פתיחת התפריט הראשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת פאה · פרק ד · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה.

קצר מלא ידו, תלש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ, הרי הוא של בעל הבית.

תוך היד ותוך המגל, לעניים.

אחר היד ואחר המגל, לבעל הבית.

ראש היד וראש המגל, רבי ישמעאל אומר: לעניים.

רבי עקיבא אומר: לבעל הבית.

משנה מנוקדת

אֵיזֶהוּ לֶקֶט? הַנּוֹשֵׁר בִּשְׁעַת הַקְּצִירָה.

קָצַר מְלֹא יָדוֹ, תָּלַשׁ מְלֹא קֻמְצוֹ, הִכָּהוּ קוֹץ וְנָפַל מִיָּדוֹ לָאָרֶץ, הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
תּוֹךְ הַיָּד וְתוֹךְ הַמַּגָּל, לָעֲנִיִּים.
אַחַר הַיָּד וְאַחַר הַמַּגָּל, לְבַעַל הַבַּיִת.
רֹאשׁ הַיָּד וְרֹאשׁ הַמַּגָּל,
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, לָעֲנִיִּים.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לְבַעַל הַבַּיִת.

נוסח הרמב"ם

איזה הוא לקט הנושר בשעת הקצירה היה קוצר קצר מלוא ידו תלש מלוא קומצו הכהו הקוץ ונפל מידו על הארץ הרי של בעל הבית תוך היד ותוך המגל לעניים אחר היד ואחר המגל לבעל הבית ראש היד וראש המגל רבי ישמעאל אומר לעניים רבי עקיבה אומר לבעל הבית.

פירוש הרמב"ם

פירוש הנושר — נופל.

פירוש תלש — שלף מעל הארץ.

תוך היד ותוך המגל — רוצה לומר, מה שיפול ממה שיהיה בתוך היד או המגל הוא לקט, ומה שיפול מאחורי היד ומאחורי המגל הוא לבעל הזרע. ומה שיפול מקצה היד ומקצה המגל, והוא מה שיפול בין הקצוות, ולא יפול עליו לא לשון תוך ולא לשון אחור – הוא מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא, והלכה כר' עקיבא:

פירוש רבינו שמשון

הנושר . כלומר שבלים הנופלים:

תלש מלא קומצו. דרך התולש לקמץ את ידו:

הכהו קוץ ונפל מידו. כל היכא דנושר מחמת אונס ממעט ליה בתורת כהנים בפ' קדושים דתניא ולקט קצירך לא תלקט ולא לקט קיטוף לקט קצירך אין לקט אלא מחמת הקציר מכאן אמרו היה קוצר וקצר מלא ידו תלש מלא קמצו הכהו קוץ עקצו עקרב ונבעת ונפל מידו על הארץ הרי של בעה"ב:

תוך היד. אנשר קאי כלומר תוך היד ונשר דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד ומאחר המגל לבעל הבית דאינו בדרך קצירה:

ראש היד. כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו הנושר משם וכן הנושר מראש המגל:

ר' ישמעאל אומר לעניים. דמדמי ליה לתוך היד ולתוך המגל:

ר' עקיבא אומר לבעל הבית. דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הנושר בשעת הקצירה - שבלים הנופלים בשעת הקצירה:

הכהו קוץ - כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט, דכתיב (ויקרא יט) ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת קציר:

תור היד - אנשר קאי, כלומר תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר כא, דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו כב ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה:

ראש היד - כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו כג, הנושר משם, וכן הנושר מראש המגל:

רבי ישמעאל אומר לעניים - דדמי לתוך היד ולתוך המגל:

ורבי עקיבא אומר לבעל הבית - דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא:

פירוש תוספות יום טוב

קצר מלא ידו תלש מלא קמצו. זה לשון הרמב"ם בפ"ד ממ"ע היה קוצר או תולש דבר שדרכו להתלש ואחר שקצר מלא זרועו או תלש מלא קמצו הכהו קוץ וכו'. התבאר שינוי לשון משנתינו. ומה ששינה עוד הרמב"ם לכתוב מלא זרועו לפי שכשקוצר במגל מקבץ בידו אחרת מלא ידו. ולפעמים מלא זרועו. אבל כשתולש אי אפשר אלא בקומץ ידו כי לא בזרוע יגבר איש לתלוש:

של בעל הבית. כלפי עני קוראהו בעל הבית. אע"ג דיותר נכון היה למתני בעל השדה ואולי דנקטיה סירכא דרפ"ק דשבת העני בחוץ ובעה"ב בפנים:

תוך היד ותוך המגל. ל' הר"ב אנשר קאי כלומר תוך היד ונשר תוך המגל ונשר. ר"ל תוך היד קאי אנשר וכאילו תני תוך היד ונשר. וכן נמי תוך המגל כאילו תני תוך המגל ונשר:

אחר היד. פי' הר"ב מנדנוד ידו. ר"ל שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס. וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס:

ראש היד. ל' הר"ב כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו כלומר במקום שראשי אצבעותיו מונחים על פס היד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) ר"ל תוך היד קאי אנשר וכאלו תני תוך היד ונשר וכן נמי תוך המגל כאלו תני תוך המגל ונשר:

(כב) (על הברטנורא) ר"ל שמה שיפול מחמת נדנוד היד ויפול לאחורי היד הרי הוא אונס וכן מחמת נדנוד המגל ויפול אחורי המגל גם הוא אונס:

(כג) (על הברטנורא) כלומר במקום שראשי אצבעותיו מונחים על הפס יד. ואין זה תוך היד גם אין זה אחר היד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

איזהו לקט הנושר בשעת הקצירה:    שבלין הנופלין בשעת קצירה מתוך המגל או הנופל מתוך ידו כשמקבץ השבלים לקצור ולמעוטי אחר היד דתנן לקמן וה"ט דדרשי' מחמת קצירה והכי איתא בתו"כ אין לקט אלא הבא משעת קצירה ומש"ה ממעטי' בירוש' לעי' פ' מלבנות ולקמן לקט קטוף והיינו דוקא גבי דבר דדרכו ליקצר דדוקא גבי פאה הוא דמרבינן תולש ועוקר אפי' בדבר שדרכו ליקצר מיתורא דקראי אבל גבי לקט קצירך כתיב: היה קוצר קצר מלא ידו. דברים הנקצרים: תלש מלא קומצו. דברים שדרכן ליתלש: תוך המגל. קרי חדודו. אחר המגל קרי גבו. הרש"ש ז"ל:

תוך היד ותוך המגל לעניים:    כ' הח' ה"ר אלעזר אזכרי ז"ל רישא דמתני' קשיא אסיפא. דברישא קתני תוך היד ותוך המגל לעניים ואי תרווייהו בעינן כדי שתהיה לעניים כלו' דכשנושרת שבלת מתוך השבלים שקבץ בידו וגם היא בתוך המגל הויא לעניים משמע הא מתוך ידו והיא מאחורי המגל שהכניס המגל בינה לשאר השבלים ומכח אחורי המגל נחתכה ונפלה. או אם היא בתוך המגל ולאחורי ידו שאינה בתוך פס ידו וחתכה במגל ונפלה הויא לבעה"ב. וסיפא קתני אחר היד וגם היא אחר המגל לבעה"ב הא תוך ידו או תוך מגל לעניים. ואי רישא או או קתני דבחדא לטיבותא הויא לעניים קשיא סיפא דקתני אחורי היד או אחורי המגל לבעה"ב. וע"כ כי היכי דלא תקשי צ"ל דרישא וסיפא אין פירושם שוה. ובירוש' רב כהנא ורב תחליפא חד פי' דרישא לאו או או קתני אלא כדי שתהיה השבלת הנושרת לעניים תרתי לטיבותא בעי שתהיה בתוך ידו ובתוך המגל וסיפא קתני או או אם היא אחר היד ובתוך המגל או אחר המגל והיא בתוך היד הויא לבעה"ב. וחד אמר איפכא דרישא או או קתני דבחדא לטיבותא הויא לעניים וסיפא מצריך תרתי לריעותא כדי שתהיה לבעה"ב:

ראש היד וראש המגל:    שהיו שבלים נוגעים בראשי האצבעות וחתכן: ר' ישמעאל אומר לעניים. דס"ל דקציר קרינן ביה ודמי לתוך היד. וזהו לפי' האחד. ולפי' האחר או או קתני והיינו שידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו הנושר משם או הנושר מראש המגל בחדא מנייהו ר"י סבר לעניים ור"ע סבר לבעל הבית. הרש"ש ז"ל:


פירושים נוספים


שימו לב! דף זה כולל תוכן חדש (למעלה) ותוכן ישן (למטה).

יש לשלב ביניהם ואח"כ למחוק תבנית זו.


משנה הקודמת - משנה - סדר זרעים - מסכת פאה - משנה הבאה


משנה פתוחה

(י) איזהו לקט?
הנושר בשעת הקצירה.
היה קוצר:
קצר מלא ידו, תלש מלא קמצו,
הכהו הקוץ, ונפל מידו על הארץ –
הרי הוא של בעל הבית.
תוך היד, ותוך המגל – לעניים.
אחר היד, ואחר המגל – לבעל הבית.
ראש היד, וראש המגל:
רבי ישמעאל אומר: לעניים;
רבי עקיבא אומר: לבעל הבית.

משנה מנוקדת

נוסחאות ופירושים

נוסח הרמב"ם

אי זה הוא לקט?
הנושר בשעת הקצירה.
היה קוצר:
קצר מלא ידו, תלש מלא קמצו,
הכהו הקוץ, ונפל מידו על הארץ –
הרי של בעל הבית.
תוך היד, ותוך המגל – לעניים.
אחר היד, ואחר המגל – לבעל הבית.
ראש היד, וראש המגל:
רבי ישמעאל אומר: לעניים;
ר' עקיבה אומר: לבעל הבית.

פירוש הרמב"ם (לפי התרגום הקדמון)

פירוש הרע"ב

הנושר בשעת קצירה – שבלים הנופלים בשעת הקצירה.

הכהו קוץ – כל היכא דנושר מחמת אונס – אינו לקט, דכתיב (ויקרא יט): "ולקט קצירך" – אין לקט אלא מחמת קציר.

תוך היד – אנשר קאי, כלומר: תוך היד ונשר מן המגל. ונשר דהנושר מתוך היד ומתוך המגל – לעניים. אבל הנושר מחר היד מנדנוד ידו, ומאחר המגל מכח תנועת המגל – לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה.

ראש היד – כשידו מלאה, ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו הנושר משם. וכן הנושר מראש המגל.

רבי ישמעאל אוצר לעניים – דדמי ל"תוך היד" ול"תוך המגל".

ורבי עקיבא אומר לבעל הבית – דמדמי ליה ל"אחר היד" ול"אחר המגל". והלכה כרבי עקיבא.