קטגוריה:אסתר ב ו

עריכה

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(ו) והנה תחלה הוצרך הכתוב לבאר לנו שלשה דברים, א. על איזה זמן נקרא איש יהודי בהיותו איש ימיני, ב. איך היה איש צדיק מעון הצלם, ג. איך תיקן הוא יתברך שתהיה הגאולה מפאת מרדכי ותהיה ארוכה ומרפא על גרמת בית אביו. ועל האחד אמר אשר הגלה וכו', כלומר אשר אמרנו שהוא יהודי הוא בהיות אשר הגלה עם יכניה מלך יהודה. ואשר אמרנו שהיה אז צדיק על עון הצלם הוא אשר הגלה נבוכדנצר וכו'. והוא כמו שאמרו ז"ל (ילקוט אסתר רמז תתרנג) כי שתי פעמים הגלה, א. עם יכניה, ב. אשר הגלה נבוכדנצר בזמן החורבן. וראוי לדעת למה הודיענו שהגלה שתי פעמים, אך הוא להורות אשר הוא טהור מעון הצלם. והוא כי הצלם היה בגלות השנית שנתים אחר החורבן כמו שאמרו ז"ל (סדר עולם רבה כה). ובזה יאמר אשר הגלה עם יכניה בגלות הראשונה שאז היו כלם צדיקים החרש והמסגר וכו', הוא בהוייתו אשר הגלה נבוכדנצר אחר כך, כי כצדקתו בגלות יכניה היה בגלות נבוכדנצר בזמן הצלם, כי לא חטא בו, באופן שגם הוא ראוי להגין על זה. אך מה נעשה להיותו בן קיש שקולר עון הסעודה והתעוררות עון הצלם היה על צואר בית אביו. על כן יתוקן במה שויהי אומן את הדסה וכו', שהיא תעזרנו כי תשא עון הצלם. כי סיבב הוא יתברך שותלקח אסתר אל המלך ותמלוך עם שהטמינה עצמה, מעין שאול במולכו, וסבלה עון בית אביה ותכפר עליו, באופן שלא עיכב גרמת הנזק מלהגן זכות שניהם ככל הכתוב לעיל:

  עוד תירצו (ילקוט אסתר תתרנג) על הקראו יהודי, שהוא על היות דוד המלך ע"ה סיבת הולד מרדכי. כי אילו הרג דוד את שמעי כמאמר אבישי לא היה מוליד את מי שהוליד את מרדכי, נמצא שדוד שהיה מיהודה גרם הויית מרדכי, על כן נקרא יהודי על שמו. ואפשר כי גם זה אינו חסר מן הספר, והוא כי גם שיאיר היה אביו של מרדכי, לא היה יאיר בן לשמעי, כי יותר על שלשה דורות היה משמעי למרדכי. אך אין ספק כי אומרו בן שמעי בן קיש נאמר לידרש. והוא כי הנה שאול היה סיבה שיולד המן ויחייב את ישראל על ידי הסעודה, ודוד היה סיבה שיולד המושיע אותנו מהצרה ההיא כאמור. וזהו אומרו איש יהודי כלומר מתייחס ליהודה שעל ידי כן היה בשושן, שאלמלא מי שנרמז במלת יהודי לא היה זה בשושן. ואיך היה זה, ואיך יקרא יהודי, לזה אמק ושמו וכו' בן שמעי כלומר שבהיותו מזרע שמעי ראוי יקרא יהודי, כי מיהודה היה אשר הניח את שמעי חי. ושמא תאמר היחוייב יהיה הגואל מרדכי שעל כן הניח דוד את שמעי. לזה נתן שני טעמים, אחד כי גם הוא מזרע קיש, כלומר, ויבא הבא מקיש ויתקן אשר עוות בן קיש הוא שאול. שנית שהוא איש ימיני, דומה לבנימין שלא השתחוה לעשו. כי זאת היתה תשובתו אל עבדי המלך על שלא השתחוה להמן, כי בן בנימין היה כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ז ח). ואמר יחס היותו איש ימיני בשתי גליות, שלא כרע ולא השתחוה לזולת אלהי ישראל, וזהו אשר הגלה וכו' לומר שהיה איש ימיני שומר יחוסו בגלות יכניה ובגלות נבוכדנצר בחורבן. וזהו אשר הגלה נבוכדנצר כמו שאמרו ז"ל כי גם אז שמר יחוסו ולא השתחוה לצלם. ושמא תאמר אדרבה להיותו מקיש לא יעצר כח להגן על מה שגרם זקנו. לזה אמר ויהי אומן וכו', והוא כי יש לו עזר כנגדו הוא זכות אסתר גם היא, כי על כן תצטרף עמו אסתר. וזהו ויהי אומן וכו' ויבואו שניהם כאחד על השני הדברים שגרמו הרעה כנזכר לעיל:
  או על דרך זה. איש יהודי היה לבדו בשושן הבירה כי השאר לא שמרו יהדותם. ולמה יקרא יהודי ולא נאמר איש צדיק, על שהוא בן שמעי שהצילו דוד מיהודה, והוכרח היות זה על שהוא בן קיש וצריך מי שיתקן עוותתו מזרעו. אך הוא איש ימיני, כי מצד אחד הוא איש, וצריך תהיה אשה להיות מקביל אל מעשה שאול כנזכר לעיל שסבב יטיל אגג זוהמא בשפחה שנזדווגה לו ויצא העגל ההוא הוא המן, שעל כן ראוי אשה מזרעו יטיל בה אחשורוש זוהמא. ומצד אחר הוא ימיני מתדמה לבנימין אשר לא השתחוה לעשו, ושמר יחוסו זה כאשר הגלה בגלות יכניה. וכאשר שנית הגלה נבוכדנצר בחרבן שהיה אז עון הצלם, הוא היה ימיני שלא כרע ולא השתחוה, ואם כן אין כמוהו להגין על עון הצלם. על כן ויהי אומן את הדסה וכו' ותלקח לאחשורוש לאשה ותגאל גם היא כמדובר:

  

ו.    [ עריכה ]
"בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר גנה מבחוץ וחצר מבפנים ור' נחמיה אמר גנה מבפנים וחצר מבחוץ אמר ר' פנחס מקיים אני דברי שניכם כשהוא היה רוצה עושה אותה חצר וכשהוא היה רוצה עושה אותה גינה הא כיצד פורש את הוילון ועושה חצר קופל את הוילון ועושה אותה גנה דבר אחר "בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" שעמדה לו בדמים הרבה: 

אשר הגלה (שם ב, ו) וגו' כתב זה שלא תאמר שיצא חוץ לא"י מדעתו ודבר זה אינו ראוי לצדיק וע"ז אמר אשר הגלה ולא יצא חוץ לארץ מדעתו ושלא יקשה כיון שהיה מרדכי מוכן לגאולה באחרונה אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו וע"ז אמר שהוגלה עם יכניה מלך כו' ועם יכניה הוגלה החרש והמסגר שכיון שפותחין פיהם הכל נעשו כחרשין ובשעה שהן סוגרין שוב אין פותח ולכך הוגלה להיות עם אנשי התורה ולא היה רוצה לפרוש מן התורה ומפני שלא תטעה לומר כי גלות זה לשושן היה כי מרדכי בשושן היה וא"כ לשושן הוגלה ולכך אמר שנבוכדנאצר הגלה אותם לבבל ומבבל בא לשושן וכל זה בא לומר כי מרדכי היה קרוב למלכות אצל נבוכדנאצר וכאשר בטל מלכותו על ידי מלך פרס ומדי לקחום יועציו וחכמיו של נבוכדנאצר עמו לשושן