פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
הָסֵ֣ר מִ֭מְּךָ עִקְּשׁ֣וּת פֶּ֑ה
  וּלְז֥וּת שְׂ֝פָתַ֗יִם הַרְחֵ֥ק מִמֶּֽךָּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הסר ממך עקשות פה" - לא תעשה דבר שילעיזו בו הבריות ויעקימו עליך פיהם

"עקשות פה" - לשון עקום כמו תם אני ויעקשני (איוב ט) ובמשנה שיניה עקומות ועקושות

"ולזות שפתים" - עקמימות שפתים שלא ירחיבו הבריות פה עליך

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


הסר ממך הדברים הכוזבים בדעות אשר יאסרו שכלך במאסרם והמשל כי הדעות הכוזבות כשיקבלם האדם בענין ההתחלפות ישימו שכלו נאסר במה שאחר ההתחלפות ההן שלא יוכל לחקור בהן מחקר ראוי כי הטעות אשר בשרש וההתחלה יאסור אותו ויצר צעדו ממצוא האמת.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הסר ממך עקשות פה", שתראה שגם המעשה החיצונה תהיה באופן שלא יליזו עליך בני אדם ויהיה חילול השם, הגם שכונתך זכה ורצויה, והנה השפתים הם חיצונים נגד הפה, ודבור הפה הוא דבור עקרי יותר נגד דבור השפתים, והזהיר שלא תעשה מעשה שעל ידו יהיה עליך חשד גדול עד שהפה יעקש מעשיך לאמר שהלכת בדרך עקש ועברת על היושר, ומוסיף שגם "לזות שפתים הרחק ממך", הגם שלא יעמוד ע"י מעשה זו עקשות פה לעקש מעשיך, רק יוכל להתהוות עי"ז לזות קצת בשפתים החיצונים, שיהיה עליך לזות מן השפה ולחוץ, והלזות היא קלה מן העקשות שהלוז היא נטיה קצת, גם מזה תזהר, ולא לבד שתסור ממך לזות שפתים, כי גם הרחק ממך, עד שיהיה מרחק רב בין הלזות שפתים ובינך שתתקן מעשיך החיצונים בענין שלא יוכלו לספר עליך אף דבור קל ואף בדרך רחוק:


ביאור המילות

"פה, שפתים". השפתים הם חיצונים נגד הפה תמיד כמ"ש בכ"מ.

"עקשות, לזות". לוז הוא דבר הנוטה, ואינו מציין העקשות בעצמו (ע"ל ב' ט"ו):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הסר ממך" - ר"ל: אל תעשה דבר שיהא בו מקום לבני אדם לרנן אחריך. וירמוז הרנון בעקימת הפה ונטיית השפתים, כדרך המרננים ברמז.

מצודת ציון

"ולזות" - ענין נטיה ועקימה.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)

הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך — פירש רש״י ז״ל: אל תעשה דבר שיליזו הבריות ויעקמו עליך פיהם. ונוכל לפרש בנזהר עצמו להסיר ולהרחיק מעליו עקשות פה ולזות שפתים, שלא יהיה עקש בפיו. ונלוז שפתים הוא האומר הן ומהפכו ללאו ולאו מהפכו להן, כאשר פירשתי ב"איש תהפוכות" (לעיל ב,יב):

<< · מ"ג משלי · ד · כד · >>