קטגוריה:בראשית לא כ

כדי לברוח בשלום, יעקב התנהג יפה במיוחד ללבן, ולא נתן סימן של מתח או התרגשות.
יעקב לא דיבר עם לבן ולא נתן אפילו רמז קטן שהוא מתכונן לברוח בקרוב.
לפי ההסכם, לבן היה צריך להגיד ליעקב מתי נגמר ההסכם, לבדוק שאין ליעקב כבשים ועיזים גנובות ולשחרר אותו: "בְּיוֹם מָחָר, כִּי תָבוֹא עַל שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ" (ביאור:בראשית ל לג). לא היתה מניעה שיעקב יחליט שזה מספיק ויבקש רשות לעזוב קודם, אפילו כשלבן מוכן לתת לו יותר. אבל את הבדיקה לבן היה צריך לעשות כי יעקב הבטיח "כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּו נָּקֹד וְטָלואּ בָּעִזִיּם, וְחוםּ בַּכְּשָׂבִים גָּנובּ הואּ אִתִּי" (ביאור:בראשית ל לג).

אחרי שיעקב ברח, לבן רדף אחריו והתלונן: "מֶה עָשִׂיתָ ותִַּגְנֹב אֶת לְבָבִי; ותְַּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" (ביאור:בראשית לא כו), ולבן חוזר פעם שניה על טענתו ברמז לצאן שיעקב לקח: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, ותִַּגְנֹב אֹתִי, וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי" (ביאור:בראשית לא כז).

זאת הבריחה השניה של יעקב. רבקה בקשה שיעקב יברח מעשו: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, וְקוםּ בְּרַח לְךָ אֶל לָבָן אָחִי, חָרָנָה" (ביאור:בראשית כז מג). והנה יעקב בורח לכנען בלי לבקש רשות, לבן רודף אחריו, ועשו יבוא לקראתו בגלל הבריחה הראשונה.

למרות שנאמר "ויִַּבְרַח הואּ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ" (ביאור:בראשית לא כא), יעקב ומשפחתו עזבו הרבה רכוש, בגדים טובים, כלי אוכל וכלי מיטה בבית לבן. סביר שכך נעשה כדי לא לגרום לאנשי לבן לחשוד שהם יוצאים ולא חוזרים. לבן לא לקח את הרכוש הזה והביא ליעקב. מכאן ניתן להסיק שלבן חשב שהוא יחזיר את הבורחים לביתו. לבן לא הציע לשלוח את הרכוש הזה ליעקב, ויעקב ומשפחתו לא בקשו שהוא ישלח.

בתנ"ך השרש 'ב-ר-ח' קשור לאדם שעשה פשע. אדם חף מפשע נס ולא בורח (ראה חוקי עיר מקלט). דוגמא להבדל בין לברוח ולנוס מופיעה בסיפור כאשר אבשלום רצח את אמנון, ככתוב: "וַיָּקֻמוּ כָּל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ, וַיָּנֻסוּ" (שמואל ב יג כט), "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל תַּלְמַי בֶּן עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר" (שמואל ב יג לז).

רבקה בקשה שיעקב יברח (כפושע), אבל יעקב סרב לברוח עד שאביו שלח אותו לחרן (ביאור:בראשית כח ה). בסיפור שלנו העורך מגדיר את מעשיו של יעקב כפושע בורח, וגם לבן מאשים את יעקב כפושע בורח, כדבריו: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי" (ביאור:בראשית לא כז), אבל יעקב מסרב להגדיר את עצמו כבורח, וכדי לא להתחיל בויכוח אם הוא ברח או נס, יעקב מדלג על הפועל שמתאר את מעשיו ומיד מסביר: "כִּי יָרֵאתִי, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי" (ביאור:בראשית לא לא).

לבן הגדיר את יעקב כפושע בורח, שגנב צאן ותרפים, כי לבן חשש מבניו, וחשב שהם רוצים להרוג את יעקב ולהחזיר את הצאן, שלדעתם היה שייך להם. רואים שלבן לא חשב שיעקב גנב את הצאן כי הוא אומר ליעקב: "לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ, וַתִּגְנֹב אֹתִי, וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי, וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים בְּתֹף וּבְכִנּוֹר" (ביאור:בראשית לא כז), ולבן מדגיש שיעקב פשע נגדו שלא אמר לו ולא נתן לו להפרד ממשפחתו.