רש"י על דניאל ד
<< · רש"י על דניאל · ד · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
"ועד אחרן" - ועד אשר באחרונה הובא לפני דנייאל
"כשום אלהי" - עכו"ם של בבל בל שמה טשצר שם לשון חכמה הוא בארמיפסוק ו (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
"רבה אילנא ותקיף" - גדל האילן והוחזק ועצם
"ימטא לשמיא" - הגיע השמיםפסוק ט (כל הפסוק)
"עפיה שפיר" - ענפו נאה
"ואנבה שגיא" - פריו רב
"מזון לכולא ביה" - וכדי מזון לכל בריה היה בו
"תטלל" - לשון צל
"ידורון" - ל' מדור ולינה
"יתזון" - ל' מזוןפסוק י (כל הפסוק)
"חזה הוית" - רואה הייתי
"ואלו עיר וקדיש" - והוא מלאך שהוא ער לעולם וקדושפסוק יא (כל הפסוק)
"קרא בחיל" - צועק בכח
"גודו אילנא" - קוצו האילן
"אתרו עפייה" - השירו והפילו ענפיו
"ובדרו אנבה" - הפיצו פריו
"תנוד חיותא מן תחתוהי" - ינודו החיות מתחתיופסוק יב (כל הפסוק)
"ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו" - אך עיקר שרשיו הניחו
"ובאסור די פרזל ונחש" - כלומר תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבליה
"בדתאא" - בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם
"יצטבע" - יהא שרוי תמיד לשון טבילה
"חלקה" - חלקופסוק יג (כל הפסוק)
"ושבעה עדנין" - שבע שנים
"יחלפו עלוהי" - יעברו עליו בגזרה זופסוק יד (כל הפסוק)
"שאלתא" - גזרה וע"י שנמלכין בהקב"ה קודם שיגזרו הגזרה קורא אותה שאלתא
"עד דברת" - כמו למען
"די ינדעון חייא" - שידעו כל החיים
"ולמן די יצבא" - למי שירצהפסוק טו (כל הפסוק)
"פשרא" - פתרונו
"ואנת כהל" - ואתה יכולפסוק טז (כל הפסוק)
"אדין דנייאל אשתומם" - שתק
"ורעינוהי" - ומחשבותיו
"יבהלוניה" - שהיה ירא לפתור לו חלום
"מרי" - אדוני אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב"ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא"ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם
"לערך" - לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה)פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"ולך טרדא מן אנשא" - ואותך יטרדו מבני אדם
"לך מצבעין" - אותך יטבלו
"ושבעה עדנין יחלפון עלך" - יש לומר גמול בה"מ שהחריב שנבנתה בשבע שניםפסוק כג (כל הפסוק)
"ודי אמרו וגו'" - אשר אמרו להניח שרשוהי של אילן והוא הפתרון מלכותא לך קיימת המלכות עומדת לך סופך שתשוב לך מלכותך
"מן די תנדע די שליטין שמיא" - מאחר שתדע שהעליונים מושלים בעולםפסוק כד (כל הפסוק)
"להן מלכא" - באמת אתה מלך שמע לעצתי
"מלכי" - עצתי כמו איעצך אמלכינך
"ישפר עלך" - עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי
"וחטאך בצדקה פרוק" - וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך
"ועויתך במחן ענין" - ועונותיך פרוק בחנינת עניים
"הן תהוה ארכא לשלותך" - אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דנייאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י"ב חדשפסוק כה (כל הפסוק)
פסוק כו (כל הפסוק)
פסוק כז (כל הפסוק)
"הלא דא היא" - שמע עניים באים על הפתח וצועקים אמר מה קול ההמון הזה באזני אמרו לו עבדיו אלו העניים שקבעת להם עת פרנסתם אמר הלא דא היא בבל רבתא וגו' ואלמלא ביזבזתי אוצרותי לפרנסת עניים מהיכן הייתי בונה כל הפלטרין הללו מעתה איני מפרנסם כך דרש רבי תנחומא
"וליקר הדרי" - ולכבוד תפארתיפסוק כח (כל הפסוק)
פסוק כט (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
"ספת" - הגזירה כלתה עליו
"גשמה" - גופיה
"שערה כנשרין רבה" - שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו
"וטפרוהי כצפרין" - וצפרניו כצפורפסוק לא (כל הפסוק)
"ולקצת יומיא" - לקץ הימים שקבעו לו לסוף ז' השנים
"נטלת" - נשאתי
"ומנדעי עלי יתוב" - ודעתי עלי חזרה
"ולעלאה ברכת" - ואת העליון ברכתיפסוק לב (כל הפסוק)
"כלה חשיבין" - רבותינו אמרו האי חירגא דיומא לא שמיה אבק הנראה בשמש
"וכמצביה עבד בחיל שמיא" - וכרצונו עושה בצבא השמים
"ולא איתי די ימחה בידיה" - ולא יש שימחה בידופסוק לג (כל הפסוק)
"ביה זמנא" - באותו זמן
"וליקר מלכותי הדרי" - ולכבוד מלכותי חזרתי
"וזיוי" - ותואר פני
"ולי הדברי ורברבני יבעון" - ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב
"התקנת" - הוכנתי
"ורבו יתירה הוספת לי" - וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשו