע ישבר וגו':

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רע ירוע". הרצון בו שהאיש הרע ישבר ויאבד כי ערב בעד הכח שהוא זר לו במה שהוא אדם והוא הכח המתעורר אל התאוות הגשמיות ומי שישנא תוקעים ר"ל שהוא ירצה לערוב לרעהו בזה האופן אך ישתדל השכל בקנין הדעות אשר הוא מיוחד לו הוא בוטח ואין פחד לנגד עיניו כי השגחת יתברך תדבק בו:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשת חן". הנה החכמים ינחלו כבוד כי להפלגת חקירתם כל לשון תקום אתם למשפט ירשיעו והנה כשהיתה הנפש המשרתת לשכל אשת חן שתהיה נושא חן בעיניו מפני שכוונתה לו תמיד למה שיצטרך לו עדות מהחוש הנה היא תהיה סומכ' לחכם זה הכבוד וכאילו היא עמוד לזה הכבוד ישען עליו כמו שהתקיפים הם סומכים העושר והם כמו עמודים לו לשמרו מכל שולל ובוזז:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גומל נפשו". הנה מי שמגדל נפשו החומרית ומחזיק אותה לתת לחומר ההכרחי מן המזון והלבוש הוא איש חסד שלא יגרע מדבר חקו הראוי לו ויחמול על הראוי לחמלה עליו ואמנם מי שהוא עוכר בשרו ומצר לגופו הנה הוא אכזרי כי מי שהוא אכזרי לעצמו כל שכן שהוא אכזרי לזולתו ואולם אמר זה כי קצת האנשים יחשבו עבודה לשם יתב' מה שיענו גופם ענוי וזה הפך רצון הש"י ולזה תמצא שלא העמידה התורה דבר יהיה בו ענוי לנפש הבהמות רק מעט ביום אחד בשנה והיה זה כי כן הכחות הנפשיות החמריות הוכנו לעבודת השכל ולא יוכן להם זה אם לא היו בבריאות ולזה מי שיהיה סבה להחלות הגוף אשר בחלותו ייחלו אלו הכחות הנה הוא יבלבל כוונת השם יתברך:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"רשע עושה פעולת שקר". האיש הרשע במדות ובדעות עושה פעולות שאין בם תועלת אך הוא הבל וכזב ואולם מי שזורע צדקה במדות או בדעות יש לו שכר נפלא וקיים וזה השכר הוא השגת האמת אשר היא כל פרי הצלחה האנושית הנה כמו שימשך מזריעת הצדקה השגת האמת כן ימשך וגו':

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כן צדקה". כן ימשך ממנה השגת החיים האמתיים כי חלק הדבר במציאות אשר הוא החיים בחלקו באמת כמו שהתבאר בפילוסופיא הראשונה ואמנם מי שהוא מרדף רעה ורשע במדות או בדעות הנה ימשך לו מזה מקרא המות וההפסד:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תועבת ה'". היא האנשים שהם עקשי לב כי עקשותם יביאם תמיד אל השבוש בדעות ובפנות היותר גדולות מהם ורצון הש"י הוא האנשים ידרכו בעיונם בתמימות ושלימות להשמר מן הטעיות:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יד ליד". הנה הרעות הפתאומיות שיבואו מיד ליד לא ינקה האיש הרשע מהם כי אין הש"י משגיח עליו לשמרו מהם ואמנם זרע הצדיקים נמלט ממנו כי השגחת הש"י תדבק בהם לשמרם או יהיה הרצון בזה בעת הרעות הגדולות הפתאומיות שיבואו מיד ליד אשר אין אחד נקי מהרע כי הוא משחית הרעים והטובים הנה זרע הצדיקים והוא פרים אשר להם בשלימות השכל הוא נמלט כי לא יוכל זה הרע למשול בשכל:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נזם זהב". הנה האשה היפה שהיא נעדרת השכל היא דומה לנזם זהב שיושם במקום הנבאש בתכלית והוא אף החזיר אשר הוא באשפו' נמצא וכבר הישיר בזה להתרחק מן האשה הזונה אשר היא יפה כי בלא ספק שהיא סרת טעם ולזה תפותה לזה השיקוץ והגנות ונרמז בזה אל היופי וההכנה אשר שם הש"י בחומר האדם ובכחותיו הנפשיות לעבודת השכל ואם יסור מן ההשתדלות במה שהוכן לו מהשלימות הנה יהיה זה היופי וזאת ההכנה מונחת במקום אחר מגונה מאד וזה כי האדם החסר הוא יותר רע מהרעים שבב"ח כי בהכנתו שהוכנה לו להשיג שלימות השכל ישתמש בפעולות המגונות ולזה יפליג להרע יותר מהחיות והב"ח:

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"תאות צדיקים". הנה הצדיקים לא תהיה תאותם ותכליתם וגבולם אשר יכונו אליו רק אל הטוב ואולם מה שיקוו הרשעים מהתכלית אשר כונו אליו הוא דבר חמה ועברה כי הם משתדלים תמיד בעשיית הרעות וכבר באר זאת על צד מליצת השיר שכל אחד מאלו משיג מה שיקוה אליו וזה שהצדיק יבקש התכלית הטוב בכל אשר יעשה ולזה יתן השם יתברך שכרו שישיג הטוב הנפשיי והרשעים יבקשו תכלית רע בכל אשר יעשוהו ולזה ישיגו הרע לעצמם:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יש מפזר". הנה, יש מי שמפזר "ונוסף עוד", והוא בעל השלימות בעיון, כי כל מה שיוסיף ללמד דעת לאנשים תהיה נוספת חכמתו ובינתו, כאמרם ומתלמידי יותר מכלם; ואמנם מי שהוא מונע עצמו מללמד "היושר" לאנשים, הנה זה הענין הוא לו "למחסור" משלימותו, כי להעלימו דברי היושר מהאנשים תמעט חקירתו, ולזאת הסבה ג"כ, הנה "נפש ברכה תדושן ומרוה גם הוא יורה" -

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נפש" איש "ברכה", שיבקש תמיד הברכה והתוספת בעיון, תהיה "דשנה" ושמנה מדשן נעימות המושכלות, ומי שהוא "מרוה" אחרים ממה שהשיג ומדשן החכמה, הנה "הוא גם" כן "מורה" ומלמד לעצמו, כי בזה הפועל יפליג יותר החקירה בזה העיון מצד ירידתו לבאר החקירה הזאת לתלמידים.

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


הנה מי "שימנע" מהשביר "בר" העיון יקללוהו כל העם או האומה, מפני שאינו רוצה להועיל לאנשים במה שהועילהו הש"י בו; "ולראש" האיש "המשביר" ומלמד דעת את העם תבא לו "ברכה", כי הם יברכוהו, ותבא לו גם כן ברכה בעיונו בעצמו שתוסיף בזה הפועל, גם תבא לו ברכה מהשם יתברך שיתן שכרו תחת זאת הטובה אשר עשה.ואפשר שיתישרו אלו השלשה פסוקים לזרז על פועל הצדקה:

 

פסוק כז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שוחר טוב". מי שהוא טוב ודורש אותו הוא רצון השם יתברך שיגיע לו כי השם יתברך עשה את האדם בתאר שיבקש אל הטובות ולזה יגיע לו בלא ספק התכלית שכוון אליו:

"ודורש". ומבקש לעשות רע יבואנו והוא שכבר יבא לו הרע בהפך מה שכיון כי הוא כיון הרע לזולתו ויבא לעצמו ברשתו אשר טמן לזולתו ילכד:

 

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"בוטח בעשרו". מי שיבטח בעשרו ולזה יחשב להתגדל ולהתנשא על האנשים הוא יפול כי אין ראוי לבטוח כי אם בש"י וכמו העלה שיצא תחתיו הפרח כן יפרחו הצדיקים לעשות פרים אשר יבטחו בו מהש"י:

 

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עוכר ביתו". מי שהוא משחית ביתו ר"ל כגון בנין הגוף ואיבריו וכחותיו הנפשיות עד שלא ישתמש בהם לתועלות המכוון בהם הנה ינחל רוח והבל כי אין בו תועלת ותחת מונעו עצמו מלעבוד שכלו במכוון בו ישוב עבד לזולתו ר"ל שכבר יהיה האויל עבד לחכם לב או ירצה במלת עבד שם מקרה והרצון בו שיגיעת האויל אשר עבד בו יהיה לחכם לב כאמרו יכין וצדיק ילבש:

 

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פרי צדיק עץ חיים". כי הצדיק יגיע אל החיים הנצחיים ומי שהוא לוקח ומושך לעבודות הנפשיות החומריות כדי שיעוררו כלם אל השכל להשגת אלו החיים הנצחיים הוא חכם או יהיה הטעם כפול והרצון פרי צדיק הוא עץ שיתן חיים וזה כי לא די לצדיק שיקנה החיים לעצמו אבל יקנה אותם לזולתו והחכם הוא לוקח נפשות האנשים ומושך אותם לעבודת השם יתברך שיקנו כלם החיים הנצחיים:

 

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי יא לא): "הן צדיק בארץ" - הנה, הצדיק לא יספיק לו קנין החיים הנצחיים, אבל יעמוד בשלום בהיותו בארץ, אין פחד רעה לנגד עיניו; וגם כאשר רשע והוא חוטא חטא מה, עם כל זה יעמוד בשלום בארץ:

  • כמו שתראה מיהושפט שהתחבר עם אחאב, שהיה רשע וחטא בזה, הצילו השם יתברך מהרע כשקמו עליו חיל ארם להרגו, בעבור כי נמצאו בו דברים טובים, כמו שנזכר בספר דברי הימים.
  • וכזה תמצא בדוד, כשחטא בדבר אותה האשה, אמר לו הנביא (שמואל ב יב יג): "גם ה' העביר חטאתך לא תמות", לפי שכל פעולותיו זולתי זאת היו בתכלית השלימות, כמו שזכרנו שם; ולזה מצאנו, שנענש שאול יותר ממה שנענש דוד, והיה חטא שאול יותר מעט; אלא שלא עשה מהטובות כל כך כמו שעשה דוד, אך רוב פעולותיו בלתי נוהגות על היושר.

-