ביאור:דניאל ד ו

דניאל ד ו: ""בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ, חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב הַחַרְטֻמִּים, אֲשֶׁר אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בָּךְ, וְכָל רָז אֵינוֹ מוֹנֵעַ אוֹתְךָ, חֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹמִי אֲשֶׁר רָאִיתִי וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֹר.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ד ו.


בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב הַחַרְטֻמִּיםעריכה

בֵּלְטְשַׁאצַּרעריכה

לדניאל העונק השם "בֵּלְטְשַׁאצַּר", ככתוב: "וַיָּשֶׂם לָהֶם שַׂר הַסָּרִיסִים שֵׁמוֹת, וַיָּשֶׂם לְדָנִיֵּאל - בֵּלְטְשַׁאצַּר" (דניאל א ז), והמלך נהנה שדניאל נקרא בשם אלוהי בבל, כדברי המלך: "אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֵׁם אֱלֹהַי" (ביאור:דניאל ד ה).

המלך נהנה לתת פקודות לבֵּלְטְשַׁאצַּר (האיש) כאילו שהוא נותן פקודות לאלוהיו.

רַב הַחַרְטֻמִּיםעריכה

דניאל היה "רַב הַחַרְטֻמִּים", הגדול, הראשי שבכל החכמים, ולכן הוא מיעץ אחרון, כמקובל במקרים של חיים ומוות.

המילה חרטמים מופיעה במצרים ובבל.
בדניאל מופיעה המילה חַרְטֻמַיָּא (ארמית) וחרטמים (עברית) מספר פעמים.
יש רשימה גדולה של יועצים שעוסקים בכישוף: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים" (דניאל ב ב).
חרטומים עושים בלהטים ויוצרים, כנס או פלא, דבר ממשי, ככתוב: "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם וַיַּעֲלוּ אֶת הַצְפַרְדְּעִים עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח ג).

כאן נאמר שדניאל היה "רַב הַחַרְטֻמִּים", ולא ברור אם זה רומז שהוא לא היה אשף, מכשף או כשדי.

אֲשֶׁר אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בָּךְעריכה

המלך מעניק כבוד גדול לדניאל, ומדגיש שרוח אלוהים קדושים בו. לא ברור אם "אֱלֹהִים" הוא אלוה בבלי, כשמו של דניאל, או שהכוונה לאלוהי ישראל.

המלך מכיר את דניאל, וכנראה בעבר הוא כבר נתן לו עצות טובות, ולכן המלך יודע ומקווה שגם הפעם דניאל יתן לו פרוש שישמח אותו.

חֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹמִי אֲשֶׁר רָאִיתִי וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֹרעריכה

"וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֹר" זאת פקודה.
דניאל לא יכול להתחמק בלי להביא עליו את כעס המלך.
המלך דורש פתרון, ואפילו אם יהיה בזה חזון עצוב ורע למלך, הוא דורש לדעת, ואולי הוא יוכל להמנע מהצרות או למצוא פתרון מועיל.