קטגוריה:דניאל ד ל

עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כִּנְשָׁרִים גָּדַל, וְצִפָּרְנָיו - כְּצִפֳּרִים

בָּהּ בַּשָּׁעָה הַדָּבָר כָּלָה עַל נְבוּכַדְנֶצַּרעַל נְבוּכַדְנֶצַּר

הכל קרה מיד:

• המלך חלם
• דניאל פרש
• המלך טען שהכל בזכותו
• בת-קול הודיעה לו את עונשו
• העונש התחיל מיד באותו רגע.

השימוש במילה: "כָּלָה" משרת מספר פרושים:

• גמר - הבת-קול גמרה לדבר, ומיד התחיל העונש.
• כליה - העונש הכבד על המלך, שנועד להביא עליו כליה, התחיל.

מֵאֱנוֹשׁ גֹּרַשׁ, וְעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יֹאכַל, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יִטָּבֵל

קרה משהו למלך והוא היה חיב לעזוב את ההיכל ואנשיו, ולעלות לגג ההיכל. אולי היה חסר לו אוויר, אולי האוכל פגע בו, אולי חוש הריח שלו התחזק וסרחון האנשים דחה אותו. אולי הוא שמע את מחשבותיהם הרעות והבוז שהם מכוונים עליו.

העונש היה לאכול רק אוכל צמחוני, עשב וירקות. לא נראה שזה עונש קשה מדי, אבל למלך שהיה רגיל לאכול בשר בשפע זאת היתה הגבלה חמורה. ייתכן שאלוהים הביא לו מחלה שגרמה לו כאבים אם הוא אכל משהו שאינו מהצומח.

וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יִטָּבֵל

התאור הראשוני היה תאור חייובי - טל השמים ישקה את העשב. עשב השדה יגדל על מים טהורים ובשפע. שורשי העץ יקבלו מים וישארו בחיים.

עכשו התאור הוא שגופו יטבל בטל השמים. כלומר הוא ישן תחת השמים, על הגג, חשוף למזג האוויר ללא מחסה. בבוקר הוא יהיה רטוב מטל וקופא מקור. הדבר מזכיר את דברי יעקב: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי" (ביאור:בראשית לא מ).

עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כִּנְשָׁרִים גָּדַל וְצִפָּרְנָיו כְּצִפֳּרִים

המילה "עַד" גם היא שינתה משמעות -

• לפני כן נאמר: "וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלֶיךָ עַד שֶׁתֵּדַע, כִּי שׁוֹלֵט עֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ" (ביאור:דניאל ד כט).
• ועכשו נאמר שהסבל ימשך: "עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כִּנְשָׁרִים גָּדַל וְצִפָּרְנָיו כְּצִפֳּרִים"

כל שבוע הציפורנים גדלות מעט, אחר מספר שבועות זה מפריע לשימוש באצבעות, ומקשה על האכילה, אחרי חודשים אורך הציפורנים ממש מפריע אפילו להביא את האוכל לפה. המלך נעשה כמו חית פרא: שער ארוך ולא מסודר, טורף בפיו ישר מהרצפה.
לא ברור מה אורך הזמן של גדילת ציפורני הציפורים שיגרום לסבל, (שימוש יפה - 'ציפור' קשורה ל'ציפורן') אולם סביר שאחרי כשנה השער והצפורנים ארוכים מדי, במידה ולא מטפלים בהם.

לנשרים אין שערות, כך שלא יכול להיות ששערו יגדל כשער/נוצות הנשר.
הכוונה היתה שהשערות יהיו ארוכות בגובה הנשר, או בגובה מעוף הנשר.
הרבה נביאים השתמשו בנשר כסמל לעוצמת אלוהים ויכולתו:

• ככתוב: "כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ, נְאֻם יְהֹוָה" (ירמיהו מט טז).
• ככתוב: "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה: הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל גְּדוֹל הַכְּנָפַיִם אֶרֶךְ הָאֵבֶר מָלֵא הַנּוֹצָה אֲשֶׁר לוֹ הָרִקְמָה בָּא אֶל הַלְּבָנוֹן וַיִּקַּח אֶת צַמֶּרֶת הָאָרֶז" (יחזקאל יז ג).

כך נבכוגנצר חשב שהוא נשר גדול, שיעוף למרום, ואין מתחרה לו, ואלוהים מודיע לו, שהוא לא יעוף כנשר, אלא רק יגדל שער פרע ארוך כמעוף הנשר.

הפועל 'נשר': נפל, ירד, נשמט, מופיע לראשונה בתקופת המשנה - ”אֵיזֶהוּ לֶקֶט, הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַקְּצִירָה“ (משנה פאה ד י), אולם היה מתאים להשתמש בו כאן: נָשַׁר הנֶשֶׁר - פאר העוצמה נפל.