קטגוריה:אסתר ו ד
נוסח המקרא
ויאמר המלך מי בחצר והמן בא לחצר בית המלך החיצונה לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ.
וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶחָצֵ֑ר וְהָמָ֣ן בָּ֗א לַחֲצַ֤ר בֵּית־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַחִ֣יצוֹנָ֔ה לֵאמֹ֣ר לַמֶּ֔לֶךְ לִתְלוֹת֙ אֶֽת־מׇרְדֳּכַ֔י עַל־הָעֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽוֹ׃
וַ/יֹּ֥אמֶר הַ/מֶּ֖לֶךְ מִ֣י בֶ/חָצֵ֑ר וְ/הָמָ֣ן בָּ֗א לַ/חֲצַ֤ר בֵּית־הַ/מֶּ֙לֶךְ֙ הַ/חִ֣יצוֹנָ֔ה לֵ/אמֹ֣ר לַ/מֶּ֔לֶךְ לִ/תְלוֹת֙ אֶֽת־מָרְדֳּכַ֔י עַל־הָ/עֵ֖ץ אֲשֶׁר־הֵכִ֥ין לֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
מדרש רבה
"אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלִַם" ר' ברכיה ור' ירמיה ור' חייא בשם ר' יוסי כד הוו מטו רבי יונתן ורבנן להאי פסוקא: "אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר" הוו אמרין נבוכדנצר שחיק עצמות ולמה לא הוה אמרין כן בירמיה אלא שכל נבוכדנצר שבירמיה חי הוה ברם הכא מת הוה:
פרק ו/פסוק ד
ויאמר המלך מי בחצר (אסתר ו, ד) מה שהיה שואל המלך מי בחצר ואולי אין אחד בחצר ויש לתרץ כי אין חצר המלך רק בלא אדם שבאים תמיד בני אדם לשם ושאל המלך מי בחצר ונראה כי אחשורוש חשב שאם יאמר אחד מן החשובים יעשה היקר והכבוד זה למרדכי יהיה זהו גנאי לו כי למה הוא יעשה למרדכי כך ולא אחר ויחשוב כי המלך עשה לו בשביל שנאה ויהיה גורם זה שנאה במלכות ולכך חשב כי אשר יבא א' לחצר אותו כאשר יבא לפני ואשאל אותו מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו ושוב לא יאמר כי המלך עשה לו בשביל שנאה ואם לא היה אדם חשוב בחצר לא יאמר המלך יבא ובמדרש דרש (אסתר רבה י, א) כי אחשורוש ראה בחלום כי המן בא עליו להורגו והיה מסופק אם דבר זה הוא חלום שאינו אמת או חלום אמת הוא ולכך היה שואל מי בחצר באולי החלום הוא אמת ואמרו לו המן הוא בחצר ואמר חלום אמת הוא.
פרק ו/פסוק ד
(ספר אור חדש עמוד קפ) לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו (אסתר ו, ד) במדרש (אסתר רבה י, ב) אשר הכין לעצמו יראה כי דקדקו דהוי ליה לכתוב אשר עשה אלא לשון הכנה שייך אף שלא היה מכוין לזה סוף סוף הוא מוכן לו ועל ידו הוא מוכן אבל לשון עשה לא שייך רק כאשר מכוין לעשות שזה הלשון נאמר על פעל העשיה עצמו אבל ההכנה שייך לומר אף שלא עשה להמן סוף סוף על ידי מעשיו הוא מוכן ועוד יש לפרש שדקדקו מדכתיב לו ולא הוי למכתב רק על העץ אשר הכין אלא לכך כתיב לו לומר שהכין אותו לעצמו ובא לומר כי כך ענין המן כי כל מה שחשב לעשות למרדכי נהפך על עצמו ולא תאמר כי לא נהפך על המן רק אחר שבקשו לתלות את המן ומצאו העץ וזה אינו רק מתחלה היה מוכן להיות נהפך עליו ודבר זה מגלה על ענין הנס שנעשה כי הכל היה נהפך עליו כי כאשר חשב לאבד את ישראל אשר קיום שלהם הוא בו יתברך בעצמו ואי אפשר לאבד אותם לכך היה נהפך על עצמו ודומה למי שהוא זורק בכוח גדול אבן אל קיר ברזל להפיל את הקיר אז האבן נהפך על הזורק וכן כאשר המן היה רוצה לאבד ולכלות את מרדכי ועמו אשר ישראל יש להם החוזק הגדול מן הש"י ולכך נהפך הכל עליו גם כי כבר אמרנו כי מה שיצא המן מבית אחשורוש בשמחה וטוב לב שהיה זה אליו לפני שבר גאון ומיד אח"כ עשה העץ שבו נתלה ומעתה היה לגמרי שמחתו וטוב לבו אשר היה להמן לפני שבר.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ו ד.
וַיֹּאמֶר
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ
כשהמלך 'אומר' זאת פקודה - אסתר העיזה לא לענות למלך לשאלתו "מה לך" (ביאור:אסתר ה ג) אולם מאמר ומעשה של המלך הם פקודות שחיביים למלאם כדי שלמלך יהיה טוב (נתינת הטבעת היתה פקודה: "עשה כאשר דיברת" (ביאור:אסתר ג י)).
לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ
הכתוב משתמש בסגנון בו דיברה זרש "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ה יד). "לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת" בפסוקנו לא יכול להיות פקודה מהמן למלך. זרש לא נתנה כבוד למלך ולבעלה כאשר היא פקדה על המן לפקוד על המלך (פקודה כפולה), ואנו רואים שכותב במגילה מרמז שהמן קיבל את צורת הדיבור של אישתו, וכיוון שהמלך היה סגור בארמון ללא מקורות מידע אפשר להטעות אותו ולגרום לו להוציא פקודות שאינן טובות למלך.
למעשה אנו לא יודעים מה חשב המן, אבל הוא הקים את העץ ובא בבוקר למלך, כך שניתן לשער שהוא מבצע את "מאמר" אשתו.
מִי בֶחָצֵר
השעה היתה מוקדמת ועדין לא באו יועציו. למרות שהמלך התיעץ עם "נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו" (ביאור:אסתר ב ב) במקרה זה המלך לא רצה לשאול את נעריו משרתיו כי הם ידעו את זהותו של מרדכי ואת תרומתו לבטחון המלך ולכן תשובתם לא תהיה אוביקטיבית. השאלה מעידה שהמלך רצה לשמור בסוד את מעשיו של מרדכי ולכן המלך לא מסביר להמן מדוע קיבל מרדכי כבוד להיות יקר למלך (ביאור:אסתר ו ו).
המן היה "בחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה" לעומת אסתר שנכנסה כבר ל"חֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית" והיתה חשופה לעיני המלך (ביאור:אסתר ה א). המלך לא חיפש שר גבוה, הוא היה יכול למצוא כל שר או אדם מכובד אחר, שמותר לו להכנס לחצר החיצונה או הפנימית. אבל המן בא מוקדם והיה הראשון והיחיד בחצר. סביר להניח שהמן לא היה כפוף לחוק ההריגה במידה והוא יופיע בלתי קרוא, כי כסאו היה לפני המלך.
מדוע בא המן מוקדם?
זרש אמרה לו לגמור את תלית מרדכי לפני המשתה. המן לא ידע בדיוק מתי יהיה המשתה ולכן העדיף לגמור עם זה מוקדם. בנוסף, המן רצה לעבור בשער המלך לפני שכל עבדי המלך התיצבו בעמדתם, כדי שהם לא יראו את מרדכי "לא זע" לכבודו.
מִי בֶחָצֵר? - היתה שאלה רק לזהותו או זהותם של הנכבדים בחצר, אבל לא הזמנה להביא אותם. ולכן נערי המלך רואים את המן אבל לא מזמינים אותו.
מקורות
נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "אסתר ו ד"
קטגוריה זו מכילה את 7 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 7 דפים.