קטגוריה:משלי ד כה

הפסוק מדבר על שמירת העיניים, וגם כאן (כמו בפסוקים הקודמים) ניתן לפרש בשלוש רמות:

1. ביולוגית - לשמור על על חדות הראיה; וכן להיות תמיד עירני, עם עפעפיים פקוחים, כדי להינצל ממכשולים ומתאונות בדרך.

2. נפשית - לשמור על נפש בריאה ונקיה ולא לראות דברים המעוררים מחשבות שליליות, למשל: מי שנוטה להתעצבן בקלות, עדיף שיסתכל ישר קדימה כשהוא הולך ברחוב, ולא יפנה את מבטו לכיוון כותרות העיתונים.

3. ורוחנית - לשמור על העיניים ולא לראות דברים העלולים להביא לידי עבירה, למשל: מי שנוטה להימשך לנשים, עדיף שיסתכל רק לנגדו, רק על אשתו שהיא "עזר כנגדו", ולא "יפזול לצדדים" אל נשים אחרות.

ניתן לפרש את פסוקנו לפי שתי המשמעויות של השורש נכח:

א. נוכח = במרחק ראיה, מול העיניים:

1. היה ממוקד בתכלית העיקרית שלך בחיים, היזהר מהסחות-דעת (הרב יצחק עראמה, עקדת יצחק עב; וכן מצודות על פסוקנו).

2. שמור על עירנות ועל עיניים פקוחות בכל עת, וכך תינצל ממכשולים (ישר = מישורי ללא מכשולים).

3. השתמש בעיניים שלך בצורה מאוזנת, אל תרים את העיניים בגאווה ואל תשפיל את העיניים בהכנעה מוגזמת (הגר"א).

4. הסתכל רק על מה ששייך לך, ואל תפנה את מבטך לרכוש הזולת.

פירושים אלה מתאימים לניקוד של המילה כפי שהיא לפנינו, לְנֹכַח, והיא מקבילה למילה נֶגְדֶךָ (נגד = מול העיניים = נוכח).

ב. נכוח = ראוי, נכון וישר:

5. קרא רק ספרים אמיתיים; הסתכל רק על אנשים שאומרים אמת (רש"י).

לפי פירוש זה יש לנקד את המילה לְנָכֹחַ, והיא מקבילה למילה יַיְשִרוּ (נכוח = ישר).

המילה נגדך, בצלע השניה, רומזת לפירושים נוספים:

6. בת-הזוג, שנקראה ב(בראשית ב יח): "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"*: הסתכל רק על אשתך ולא על נשים אחרות (גם בלשון ימינו, כשאדם חושב על נשים אחרות אומרים שהוא "פוזל לצדדים").

7. ה', שנאמר עליו ב(תהלים טז ח): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד" וב(תהלים כה טו): "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה'". בכל דבר שאתה עושה, ראה את שם ה' מול העיניים, שים את דרכי ה' מול עיניך (מלבי"ם), ודע "שהשכינה עומדת לנגדו תמיד ורואה כל ראיותיו, שבכך לא יבוא להסתכל אלא בדברים שמותר להסתכל בהם" (רמ"ד ואלי פירוש שני).

8. ולפי חכמי המדרש, הפסוק שלנו והפסוק הבא אחריו מלמדים שיש לשמור על איזון בין תפילה לבין תורה, ולהתמקד בכל אחת מהן בזמנה: - כשמתפללים, להפנות את המבט כלפי ה', (משלי ד כה): "עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ"*; - וכשלומדים תורה, להפנות את הרגליים לבית המדרש, (משלי ד כו): "פַּלֵּס מַעְגַּל רַגְלֶךָ, וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ"*(מדרש משלי).

פסוקים רבים נוספים מתארים חטאים וצרות שנגרמו כתוצאה מראיית דברים רעים או מפתים:

1. אדם וחוה אכלו מפרי עץ הדעת וגורשו מגן עדן, (בראשית ג ו): "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל".

2. בני האלהים חטפו נשים, דבר שנחשב אחד הגורמים למבול, (בראשית ו ב): "וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".

3. חם בן נוח פגע בכבוד אביו, וזרעו קולל, (בראשית ט כב): "וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ".

4. המצרים לקחו את אשתו של אברהם, וה' הביא עליהם נגעים, (בראשית יב יד): "וַיְהִי כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד. וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה".

5. לוט התפתה לגור בסדום, ובסופו של דבר הפסיד את כל רכושו ונאלץ לברוח משם, (בראשית יג י): "וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה, לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר", ואשתו הפכה לנציב מלח, (בראשית יט כו): "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו - וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח" - ללמדנו עד כמה חמור יכול להיות העונש על אי-שמירת העיניים*.

6. בתורה ישנה מצוה מפורשת לשמור על העיניים, (דברים ד יט): "וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם...";

7. ומצוה אחרת שנועדה לעזור לאדם לשמור על העיניים, (במדבר טו לט): "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מצות ה', וַעֲשִׂיתֶם אַתֶּם, וְלֹא תָּתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אֹתָם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".

8. גם בקשר בינינו לבין ה', החוש המועדף הוא חוש השמיעה (ע"פ ישראל אלדד, "הגיונות מקרא"): (דברים ו ד): "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד".