משנה סנהדרין ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק ג · משנה ח | >>
כל זמן שמביא ראיה, סותר נב את הדין.
אמרו לו, כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום.
מצא בתוך שלשים יום, סותר.
לאחר שלשים יום, אינו סותר.
אמר רבן שמעון בן גמליאל, מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשיםנג.
אמרו לו הבא עדים ואמר אין לי עדים, אמרו הבא ראיה ואמר אין לי ראיה, ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים, הרי זה אינו כלום.
אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים, לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה.
[ אמרו לו הבא עדים, אמר אין לי עדים, הבא ראיה ואמר אין לי ראיה ], ראה שמתחייב בדין ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו, הרי זה אינו כלום.
משנה מנוקדת
כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה,
- סוֹתֵר אֶת הַדִּין.
- אָמְרוּ לוֹ: כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ – הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,
- מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר;
- לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,
- שֶׁלֹּא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים,
- וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים?
- מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,
- אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, וְאָמַר: אֵין לִי עֵדִים,
- אָמְרוּ: הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,
- וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.
- אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
- מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,
- שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים – וּמָצָא עֵדִים,
- לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה – וּמָצָא רְאָיָה?
- אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, אָמַר: אֵין לִי עֵדִים,
- הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,
- רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר:
- קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי,
- אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם:
נוסח הרמב"ם
כל זמן שהוא מביא ראיה - הוא סותר את הדין.
- אמרו לו: כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום -
- הביא בתוך שלשים יום - סותר,
- לאחר שלשים יום - אינו סותר.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
- ולא מצא - בתוך שלשים יום,
- ומצא - לאחר שלשים יום.
[ח] *הערה 1: אמרו לו:
- הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
- הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
- לאחר זמן, מצא עדים, ומצא ראיה - הרי זו אינה כלום.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
- לא היה יודע שיש לו עדים - ומצא עדים,
- לא היה יודע שיש לו ראיה - ומצא ראיה.
- אמרו לו:
- הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
- הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
- ראה שהוא מתחייב,
- ואמר: קרבו איש פלוני ופלוני - והעידוני,
- או שהוציא ראיה - מתוך פונדתו,
- הרי זו אינה כלום.
פירוש הרמב"ם
פונדתו - הוא הבגד שלובש סמוך לבשרו.
ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, לפי שמאחר שאמר אין לי עדים ואין לי ראיה אין שומעין לו אם הביא ראיה אחר כן, לפי שיש לנו לומר אין טוב ראיה זו או באלו העדים, כיון שכבר אמר תחילה שאין לו ראיה בשום פנים.
אבל כשיאמר יש לי עדים במדינת הים או יש לי שטר לשם, אין שומעין לו אלא חותכין הדין כפי המצוי, וכשיביא עדיו או שטריו סותר הדין וידונו לו במה שנראה, הואיל ולא אמר להם בתחילה אין לי עדים ואין לי ראיה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הבא ראיה - שטר זכות:
הרי זה אינו כלום - שהרי אמר אין לי. וחיישינן שמא זייף. או שכר עדי שקר:
אמר רבן שמעון בן גמליאל וכו' - ואין הלכה כרשב"ג:
קרבו פלוני ופלוני והעידוני - בהא אפילו רשב"ג מודה. דכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי, ודאי שקרן הוא. אבל נד הטוען יש לי עדים או ראיה במדינת הים, אין שומעין לו לענות הדין עד שישלח למדינת הים, אלא פוסקין את הדין כפי מה שרואין ממנו עכשיו, וכשיביא עדים או ראיה סותר את הדין וחוזרים ודנים כפי העדים או הראיה שהביא:
אפונדתו - חגורתו נה. ואית דמפרשי מלבוש הסמוך לבשרו:
פירוש תוספות יום טוב
סותר את הדין. בית דינו סותרין לו דינו שפסקו ומחייבין את שכנגדו. רש"י:
אמר רשב"ג וכו' שלא מצא בתוך ל'. בגמרא פסקינן בהא הלכה כרשב"ג. והא דכתב הר"ב אין הלכה כרשב"ג קאי אבבא אחרונה דבההוא פסקינן בגמרא דלא כרשב"ג כדאמרינן כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו חוץ וכו' וראיה אחרונה. והיא זו האחרונה דמתניתין. דראשונה הלכה כמותו. ואף הרמב"ם בפירושו כתב סתם ואין הלכה כרשב"ג. ותימה שלא פירש דדוקא באחרונה. ובחבורו פ"ז מה"ס פסק בהדיא בקמייתא כרשב"ג. ואל יטעך סוף הלשון שנראה כאילו פסק גם בבתרייתא כרשב"ג. אבל מוכח מתוכו דליתא. דא"כ ברישא לאשמועינן רבותא דאפילו אמר אין לי וכו' סותר. אבל עיקר הלשון כמו שהעתיק הש"ע בסימן כ' [*ודקדקנו בפירושו של הרמב"ם וראינו שבהכרח מ"ש ואין הלכה כרשב"ג קאי דוקא אסיפא. דבסוף משנה ז' כתב והלכה כרשב"ג ושם לא הוזכר רשב"ג. אלא ט"ס הוא וצ"ל בתחלת משנה ח' וקאי ארישא. והשתא ממילא הא דכתב במשנה ח' ואין הלכה כרשב"ג לא קאי אלא אסיפא בלחוד]:
קרבו פלוני ופלוני וכו'. כתב הר"ב אבל הטוען וכו' אין שומעין לו וכו' וכשיביא וכו'. וכ"כ הרמב"ם. ולכון אבל מוסב על וכשיביא וכו':
אפונדתו. פירש הר"ב חגורתו כלומר אזור חלול. וכן כתב בסוף מסכת ברכות. ובריש פכ"ט דכלים:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(נב) (על המשנה) סותר. בית דינו סותרין את דינו ומחייבין את שכנגדו. רש"י:
(נג) (על המשנה) ארשב"ג כו' לאחר שלשים. בגמרא פסקינן בהא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. והר"ב קאי אבבא אחרונה. עתוי"ט:
(נד) (על הברטנורא) מוסב על מה שסיים וכשיביא כו':
(נה) (על הברטנורא) כלומר אזור חלול:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל זמן וכו': ביד פ"ז דהלכות סנהדרין סי' ו' ז' ח' ובטור ת"מ סי' ט"ז ך':
אמר רשב"ג: ברישא דמתני' הלכתא כותי' אבל בסיפא דאמר בהדיא אין לי קיימא לן כרבנן ודלא כרשב"ג בהא וכדאמרינן בעלמא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה דבראיה ראשונה שלא אמר אין לי פסקינן כותיה. ומפרש בגמרא דכי אמרי רבנן בהאי סיפא דלא אמר כלום ה"מ בגברא דאוזיף גופיה או בבריה גדול דידע במילי דאבוה אבל קטן אפילו רבנן מודו דקטן במילי דאבוה לא ידע ואם מצא אח"כ שום שטר או מאן דידע במילי דאבוה שומעין לו וכתוב בספר המאור כל לישנא דמתני' דקתני איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אנתבע משמע שהוא המתחייב לשלם ממון וכדתנן חוב במתני' ראה שמתחייב אמר קרבו איש פלוני ופלוני והעדוני כלומר העדוני שאני פטור מלשלם ועל מאי דתנינן איש פלוני אתה חייב קתני כל זמן שמביא ראיה סותר את הדין כלומר סותר ופוטר את עצמו עד כאן [חסר בכת"י]:
או שהוציא ראיה מתחת נ"א מתוך אפונדתו הרי זו אינה כלום: כך הגיה הר"י ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
כל זמן שמביא ראיה: עדים או שטר שכתוב בו כדבריו:
סותר את הדין: הב"ד סותרין הדין שפסקו:
אמרו לו: ר"ל אבל אם א"ל הב"ד וכו' ומיירי שראו שיש צורך לומר כן, דלא ס"ד שיהא תלוי ברשות בית דין לומר או לא לומר כן:
אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים: והכי קיי"ל [כ']:
אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה: וקיי"ל בהא כת"ק. ודוקא כשהיו עמו במדינה [שם]:
או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו: חגורו, או לבושו:
הרי זה אינו כלום: בהא אפילו רשב"ג מודה ורק לדידי' אצטריך הך בבא, מדהיה עמו ראייתו ואמר אין לי, הודה שהן שקר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת