רש"י מנוקד על המקרא/ספר בראשית/מד

(ב) גְּבִיעַ – כּוֹס אָרוֹךְ, וְקוֹרִין לוֹ מדירנ"א [maderne = כוס ארוכה עשויה עץ משויש (כוס הדורה)[1]].

(ז) חָלִילָה לַעֲבָדֶיךָ – חֻלִּין הוּא לָנוּ, לְשׁוֹן גְּנַאי. וְתַרְגוּם "חַס לְעַבְדָּךְ" – חַס מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהִי עָלֵינוּ מֵעֲשׂוֹת זֹאת. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בַּתַּלְמוּד: "חַס וְשָׁלוֹם".

(ח) הֵן כֶּסֶף אֲשֶׁר מָצָאנוּ – זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה "קַל וָחוֹמֶר" הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, וְכֻלָּן מְנֻיִּין בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה צב,ז).

(י) גַּם עַתָּה כְדִבְרֵיכֶם – אַף זוֹ מִן הַדִּין: אֱמֶת כְּדִבְרֵיכֶם כֵּן הוּא, שֶׁכֻּלְּכֶם חַיָּבִין בַּדָּבָר; עֲשָׂרָה שֶׁנִּמְצֵאת גְּנֵיבָה בְּיַד אֶחָד מֵהֶם – כֻּלָּם נִתְפָּשִׂים. אֲבָל אֲנִי אֶעֱשֶׂה לָכֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין: "אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד" (בראשית רבה צב,ח).

(יב) בַּגָּדוֹל הֵחֵל – שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא (בראשית רבה צב,ח).

(יג) וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ – בַּעֲלֵי זְרוֹעַ הָיוּ, וְלֹא הֻצְרְכוּ לְסַיֵּעַ זֶה אֶת זֶה לִטְעוֹן (בראשית רבה צב,ח).
וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה – מֶטְרוֹפּוֹלִין הָיְתָה, וְהוּא אוֹמֵר "הָעִירָה", הָעִיר כָּל שֶׁהוּא? אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיְתָה חֲשׁוּבָה בְעֵינֵיהֶם אֶלָּא כְעִיר בֵּינוֹנִית שֶׁל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם לְעִנְיַן הַמִּלְחָמָה (בראשית רבה צב,ח).

(יד) עוֹדֶנּוּ שָׁם – שֶׁהָיָה מַמְתִּין לָהֶם.

(טו) הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ... – הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי אִישׁ חָשׁוּב כָּמוֹנִי יוֹדֵעַ לְנַחֵשׁ, וְלָדַעַת מִדַּעַת וּמִסְּבָרָא וּבִינָה, כִּי אַתֶּם גְּנַבְתֶּם הַגָּבִיעַ.

(טז) הָאֱלֹהִים מָצָא – יוֹדְעִים אָנוּ שֶׁלֹּא סָרַחְנוּ, אֲבָל מֵאֵת הַמָּקוֹם נִהְיְתָה לְהָבִיא לָנוּ זֹאת: מָצָא בַעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבּוֹת שְׁטַר חוֹבוֹ (בראשית רבה צב,ט).
וּמַה נִּצְטַדָּק – לְשׁוֹן "צֶדֶק", וְכֵן כָּל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צַדִּ"י וְהִיא בָאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, נוֹתֵן טֵי"ת בִּמְקוֹם תָּי"ו. וְאֵינוֹ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד הַתֵּיבָה אֶלָּא בְאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן: "נִצְטַדָּק" מִגִּזְרַת "צֶדֶק", "יִצְטַבַּע" (דניאל ד,יב; ד,ל) מִגִּזְרַת "צַבַּע", "וַיִצְטַיָּרוּ" (יהושע ט,ד) מִגִּזְרַת "צִיר אֱמוּנִים" (משלי יג,יז), "הִצְטַיַּדְנוּ" (יהושע ט,יב) מִגִּזְרַת "צֵדָה לַדֶּרֶךְ". וְתֵיבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סַמֶ"ךְ אוֹ שִׁי"ן, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת הַתָּי"ו מַפְרֶדֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב,ה) מִגִּזְרַת "סָבֹל", "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא" (דניאל ז,ח) מִגִּזְרַת "שָׂכֹל", "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו,ט) מִגִּזְרַת "שָׁמֹר", "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נט,טו) מִגִּזְרַת "מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל" (איוב יב,יז), "מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי" (שמות ט,יז) מִגִּזְרַת "דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה" (ירמיהו יח,טו).

(יח) וַיִּגַּשׁ אֵלָיו... דָּבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי – יִכָּנְסוּ דְּבָרַי בְּאָזְנֶיךָ (בראשית רבה צג,ו).
וְאַל יִחַר אַפְּךָ – מִכַּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁדִּבֶּר אֵלָיו קָשׁוֹת.
כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה – חָשׁוּב אַתָּה בְעֵינַי כַּמֶּלֶךְ, זֶהוּ פְשׁוּטוֹ. וּמִדְרָשׁוֹ: סוֹפְךָ לִלְקוֹת עָלָיו בְּצָרַעַת, כְּמוֹ שֶׁלָּקָה פַרְעֹה עַל יְדֵי זְקֵנָתִי שָׂרָה עַל לַיְלָה אַחַת שֶׁעִכְּבָהּ. דָּבָר אַחֵר: מַה פַרְעֹה גּוֹזֵר וְאֵינוֹ מְקַיֵּם, מַבְטִיחַ וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה, אַף אַתָּה כֵּן! וְכִי זוֹ הִיא שִׂימַת עַיִן שֶׁאָמַרְתָּ לָשׂוּם עֵינְךָ עָלָיו? דָּבָר אַחֵר: "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" – אִם תַּקְנִיטֵנִי אֶהֱרוֹג אוֹתְךָ וְאֶת אֲדוֹנֶךָ (בראשית רבה צג,ו).

(יט-כ) אֲדֹנִי שָׁאַל אֶת עֲבָדָיו – מִתְּחִלָּה בַעֲלִילָה בָּאתָ עָלֵינוּ: לָמָה הָיָה לְךָ לִשְׁאוֹל כָּל אֵלֶּה? בִּתְּךָ הָיִינוּ מְבַקְּשִׁים, אוֹ אֲחוֹתֵנוּ אַתָּה מְבַקֵּשׁ? וְאַף עַל פִּי כֵן וַנֹּאמֶר אֶל אֲדוֹנִי – לֹא כִחַדְנוּ מִמְּךָ דָּבָר (בראשית רבה צג,ח).
וְאָחִיו מֵת – מִפְּנֵי הַיִּרְאָה הָיָה מוֹצִיא דְבַר שֶׁקֶר מִפִּיו. אָמַר: אִם אוֹמַר לוֹ שֶׁהוּא קַיָּם, יֹאמַר: "הֲבִיאוּהוּ אֶצְלִי" (בראשית רבה צג,ח).
לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ – מֵאוֹתָהּ הָאֵם אֵין לוֹ עוֹד אָח.

(כב) וְעָזַב אֶת אָבִיו וָמֵת – אִם יַעֲזוֹב אֶת אָבִיו, דּוֹאֲגִים אָנוּ שֶׁמָּא יָמוּת בַּדֶּרֶךְ, שֶׁהֲרֵי אִמּוֹ בַּדֶּרֶךְ מֵתָה.

(כט) וְקָרָהוּ אָסוֹן – שֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה (בראשית רבה צא,ט).
וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי... – עַכְשָׁיו כְּשֶׁהוּא אֶצְלִי, אֲנִי מִתְנַחֵם בּוֹ עַל אִמּוֹ וְעַל אָחִיו. וְאִם יָמוּת זֶה, דּוֹמֶה עָלַי שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מֵתוּ בְּיוֹם אֶחָד (בראשית רבה צא,ח).

(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת – אָבִיו מִצָּרָתוֹ.

(לב) כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר – וְאִם תֹּאמַר: לָמָּה אֲנִי נִכְנָס לַתִּגָּר יוֹתֵר מִשְּׁאָר אֶחָי? הֵם כֻּלָּם מִבַּחוּץ, וַאֲנִי נִתְקַשַּׁרְתִּי בְקֶשֶׁר חָזָק לִהְיוֹת מְנֻדֶּה בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת.

(לג) יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ... – לְכָל דָּבָר אֲנִי מְעֻלֶּה מִמֶּנּוּ: לִגְבוּרָה, וּלְמִלְחָמָה, וּלְשַׁמֵּשׁ (בראשית רבה צא,ו).

הערות עריכה

  1. ^ ר' אה"ל מס' 1166.