פתיחת התפריט הראשי


סנהדרין פרק א: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ראשון ("דיני ממונות") · >>

פרקי מסכת סנהדרין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה אעריכה

דיני ממונות, בשלשה.

גזילות וחבלות, בשלשה.

נזק וחצי נזק, תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה, בשלשה.

האונס והמפתה והמוציא שם רע, בשלשה, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, מוציא שם רע, בעשרים ושלשה, מפני שיש בו דיני נפשות.

משנה בעריכה

מכות, בשלשה.

משום רבי ישמעאל אמרו, בעשרים ושלשה.

עבור החדש, בשלשה.

עבור השנה, בשלשה, דברי רבי מאיר.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה.

ואם גמרו בשלשה, מעוברת.

משנה געריכה

סמיכת זקנים ועריפת עגלה, בשלשה, דברי רבי שמעון.

ורבי יהודה אומר, בחמשה.

החליצה והמיאונין, בשלשה.

נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין, בשלשה .

ההקדשות, בשלשה.

הערכין המטלטלין, בשלשה.

רבי יהודה אומר, אחד מהן כהן.

והקרקעות, תשעה וכהן.

ואדם, כיוצא בהן.

משנה דעריכה

דיני נפשות, בעשרים ושלשה.

הרובע והנרבע, בעשרים ושלשה, שנאמר (ויקרא כ) והרגת את האשה ואת הבהמה, ואומר (שם) ואת הבהמה תהרוגו.

שור הנסקל, בעשרים ושלשה, שנאמר (שמות כא) השור יסקל וגם בעליו יומת, כמיתת הבעלים כך מיתת השור.

הזאב והארי, הדוב והנמר והברדלס והנחש, מיתתן בעשרים ושלשה.

רבי אליעזר אומר, כל הקודם להרגן, זכה.

רבי עקיבא אומר, מיתתן בעשרים ושלשה.

משנה העריכה

אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ואין מוציאין למלחמת הרשות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין סנהדריות לשבטים, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

אין עושין עיר הנדחת, אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ואין עושין עיר הנדחת בספר, ולא שלש, אבל עושין אחת או שתים.

משנה ועריכה

סנהדרי גדולה היתה של שבעים ואחד, וקטנה של עשרים ושלשה.

ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד, שנאמר (במדבר יא) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ומשה על גביהן, הרי שבעים ואחד.

רבי יהודה אומר, שבעים.

ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה, שנאמר (שם לה) ושפטו העדה והצילו העדה, עדה שופטת ועדה מצלת, הרי כאן עשרים.

ומנין לעדה שהיא עשרה, שנאמר (שם יד) עד מתי לעדה הרעה הזאת, יצאו יהושע וכלב.

ומנין להביא עוד שלשה, ממשמע שנאמר (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, שומע אני שאהיה עמהם לטובה, אם כן למה נאמר (שם) אחרי רבים להטות, לא כהטייתך לטובה הטייתך לרעה, הטייתך לטובה על פי אחד, הטייתך לרעה על פי שנים, ואין בית דין שקול, מוסיפין עליהן עוד אחד, הרי כאן עשרים ושלשה.

וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין, מאה ועשרים.

רבי נחמיה אומר, מאתים ושלשים, כנגד שרי עשרות.

משנה מנוקדתעריכה

משנה סנהדרין א ניקוד

נוסח הרמב"םעריכה

(א) דיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה נזק וחצי נזק תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרין המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות.

(ב) מכות בשלשה עיבור החודש בשלשה עיבור השנה בשלשה דברי רבי מאיר רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין בחמישה נושאין ונותנין וגומרין בשבעה ואם גמרו בשלשה מעוברת.

(ג) סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר בחמישה חליצה ומיאונין בשלשה ההקדשות בשלשה נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה הערכים המיטלטלים בשלשה רבי יהודה אומר ואחד מהן כוהן ובקרקעות תשעה וכוהן ואדם כיוצא בהן.

(ד) דיני נפשות בעשרים ושלשה והרובע והנרבע בעשרים ושלשה שנאמר והרגת את האישה ואת הבהמה (ויקרא כ טז) ואומר ואת הבהמה תהרוגו (ויקרא כ טו) שור הנסקל בעשרים ושלשה שנאמר השור ייסקל וגם בעליו יומת (שמות כא כט) כמיתת הבעלים כן מיתת השור הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש מיתתן בעשרים ושלשה רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה רבי עקיבה אומר מיתתן בעשרים ושלשה.

(ה) אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כוהן גדול אלא בבית דין של שבעים ואחד אין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של שבעים ואחד אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר הנידחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין עושין עיר הנידחת בספר ולא שלש עיר הנידחת אבל עושין אחת או שתים.

(ו) סנהדרי גדולה הייתה של שבעים ואחד וקטנה של עשרים ושלשה מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר אספה לי שבעים איש מזקני ישראל (במדבר יא טז) ומשה על גביהן הרי שבעים ואחד רבי יהודה אומר שבעים ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה שנאמר ושפטו העדה והצילו העדה (במדבר לה כד-כה) עדה שופטת ועדה מצלת הרי עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתיי לעדה הרעה (במדבר יד כז) יצאו יהושע וכלב ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות (שמות כג ב) שומע אני שאומר היה עמהם לטובה אם כן למה נאמר אחרי רבים להטות (שם) לא כהטותך לטובה הטותך לרעה הטותך לטובה על פי אחד ולרעה על פי שנים אין בית דין שקול מוסיף עליהם עוד אחד הרי עשרים ושלשה וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים רבי נחמיה אומר מאתיים ושלשים כדי שרי עשרות.

פירושיםעריכה