קטגוריה:בראשית כט ח
נוסח המקרא
ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן
וַיֹּאמְרוּ לֹא נוּכַל עַד אֲשֶׁר יֵאָסְפוּ כָּל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקִינוּ הַצֹּאן.
וַיֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כׇּל־הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלְﬞלוּ֙ אֶת־הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן׃
וַ/יֹּאמְרוּ֮ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל־הָ֣/עֲדָרִ֔ים וְ/גָֽלֲלוּ֙ אֶת־הָ/אֶ֔בֶן מֵ/עַ֖ל פִּ֣י הַ/בְּאֵ֑ר וְ/הִשְׁקִ֖ינוּ הַ/צֹּֽאן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ לָא נִכּוֹל עַד דְּיִתְכַּנְשׁוּן כָּל עֶדְרַיָּא וִיגַנְדְּרוּן יָת אַבְנָא מֵעַל פֻּמָּא דְּבֵירָא וְנַשְׁקֵי עָנָא׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ לָא נֵיכוּל עַד דִי יִתְכַּנְשׁוּן כָּל עֶדְרַיָא וִיְגַלְגְלִין יַת אַבְנָא מֵעַל פּוּם בֵּירָא וְנַשְׁקֵי יַת עָנָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְגָלְלוּ – זֶה מְתֻרְגָּם "וִיגַנְדְּרוּן", לְפִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כט ח.
האבן על פי הבאר
מדוע הרועים לא יכלו להשקות את הצאן? ומדוע יעקב יכול היה?
1. " "לא נוכל - להשקות, לפי שהאבן גדולה... ויגש יעקב ויגל - ... להודיעך שכוחו גדול" " (רש"י) .
- אולם, באותו מקום היו שלושה עדרי צאן, ורחוק הוא שיעשה יעקב לבדו, מה שלא יכלו שלושה אנשים (שד"ל) .
2. ייתכן שה"יכולת" כאן משמעה "רשות" (ראו יכול = מסוגל או רשאי ): " "לא נוכל - ... מפני התנאי שהתנו ביניהם, שלא תהיה רשות לאחד מן העדרים להשתמש ממימי הבאר בהיותו לבדו" "[כדי שלא יוכל כל אחד מן הרועים להשקות צאנו כי אם בחברת כל העדרים, כדי שלא יאבד אחד מהם את המים שלא לצורך]." " (שד"ל)
אם כך, מדוע יעקב השקה את צאן רחל לבדו, ועבר על החוק?:
- "יעקב אולי שאל אם נשארו עדרים אחרים לבוא, ואמרו לו שלא נשאר אלא עדר רחל, וכשראה אותה, מיהר וגלל את האבן והשקה את צאנה."
- "ואף אם לא שאל אם נשארו עדרים אחרים שלא באו, הגה הוא לא היה מחוייב לשמור התנאי שהתנו ביניהם."
- "ומצד אחר דבר הגון עשה (אף אם לא היתה קרובתו) למהר לפטור את רחל, שהיתה נערה אחת בין כמה אנשים. ויגל את האבן - כדי למהר להשקות צאן לבן, כדי שתמהר רחל ללכת לביתה;"
ואיך הרועים האחרים הסכימו?
- "כשגלל האבן, עשה הנאה לשאר הרועים, וע"י כן הניחו לו להשקות צאן לבן תחילה."
- "ואולי גם-כן בראותם גבורתו פחדו מפניו והניחו לו לעשות" .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-24.
וְגָלֲלוּ
הרועים הסבירו ליעקב איך הם מורידים את האבן הגדולה: בגלילה, גלגול. מכאן שאין צורך להרים או לדחוף את האבן. לא ברור בדיוק איזה צורה היתה לאבן ואיך גלגלו אותה, אבל נאמר: "ויִַּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, ויַַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן" (ביאור:בראשית כט י), כלומר יעקב פעל כפי שהרועים הסבירו לו.
גם יהושע פקד על אנשיו "גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל פִּי הַמְּעָרָה, וְהַפְקִידו עָּלֶיהָ אֲנָשִׁים, לְשָׁמְרָם" (יהושע י יח), והאבנים הללו לא היו גליליים או כדוריים, אבל גלגלו את האבנים ועשו גל.
אולם במקרה של הבאר, ייתכן שהאבן קיבלה צורה של גליל עם מסילה מרוב שימוש, או שהיא נבנתה כמשטח עגול והתגלגלה ימינה ושמאלה כדלת, כדי לפתוח את פי הבאר, והמאמץ לגלגל אותה הצידה לא היה גדול מדי.
לֹא נוּכַל
אפשרות אחת היא שהאבן היתה גדולה וכבדה, ולרועה אחד אין יכולת פיזית לגלגל את האבן לבד.
אפשרות אחרת היא שזה החוק, למרות שכל אחד מהרועים יכול לגלגל את האבן לבד. החוק נועד למנוע מריבות בין הרועים כי הם היו חייבים לעשות הכל ביחד ולשמור שכל אחד יתנהג כראוי ולא יבזבז מים, ילכלך את המים או ישאיר את הבאר לא מכוסה כך שאדם יוכל ליפול לתוכה. ניתן להבין שמדובר בחוק, מפני שכבר היו במקום שלושה רועים, ורחל לבטח לא תשתתף בגלגול האבן עם הרועים. סביר להניח שרחל היתה הרועה האחרונה ושהיתר רק חיכו לה כדי להשקות את הצאן, שכן לא סביר שהרועים נזקקו לכוחה של רחל כדי לגלול את האבן, שהרועים יתחככו ברחל בזמן גלגול האבן או שרחל תשב עם הרועים ותחכה לרועים אחרים, הרי רק צרות יצאו מזה. אם היה צריך לחכות לעוד עדר, רחל היתה נשארת בצד ומחכה לבדה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כט ח"
קטגוריה זו מכילה את 5 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 5 דפים.