ביאור:אסתר ב כב
אסתר ב כב: "- וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי."
תרגום ויקיטקסט: - התכנית להרוג את המלך נודעה למרדכי, והוא הגיד אותה לאסתר המלכה. ואסתר אמרה זאת למלך, וציינה שמרדכי חשף את התוכנית.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ב כב.
דקויות עריכה
איך נודע הדבר למרדכי? עריכה
1. מרדכי היה בקי בשפות רבות. בגתן ותרש דיברו בשפה שלהם ולא ידעו שמרדכי מבין אותם (רש"י ע"פ חז"ל).
2. למרדכי היו מצותתים בבית המלך. למרדכי היו מצותתים בארמון ויכולת העברת מידע למלכה בתוך בית הנשים בעזרת נערותיה (אסתר ד ד) וסריסיה (אסתר ד ו). יכולתו של מרדכי להעביר את המידע לאסתר הנמצאת בבבית המלכה מראה שלמרדכי היו קשרים.
מדוע מרדכי רצה להציל את המלך? עריכה
מסיפור המגילה ניתן להבין שהמלך היה נתון תמיד בסכנה. כאשר יש מרד, במקרים רבים המורדים מתעללים בנשותיו של המלך לעיני העם, בדומה למעשה אבשלום בפילגשי דוד (שמואל ב טז כב). לכן, כדי להגן על אסתר (אסתר ב יא), מרדכי הופך את עצמו לשומר המלך. כדי לבצע זאת, מרדכי עקב אחרי המלך ואחרי שריו וסריסיו באשר הם: בארמון ובביתם. נאמני המלך כנראה הבינו זאת, וכדי להציל את עצמם מצרות עזרו למרדכי – במיוחד, לאור הוכחת יכולתו ומסירותו של מרדכי למלך, לאחר תלייתם של בגתן ותרש שניסו להתנקש במלך.
מרדכי מעניק את כבוד חשיפת הקושרים לאסתר עריכה
נאמנות למלך ושמירה על בטחונו הינם חשובים מאד למלך. מידע על נסיון התנקשות ראוי להרשם בספר דברי הימים של המלך (אסתר ב כג). המלך לא מצא לנכון להעניק פרס לאסתר כי היא הרי מלכתו ועד חצי מלכותו הוא שלה. המלך לא העניק פרס למרדכי כדי לא לחשוף לאנשי הארמון שלמלך יש אויבים, כי אז האויבים עלולים להתאחד ולנסות שנית. גם למרדכי היתה סיבה טובה לשמור את רשת המצותתים שלו בסוד.
הסכנה למלך לא היתה מידית עריכה
אסתר לא מיהרה להזהיר את המלך. אסתר לא הלכה למלך בלתי קרואה, כי ככתוב בהמשך היא חששה לעשות זאת (אסתר ד יא). כידוע המלך קיבץ בתולות בשנית (אסתר ב יט), וניתן להניח שהוא לא ביקר את מלכתו כל לילה והיא היתה צריכה לחכות לתורה. לפיכך הסכנה לא היתה מיידית, אלא רק דיבורים התחלתיים להריגת המלך.
חקירת הנאשמים עריכה
"ויבקש הדבר וימצא". חקירה של עדים נוספים תחשוף את הרשת של מרדכי, ומה לעובדי מרדכי יש להוסיף כעדות שמיעה לדברי המלכה. מקובל יותר שבגתן ותרש נחקרו בעינויים ותחת כאבי תופת הם הודו בהאשמה. מכיון שהיו שני פושעים, חקירה של כל אחד לחוד יכולה לאשר את אמיתות תוכניתם. סביר שבגתן ותרש דיברו ביניהם ככתוב, וששיחה שכזו מצדיקה את עונשם בתליה ללא צורך במעשים נוספים. אולם אם כל אשמתם היתה השיחה ביניהם, אין מספיק עובדות לאשר שאכן הם חשבו להרוג את המלך.
יצירת בסיס שסריסי המלך אינם נאמנים למלך עריכה
עצם קיומם של סריסים קושרים מראה שהמלך ואסתר היו מודעים לסכנה, שהסריסים שומרי המלך הם לא מעל כל חשד. בהמשך, נראה שאסתר תיכננה את חשיפת המן למלך בצורה שמנעה מהסריסים להיות בחדרה ובכך להמנע מהסכנה שהמן יפקוד על נאמניו להרוג את המלך בו במקום.
מנהיגם של בגתן ותרש עריכה
1. בגתן ותרש לא היו מפקדים של יחידה או צבא, אלא שומרים פשוטים;
2. בגתן ותרש היו סריסים, ולא יכלו להקים משפחה ויורשים;
3. בגתן ותרש לא יכלו להרוג את המלך מעמדתם, כי נהוג ששומרי הסף יתרחקו מהדלת בזמן שהמלך עובר עם שומריו האישיים, ופני שומרי הסף פונים כלפי חוץ כדי לשמור על המלך;
4. מרדכי ואסתר לא מיהרו לדוח למלך וחיכו לתורה של אסתר, מכאן שלא היתה סכנה מידית למלך ומרדכי ידע שאין סכנה מידית;
5. בזמן החקירה בעינוים לא נמצא אדם בדרגה בכירה שהיה איש קשר, ושתהיה לו סיבה להרוג את המלך ולהרויח מזה. ללא אדם שכזה בגתן ותרש היו מומתים אפילו אם היו מצליחים;
הסבר אפשרי הוא שמרדכי מילכד את השומרים אשר דיברו סרה במלך. מרדכי אירגן אותם להרוג את המלך כחלק מנסיון קשר גדול. הם חיכו להוראות ממרדכי, והוא חיכה לראות אם הם ידווחו למלך עליו. כאשר עברו מספר ימים והם לא דיווחו עליו, אשמתם הוכחה ומרדכי הודיע לאסתר. כמובן שהם האשימו את מרדכי בנסיון קשר, אבל מרדכי היה זה שהלשין עליהם ולכן זה רק אישר את אשמתם. מרדכי ואחד הנאשמים היו שני העדים הדרושים כנגד הנאשם השני (דברים יט טו). קיימת דעה שהמן היה מנהיגם, אבל אז הם היו מלשינים עליו, מרדכי לא היה יודע מתי יבוצע הרצח והיה ממהר, והמן היה יודע שקיים אדם שמגיע לו כבוד מהמלך על הצלת חיי המלך מנסיון המרד שלו (אסתר ו ו).
כתוצאה מהמצב שנוצר: המלך נשאר בעל חוב למרדכי, היה קל למרדכי ללחוץ על אסתר לעזור לו ולעמה, אסתר זכתה בנקודת זכות מהמלך,המלך לא הרג את אסתר כשהיא הופיעה לא קרואה, והאמין לאסתר כשהיא האשימה את המן.
המלך לא היה מודע לכל הסיפור לאחר התחלת החקירה, ולכן מרדכי לא קיבל מהמלך דבר עד שהסיפור כולו סופר למלך (אסתר ו ב).
מקורות עריכה
נלקח מ- מגילת אסתר - מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2014