ביאור:דניאל ד

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

דניאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב       (מהדורות נוספות של דניאל ד)


המשך האיגרת: כפי שחזה דניאל, לאחר שנה, התגאה נבוכדנצר וכעונש הורד ממלכותו, אך הוחזר
העץ בחלומו של נבוכדנצר - איור מהמאה ה-15, צרפת, צייר לא ידוע

א אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי. ב חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי, וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי. ג וּמִנִּי שִׂים טְעֵם: לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל, דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי. ד בֵּאדַיִן (עללין) עָלִּין חַרְטֻמַיָּא, אָשְׁפַיָּא, (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא, וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי. ה וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי, וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ, וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת: ו "בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ, חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר. ז וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי, חָזֵה הֲוֵית, וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא. ח רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא. ט עָפְיֵהּ שַׁפִּיר, וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפוֹהִי (ידרון) יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא. י חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי, וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת. יא קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר: גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ, תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי. יב בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ, וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע, וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא. יג לִבְבֵהּ מִן (אנושא) אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן, וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי. יד בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת (אנושא) אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים (עליה) עֲלַהּ. טו דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, (ואנתה) וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר, כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעֻתַנִי, (ואנתה) וְאַנְתְּ כָּהֵל, דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ". טז אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: "בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ". עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר: "(מראי) מָרִי! חֶלְמָא (לשנאיך) לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ (לעריך) לְעָרָךְ. יז אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא. יח וְעָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, תְּחֹתוֹהִי תְּדוּר חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יִשְׁכְּנָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא. יט (אנתה) אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רְבַית וּתְקֵפְתְּ, וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא. כ וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וְאָמַר 'גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי'. כא דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא, וּגְזֵרַת (עליא) עִלָּאָה הִיא דִּי מְטָת עַל (מראי) מָרִי מַלְכָּא. כב וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא, וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן, וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן (עליך) עֲלָךְ, עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ. כג וְדִי אֲמַרוּ לְמִשְׁבַּק עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא - מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָה, מִן דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא. כד לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי עצתי. ויש כאן לשון נופל על לשון יִשְׁפַּר (עליך) עֲלָךְ, (וחטיך) וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ". כה כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא. {פ}
כו לִקְצָת יַרְחִין תְּרֵי עֲשַׂר, עַל הֵיכַל מַלְכוּתָא דִּי בָבֶל מְהַלֵּךְ הֲוָה. כז עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: "הֲלָא דָא הִיא בָּבֶל רַבְּתָא, דִּי אֲנָה בֱנַיְתַהּ לְבֵית מַלְכוּ, בִּתְקַף חִסְנִי וְלִיקָר הַדְרִי". כח עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא, קָל מִן שְׁמַיָּא נְפַל: "לָךְ אָמְרִין: נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא' מַלְכוּתָה עֲדָת מִנָּךְ. כט וּמִן אֲנָשָׁא לָךְ טָרְדִין, וְעִם חֵיוַת בָּרָא מְדֹרָךְ, עִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן (עליך) עֲלָךְ, עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ". ל בַּהּ שַׁעֲתָא מִלְּתָא סָפַת עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמִן אֲנָשָׁא טְרִיד, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין יֵאכֻל, וּמִטַּל שְׁמַיָּא גִּשְׁמֵהּ יִצְטַבַּע, עַד דִּי שַׂעְרֵהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה, וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין. לא וְלִקְצָת יוֹמַיָּה אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר עַיְנַי לִשְׁמַיָּא נִטְלֵת, וּמַנְדְּעִי עֲלַי. יְתוּב (ולעליא) וּלְעִלָּאָה בָּרְכֵת, וּלְחַי עָלְמָא שַׁבְּחֵת וְהַדְּרֵת, דִּי שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם, וּמַלְכוּתֵהּ עִם דָּר וְדָר. לב וְכָל (דארי) דָּיְרֵי אַרְעָא כְּלָה חֲשִׁיבִין, וּכְמִצְבְּיֵהּ עָבֵד בְּחֵיל שְׁמַיָּא (ודארי) וְדָיְרֵי אַרְעָא, וְלָא אִיתַי דִּי יְמַחֵא בִידֵהּ, וְיֵאמַר לֵהּ "מָה עֲבַדְתְּ". לג בֵּהּ זִמְנָא מַנְדְּעִי יְתוּב עֲלַי, וְלִיקַר מַלְכוּתִי הַדְרִי וְזִוִי יְתוּב עֲלַי, וְלִי הַדָּבְרַי וְרַבְרְבָנַי יְבַעוֹן, וְעַל מַלְכוּתִי הָתְקְנַת, וּרְבוּ יַתִּירָה הוּסְפַת לִי. לד כְּעַן אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָּא, דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט, וְאֹרְחָתֵהּ דִּין, וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה יָכִל לְהַשְׁפָּלָה. {פ}

תרגום הארמית לעברית:

(א) אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר המשך האיגרת מהפרק הקודם, שָׁלֵו הָיִיתִי בְּבֵיתִי, וְרַעֲנָן דשן בְּהֵיכָלִי.

(ב) חֲלוֹם רָאִיתִי - וְיַפְחִידֵנִי; וְהִרְהוּרִים עַל מִשְׁכָּבִי וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי - יְבַהֲלוּנִי.

(ג) וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו: לְהַכְנִיס לְפָנַי אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל, שֶׁפִּתְרוֹן הַחֲלוֹם יוֹדִיעוּנִי.

(ד) אָז נִכְנָסִים הַחַרְטֻמִּים, הָאַשָּׁפִים, הַכַּשְׂדִּים וְהַקּוֹסְמִים; וְאֶת הַחֲלוֹם אֲנִי אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם, וּפִתְרוֹנוֹ אֵין מוֹדִיעִים לִי.

(ה) וְעַד לָאַחֲרוֹנָה נִכְנַס לְפָנַי דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֵׁם אֱלֹהַי, וַאֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בּוֹ, וְאֶת הַחֲלוֹם לְפָנָיו אָמַרְתִּי:

(ו) "בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב הַחַרְטֻמִּים, אֲשֶׁר אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בָּךְ, וְכָל רָז אֵינוֹ מוֹנֵעַ אוֹתְךָ. חֶזְיוֹנוֹת חֲלוֹמִי אֲשֶׁר רָאִיתִי  - אגיד לך וּפִתְרוֹנוֹ אֱמֹר.
(ז) וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי עַל מִשְׁכָּבִי: רוֹאֶה הָיִיתִי - וְהִנֵּה אִילָן בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, וְרוּמוֹ וגובהו רָב.
(ח) גָּדַל הָאִילָן וְחָזַק והתחזק, וְרוּמוֹ יַגִּיעַ הגיע לַשָּׁמַיִם, וּמַרְאֵהוּ והוא נראה למרחוק לְסוֹף כָּל הָאָרֶץ.
(ט) עָפְיוֹ יָפֶה העלים שלו יפים וּפִרְיוֹ רַב, וּמָזוֹן לַכֹּל בּוֹ. תַּחְתָּיו תִּמְצָא צֵל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּבַעֲנָפָיו תָּדֹרְנָה צִפֳּרֵי הַשָּׁמִים, וּמִמֶּנּוּ יִזּוֹן כָּל בָּשָׂר.
(י) רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי עַל מִשְׁכָּבִי - וְהִנֵּה מַלְאָךְ וְקָדוֹשׁ מִשָּׁמַיִם יוֹרֵד.
(יא) קוֹרֵא בְכֹחַ וְכֵן אוֹמֵר: 'גֹּזוּ הָאִילָן וְקַצְּצוּ עֲנָפָיו! הַשִּׁירוּ עָפְיוֹ את העלים שלו, וּפַזְּרוּ פִרְיוֹ! תָּנוּד תנדוד הַחַיָּה מִתַּחְתָּיו, וְהַצִּפֳּרִים מֵעֲנָפָיו!
(יב) אוּלָם עִקַּר שָׁרָשָׁיו - בָּאָרֶץ הַנִּיחוּ; וּבֶאֱסוּר בכבל שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת בְּדֶשֶׁא הַשָּׂדֶה יקשרו את גזע העץ המחובר לאדמה; וּבְטַל הַשָּׁמַיִם יִרְטַב; וְעִם הַחַיָּה חֶלְקוֹ בְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ יהיה יחד עם החיות בעשב האדמה.
(יג) לִבּוֹ של המלאך מֵאֱנוֹשׁ יְשַׁנּוּ מלב של בני אדם ישתנה (ללב של חיות), וְלֵב חַיָּה יִנָּתֵן לוֹ; וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים זמנים קבועים, שנים יַחְלְפוּ עָלָיו יעברו בתקופה הזאת שליבו יהיה כשל חיה.
(יד) בִּגְזֵרַת מַלְאָכִים הַדָּבָר, וּמַאֲמַר קְדוֹשִׁים הַמִּשְׁאָלָה ובציווי כוחות עליונים נעשה הדבר; לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ הַחַיִּים כִּי שׁוֹלֵט הָעֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים את השפל באנשים יָקִים עָלֶיהָ ימליך ה' על המלכות הזאת.
(טו) זֶה הַחֲלוֹם רָאִיתִי, אֲנִי הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר. וְאַתָּה בֵּלְטְשַׁאצַּר - פִּתְרוֹנוֹ אֱמֹר, מִפְּנֵי שֶׁכָּל חַכְמֵי מַלְכוּתִי אֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹדִיעֵנִי הַפִּתְרוֹן - וְאַתָּה יָכוֹל, כִּי רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בָּךְ".

(טז) אָז דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר, הִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה אַחַת, וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "בֵּלְטְשַׁאצַּר, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ אַל יְבַהֲלֶךָ" עוֹנֶה בֵּלְטְשַׁאצַּר וְאוֹמֵר:

"אֲדוֹנִי! הַחֲלוֹם לְשׂוֹנְאֶיךָ אני מאחל לך שהאסון שרמוז בחלום יכול על שונאיך , וּפִתְרוֹנוֹ לְצָרֶיךָ.
(יז) הָאִילָן אֲשֶׁר רָאִיתָ, אֲשֶׁר גָּדַל וְחָזַק, וְרוּמוֹ מַגִּיעַ לַשָּׁמַיִם, וּמַרְאֵהוּ לְכָל הָאָרֶץ;
(יח) וְעָפְיוֹ יָפֶה וּפִרְיוֹ רַב וּמָזוֹן לַכֹּל בּוֹ; תַּחְתָּיו תָּדוּר חַיַּת הַשָּׂדֶה, וּבַעֲנָפָיו תִּשְׁכֹּנָּה צִפֳּרֵי הַשָּׁמַיִם -
(יט) אַתָּה הוּא, הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר גָּדַלְתָּ וְחָזַקְתָּ. וּגְדֻלָּתְךָ גָּדְלָה וְהִגִּיעָה לַשָּׁמַיִם, וְשִׁלְטוֹנְךָ לְסוֹף הָאָרֶץ.
(כ) וַאֲשֶׁר רָאָה הַמֶּלֶךְ - מַלְאָךְ וְקָדוֹשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם, וְאוֹמֵר: 'גֹּזוּ הָאִילָן וְהַשְׁחִיתוּהוּ, אוּלָם עִקַּר שָׁרָשָׁיו בָּאָרֶץ הַנִּיחוּ, וּבֶאֱסוּר שֶׁל בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת בְּדֶשֶׁא הַשָּׂדֶה, וּבְטַל הַשָּׁמַיִם יִטְבֹּל, וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה חֶלְקוֹ, עַד אֲשֶׁר שִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלָיו' -
(כא) זֶה הַפִּתְרוֹן, הַמֶּלֶךְ, וּגְזֵרַת עֶלְיוֹן הִיא שֶׁהִגִּיעָה אֶל אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ:
(כב) וְאוֹתְךָ מְגָרְשִׁים מֵאֱנוֹשׁ מבני האדם, וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה יִהְיֶה מְדוֹרְךָ, וְעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם יַרְטִיבוּךָ תהיה ללא מחסה מהגשם, וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלֶיךָ. עַד שֶׁתֵּדַע, כִּי שׁוֹלֵט עֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה - יִתְּנֶנָּה
(כג) וַאֲשֶׁר אָמְרוּ לְהַנִּיחַ עִקַּר שָׁרָשָׁיו שֶׁל הָאִילָן - הַמַּלְכוּת לְךָ קַיֶּמֶת המלכות תשמר לך, מִשֶּׁתֵּדַע לאחר שתדע כִּי שׁוֹלְטִים הַשָּׁמַיִם.
(כד) אַךְ הַמֶּלֶךְ, עֲצָתִי תִּיטַב עָלֶיךָ: וַחֲטָאֶיךָ - בִּצְדָקָה פְדֵה בכך שתיתן צדקה תכפר עליהם, וַעֲוֹנוֹתֶיךָ - בְּחֹן עֲנִיִּים תכפר עליהם בכך שתיתן חנינה, הצלה, לעניים; אוּלַי תִּהְיֶה אַרְכָּה לְשַׁלְוָתֶךָ אריכות, השהיה לתקופה בה אתה יושב בשלוה (לפי המדרש נבוכדנאצר שמע לעצת דניאל ופירנס עניים 12 חודש)".

(כה) הַכֹּל הִגִּיעַ כל הדברים שאמר דניאל אכן באו אֶל נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ נבוכדנצר מדבר על עצמו בגוף שלישי, שהרי זה עדיין חלק מהאגרת.{פ}

(כו) לְקֵץ יְרָחִים שְׁנֵים עָשָׂר, עַל הֵיכַל הַמַּלְכוּת שֶׁל בָּבֶל מְהַלֵּךְ הָיָה ומתבונן בנוף ומתרשם ממלכתו העשירה (ולפי חז"ל: שומע את צעקת העניים שמבקשים צדקה).

(כז) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "הֲלֹא זוֹ הִיא בָבֶל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אֲנִי בְנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בְּתֹקֶף חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי (לפי חז"ל: אם הייתי מבזבז את אוצרי לפרנסת עניים איך הייתי בונה את כל הארמונות האלה - והחליט שלא לפרנסם יותר)".

(כח) עוֹד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ, קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם נָפַל: "עָלֶיךָ לך אוֹמְרִים: נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ - הַמַּלְכוּת עָבְרָה מִמֶּךָּ.

(כט) וּמֵאֱנוֹשׁ - אוֹתְךָ מְגָרְשִׁים, וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה - מְדוֹרְךָ, עֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים - אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ, וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלֶיךָ עַד שֶׁתֵּדַע כִּי שׁוֹלֵט עֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה".

(ל) בָּהּ בַּשָּׁעָה באותו רגע הַדָּבָר כָּלָה נחרץ עַל נְבוּכַדְנֶצַּר, וּמֵאֱנוֹשׁ גֹּרַשׁ, וְעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יֹאכַל, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יִרְטַב; עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כִּנְשָׁרִים כמו נוצות הנשרים גָּדַל, וְצִפָּרְנָיו כְּצִפֳּרִים.

(לא) וּלְקֵץ הַיָּמִים, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, עֵינַי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וְדַעְתִּי עָלַי תָּשׁוּב חזר להתנהג כבן אדם נורמלי, וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי, וְאֶת חַי הָעוֹלָם שִׁבַּחְתִּי וּפֵאַרְתִּי: אֲשֶׁר שִׁלְטוֹנוֹ - שִׁלְטוֹן עוֹלָם, וּמַלְכוּתוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר.

(לב) וְכָל דָּרֵי הָאָרֶץ כְּאַיִן חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם וְדָרֵי הָאָרֶץ; וְאֵין אֲשֶׁר יְמַחֶה בְיָדוֹ, וְיֹאמַר לוֹ: "מָה עָשִׂיתָ?".

(לג) בּוֹ בַזְּמַן דַּעְתִּי תָּשׁוּב עָלַי, וְלִכְבוֹד מַלְכוּתִי הֲדָרִי וְזִיוִי יָשׁוּבוּ אֵלַי, וְאוֹתִי יוֹעֲצַי וְשָׂרַי יְבַקְּשׁוּ, וְעַל מַלְכוּתִי הוּכַנְתִּי, וּגְדֻלָּה יְתֵרָה נוֹסְפָה לִי.

(לד) כָּעֵת, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר מְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם וּמְפָאֵר אֶת מֶלֶךְ הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת, וְאָרְחוֹתָיו מִשְׁפָּט, וַאֲשֶׁר מְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל.


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות

  • אע"פ שמפסוק כו עד ל הלשון הוא נסתר, נראה שנבוכדנצר עצמו סיפר על עצמו בלשון נסתר, כביכול היה זה מישהו אחר, כי פסוקים אלו מספרים על בזיונו, שהוא התגאה וכו' וגורש מאנשים.
  • על פי התקבולת בפסוק יד "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", עירין=קדישין (כמו שכתב ר' ישראל נג'רה ב'יה ריבון': "עירין קדישין ובני אנשא...") ופירוש שניהם: מלאכים. עירין מלשון ער, כיוון שהמלאכים לא ישנים (מדרש תהלים קכא ג)