קטגוריה:בראשית מד יג
נוסח המקרא
ויקרעו שמלתם ויעמס איש על חמרו וישבו העירה
וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה.
וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃
וַֽ/יִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑/ם וַֽ/יַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־חֲמֹר֔/וֹ וַ/יָּשֻׁ֖בוּ הָ/עִֽירָ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּבַזַּעוּ לְבוּשֵׁיהוֹן וּרְמוֹ גְּבַר עַל חֲמָרֵיהּ וְתָבוּ לְקַרְתָּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּבְזָעוּ לְבוּשֵׁיהוֹן וְאִתְיְהַב לְהוֹן כּחַ גְבוּרְתָּא וְטָעֲנוּ גְבַר עַל חַמְרֵיהּ וְתָבוּ לְקַרְתָּא: |
רש"י
"וישבו העירה" - מטרפולין היתה והוא אומר העירה העיר כל שהוא אלא שלא היתה חשובה בעיניהם אלא כעיר בינונית של עשרה בני אדם לענין המלחמה
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה – מֶטְרוֹפּוֹלִין הָיְתָה, וְהוּא אוֹמֵר "הָעִירָה", הָעִיר כָּל שֶׁהוּא? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְעֵינֵיהֶם אֶלָּא כְעִיר בֵּינוֹנִית שֶׁל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְעִנְיַן הַמִּלְחָמָה (בראשית רבה צב,ח).
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד יג.
וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה
השיחה עם המשרת נגמרה.
- האחים קורעים "שִׂמְלֹתָם" כאילו שהם אבלים על מות בני משפחתם. זאת היתה הודעה למשרת אתה את תפקידך גמרת. איתך אנחנו לא מדברים יותר. אנחנו אבלים על מת, ועל עצמנו כמתים. אין לנו מה להפסיד.
- ללא בקשת רשות, ללא הסבר, ללא מילה האחים פונים חזרה לשוב לעיר ולדבר עם הרשויות.
- "וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ" הם לא השאירו דבר בדרך. כולם וכל הרכוש חוזרים לעיר. ייתכן שהאחים מתכוונים להחזיר את האוכל, כאילו להשיב הכל לקדמותו. למעשה אם החיפוש היה שטחי, הכסף עדיין נמצא בתחתית השק ויכול לשמש כהוכחה שמישהו אחר שם את הגביע בשקם.
המשרת לא ניסה למנוע או לדבר. הוא לא מעיז להגיד מילה או להתנגד. למעשה האחים עושים מה שהוא רצה בלי שהוא יצטרך להגיד.
המשרת לא מעיז לשים יד על בנימין. היה ברור לו מה יקרה אם הוא ינסה לגעת בבנימין, והעניינים יצאו משליטה.
יהודה התרגש וטעה
יהודה הרגיש אחריות לבנימין, והיה מוכן לקבל את עונשו של בנימין, כדבריו ליוסף: "וְעַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר, עֶבֶד לַאדֹנִי" (ביאור:בראשית מד לג), אולם בשלב הזה, מרוב התרגשות, הוא שכח לבדוק האם הכסף של האוכל הושב להם כראשונה (ביאור:בראשית מד ח).
אם יהודה היה שופך את כל השק, ומוצא את הכסף בשקו, אז דברי משרתו של יוסף "אֱלֹהֵיכֶם וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם נָתַן לָכֶם מַטְמוֹן בְּאַמְתְּחֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית מג כג), היה מסביר את הכסף בשנית וגם מסביר את כוסו של יוסף - הן אלוהים יכול לעשות כל דבר כרצונו, ובנימין אינו אשם בגניבה.
אולם יהודה לא עשה זאת, והמשיך להיות בפניקה, ואיפשר ליוסף להמשיך בבחינה לוודא שהאחים לא הרגו את אביהם כדי לקחת את בנימין למצרים, ולא מוכנים להפקיר את בנימין למרות מצבו המוגבל.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית מד יג"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.