משנה סנהדרין ח
סנהדרין פרק ח', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת סנהדרין • פרק שמיני ("בן סורר") • >>
פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
בן סורר ומורה, מאימתי נעשה בן סורר ומורה, משיביא שתי שערות ועד שיקיף זקן, התחתון ולא העליון, אלא שדברו חכמים בלשון נקיה.
שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן, בן ולא בת, בן ולא איש.
הקטן פטור, שלא בא לכלל מצות.
מאימתי חייב, משיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין האיטלקי.
רבי יוסי אומר, מנה בשר ולוג יין.
אכל בחבורת מצוה, אכל בעבור החדש, אכל מעשר שני בירושלים, אכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, [ אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא נפדו ], אכל דבר שהוא מצוה ודבר שהוא עבירה, אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר (שם, כ) זולל וסובא.
ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו.
גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים.
רבי יוסי בר רבי יהודה אומר, עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.
היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהו שניהם רוצים.
רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה.
היה אחד מהם גידם או חגר או אלם או סומא או חרש, אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו, ולא גדמין.
והוציאו אותו, ולא חגרין.
(שם, כ) ואמרו, ולא אלמין.
בננו זה, ולא סומין.
איננו שומע בקולנו, ולא חרשין.
מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו.
חזר וקלקל, נדון בעשרים ושלשה.
ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים, שנאמר (שם) בננו זה, זהו שלקה בפניכם.
ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון, פטור.
ואם משנגמר דינו ברח ואחר כך הקיף זקן התחתון, חייב.
בן סורר ומורה נדון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם.
יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם.
פיזור לרשעים הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים, רע להן ורע לעולם.
כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם.
שקט לרשעים רע להן ורע לעולם, ולצדיקים, הנאה להן והנאה לעולם.
הבא במחתרת נדון על שם סופו.
היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים, חייב.
אם אין לו דמים, פטור.
ואלו הן שמצילין אותן בנפשן, הרודף אחר חבירו להרגו, אחר הזכור ואחר הנערה המאורסה.
אבל הרודף אחר הבהמה, והמחלל את השבת, והעובד עבודה זרה, אין מצילין אותן בנפשן.
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
- מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה?
- מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן;
- הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן,
- אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה.
- מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן;
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא, יח): "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן",
- בֵּן וְלֹא בַּת,
- בֵּן וְלֹא אִישׁ.
- הַקָּטָן פָּטוּר,
- שֶׁלֹּא בָּא לִכְלַל מִצְוֺת:
מֵאֵימָתַי חַיָּב?
- מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר,
- וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- מָנֶה בָּשָׂר, וְלֹג יַיִן.
- אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה,
- אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ,
- אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם,
- אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים,
- (אָכַל טֶבֶל,
- וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ,
- וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדוּ),
- אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה, וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה,
- אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר,
- שָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן,
- אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,
- עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן;
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא, כ): "זוֹלֵל וְסֹבֵא".
- וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר,
- שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, כ):
- "אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן, בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ":
- שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, כ):
גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו,
- מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים,
- מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו,
- אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה;
- עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו,
- וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים.
- רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ:
הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה,
- אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה,
- אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,
- עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו,
- אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.
- אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו,
- הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ,
- אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה,
- שֶׁנֶּאֱמַר:
- "וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כא, יט),
- וְלֹא גִּדְּמִין;
- "וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ" (שם),
- וְלֹא חִגְּרִין;
- "וְאָמְרוּ" (שם, כ),
- וְלֹא אִלְּמִין;
- "בְּנֵנוּ זֶה" (שם),
- וְלֹא סוּמִין;
- "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ" (שם),
- וְלֹא חֵרְשִׁין.
- "וְתָפְשׁוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כא, יט),
- מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ.
- חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
- וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "בְּנֵנוּ זֶה",
- זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.
- שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "בְּנֵנוּ זֶה",
- בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן,
- פָּטוּר;
- וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח,
- וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן,
- חַיָּב:
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ:
- יָמוּת זַכַּאי, וְאַל יָמוּת חַיָּב;
- שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים – הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם,
- וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
- יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים,
- הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם;
- וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
- פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם,
- וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.
- כִּנּוּס לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם,
- וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם.
- שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם,
- וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם:
הַבָּא בַּמַּחְתֶּרֶת, נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ.
- הָיָה בָּא בַּמַּחְתֶּרֶת,
- וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית,
- אִם יֵשׁ לוֹ דָּמִים, חַיָּב;
- אִם אֵין לוֹ דָּמִים, פָּטוּר:
וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
- הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ,
- אַחַר הַזָּכוּר,
- וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְּאֹרָסָה.
- אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה,
- וְהַמְּחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת,
- וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה,
- אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן:
נוסח הרמב"ם
(א) בן סורר ומורה -
- מאמתי נעשה בן סורר ומורה?
- משהביא שתי שערות,
- עד שיקיף זקן התחתון - אבל לא העליון,
- אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה,
- שנאמר: "כי יהיה לאיש בן" (דברים כא יח) - ולא בת,
- בן - ולא איש.
- הקטן - פטור, שלא בא לכלל מצוות.
(ב) מאמתי הוא חייב?
- משיאכל - טרמיטר בשר,
- וישתה - חצי לוג יין באיטלקי.
- רבי יוסי אומר: מנה בשר, ולוג יין.
- אכל בחבורת מצוה,
- אכל בעיבור החודש,
- אכל מעשר שני בירושלים,
- אכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים,
- אכל טבל, ומעשר ראשון,
- אכל דבר שהוא מצוה, ודבר שהוא עבירה,
- אכל כל מאכל - ולא אכל בשר,
- שתה כל משקה - ולא שתה יין,
- אינו נעשה בן סורר ומורה - עד שיאכל בשר, וישתה יין,
- שנאמר: "זולל וסובא" (דברים כא כ),
- אף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר "אל תהי בסובאי יין, בזוללי בשר למו" (משלי כג כ).
(ג) גנב משל אביו - ואכל ברשות אביו,
- משל אחרים - ואכל ברשות אחרים,
- משל אחרים - ואכל ברשות אביו,
- אינו נעשה בן סורר ומורה,
- עד שיגנוב משל אביו - ויאכל ברשות אחרים.
- רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו - ומשל אימו.
(ד) היה אביו רוצה - ואימו אינה רוצה,
- אימו רוצה - ואביו אינו רוצה,
- אינו נעשה בן סורר ומורה.
- רבי יהודה אומר:
- אם לא היתה אימו ראויה לאביו - אינו נעשה בן סורר ומורה.
- אימו רוצה - ואביו אינו רוצה,
- היה אחד מהם -
- גידם, או חיגר,
- או אילם, או סומא,
- או חירש - אינו נעשה בן סורר ומורה,
- שנאמר: "ותפשו בו" (דברים כא יט) - ולא גידמין,
- "והוציאו אותו" (שם) - ולא חיגרין,
- "ואמרו" (דברים כא כ) - ולא אילמין,
- "בננו זה" (שם) - ולא סומין,
- "איננו שומע בקולנו" (שם) - ולא חירשים.
- מתרים בו בפני שלשה - ומלקין אותו.
- חזר וקילקל - נידון בעשרים ושלשה.
- ואינו נסקל - עד שיהוא שם שלשה הראשונים,
- שנאמר: "בננו זה" - זה הוא שלקה בפניכם.
- ברח - עד שלא נגמר דינו,
- ואחר כך הקיף זקן התחתון - פטור.
- אם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון - חייב.
(ה) בן סורר ומורה - ידון על שם סופו,
- ימות זכאי - ואל ימות חייב.
- שמיתתן של רשעים - הניה להם, והניה לעולם,
- ולצדיקים - רע להם, ורע לעולם.
- יין ושינה -
- לרשעים - הניה להם, והניה לעולם,
- ולצדיקים - רע להם, ורע לעולם.
- פיזור -
- לרשעים - הניה להם, והניה לעולם,
- ולצדיקים - רע להם, ורע לעולם.
- כינוס -
- לרשעים - רע להם, ורע לעולם,
- ולצדיקים - הניה להם, והניה לעולם.
- שקט -
- לרשעים - רע להם, ורע לעולם,
- ולצדיקים - הניה להם, והניה לעולם.
(ו) הבא במחתרת - ידון על שם סופו.
- היה בא במחתרת, ושבר את החבית -
- אם יש לו דמים - חייב,
- ואם אין לו דמים - פטור.
(ז) אלו שמצילין אותן בנפשן -
- הרודף את חברו להורגו,
- אחר הזכור,
- אחר נערה מאורסה.
- אבל - הרודף אחר הבהמה,
- והמחלל את השבת,
- והעובד עבודה זרה - אין מצילין אותם בנפשן.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה סנהדרין, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב