קטגוריה:בראשית לח יא
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְ/תָמָ֨ר כַּלָּת֜/וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗י/ךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔/י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּ/אֶחָ֑י/ו וַ/תֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַ/תֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽי/הָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלְּתֵיהּ תִּיבִי אַרְמְלָא בֵּית אֲבוּיִךְ עַד דְּיִרְבֵּי שֵׁלָה בְרִי אֲרֵי אֲמַר דִּלְמָא יְמוּת אַף הוּא כַּאֲחוֹהִי וַאֲזַלַת תָּמָר וִיתֵיבַת בֵּית אֲבוּהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלְתֵיהּ תִיבִי אַרְמְלָא בֵּית אֲבוּיִיךְ עַד דְיִרְבֵּי שֵׁלָה בְּרִי אֲרוּם אָמַר דִלְמָא יְמוּת אַף הוּא כְּאָחוֹי וְאָזְלַת תָּמָר וִיתֵבַת בֵּית אָבוּהָא: |
רש"י
"כי אמר וגו'" - כלומר דוחה היה אותה בקש שלא היה בדעתו להשיאה לו
"כי אמר פן ימות" - מוחזקת היא זו שימותו אנשיה (יבמות לד)
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת – מֻחְזֶקֶת הִיא זוֹ שֶׁיָּמוּתוּ אֲנָשֶׁיהָ (בראשית רבה פה ה|ב"ר שם]]; ראו יבמות ס"ד ע"ב).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
"וטעם שבי אלמנה בית אביך" - שתנהגי אלמנותיך שם עד יגדל שלה רמז לה התאבלי ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן כאשה חגורת שק על בעל נעוריה עד שיגדל שלה וייבם אותך כי כן המנהג במתיבמת כי היוצאת וחפצה להנשא לאיש זר לובשת בגדי אבל ימים מעט כפי המנהג ומתנחמת ולובשת שנים ותכס בצעיף ותתעלף עד שתנשא לאיש
"כי אמר" - כלומר היה דוחה אותה בקש שלא היה בדעתו להשיאה לו כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו כי מוחזקת היא זו שימותו אנשיה לשון רש"י ולא ידעתי למה יתבייש יהודה המושל בדורו מן האשה הזאת ולא יאמר אליה לכי לשלום מביתי ולמה יטעה אותה והיא אסורה לשלה כמו שאמרו (יבמות סד) בנשואים בתרי זמני הויא חזקה ועוד כי בהיותו מקפיד על זנוניה לחייב אותה שריפה נראה שהיה חפץ בה להיותה בביתו ורחוק הוא שלא שמע יהודה כי בניו חטאו וישלחם ביד פשעם ואין לתמר בהם חטא והנכון בעיני שהיה שלה ראוי ליבם אבל לא רצה אביו שייבם אותה ועודנו נער פן יחטא בה כאחיו אשר מתו בנעוריהם כי נערים היו אין לאחד מהם שתים עשרה שנה וכאשר יגדל וישמע למוסר אביו אז יתננה לו לאשה וכאשר המתינה ימים רבים וראתה כי גדל שלה בעיניה והוא עודנו נער לאביו כי אין לו עשר שנים והיה ממתין לו עוד אז מהרה תמר ברוב תאותה להוליד מזרע הקדש ועשתה המעשה הזהרבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
עד יגדל שלה בני. מפני שלא היה שם אח גדול ממנו אמר לה עד יגדל שלה בני, אבל אם היה שם אח גדול לא היה אומר עד יגדל שלה. מכאן אמרו רז"ל תלה בקטן עד שיגדל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או בחרש או בשוטה עד שישתפה אין שומעין לו. ומה שאמר הכתוב (רות א) שובנה בנותי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, ויש שסוברין מכלל שאילו היה לה בנים במעיה שנולדו אחר מיתת אחיהם בני יבום הם, אינו כן. שהרי בפירוש אמר הכתוב (דברים כה) כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו.
כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. כי מוחזקת היא שימותו אנשיה, שהרי אמרו בתרי זמני הויא חזקה כך פירש רש"י ז"ל. וכתב הרמב"ן על זה אם כן למה יטעה אותה יהודה והיא אסורה לשלה, וכמו שאמרו בנשואין בתרי זמני הויא חזקה. וע"כ פירש שיהיה שלה ראוי ליבם אבל לא רצה אביו שייבם אותה ועודנו נער כי חשש יהודה פן יהיה משחית זרעו ויהיה חייב מיתה כיון שהיה קטן ואיננו ראוי להוליד, וכאשר ראתה כי גדל שלה בעיניה והוא עודנו נער בעיני אביו אז עשתה המעשה הזה.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"שבי אלמנה" המתיני באלמנות כמו ימים רבים תשבי לי:
" פן ימות גם הוא כאחיו" פן ישגה ביופיה בילדותו כמו שעשו אחיו וימות:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
(יא) "שבי אלמנה". הפנויה היתה לובשת בצעיף, והזקוקה ליבם היתה סגורה בבית אביה בבגדי אלמנותה, ואמר לה שתמתין, כי כמו שבאשת ב"נ אם אמרה איני רוצה בך הותר הקשר שביניהם, כן בזקוקה, ואמר לה שלא תתיר הקשר עד יגדל שלה, ומ"ש כי אמר מוסב על שלה, ששלה אמר שאינו רוצה ליבמה שירא "פן ימות גם הוא כאחיו" בשהיא קטלנית, וכשיגדל ויוכל לקיים המצוה כראוי להקים זרע לאחיו, שומר מצוה לא ידע דבר רע:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח יא.
שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ
לפי חוקי חמורבי מספר 172, אם תמר היתה רוצה לעזוב, היה על יהודה להחזיר לה את נדוניתה ואת מתנותיה ולשחרר אותה. אולם תמר לא רצתה לעזוב, תמר רצתה ייבום. יהודה חשב שלטובת כולם יהיה עדיף שתמר לא תסתובב בבית, אלא שהיא תחכה בבית אביה עד ששלה יגדל.
ער מת וזמן מה אונן בא לתמר, אבל עד כה לא נאמר שהיא אלמנה ולבשה בגדי אבלות. תמר תוארה ככלה. המילים "שְׁבִי אַלְמָנָה" היא הוראה לתמר לשבת ולשחק כאילו שהיא אלמנה. חוק הייבום נועד להקים משפחה לאיש אחרי מותו, כאילו שהוא חי. כלומר לפי דעתו של יהודה, תמר היא כלתו, אשת בנו, ולא אלמנה חופשיה להתחתן כרצונה.
עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו
מהתחלת המשפט אפשרי ללמוד ששלה היה צעיר מדי להתחתן, אולם מסוף המשפט רואים שהוא לא צעיר מדי להתחתן, ויהודה פחד לתת לו להתחתן עם תמר כדי למנוע ממנו למות גם הוא. ייתכן שיהודה חשב שתמר נגועה במחלה או שהיא גורמת התרגשות יתרה לגברים שגורמת למותם. יהודה פחד להסתכן שגם שלה ימות. אשתו של יהודה לא היתה בריאה, וכעבור זמן מה היא נפטרה (צעירה) (ביאור:בראשית לח יב), ויהודה חשש שאם אשתו תמות ושלה ימות הוא ישאר בלי יורש, והוא עצמו יכחד מבני ישראל. לא מובן למה יהודה לא חשב שהוא יכול לשאת אישה חדשה אם אשתו תמות.
חוזה שריר
יהודה אמר לתמר: "שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי". תמר הסכימה הלכה לבית אביה ולבשה בגדי אלמנה. תמר וויתרה על זכותה להשאר בביתו, או להתחתן כרצונה. למרות שיהודה לא אמר שהוא יתן לשלה לבוא אליה, מדבריו נשמע שיהודה התחייב לתת לה את שלה לייבם אותה כאשר שלה יגדל. תמר יכלה לדרוש מיהודה להשבע בפרוש, אבל היא לא היתה מספיק חזקה לכפות על יהודה להסביר את דבריו. בכל אופן נוצר הסכם שריר בינהם. כל צד שישבור את ההסכם יהיה חייב לפצות את הצד השני כחוק.
יהודה התעכב במילוי התחיבותו, ולא שלח את שלה כאשר שלה כבר התבגר, לדעת תמר. אולם כאשר יהודה שמע שתמר שברה את ההסכם וזנתה, הוא לא התבייש לצוות לשורפה (ביאור:בראשית לח כד).
תָמָר כַּלָּתוֹ
הכתוב מדגיש "תָמָר כַּלָּתוֹ" כדי להראות את היחסים בינהם. לפי חוקי חמורבי מספר 155, אב שבחר כלה לבנו, ובנו ידע את אשתו, ואחר כך האב זנה עם כלתו, הוא והיא יומתו. לפי הכתוב תמר באלמנותה הוגדרה 'כלתו' של יהודה, ולא 'אלמנת בנו', ולכן הוא והיא נשארו כפופים לחוק כאילו שער חי. אולם חוקי חמורבי מספר 129 מאפשר לשליט לחון את משרתו ובעל לחון את האיש ששכב עם אשתו, וכך גם יהודה וגם תמר יוכלו להנצל מעונשם.
וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ
תמר הסכימה להיות אלמנה, לחכות בסבלנות, לבושה בגדי אלמנות (ביאור:בראשית לח יד), עד ששלה יהיה מוכן. תמר לא דרשה שחרור מהמשפחה ולא כעסה על יהודה.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח יא"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.