פתיחת התפריט הראשי

שולחן ערוך

יזהר כל אדם השלא יתחיל בשום מלאכה ו*ולא יאכל עד שיבדוק, ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד זלא ילמוד חעד שיבדוק. טואם התחיל ללמוד ימבעוד יום אין צריך להפסיק.

(ויש אומרים יאשצריך להפסיק, יבוכן נראה לי עיקר).

מפרשים

מגן אברהם

(ג) שלא יתחיל:    בסוף יום י"ג [רמב"ם] ונ"ל דחצי שעה קודם לילה אסור כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה ועיין סי' תפ"ט ס"ד ומי שלא בדק בליל' אסור ביום עד שיבדוק:


(ד) ולא יאכל:    אבל טעימה בעלמא שרי (ב"ח מהרי"ל) טעימה היינו פירות או כביצ' פת כמ"ש סוף סי' רל"ב:


(ה) לא ילמוד:    ואותן האנשים האומרים דבר הלכה בבה"כ אחר התפלה מותרין לו' השיעור דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה בודאי ילך לביתו (רא"ח סי' ע"ט כ"ה) ונרא' לי דדוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למיגזר דילמא ממשכא לי' שמעתא ואתא לאימנועי ממצו' שישכח אח"כ מלבדוק:

ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים בסי' רל"ב:

כתב הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מצאתי בהג"ה דיבדוק תחלה ואח"כ יתפלל וכ"ה במחזורים מיהו נ"ל דיתפלל תחלה דאיכא למיחש שמא יטרוד בבדיקתו וישכח מלהתפלל משא"כ בתפל' שהיא קבוע' וסדור' לא מטריד אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בליל' יבדוק תחל' דכיון דדש ביה לא ישכח וכ"פ מהרי"ו דמי שהתפלל בבה"כ ופעם א' לא התפלל בבה"כ אסור ללמוד עד שיתפלל ערבית אבל מי שמתפלל לעולם ערבית בביתו מותר ללמוד קודם שיתפלל עכ"ד הב"ח ולא עיין יפה במהרי"ו בסוף דבריו שכ' בהדיא שאף מי שרגיל להתפלל בביתו אסור ללמוד עד שיתפלל וכ"כ בש"ע סי' פ"ט ס"ו והא דאי' בגמ' נכנס לב"ה וקורא ושונ' ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל מיירי קודם זמן ק"ש כמ"ש תר"י ושל"ה ועמש"ל ואין כאן מקומו וכאן נ"ל דזמן בדיק' הוא קודם צ"ה כמ"ש רסי' ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל כמ"ש סי' ת"ע ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח:

ואותן הרגילין להתפלל ערבית בי' יתפלל תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש הטור סי' רל"ה וכמש"ל לענין אמירת השיעור:


(ו) ואם התחיל ללמוד:    משמע דמדבר הרשות לכ"ע פוסק:


(ז) מבע"י:    משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה ע' בראב"ח ח"א סי' מ"ח:


(ח) וי"א שצריך להפסיק:    ואף על גב דבהתחיל בהיתר אי' בסי' רל"ה דאינו פוסק שאני התם שהוא תדיר משא"כ כאן שהוא פעם א' בשנה חיישי' יותר שישכח (ב"ח) וקשה דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר כמ"ש סי' תרנ"א ועוד דבסוכה פריך מדקתני גבי לולב דמפסיק וגבי מנחה קתני אין מפסיקין ומאי פריך דשאני לולב שאינו תדיר כ"כ, ור"ל חנליש כ' דהכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי ול"נ דמ"ש ואם התחיל מבע"י מיירי חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור ולכן צריך להפסיק והרב"י ס"ל דא"צ להפסיק דס"ל דלא הוי דאורייתא דהרי עדיין לא הגיע זמן ביעור חמץ:

באר היטב

(ב) שלא יתחיל:    וחצי שעה קודם הזמן אסור דילמא אתי לאמשוכי ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק.


(ג) ולא יאכל:    וטעימה בעלמא שרי והיינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב ע"ש.


(ד) לא ילמוד:    והלומד שיעו' בבה"כ מותר דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה ילך בודאי לביתו כנה"ג. וכתב המג"א ונ"ל דוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דילמא ממשכ' ליה שמעתא. כ' הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מתפלל בביתו קודם הבדיקה דאיכא למיחש שמא יטרד בבדיקתו וישכח מלהתפלל אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה לא ישכח: ומ"א כתב כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ"ה יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל. ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח ועס"ק א' מש"ש. ואותן הרגילים להתפלל ערבית ביו"ד יתפללו תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ. מ"א.


(ה) שצריך:    ואם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה מותר כדלעיל סימן רע"ה ס"ג עט"ז.


משנה ברורה

(ה) שלא יתחיל בשום מלאכה וכו':    ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור דלמא אתי לאמשוכי וה"ה דאסור לכנוס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים לעיל בסימן רל"ב. ומי ששכח לבדוק בלילה אסור ביום בכל הדברים עד שיבדוק [אחרונים]:


(ו) ולא יאכל:    וטעימה בעלמא שרי והיינו פת כביצה ולא יותר או פירות אפילו הרבה וכמו שכתבנו בסוף סימן רל"ב עיי"ש במשנה ברורה ועיין בבה"ל דפירות הרבה אינו מותר רק בהחצי שעה שקודם הבדיקה אבל משהגיע זמן הבדיקה גם ע"י פירות אין נכון לשהות הרבה:


(ז) לא ילמוד:    גם בזה יש אוסרין אף בחצי שעה שמקודם דלמא אתי לאמשוכי הרבה אם לא שביקש לאחד שיזכירנו כשיבוא הזמן ויש מתירין לענין לימוד מקודם ורק בהגיע הזמן של צה"כ אסור. ואף להאוסרין אינו אסור אלא בלומד בביתו אבל הלומדין שיעור הלכה בביהמ"ד אחר התפלה מותר דהלא יהא מוכרח בודאי לבא לביתו ומ"מ אף זה אינו מותר אלא הלומד בלא פלפול אבל בפלפול חיישינן בכל גווני דלמא אתי לאמשוכי:


(ח) עד שיבדוק:    ולענין תפלת מעריב אותן המתפללים מעריב בזמנו בצבור יתפללו מקודם דטורח לקבצן אח"כ וגם אין לחוש כ"כ שישכח לבדוק שהרי תפלה היא דבר קבוע ואין שייך בו שמא ימשוך והמתפלל בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל דעי"ז יקיים שניהם בזמנם ואי ליכא אחר יתפלל תחלה אכן אם הוא רגיל להתפלל לעולם ביחידי יבדוק תחלה דכיון דרגיל בכך לא חיישינן כ"כ שמא ישכח והח"י כתב דלעולם יתפלל תחלה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:


(ט) ואם התחיל ללמוד:    וה"ה שאר מלאכות:


(י) מבעוד יום:    בזמן ההיתר ולכן אין צריך להפסיק דאפילו בק"ש שהיא דאורייתא קיי"ל בסימן רל"ב דאם התחיל בהיתר אינו מפסיק עי"ש ואם התחיל בזמן האיסור לכו"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל ובדאורייתא פוסק כמ"ש בסימן רל"ה:


(יא) שצריך להפסיק:    אף דהתחיל בהיתר. וטעמם דעיקר מצוה לכתחלה קבעו חכמים בתחלת הלילה וע"כ צריך להפסיק כדי שיתקיים המצוה כתקונה:


(יב) וכן נ"ל עיקר:    וה"ה לשאר מלאכות. ומ"מ נראה דאין צריך להפסיק אלא כשיגיע הזמן של צאת הכוכבים:

ביאור הלכה

(*) ולא יאכל:    עיין מ"ב דפירות מותר אפילו הרבה והוא מוכח מדברי המגן אברהם שדימה להא דסימן רל"ב ולכאורה משמע דאפילו כשהגיע זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים ג"כ מותר לאכול פירות אפילו הרבה דאין אסור אלא אכילת קבע שאפשר להמשך וישכח הבדיקה ולי צ"ע דהא אין דומה זה לשאר דברים ק"ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן ולכן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי משא"כ בזה דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה כמ"ש הרבה פוסקים וא"כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן וע"כ נראה דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע"י פירות וכן משמע בדה"ח שרק בהחצי שעה מקילינן לזה:





▲ חזור לראש