אסתר רבה ב
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה ב
עריכהאסתר רבה פרשה ב פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד
א. [ עריכה ]
(משלי כט, יא): "כָּל רוּחוֹ יוֹצִיא כְסִיל" זה אחשורוש "וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה" זה הקדוש ברוך הוא שהוא משדיך אחשורוש היך מה דאת אמר (תהלים סה, ח): "משביח שאון ימים שאון גליהם והמון לאומים".
"בְּהַרְאֹתוֹ אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" דבית ר' ינאי וחזקיה תרויהון אמרין ששה ניסין היה פותח ומראה להן בכל יום ר' חייא בר אבא אמר מיני יציאות הראה להן ר' יודה בר' סימון אמר סעודת ארץ ישראל הראה להן ר' לוי אמר בגדי כהונה גדולה הראה להם נאמר כאן "תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ" ונאמר להלן (שמות כח, ב): "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" מה תפארת האמור להלן בגדי כהונה גדולה אף תפארת האמור כאן בגדי כהונה גדולה ר' ברכיה בשם ר' חלבו אמר בין מן דידיה ובין לא מדידיה מתגלגלת בת קברייא מהיכן העשיר אותו רשע אמר ר' תנחומא נבוכדנצר שחיק מחיק סיגל כל ממונו של עולם והיתה עינו צרה בממונו כיון שנטה למות אמר מה אני אניח כל ממון זה לאויל עמד וגזר ועשה ספינות גדולות של נחשת מילא אותן ממון וחפר והטמינם בפרת והפך פרת עליהן ויום שעמד כורש וגזר שיבנה בית המקדש גילה אותן הקב"ה הה"ד (ישעיה מה, א): "כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו לרד לפניו גוים וגו' ושערים לא יסגרו" וכתיב בתריה "ונתתי לך אוצרות חשך ומטמוני מסתרים וגו'":
ב. [ עריכה ]
"יָמִים רַבִּים" ימים של צער ודכותיה (שמות ב, כג): "ויהי בימים הרבים ההם" וכי ימים רבים היו אלא על ידי שהיו של צער העלה אותן הכתוב ימים רבים ודכותיה (מ"א יח, א): "ויהי ימים רבים ודבר ה' היה אל אליהו וגו'" וכי ימים רבים היו אלא ע"י שהיו ימים של צער לפיכך קרא אותם ימים רבים וכמה היו ר' ברכיה בשם ר' חלבו בשם ר' יוחנן חדש אחד בשנה ראשונה וחדש אחד בשנה אחרונה וי"ב חדש באמצע הרי ארבעה עשר חדשים ודכותיה (ויקרא טו, כה): "ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים" תני ר' חייא ימים שנים רבים שלשה וכי רבים הם אלא לפי שהן של צער לפיכך קורא אותן ימים רבים:
ג. [ עריכה ]
"שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם" יום אחרון כיום ראשון עובדא הוה בגברא חד דהוה שמיה ברבוהין הלכו רבותינו אצלו על עסק מגבת חכמים שמעין לבריה דאמר ליה במה אנן אכלין יומא דין אמר ליה בטרוקסימון מן חד במנא או מן תרין במנא אמר ליה מן תרין במנא דאינון כמישין וזלילין אמרי היכן אנן אזלין גבי הדין ניזיל ונעביד עבידתן בקרתא ובתר כן ניתי לגביה אזלון ועבדון עיבידתהון בקרתא ואתו לגביה ואמרין ליה הב לן מצוותא אמר לון אזלון לגבי דא דבייתא והיא יהבה לכון חד מודיא דדינרין אזלון לגבי אינתתא ואמרון לה אמר ליך בעלך הב לן מצוותא חד מודיא דדינרין אמרה לון היכי אמר לכון גדיש או מחיק אמרו לה סתם אמר לן אמרה אנא יהבה לכון גדיש אין אמר לי בעלי למה אמינא ליה חביתין מן פרני אתון לגביה אמרון ליה ברייך ימלא חסרונך אמר לון היכן יהבתיה לכון גדיש או מחיק אמרו ליה סתם אמרן לה ואמרה אנא יהבה לכון יתיה גדיש ואין אמר בעלי למה אנא יהבה גדראניה מן פורני אמר להון איכן דכן הוית בדעתי למתנא לכון ולמה לא אתיתן לגבי מריש אמרון ליה שמעינן לעבדך דאמר לך במה אנן אכלין יומא דין ואמרת ליה בטרוקסימון ואמר לך מן חד במנא או מן תרין במנא ואמרת ליה מן תרין במנא דאינון כמישין וזלילין ואמרין בר נש דאית ליה כל הדין ממונא הוא אכיל בטרוקסימון מן תרין במנא אמר לון בנפשי אנא רשיי ברם במצוותה דבריי לית אנא יכיל ולא רשיי.
בר לופייני הוה משיא את בתו מן צפורי לעכו והעמיד חנויות מוזגות יין מציפורי לעכו ומנורות של זהב מכאן ומכאן אמרו לא זזו משם עד שהאכילן עדשים מן הגרן והשקה אותן יין מן הגת אמר ר' אבון ובלבד בקדרות מפוחמות ברם הכא יום אחרון כיום ראשון:
ד. [ עריכה ]
רבי חייא הוה ליה חד רחים באשנא ועשה לו סעודה והאכילו כל מה שנברא בששת ימי בראשית אמר ליה מה אלהכון עתיד דעביד לכון יותר מכאן אמר ליה סעודתך יש לה קצבה אבל סעודת אלהינו שעתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבא אין לה קצבה דכתיב (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" ר' שמעון בן יוחאי הוה ליה חד רחים גבי דארי' בצור חד זמן אתא לגביה שמעיה לעבדיה דאמר ליה במה אנן אכלין יומא דין בטלופחין דטמאשא או דגראפא א"ל דטמאשא התחיל ממיל בו והרגיש בו שלח ואמר לבני בייתיה אתקינו לי כל ההין ארגוטדייא אמר ליה משגח רבי שתי גבן יומא דין אמר ליה אין מאן דסליק בבייתא חמא כל הדין ארגנאטאדייא ותמה א"ל בר נש דאית כל הדין ממונא יהא הוא אכיל בטפלוחין דטמאשא א"ל אי ר' אתון אורייתכון מוקרא לכון ברם אנן אי לית לן ממונא לית בר נש דמוקר לן.
בר יוחני בקש לעשות סעודתא לגדולי רומי הוה תמן ר' אליעזר בר' יוסי אמר נמלך בבן עירנו אתא לגביה א"ל אי בעית למקרא עשרין עבוד עשרין וחמשה ואין בעית למקרי עשרין וחמשה עבוד לתלתין אזל הוא ועביד לעשרין וארבע וקרא עשרין וחמשה אשתכחנון דחסירין חד מקמא מאן דאמר קנדס ומאן דאמר כפנאי אייתי דהב יהב קדמיה נסביה וטלקיה באנפיה אמר ליה דדהב אנא אכיל ודהבך אנא צריך אתא לגביה ר' אליעזר בר' יוסי ותני ליה עובדא אמר ליה חייך ר' לא הוה לי דאימא לך דאלו אמרת לי לא עבדית מן בגין כך אמרין לך אם חדרי תורה גלה לכם הקדוש ברוך הוא או שמא חדרי סעודה אמר ליה הן אף חדרי סעודה גילה לנו א"ל ודא מנא לך א"ל מדוד דכתיב (ש"ב ג, כ): "ויבא אבנר אל דוד ועמו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה" ויעש משתה אין כתיב כאן אלא "ולאנשים אשר אתו משתה" ברם הכא יום אחרון כיום ראשון:
ה. [ עריכה ]
"וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה" וּבִמְלוֹאת כתיב "עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים וְגוֹ' מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים" רב ושמואל חד אמר שבעה חוץ ממאה ושמונים ושמואל אמר שבעה עם מאה ושמונים א"ר סימון הדא שושן הבירה כבית קומטיטון היה מאכל ומשתה מצוי בה א"ר חנינא בר פפא גדולי הדור היו שם וברחו אמר רב חנינא בר עטל יהודים היו שם באותה סעודה אמר לון אותו רשע יכול אלוהיכון עתיד דעביד לכון יותר מכן אמרו לו (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה" אם כסעודה זו הוא עושה לנו אנו אומרין לו כבר אכלנוה על שלחנו של אחשורוש:
ו. [ עריכה ]
"בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה אמר גנה מבחוץ וחצר מבפנים ור' נחמיה אמר גנה מבפנים וחצר מבחוץ אמר ר' פנחס מקיים אני דברי שניכם כשהוא היה רוצה עושה אותה חצר וכשהוא היה רוצה עושה אותה גינה הא כיצד פורש את הוילון ועושה חצר קופל את הוילון ועושה אותה גנה דבר אחר "בַּחֲצַר גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ" שעמדה לו בדמים הרבה:
ז. [ עריכה ]
"חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת" תרגם עקילס איירינון קרפסינון ור' ביבי אמר טיינון א"ר יצחק בגדים שבני חורין לובשין.
"אָחוּז בְּחַבְלֵי בּוּץ וְאַרְגָּמָן" אמר ר' שמואל בר נחמן בוא וראה טליתו של אותו רשע מה הוא שהכל מפקיעין בחבלי צמר ובחבלי פשתן ורשע זה בחבלי בוץ וארגמן.
"עַל גְּלִילֵי כֶסֶף" ר' חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא חד אמר נגללין היו כוילון זה של ארון וחרינא אמר נקפלין היו כקלע זו של ספינה.
"וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ" א"ר לוי המחצב הזה לא נגלה לבריה אלא למלכות הרשעה הזאת אתיבון והכתיב (דה"א כט, ב): "וכל אבן יקרה ואבני שיש לָרֹב" שלמה היה נותן מרגלית מכאן ומרגלית מכאן ואבני שיש באמצע ונוח היה לאחשורוש לעשות לו עמודים של כסף ושל זהב מלהביא עמודים של שיש מיפרק אונסין למדי וא"ת דהוו זמרין אמר רבי מתנה אני ישנתי על פרחו של אחד מהן והיה מלא קומה ופשוט ידים ורגלים:
"מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף" רבי יהודה ורבי נחמיה; רבי יהודה אמר הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב אמר לו ר' נחמיה א"כ נמצאת מכניס שנאה בסעודת אותו רשע אלא של כסף היו והיו מצופים בזהב.
ור' תחליפא בר בר חנה אמר של זהב היו והיו מכופתין בכפאתין של כסף ושמואל אמר הגשיש החיצון של זהב והפנימי של כסף:
ט. [ עריכה ]
"עַל רִצְפַת בַּהַט וָשֵׁשׁ" אמר רב נחמן בא וראה שלותו של אותו רשע מה הוא שהיה ביתו רצוף באבנים טובות ומרגליות.
"בַּהַט וָשֵׁשׁ וְדַר וְסֹחָרֶת" ר' ניסא דקיסרי אמר למרגלית שהיא אהובה על בעלה ר' יוחנן אמר למרגלית שמוציאה את בעלה לחירות המד"א (ויקרא כה, י): "וקראתם דרור" "וְדַר" א"ר הונא אית אתר דצווחין למרגליתא דורה "וְסֹחָרֶת" ר' ביבא בר אבונא אמר פרקמטיא נפקת המד"א (בראשית כג,): "עֹבֵר לַסֹּחֵר":
י. [ עריכה ]
"וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב" השקיותיו של אותו רשע לא היו אלא בשל זהב איתיבון והכתיב (מ"א י, כא): "וכל כלי משקה המלך שלמה זהב וכל כלי בית יער הלבנון זהב סגור" ר' פנחס בשם ר' יצחק אמר והלא נפשו של אדם חותה לשתות בשל זהב אלא אלו כוסות דיוטיריטא של כלי זכוכית שרואין צל פניהם בהם יפין ויקירין ככלי זהב:
יא. [ עריכה ]
"וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים" הביא כליו וכלי עילם ונמצאו שלו יפין משל עילם הביא כליו וכלי בהמ"ק ונמצאו נאים ויפין מכליו למטרונה שהיתה לה שפחה יפה כל זמן שמבטת בשפחתה היו פניה משתנות כך כל זמן שהיו כלי בית המקדש מביטין בכליו היו משתנין כליו ונעשין כעופרת ר' תחליפא בר בר חנה אמר כלים שצורתן נשתנים לימים קלים א"ר שמואל בר רב נחמן כלים מכלים למשתמשין בהם והם שונין בקלקלה מי גרם לבלשצר שתתקעקע ביצתו מן העולם לא על ידי שנשתמש בכלי בית המקדש הה"ד (דניאל ה, ב): "בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר וגו'" מה כתיב ביה (שם ה, ל) "לבליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה:"
להלן כתיב (דניאל ה, א): "ולקבל אלפא חמרא שתה" ברם הכא כתיב "וְיֵין מַלְכוּת רָב כְּיַד הַמֶּלֶךְ" ככוסות ביד המלך:
יג. [ עריכה ]
"וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס" כדת כל מקום ומקום אית אתר דבעי מיגם ובתר כן שתי ואית אתר דשתי ובתר כן מיגם כדת כל אומה ואומה כאילין כותאי דלא שאתן חמרא דזיקין אייתי להון חמרא דקולי' "אֵין אֹנֵס" באנפקא רב אמר "אֵין אֹנֵס" ביין נסך א"ר בנימין בר לוי "אֵין אֹנֵס" בפקתא לפום דתמן שאתן בגסא לפיכך אין אונס בפקתא.
"כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ" אמר רבי שמואל בר נחמן בא וראה שַלְוָתו של אותו רשע מה היא- שהיה ביתו מיוסד באבנים טובות ומרגליות.
"עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת" לגדולי מלכות; שיהא כל אחד ואחד רשאי לצחוק עם בניו ועם בני ביתו:
"לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ" אמר לו הקב"ה הקדוש ברוך הוא: אני, איני יוצא מידי בריותי- ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש?
בנוהג שבעולם שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת- יכולה היא להנשא לשניהם? אלא- או לזה או לזה.
וכן, שתי ספינות שהיו עולות בלימן ש"ע; נמל, אחת מבקשת רוח צפונית ואחת מבקשת רוח דרומית- יכולה היא הרוח אחת להנהיג את שתיהן כאחת? אלא- או לזו או לזו.
למחר שני בני אדם באים לפניך בדין, "אִישׁ יְהוּדִי" ו"אִישׁ צַר וְאוֹיֵב"- יכול אתה לצאת ידי שניהם? אלא- שאתה מרומם לזה וצולב לזה.
ר' הונא בשם ר' בנימין בר לוי אמר: לפי שבעוה"ז בזמן שרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת ובזמן שרוח דרומית מנשבת אין רוח צפונית מנשבת. אבל, לעתיד לבוא בקיבוץ גליות אמר הקדוש ברוך הוא: אני מביא רוח אַרְגֶּסְטֵיס לעולם, ששתי רוחות משמשות בו. הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (ישעיה מג, ו): "אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ" מי הוא זה שעושה רצון יראיו? - זה הקב"ה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בו: (תהלים קמה, יט): "רצון יראיו יעשה, ואת שועתם ישמע- ויושיעם"!.
קישורים חיצוניים
מדרש מעוצב, באתר דעת.