משנה סנהדרין ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אחד דיני ממונות, ואחד דיני נפשות - בדרישה, ובחקירה,

שנאמר: "משפט אחד יהיה לכם" (ויקרא כד כב).

מה בין דיני ממונות לדיני נפשות?

דיני ממונות - בשלשה,

דיני נפשות - בעשרים ושלשה.

דיני ממונות - פותחין בין לזכות, בין לחובה,

ובדיני נפשות - פותחין לזכות, ואין פותחין לחובה.

דיני ממונות - מטין על פי אחד, בין לזכות בין לחובה,

ודיני נפשות - מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.

דיני ממונות - מחזירין, בין לזכות בין לחובה,

ודיני נפשות - מחזירין לזכות, ואין מחזירין לחובה.

דיני ממונות - הכל מלמדין זכות וחובה,

דיני נפשות - הכל מלמדין זכות, ואין הכל מלמדין חובה.

דיני ממונות - מלמד חובה מלמד זכות, ומלמד זכות מלמד חובה,

ודיני נפשות - המלמד חובה מלמד זכות, אבל המלמד זכות, אינו יכול לחזור וללמד חובה.

דיני ממונות - דנין ביום, וגומרין בלילה,

ודיני נפשות - דנין ביום, וגומרין ביום.

דיני ממונות - גומרין בו ביום, בין לזכות בין לחובה,

ודיני נפשות - גומרין בו ביום לזכות, וביום של אחריו לחובה,

לפיכך, אין דנין - לא ערב שבת, ולא ערב יום טוב.

(ב) דיני ממונות, הטהרות, והטמאות - מתחילין מן הגדול,

ודיני נפשות - מתחילין מן הצד.

הכל כשרים - לדון דיני ממונות,

ואין הכל כשרים - לדון דיני נפשות,

אלא - כהנים, ולויים, וישראל המשיאין לכהונה.

(ג) סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה,

כדי שיהו רואין זה את זה.

ושני סופרי דיינין עומדין לפניהם,

אחד מן הימין, ואחד מן השמאל,

וכותבין דברי מזכין, ודברי מחייבין.

רבי יהודה אומר: שלשה היו -

אחד כותב - דברי מחייבין,

ואחד כותב - דברי מזכין,

והשלישי כותב - דברי מזכין, ודברי מחייבין.

(ד) ושלש שורות של תלמידי חכמים, יושבין לפניהם -

כל אחד ואחד - מכיר את מקומו.

צרכו לסמוך - סומכין מן הראשונה,

אחד מן השניה - בא לו לראשונה,

ואחד מן השלישית - בא לו לשניה,

ובוררין להן עוד אחד מן הקהל - ומושיבין אותו בשלישית.

לא היה יושב במקומו של ראשון,

אלא יושב - במקום שהוא ראוי לו.

(ה) כיצד מאיימין על עדי נפשות?

היו מכניסין אותן - ומאיימין עליהן,

שמא תאמרו מאומד, ומשמועה,

עד מפי עד, מפי אדם נאמן שמענו,

או שמא שאין אתם יודעים - שסופנו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה,

היו יודעין, שלא כדיני ממונות - דיני נפשות,

דיני ממונות - אדם נותן ממונו, ומתכפר לו,

ודיני נפשות - דמו, ודם זרעותיו, תלויים בו עד סוף העולם,

שכן מצינו בקין, שנאמר: "קול דמי אחיך, צועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י),

אינו אומר קול דם אחיך, אלא דמי אחיך - דמו, ודם זרעיותיו.

דבר אחר, דמי אחיך - שהיה דמו מושלך על העצים, ועל האבנים.

לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמד -

שכל המאבד נפש אחת - מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא,

וכל המקיים נפש אחת - מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא.

ומפני שלום הבריות -

שלא יאמר אדם לחברו: אבא - גדול מאביך.

ושלא יאמרו המינים: רשיות הרבה בשמים.

להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא -

שאדם טובע מאה מטבעות בחותם אחד - וכולן דומין זה לזה,

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, טובע את כל האדם בחותמו של אדם הראשון - ואין אחד מהם דומה לחברו.

לפיכך, לכל אחד ואחד לומר - בשבילי נברא העולם.

שמא תאמרו: מה לנו ולצרה הזאת?

והלוא כבר נאמר: "והוא עד, או ראה, או ידע, אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה א).

או שמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמיו של זה?

והלוא כבר נאמר: "ובאבוד רשעים רינה" (משלי יא י).

הדף הראשי של משנה סנהדרין ד

משנה סנהדרין, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב