קטגוריה:בראשית לח יא
נוסח המקרא
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו ותלך תמר ותשב בית אביה
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָ֨ר כַּלָּת֜וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗יךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּאֶחָ֑יו וַתֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַתֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽיהָ׃
וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוּדָה֩ לְ/תָמָ֨ר כַּלָּת֜/וֹ שְׁבִ֧י אַלְמָנָ֣ה בֵית־אָבִ֗י/ךְ עַד־יִגְדַּל֙ שֵׁלָ֣ה בְנִ֔/י כִּ֣י אָמַ֔ר פֶּן־יָמ֥וּת גַּם־ה֖וּא כְּ/אֶחָ֑י/ו וַ/תֵּ֣לֶךְ תָּמָ֔ר וַ/תֵּ֖שֶׁב בֵּ֥ית אָבִֽי/הָ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלְּתֵיהּ תִּיבִי אַרְמְלָא בֵּית אֲבוּיִךְ עַד דְּיִרְבֵּי שֵׁלָה בְרִי אֲרֵי אֲמַר דִּלְמָא יְמוּת אַף הוּא כַּאֲחוֹהִי וַאֲזַלַת תָּמָר וִיתֵיבַת בֵּית אֲבוּהָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלְתֵיהּ תִיבִי אַרְמְלָא בֵּית אֲבוּיִיךְ עַד דְיִרְבֵּי שֵׁלָה בְּרִי אֲרוּם אָמַר דִלְמָא יְמוּת אַף הוּא כְּאָחוֹי וְאָזְלַת תָּמָר וִיתֵבַת בֵּית אָבוּהָא: |
רש"י
"כי אמר פן ימות" - מוחזקת היא זו שימותו אנשיה (יבמות לד)
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת – מֻחְזֶקֶת הִיא זוֹ שֶׁיָּמוּתוּ אֲנָשֶׁיהָ (בראשית רבה פה ה|ב"ר שם]]; ראו יבמות ס"ד ע"ב).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויאמר יהודה לתמר כלתו שבי אלמנה בית אביך. מאי אלמנה? על שום מנה. תינח אלמנה מן הנישואין, אלמנה מן האירוסין מאי איכא למימר? איידי דהא מיקרי אלמנה, האי נמי קרי לה אלמנה. אלמנה דכתיבא בתורה מאי איכא למימר? דעתידי רבנן דמתקני לה כתובתה מנה. ומי כתיב קרא לעתיד? אין, דכתיב: "ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור", ואמר רב יוסף: אשור זו סליקא; ומי הואי? אלא דעתידא.
כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו. אף על פי שאין נחש, יש סימן.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח יא.
שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ
לפי חוקי חמורבי מספר 172, אם תמר היתה רוצה לעזוב, היה על יהודה להחזיר לה את נדוניתה ואת מתנותיה ולשחרר אותה. אולם תמר לא רצתה לעזוב, תמר רצתה ייבום. יהודה חשב שלטובת כולם יהיה עדיף שתמר לא תסתובב בבית, אלא שהיא תחכה בבית אביה עד ששלה יגדל.
ער מת וזמן מה אונן בא לתמר, אבל עד כה לא נאמר שהיא אלמנה ולבשה בגדי אבלות. תמר תוארה ככלה. המילים "שְׁבִי אַלְמָנָה" היא הוראה לתמר לשבת ולשחק כאילו שהיא אלמנה. חוק הייבום נועד להקים משפחה לאיש אחרי מותו, כאילו שהוא חי. כלומר לפי דעתו של יהודה, תמר היא כלתו, אשת בנו, ולא אלמנה חופשיה להתחתן כרצונה.
עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי כִּי אָמַר פֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו
מהתחלת המשפט אפשרי ללמוד ששלה היה צעיר מדי להתחתן, אולם מסוף המשפט רואים שהוא לא צעיר מדי להתחתן, ויהודה פחד לתת לו להתחתן עם תמר כדי למנוע ממנו למות גם הוא. ייתכן שיהודה חשב שתמר נגועה במחלה או שהיא גורמת התרגשות יתרה לגברים שגורמת למותם. יהודה פחד להסתכן שגם שלה ימות. אשתו של יהודה לא היתה בריאה, וכעבור זמן מה היא נפטרה (צעירה) (ביאור:בראשית לח יב), ויהודה חשש שאם אשתו תמות ושלה ימות הוא ישאר בלי יורש, והוא עצמו יכחד מבני ישראל. לא מובן למה יהודה לא חשב שהוא יכול לשאת אישה חדשה אם אשתו תמות.
חוזה שריר
יהודה אמר לתמר: "שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית אָבִיךְ עַד יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי". תמר הסכימה הלכה לבית אביה ולבשה בגדי אלמנה. תמר וויתרה על זכותה להשאר בביתו, או להתחתן כרצונה. למרות שיהודה לא אמר שהוא יתן לשלה לבוא אליה, מדבריו נשמע שיהודה התחייב לתת לה את שלה לייבם אותה כאשר שלה יגדל. תמר יכלה לדרוש מיהודה להשבע בפרוש, אבל היא לא היתה מספיק חזקה לכפות על יהודה להסביר את דבריו. בכל אופן נוצר הסכם שריר בינהם. כל צד שישבור את ההסכם יהיה חייב לפצות את הצד השני כחוק.
יהודה התעכב במילוי התחיבותו, ולא שלח את שלה כאשר שלה כבר התבגר, לדעת תמר. אולם כאשר יהודה שמע שתמר שברה את ההסכם וזנתה, הוא לא התבייש לצוות לשורפה (ביאור:בראשית לח כד).
תָמָר כַּלָּתוֹ
הכתוב מדגיש "תָמָר כַּלָּתוֹ" כדי להראות את היחסים בינהם. לפי חוקי חמורבי מספר 155, אב שבחר כלה לבנו, ובנו ידע את אשתו, ואחר כך האב זנה עם כלתו, הוא והיא יומתו. לפי הכתוב תמר באלמנותה הוגדרה 'כלתו' של יהודה, ולא 'אלמנת בנו', ולכן הוא והיא נשארו כפופים לחוק כאילו שער חי. אולם חוקי חמורבי מספר 129 מאפשר לשליט לחון את משרתו ובעל לחון את האיש ששכב עם אשתו, וכך גם יהודה וגם תמר יוכלו להנצל מעונשם.
וַתֵּלֶךְ תָּמָר וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ
תמר הסכימה להיות אלמנה, לחכות בסבלנות, לבושה בגדי אלמנות (ביאור:בראשית לח יד), עד ששלה יהיה מוכן. תמר לא דרשה שחרור מהמשפחה ולא כעסה על יהודה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית לח יא"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.