קטגוריה:אסתר ו ה

 

ה.    [ עריכה ]
"וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה" מה הדסה ריחה מתוק וטעמה מר כך היתה אסתר מתוקה למרדכי ומרה להמן.
"כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם" ר' פנחס ור' חמא בר גוריון בשם רבי וכי שתוקית היתה דאת אמר כי אין לה אב ואם אלא עיברתה אמה מת אביה וכיון שנולדה מתה אמה:

---

נערי המלך עשו בדיוק מה שהמלך פקד. הוא שאל "מי בחצר?" - והם ענו "המן (עומד בחצר)". הם לא אמרו דבר נוסף להמן, ולא הזמינו אותו למרות שברור שהמלך רצה ביעוץ, והמן מתאים לתפקיד. אנו גם לומדים שהוא היה לבד ויחיד כי שמות נוספים לא סופקו למלך.

זכות לשבת זה כבוד גדול לאדם, במקומו. "וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר ב יט) מעיד על חשיבותו כשופט ומנהיג בשער המלך. גם כבודם של "שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת" (ביאור:אסתר א יד) מוגדר בזכותם לשבת לפני המלך. המן הועלה מעל כל השרים וקיבל להיות הקרוב למלך. אחר כך אנו רואים ש"הַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ" יחד (ביאור:אסתר ג טו). אולם כאן הוא עומד.

תשובת הנערים ללא המילה "עומד" היתה מספקת את שאלת המלך ולכן היא כאילו מיותרת, אולם היא מוסיפה מידע חדש וחשוב. הנערים דיווחו למלך שהמן עומד בחצר כלומר הוא אולי בא מוקדם לעבודה או שהוא מבקש לדבר עם המלך בעניין החשוב לו. המן עמד, לא היה בתהליך הליכה לכיון המלך ולא ישב וחיכה, אלא עמד בכבוד בחצר החיצונית. במקרה המלך היה ער מוקדם בבוקר, אחרת המן היה יכול לעמוד שם שעה ויותר. המן לא נראה כאדם בעל זכות כניסה חופשית למלך, או אפילו זכאי לחכות למלך ליד כסאו שלו בהיכל בית המלכות, או אפילו להכנס לחצר הפנימית. המן לא נראה כאחראי למתן רשות לאנשים אחרים לבוא למלך, כי הוא בעצמו לא רשאי לבוא ללא הזמנה. המן בא מוקדם כדי להיות הראשון בתור, ואפשר שאם היו אחרים לפניו הוא אפילו לא היה רשאי להדחף לראש התור.

המלך הבין שהמן רוצה משהוא, כשם שהבין שכשאסתר היתה "עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר" (ביאור:אסתר ה ב) היתה לה שאלה ובקשה.
המלך קרא להמן למען עצמו, והתעלם מבקשתו של המן.

פקודת המלך: "יבוא" איננה הזמנה חברותית. המלך הניח את ידו על המן לעשות בו כרצונו. המן ברגע זה נעשה "עבד המלך" עד שהמלך ישחרר אותו.