סמ"ג עשה כג
לקבוע פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע על מזוזת בתינו, שכתוב בב׳ פרשיות וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ושנינו בפ׳ הקומץ רבה [דכ״ח] שני פרשיות שבמזוזה מעכבות זו את זו. וכל מי שאינו מניח מזוז׳ עובר בשני עשה וכתבתם וכתבת׳ כדאיתא בפ׳ התכלת [דמ״ד].
וכל משפטי הכתיבה שבתפילין ישנו במזוזה ואין ביניהן אלא הא דמסקינן התם בפ׳ הקומץ [דף ל״ב] הלכתא מזוזה צריכה שרטוט פירוש בין שיטה לשיטה תפילין אין צריכין שרטוט אלא ארבע שיטין מלמעל׳ אחד לצדדין שנים מלמעלה אחד לצדדין שנים מלמטה אחד הרי ד׳ שהרי בה״ג פוסק כר״י שאמר בפ״ק דגיטין [דף ו׳] שתי תיבות כותבין בלא שרטוט שלש אין כותבין. ובירושלמי דמגילה בפ׳ בני העיר [דף ע״ד ע״א והאשירי מביאו שם בפ״ב ובתו׳ פ׳ הקומץ בד״ה הא מורידין דף ל״ב ועיין בהגה מימוני׳ בפ״ז דהלכות ס״ת] משמע דאף באגרת שלומים צריך שרטוט שאומר מהו למכתב תרתין או תלת מילין מן פסוק בלא שרטוט ומביא ראיה ר׳ מני שלח כתב לר׳ אושעיא ראשיתך מצער היה מאוד אחריתך ישגא משמע שהיה מהפך הפסוק מפני שלא שרטט והרמב״ם בפ׳ ראשון דתפילין ומזוזה כתב שמזוזה אינה צריכה עיבוד לשמה ונ״ל ראייתו מדאמר במס׳ מגילה [דף ט״ז] דמגילה צריך שרטוט כאמתה של תורה פי׳ מזוזה שיש בה אמיתות מלכות שמים ודריש ליה מדכתיב בה דברי שלום ואמת וא״כ אם היתה מזוזה צריכה עיבוד לשמה גם מגילה היתה צריכה עיבוד לשמה. ור׳ יוחנן אמר התם [דף י״ט] דהקורא את המגילה הכתובה בין הכתובים ביחיד יצא משמע דאינה צריכה עיבוד לשמה ויש לחלק בדבר ונהגו העולם לעבד קלף של מזוזה לשמה.
ואומר שם [בפ׳ הקומץ דף ל״ב] ר׳ מאיר היה מניח ריוח מלמעלה וריוח מלמטה כמלא אטבא דספרי ואמרו הגאונים ששיעורן כחצי ציפורן ומן הצדדין לא פירש ושמא מאחר שכורך כלפי שמע כמו שאומר [שם בדף ל״א] צריך בתחילה כדי לגול היקף כמו בספר תורה כך כתב רבינו שמשון. מנהג פשוט שכותבין על המזוזה מבחוץ כנגד הריוח שבין פרשה לפרשה שדי וכן כותבין כנגד ה׳ אלהינו ה׳ אחד שם המתחלף באלף בית והוא האותיות שניות לאותיות ה׳ אלהינו ה׳ כוז״ו במוכס״ז כוז״ו ואין בזה הפסד לפי שהוא מבחוץ אבל מבפנים אסור להוסיף אפילו אות אחת ולא לעשות חותמות של מלאכים ולא שום דבר כי אם צווי אדון הכל לא תוסיף ולא תגרע. אמר רב חסדא על הארץ בשיטה אחרונה איכא דאמרי בסוף שיטה וא״ד בתחילת שיטה שם אמר רבי חלבו חזינא להו לדרב הונא דכריך ליה מאחד כלפי שמע ועושה פרשיות סתומות ומסיק [שם בדף ל״ב] לרב דמצוה בסתומות ואי עבדינהו פתוחות שפיר דמי לפי שאין שתי הפרשיות סמוכות בתורה ובירושלמי דמגילה [פרק קמא ובתוס׳ פ׳ הקומץ כל הסוגי׳ בד״ה והאידנא דף ל״ב] פוסק רב גם כן דפתוחה כשרה לפי שאינן סמוכות בתורה ומאריך אחר כך שם פתוחה מראש׳ פתוחה פתוחה מסופה פתוחה פתוחה מכאן ומכאן סתומה וקבלתי כך הפי׳ לא שתהא פתוחה לגמרי שראשה שיעור ט׳ אותיות לדברי סידור קדמונים או ג׳ אותיות לדברי מסכת סופרים [פרק ראשון] ולא שתהא פתוחה לגמרי מסופה שאם כן היתה פתוחה גמורה אלא תחלק שיעור הפתוחה לכאן ולכאן פחות משלש אותיות בסוף ובשעריך בסוף שיטה ופחות משלשה אותיות בתחילת שיטה במקום שמתחיל והי׳ אם שמוע להכירא בעלמא לפי שאינן סמוכות בתורה וזו היא סתומה גמורה מאחר שאין שיעור פתיחה לא בתחילה ולא בסוף ולא קשיא דרב אדרב [עיין בספר התרומה סימן ד׳] ותימא [תו׳ פרק הקומץ בד״ה ועושה פרשיותיה דף ל״א] שאומרים בלשון רבים פרשיותיה סתומות והלא אין כאן אלא כי אם הפסק אחד בין שמע לוהיה אם שמוע וכתב רבינו שמשון משום דקסבר על הארץ בסוף שיטה אחרונה וכן אני נוהג אבל מקצת העולם נהגו על הארץ בתחילת שיטה אחרונה ונהגו הסופרים לכתוב אותה בכ״ב שיטין ואם שינה לא פסל׳ ואלו הן התיבות שבראש כל שיטה ושיטה שמע ה׳ הדברים לבניך ובשכבך בין והיה מצוה בכל יורה עשב פן והשתחויתם השמים ואבדתם ושמתם אותם אתם בדרך ובשעריך אשר על הארץ. [מיימ׳ פ׳ ה׳ דתפילין ומזוזה]
קודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם אקב״ו לקבוע מזוזה ואינו מברך בשעת כתיבה שקביעתה זו היא מצותה. [בפרק קמא דיומא דף י״א ועיין בתוספות פרק התכלת בד״ה והא דתנן דף מ״ג] מזוזה של יחיד נבדקת פעמים בשמיטה ושל רבים פעמים ביובל שבדבר שהוא של רבים אין להטריח הרבה פן יהיה כל אחד דוחה הבדיקה על חבירו.
גרסינן במסכת סוכה [דף ג׳] וביומא פרק קמא [דף י״א] בית שאין בו ד׳ אמות על ד׳ אמות פטור מן המזוזה. גרסינן בפרק הקומץ [דף ל״ג] פתחים שוממין פטורים מן המזוזה שאין להם משקוף או תקרה. וביומא בפ׳ קמא [דף י״א] תני רב שמואל בר יהודא קמיה דרבא ששה שערים פטורים מן המזוזה: בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות, ושער שאינו מקורה, ושער שאינו גבוהה עשרה טפחים. וחולק באוצרות על ברייתא דבסמוך ותניא ביומא פרק קמא בשעריך אחד שערי בתים ואחד שערי חצירות, מדינות ועיירות ואוצרות יין ושמן, כולם חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה את בית שער האכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר ביתך, דווקא מיוחדת לדירה. יצאו אלו שאינם מיוחדים לדירה. יכול שאני מרבה בית הבורסקי ובית המרחץ ובית הטבילה? ת״ל ביתך העשוי לכבוד. יצאו אלו שאינם עשוין לכבוד. יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות? ת״ל ביתך. מה ביתך שהוא חול, אף כל שהוא חול. יצאו אילו שהם קדש. ואם כן בה״כ ובית המדרש פטורין. ואמרי׳ נמי התם בית הכנסת שאין שם בית דירה לחזן, חכמים פוטרין מן המזוזה. וגרסינן במנחות [דף ל״ג] והא ההוא פתחא דהוה עייל ביה רב הונא לבי מדרשא והוה ביה מזוזה ומתרץ ההוא רגיל הוה פירוש רגיל לכל בני הבית כך פי׳ רש״י אבל אם אין רגיל בו כי אם הוא לבדו פטור.
עוד אמרינן התם [בדף ל״ג] דבית שער הפתוחה לחצר ובתים פתוחים לבית שער חייבים בשתי מזוזות. משם יש לדקדק דבית שער אכסדרה ומרפסת נמי חייבין במזוזה במקום שבתי׳ החייבין במזוזה פתוחין להם. ומטעם זה שערי חצרות ושערי מדינות ושערי עיירות כולם חיייבין במזוזה שהרי הבתים שדרים בהן השומרים שחייבין במזוזה פתוחים להם. עוד אמרינן התם [בדף ל״ד] שפתח קטן שבין בית לעלייה חייב במזוזה וחדר שיש לו ארבע פתחים חייב בד׳ מזוזות. [שם] ומקשה שם פשיטא ומתרץ לא צריכה אע״ג דרגיל בחד. עוד אמר התם [בדף ל״ג כל הסוגיא] שאם העמיקה טפח בתוך המזוזה פסולה.
עוד אמרינן התם שמצוה להניחה בתוך חלל של פתח ובטפח הסמוך לרשות הרבים כדי שיפגע במצוה מיד. עוד אומר שם [בדף ל״ג] פתח שבין ב׳ בתים הלך אחר היכר ציר, פירוש הבית שציר הדלת סובב בו חייב לעשות המזוזה ימין מבואו דרך אותו הפתח שנא׳ ביתך דרך ביאתך. [עיין בדף ל״ד] וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא ואין צריך להניח מזוזה ימין ושמאל. ותניא בספרי ואתחנן ר׳ יצחק אומר הרי הוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות זה בנה אב בכל מקום שנאמר מזוזות אינו בכלל שתים עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות. עוד שם [בדף ל״ג] רבי יוסי אומר וקשרתם וכתבתם מה קשירה בגובה אף כתיבה בגובה ושיעור הנחתה מן התקרה עד שליש העליון ויותר על שליש לא ירחיקנו מן התקרה. גרסינן בירושלמי דמגילה פרק בתרא [ועיין בהלכות קטנות הלכות מזוזה] מזוזה צריך שיהא שמע שלה רואה הפתח. אמר רב [במנחות ד׳ ל״ג וכל הסוגי׳ עם הירושלמי בתוס׳ שם בד״ה הא דעבידא] עשאה כמין נגר פסולה. פי׳ רבינו שלמה משוכב ורבינו יעקב פירש מעומד אבל משוכב כס״ת ולוחות המונחות בארון כשירה. ועוד אומר צא ולמד מס״ת שכשהוא עומד כל העם עומדים וכשהוא יושב כל העם יושבין. ומקשינן והלא כל מזוזות שבבית רב הן עשויות כמין נגר ומתרץ הא בסיכתא הא באסתוירא ולפירוש רבי יעקב אם עשאה ממש כיתידות האהלים התקועים בארץ מעומד פסולה אבל מזוזות של בית רבי לא היו לגמרי מעומד אלא מוטה כעין חבור השוק והרגל שנקרא אסתוירא בפרק מצות חליצה [ד׳ ק״ג] דומה קצת לנון כפופה והעולם נהגו כפי׳ רבי׳ שלמה מעומד.
תניא בפרק השואל [ד׳ ק״ב] המשכיר בית לחברו על השוכר לעשות מזוזה וכשהוא יוצא לא יטלנה בידו ויצא. ואם של גוי הוא יטלנה ויצא. ותניא בפרק התכלת [ד׳ מ״ד] השוכר בית בחוצה לארץ כל ל׳ יום פטורה מן המזוזה מכאן ואילך חייבת פירוש דמשם ואילך הוא קבוע שם אבל השוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה לאלתר משום ישוב ארץ ישראל. עוד גרסינן בירושלמי דסוף מגילה [מפרש שם מפני מעשה שאירע ע״ש ובתו׳ פרק השואל דלעיל מפרש טעם אחר ועיין שם] השוכר בית מהגוי צריך ליתן מזוזה וכשהוא יוצא נוטל ובשל ישראל אסור לעשות כן יש אומרים שיש בירושלמי עיר שיש בה חזירים פטורין מן המזוזה ואומר רבינו יצחק ברבי אברהם נשתקע הדבר ולא נאמר כי בדק בכולן ולא מצאו ועוד אפילו ישנו בשום מדרש זהו דווקא בפתח הבית שהחזירי׳ מצוים שם אבל בחדרים ובעליות חייבים ואפי׳ בפתח הבית במקום שתחלת שליש העליון למעלה מעשרה יכול להניחה אמנם היה נוהג לכסותה כולה בפתח וכן אני נוהג לכסותה וגם בחדרים במקום שהתינוקות מצוין שם אני מכסה הנקב במעט שעוה בית שאין שם אלא נשים חייבת במזוזה כדתנן בברכות [ד׳ כ״א] גרסינן בפרק התכלת [ד׳ מ״ב] כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הוא בחיזוק שלא יחטא שנ׳ והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם.