משנה סנהדרין ה
סנהדרין פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק חמישי ("היו בודקין") · >>
פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
היו בודקין אותן בשבע חקירות, באיזה שבוע, באיזו שנה, באיזה חדש, בכמה בחדש, באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום.
רבי יוסי אומר באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום.
מכירין אתם אותו.
התריתם בו.
העובד עבודה זרה, את מי עבד, ובמה עבד.
משנה ב
כל המרבה בבדיקות, הרי זה משובח.
מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים.
ומה בין חקירות לבדיקות.
חקירות, אחד אומר איני יודע, עדותן בטלה.
בדיקות, אחד אומר איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין, עדותן קיימת.
אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישין זה את זה, עדותן בטלה.
משנה ג
אחד אומר בשנים בחדש ואחד אומר בשלשה בחדש, עדותן קיימת, שזה יודע בעבורו של חדש וזה אינו יודע בעבורו של חדש.
אחד אומר בשלשה ואחד אומר בחמשה, עדותן בטלה.
אחד אומר בשתי שעות ואחד אומר בשלש שעות, עדותן קיימת.
אחד אומר בשלש ואחד אומר בחמש, עדותן בטלה.
רבי יהודה אומר, קיימת.
אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע, עדותן בטלה, שבחמש חמה במזרח ובשבע חמה במערב.
משנה ד
ואחר כך מכניסין את השני ובודקין אותו.
אם נמצאו דבריהם מכוונין, פותחין בזכות.
אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות, או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה, משתקין אותו.
אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד [ עליו ] זכות, מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן ולא היה יורד משם כל היום כולו.
אם יש ממש בדבריו, שומעין לו.
ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות, שומעין לו, ובלבד שיש ממש בדבריו.
משנה ה
אם מצאו לו זכות, פטרוהו.
ואם לאו, מעבירין דינו למחר.
היו מזדווגין זוגות זוגות, וממעטין במאכל, ולא היו שותין יין כל היום, ונושאין ונותנין כל הלילה, ולמחרת משכימין ובאין לבית דין.
המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי, והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי.
המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה.
טעו בדבר, שני סופרי הדיינין מזכירין אותן.
אם מצאו לו זכות, פטרוהו.
ואם לאו, עומדים למנין.
שנים עשר מזכין ואחר עשר מחייבין, זכאי.
שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין, ואפילו אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין ואחד אומר איני יודע, ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע, יוסיפו הדיינין.
עד כמה מוסיפין, שנים שנים עד שבעים ואחד.
שלשים וששה מזכין ושלשים וחמשה מחייבין, זכאי.
שלשים וששה מחייבין ושלשים וחמשה מזכין, דנין אלו כנגד אלו עד שיראה אחד מן המחייבין דברי המזכין.
הָיוּ בּוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת:
- בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ,
- בְּאֵיזוֹ שָׁנָה,
- בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ,
- בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ,
- בְּאֵיזֶה יוֹם,
- בְּאֵיזוֹ שָׁעָה,
- בְּאֵיזֶה מָקוֹם.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- בְּאֵיזֶה יוֹם,
- בְּאֵיזוֹ שָׁעָה,
- בְּאֵיזֶה מָקוֹם.
- מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ?
- הִתְרֵיתֶם בּוֹ?
- הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,
- אֶת מִי עָבַד?
- וּבַמֶּה עָבַד?:
כָּל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
- מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְּאֵנִים.
- וּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת?
- חֲקִירוֹת,
- אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ,
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
- בְּדִיקוֹת,
- אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ,
- וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים: אֵין אָנוּ יוֹדְעִין,
- עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.
- אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת,
- בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה,
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה:
- בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה,
אֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ,
- וְאֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ,
- עֵדוּתָן קַיֶּמֶת;
- שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ,
- וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ.
- וְאֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ,
- אֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁלֹשָׁה, וְאֶחָד אוֹמֵר: בַּחֲמִשָּׁה,
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
- אֶחָד אוֹמֵר: בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת,
- עֵדוּתָן קַיֶּמֶת;
- אֶחָד אוֹמֵר: בְּשָׁלֹשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּחָמֵשׁ,
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- קַיֶּמֶת.
- אֶחָד אוֹמֵר: בְּחָמֵשׁ, וְאֶחָד אוֹמֵר: בְּשֶׁבַע,
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה;
- שֶׁבְּחָמֵשׁ – חַמָּה בְּמִזְרָח,
- וּבְשֶׁבַע – חַמָּה בְּמַעֲרָב:
- עֵדוּתָן בְּטֵלָה;
וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי, וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.
- אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת.
אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,
- אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה,
- מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה,
אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת,
- מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵּינֵיהֶן;
- וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ.
- אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו,
- שׁוֹמְעִין לוֹ.
- וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,
- שׁוֹמְעִין לוֹ;
- וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו:
- יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת,
אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ;
- וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר.
- הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת,
- וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל,
- וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם,
- וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה.
- וּלְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין,
- הַמְּזַכֶּה אוֹמֵר:
- אֲנִי מְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִּמְקוֹמִי,
- וְהַמְּחַיֵב אוֹמֵר:
- אֲנִי מְחַיֵּב, וּמְחַיֵּב אֲנִי בִּמְקוֹמִי.
- הַמְּזַכֶּה אוֹמֵר:
- הַמְּלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵד זְכוּת;
- אֲבָל הַמְּלַמֵּד זְכוּת,
- אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.
- טָעוּ בַּדָּבָר,
- שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן.
- אֲבָל הַמְּלַמֵּד זְכוּת,
- אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ;
- וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לְמִנְיָן.
- שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַר עָשָׂר מְחַיְּבִין,
- זַכַּאי;
- שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין,
- וַאֲפִלּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין,
- וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין,
- וְאֶחָד אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
- וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר: אֵינִי יוֹדֵעַ,
- יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין.
- עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין?
- שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
- עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.
- שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין,
- זַכַּאי.
- שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין,
- דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ,
- עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְּחַיְּבִין דִּבְרֵי הַמְּזַכִּין:
- שְׁנַיִם שְׁנַיִם,
נוסח הרמב"ם
(א) היו בודקין אותם בשבע חקירות -
- באיזה שבוע, באיזו שנה,
- באיזה חודש, וכמה בחודש,
- באיזה יום, באיזו שעה, ובאיזה מקום.
- רבי יוסי אומר: באיזה יום, ובאיזו שעה, באיזה מקום.
- מכירין אתם אותו, התריתם בו.
- העובד עבודה זרה -
- את מה עבד, ובמה עבד.
(ב) כל המרבה בבדיקות - הרי זה משובח.
- מעשה, שבדק בן זכאי בעוקצי תאנים.
- מה בין חקירות לבדיקות?
- אלא שבחקירות -
- אמר אחד: איני יודע - עדותן בטילה,
- ובבדיקות -
- אחד אומר: איני יודע,
- אפילו שנים אומרין: אין אנו יודעים - עדותן קיימת.
- אלא שבחקירות -
- אחד חקירות, ואחד בדיקות -
- בזמן שהן מכחישין זה את זה - עדותן בטילה.
(ג) אחד אומר בשנים בחודש, ואחד אומר בשלשה - עדותן קיימת,
- שזה ידע בעיבורו של חודש, וזה לא ידע.
- אחד אומר בשלשה בחודש, ואחד אומר בחמישה - עדותן בטילה.
- אחד אומר בשתי שעות, ואחד אומר בשלש - עדותן קיימת.
- אחד אומר בשלש, ואחד אומר בחמש - עדותן בטילה.
- רבי יהודה אומר: קיימת.
- אחד אומר בחמש, ואחד אומר בשבע - עדותן בטילה,
- שבחמש - חמה במזרח,
- ובשבע - חמה במערב.
(ד) היו מכניסין את השני - ובודקין אותו,
- נמצאו דבריהם מכוונין - פותחים בזכות.
- אמר אחד מן העדים: יש לי ללמד עליו זכות,
- או אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו חובה - משתקין אותו.
- אמר אחד מן התלמידים: יש לי ללמד עליו זכות - מעלין ומושיבין אותו עמהם,
- ולא היה יורד משם כל היום,
- ואם יש ממש בדבריו - שומעין לו.
- אפילו אמר: יש לי ללמד לעצמי זכות - שומעין לו,
- ובלבד, שיהא ממש בדבריו.
(ה) אם מצאו לו זכות - פטרוהו.
- ואם לאו -
- מעבירין דינו למחר,
- ומזדווגין זוגות זוגות,
- וממעטין במאכל, ולא היו שותין יין - כל היום,
- ונושאין ונותנין בדבר - כל הלילה,
- ולמחרת משכימין, ובאין לבית דין -
- המזכה אומר: אני הוא המזכה, ומזכה אני במקומי,
- והמחייב אומר: אני הוא המחייב, ומחייב אני במקומי.
- המלמד חובה - מלמד זכות,
- אבל המלמד זכות - אינו יכול לחזור וללמד חובה.
- ואם טעו בדבר - סופרי הדיינין מזכירין אותם.
- אם מצאו לו זכות - פטרוהו.
- ואם לאו, עומדין על המנין -
- שנים עשר מזכין, ואחד עשר מחייבין - זכאי.
- שנים עשר מחייבין, ואחד עשר מזכין,
- אפילו אחד עשר מזכין, ואחד עשר מחייבין, ואחד אומר איני יודע,
- ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין, ואחד אומר אינו יודע,
- יוסיפו הדיינין.
- עד כמה הם מוסיפים?
- שנים, שנים - עד שבעים ואחד.
- שלשים ושישה מזכין, ושלשים וחמישה מחייבין - זכאי.
- שלשים ושישה מחייבין, ושלשים וחמישה מזכין -
- דנין אלו כנגד אלו - עד שיראה אחד מן המחייבין את דברי המזכין.
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה סנהדרין, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב