ביאור:בראשית מד יט

בראשית מד יט: "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מד יט.

נאום ההגנה על בנימין

מטרתו של יהודה

יוסף לא היה יכול להראות שהוא יודע שבנימין "הקטן" הוא המאושם, ולכן הוא אומר "הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ, הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד". האיש הוא תואר כבוד לאדם חופשי ואציל. זה לא התאים לבנימין שכולם קראו לו "קטן", "נער" ו"בני".

לא ברור למה יוסף צריך עבד לעצמו - ככתוב: "יִהְיֶה לִּי עָבֶד" אדם שנתפס בגנבה. הגיוני שאדם כזה יומת, יזרק לכלא, או ישלח לעבדות קשה. המילה "לִּי" מראה שהעבד יהיה בביתו של יוסף, וזה כבוד גדול מאוד.

יהודה רוצה להחליף את עצמו כעבד במקום בנימין, שבשקו נמצא הגביע. יהודה לא מנסה לשחרר את עצמו או להכחיש את העבירה.

יוסף משחק שהוא לא יודע שבנימין מואשם, ויהודה לא מספר לו מי האיש שנתפס. יהודה לא יכול להגיד שבנימין לא לקח, הן הם ישנו אצל יוסף, הם היו שיכורים, ובנימין ייתכן שלקח או קיבל, אבל לא מסוגל להסביר מה קרה, או אפילו להכחיש שהוא לקח.

דברי יהודה

(ביאור:בראשית מד יט) - "אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו לֵאמֹר הֲיֵשׁ לָכֶם אָב אוֹ אָח" - הכל התחיל מהשאלה שלך. יהודה מאשים את יוסף שהוא גרם לצרות.
(ביאור:בראשית מד כ) -- "וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי, יֶשׁ לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ" - 'ואחיו מת' זה שקר, במיוחד ליוסף, אבל רש"י מסביר שיהודה פחד שהשליט ידרוש שהם יביאו את האחר ש"אֵינֶנּוּ". יהודה גם לא מספר שאמו של בנימין מתה. יוסף זכר שבפעם הקודמת האחים אמרו: "וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ" (ביאור:בראשית מב יג). יהודה מגלה ליוסף שהאיש שבידו נמצא הגביע הוא האח הקטן. כדי לעורר רחמים יהודה משקר שרחל, אימו של בנימין, חיה וגם היא תסבול אם תאבד בן נוסף. הוא מגלה ליוסף שיעקב אוהב את בנימין ודואג לו מאוד.
(ביאור:בראשית מד כא) - "וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: הוֹרִדֻהוּ אֵלָי וְאָשִׂימָה עֵינִי עָלָיו" - יהודה לא מזכיר את ענין הריגול. יוסף אמר "תָּבִיאוּ" (ביאור:בראשית מב כ) ויהודה מראה בוז למצרים שזה כאילו ירידה מכנען.
(ביאור:בראשית מד כב) - "וַנֹּאמֶר אֶל אֲדֹנִי: לֹא יוּכַל הַנַּעַר לַעֲזֹב אֶת אָבִיו, וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת" - הסברנו ש"הַנַּעַר" הוא מוגבל בשכלו, חלש וקשור לאביו.
(ביאור:בראשית מד כג) - "וַתֹּאמֶר אֶל עֲבָדֶיךָ: אִם לֹא יֵרֵד אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אִתְּכֶם לֹא תֹסִפוּן לִרְאוֹת פָּנָי" - אתה לא האמנת לנו, והנה עכשו אתה רואה שאמרנו את האמת והוא באמת חלש בשכלו ודברים משונים יכולים לקרות לו.
(ביאור:בראשית מד כד) - "וַיְהִי כִּי עָלִינוּ, אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, וַנַּגֶּד לוֹ אֵת דִּבְרֵי אֲדֹנִי" - גם אבינו הוא עבדך.
(ביאור:בראשית מד כה) - "וַיֹּאמֶר אָבִינוּ: שֻׁבוּ שִׁבְרוּ לָנוּ מְעַט אֹכֶל" - חיכנו זמן רב עד שהרעב דחף אותנו לחפש אוכל.
(ביאור:בראשית מד כו) - "וַנֹּאמֶר: לֹא נוּכַל לָרֶדֶת, אִם יֵשׁ אָחִינוּ הַקָּטֹן אִתָּנוּ וְיָרַדְנוּ, כִּי לֹא נוּכַל לִרְאוֹת פְּנֵי הָאִישׁ וְאָחִינוּ הַקָּטֹן אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ"
(ביאור:בראשית מד כז) - "וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ: אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי" - משפטי המפתח שגרמו ליוסף להתגלות לאחיו.
(ביאור:בראשית מד כח) - "וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי, וָאֹמַר: אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה" - יוסף הבין שהאחים סיפרו ליעקב שהוא נטרף, ויעקב לא פקד למכור אותו או להרוג אותו.
(ביאור:בראשית מד כט) - "וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי, וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה"
(ביאור:בראשית מד ל) -- "וְעַתָּה, כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ" -
(ביאור:בראשית מד לא) - "וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת; וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה" - וזאת תהיה אשמתך.
(ביאור:בראשית מד לב) - "כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר מֵעִם אָבִי לֵאמֹר: אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ, וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" - אין לי ברירה יהודה אומר, אני כאילו כבר מת. יהודה מודה שהוא חטא.
(ביאור:בראשית מד לג) - "עַתָּה, יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי; וְהַנַּעַר יַעַל עִם אֶחָיו" - סוף סוף יהודה מסביר בפרוש שהנער נתפס והוא רוצה להיות במקומו עבד לשליט.
(ביאור:בראשית מד לד) - "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי, וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי: פֶּן אֶרְאֶה בָרָע אֲשֶׁר יִמְצָא אֶת אָבִי" - כי עדיף לו להיות עבד מאשר לחזור ללא בנימין.

יהודה אמר ליוסף בשם אביו:

האחים לא ירדו מהר להציל את שמעון, וכך יוסף הבין שבנימין היה יקר ליעקב יותר מאשר שמעון.
לאבינו היתה אישה אחת ראשונה, ועוד נשים נוספות. יהודה מותר על בכורתו של ראובן ובניה של לאה. כמובן ליהודה, שהיה הצעיר מקובצת הבנים הבכורים של יעקב ולאה, קל לוותר על מעמדו.
לאישה הזו היו שני ילדים, והם בכוריו מאשתו הראשונה.
אח אחד מת כי חיה טרפה אותו. - כך נודע ליוסף מה סיפרו האחים ליעקב, ושיעקב לא שלח אותו למוות בגלל חלומותיו.
שיעקב אהב מאוד את בנו שמת. ואם הבן השני, למרות מצבו, ימות, זה יהרוג אותו סופית, והוא יהיה בצער כל חייו. - כך נודע ליוסף שאביו התאבל עליו כל השנים.
יהודה לא סיפר שלבנימין יש כבר עשר בנים, ומותו של בנימין לא יביא לאובדן זרעה של רחל אימו.

יהודה רמז בשם האחים:

רחל היא האישה הראשונה, ובניה הם בכוריו של יעקב, ואם יעקב יתן להם ברכה או רכוש, הוא והאחים לא יתנגדו.
אנחנו מכבדים ואוהבים את אבינו, ונשארנו כולנו ביחד מאוחדים.
אנחנו מצטערים על עצבונו בגלל האח שמת, ולא נחזור יותר על השגיאה ההיא פעם נוספת.
אני מוכן להיות עבד ולמות, אבל לא אפגע באבינו.
אם יש לך לב גם אתה לא תפגע באבינו.
אין לך סיבה חוקית לפגוע בקטן שאינו מבין מה קורה פה.
מפה אני ואתה לא נצא חיים, אם לא תסכים להצעתי.

יוסף מבין מי חטא

יוסף הוציא דיבה רעה על אחיו, וחלם חלומות גדלות. אביו שלח אותו לאחיו והם הפשיטו אותו וזרקו אותו לבור. יוסף הריח שהם יושבים ואוכלים ושמע שיירות עוברות. יוסף הבין שהם שמרו עליו, ואז הם מכרו אותו לישמעאלים שנשאו בסמים, סבונים ודברי מתיקה לנכבדי מצרים. יוסף חשב שאביו העניש אותו ולכן יוסף לא שלח שליחים למשפחתו בכנען.

יוסף הבין שהאחים זרקו אותו לבור לפי החוק המעניש קוסמים בזריקה למים (חוק חמורבי מספר 2).
האחים האשימו בליבם את יהודה שהציע למכור את יוסף, כי לולא זאת, ראובן היה מציל את יוסף, מסביר שזאת היתה בדיחה, ויעקב לא היה סובל. כך נוצר שיהודה חטא ליעקב וליוסף.
כאשר ראובן אמר: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד" (ביאור:בראשית מב כב) יוסף הבין שראובן לא חטא.
יוסף אסר את שמעון לעיני אחיו, כשם שהישמעאלים אסרו אותו לעבדות, כדי לבדוק האם האח השני לבכורה היה מנהיג החטא. שמעון לא הגיב כאשם, ויוסף הבין שהוא לא חטא.
יוסף רצה לקחת את בנימין לעבד כדי לראות מי יגיב. וכך יהודה הודה בחטאו וחזר על דבריו ליעקב: "וְחָטָאתִי לְאָבִי כָּל הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מד לב) - כלומר מאז מחירת יוסף, יהודה היה חוטא ליעקב, ועכשו אם הוא לא ישיב את בנימין הוא יהיה חוטא עד סוף ימיו של יעקב.
יוסף הבין שאביו לא פקד על האחים למכור אותו לעבדות, ושיהודה ניסה להציל אותו ממוות בבור, מכר אותו לישמעאלים, וגרם ליעקב להתאבל עליו כל השנים.
יוסף הבין שיהודה התכוון לטובה אבל מודה בחטאו, ושכל זה קרה כרצונו של אלוהים ואין צורך להעניש את אחיו.

תשובת יוסף

"אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי" (ביאור:בראשית מה ג).
יוסף לא ענה לדברי יהודה, ולא ביטל את החלטתו: שזה שהגביע נמצא בשקו יהיה לו לעבד, והשאר חופשיים ללכת כרצונם.