ויקיטקסט

רש"י על הש"ס/סנהדרין/פרק ג

< רש"י על הש"ס




פרק שלישי - זה בורר

מתני' זה בורר לו אחד - משמע זה בורר לו ב"ד אחד שהן ג' וזה אחד הרי ששה ושניהם בוררין להם עוד אחד הרי ט' והיינו דקא מתמה מאי זה בורר כו' הא בתלתא סגי:

גמ' הכי קאמר כשזה בורר לו ב"ד אחד וזה בורר לו ב"ד אחד - וכל אחד פוסל אותו ב"ד שבירר חבירו ואינו רוצה לדון לפניו:

שניהן בוררין להם אחד - כלומר אין יכולין לכוף זה את זה אלא בוררין ב"ד שיתרצו בו שניהם:

ואפי' לוה מצי מעכב - בתמיה:

והאמר ר"א - לקמן בסוף פירקין (דף לא:):

לא שנו - אחד אמר נידון כאן ואחד אמר נלך לבית הוועד כופין אותו והולך לבית הוועד:

[אלא דקאמר מלוה נלך לבית הוועד] - דעבד לוה לאיש מלוה:

כדאמר ר' יוחנן - לקמן בשמעתין:

בערכאות שבסוריא - שלא היו בקיאין בדין תורה הלכך אפי' לוה מצי מעכב:

בי דינא דרב הונא ורב חסדא - דתרווייהו בחד מקום:

ועוד מאי זה בורר - דמשמע דהכי דינא:

יצא דין אמת לאמיתו - דצייתי בעלי דינין דסבר החייב הרי אני בעצמי ביררתי האחד ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין בעצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהן מפני ששניהם ביררום:

אא"כ יודעין מי חותם עמהן - שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים:

ורבנן אית להו דרב יהודה - הלכך דעת הדיינין בעינן שיבררו מי ישב עמהם אדם הגון:

ואין נכנסין לסעודה כו' - שגנאי הוא לתלמידי חכמים לישב אצל עם הארץ בסעודה:

זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה - יכול לומר לו לא אדון לפניו. (ע"כ):

הכי קאמר אבל אם היו כשרין - שאינם קרובין ולא פסולין אף ע"פ שהן יושבי קרנות נעשו כמומחין:

עד שיקבל עליו בפני ב"ד מומחה - אלמא במומחין מודה ר"מ:

והא עדים כמומחין דמו - אם אינם קרובים או פסולים:

דקבלו עליו בתרי - בתחלת דבריהם קבלוהו עליהם בשנים:

נאמן עלי וכו' - בדיינין קמיירי מדקתני ג' רועי בקר:


ואמר רב דימי - הא דקתני נאמן עלי אבא כגון דקבליה עליה בחד דיין ויש שנים כשרין עמו ואפילו הכי כיון דפסול מדאורייתא מצי הדר ביה הכא נמי כיון דחד לממון לא מתכשר מצי הדר ביה:

אלמא דווקא קתני - מדשני במילתיה דבדיינין נקט לשון יחיד ובעדים נקט לשון רבים וליתא לדריש לקיש והדרא קושיין לדוכתא והא עדים כמומחין דמו:

א"ר אלעזר - סיפא גבי עדים בבא הוא ואחר לפוסלן דהוו להו תרי דמסהדי אפסולה ומהימני ודיינין בערכאות שבסוריא כדאוקימנא ולא פסול ממש קאמר אלא בעינא בי דינא מעליא:

נוגע בעדותו הוא - האי בעל דין דמשום דלא ליסהוד עליה קאתי למיפסליה:

שקרא עליו ערער - בעל דין אומר לפנינו על מה הוא פוסלו ויש אחר עמו:

ערער - שמץ של פסול:

דגזלנותא - מעיד עליו הוא ואחר שגזלן הוא:

נוגע בעדותו הוא - משום דלא נסהיד עליה קאמר:

דפגם משפחה - עבד הוא ממשפחת עבד שלא נשתחרר בא ופסול הוא ומשפחתו:

אמשפחה קמסהדי - ולאו משום האי לחודיה מסהדי הלכך סהדותא אחרינא הוא ולאו כנוגע בעדות דמי:

מחלוקת בשתי כיתי עדים - שאמר בעל דין בפנינו יש לי שתי כיתי עדים בדבר זה הביא כת ראשונה ועמד הלוה ואחר ואמר פסולין הן דהשתא לאו כנוגע בעדות הוא שהרי אמר מלוה שיש לו כת אחרת ואם ביקש ולא מצא יפסיד דקסבר ר"מ צריך בעל דין לברר ולהעמיד על האמת כל דבריו שטוען בבית דין והני מיפסלי אף לעדיות אחרות ואם ביקש ומצא כת אחרת כשירה אף ע"פ שראשונה נפסלה הרי בירר דבריו שאמר להביאם והביא והוא לא דק דסבור שכשרים היו:

ורבנן סברי אין צריך לברר - ויכול לומר אין לי עוד ונמצא זה נוגע בעדותו הוא ולא מיפסלי אפי' בעדות זו:

נמצאת כת שניה קרובין או פסולין - ע"י עדים גמורים מהו לר' מאיר מי אמרינן השתא ודאי נוגע בעדות הוא דאין לחבירו כת אחרת כשרה או דילמא מעיקרא מיהת כי אסהיד בעל דין ואחר עמו אקמאי למיפסלינהו לאו נוגע בעדות הוא דאכתי לא אשתכח כת שנייה פסולין הכי גרסינן לה כמו שפירשתי ולא נהירא חדא דאין זה בירור דברים לר' מאיר הואיל וכת האחת נפסלין ועדיין נוגע בעדות הוא ועוד דאי נמי הוי בירור דברים בהכי נוגע בעדות הוא דאם לא ימצא כת אחרת כשרה אלא כת פסולה נמצא מפסיד בפסול של ראשונים דאי לא נפסלו ראשונים היה מוציא ממונו על פיהם ודבריו נבררין ע"י שניה ואע"פ שפסולין ועכשיו הוא מפסיד הלכך אומר אני דגרסינן הכי והוא עיקר דר"מ סבר א"צ לברר וזה שאמר להביא שתי כיתי עדים והביאם והאחת נפסלת אין בכך כלום שא"צ לברר דבריו ודיו בכת אחת הכשרין ואלו נפסלין לעדות אחרת ע"פ בעל דין ואחר דאינו נוגע בעדות ורבנן סברי צריך לברר ונמצא זה נוגע בעדות ולא מפסיל נמצאת כת שניה קרובין או פסולין לר' מאיר מהו נהי דא"צ לברר מ"מ עכשיו אין כאן עדות וה"ל נוגע בעדות למפרע או דילמא כי אסהיד מיהא לאו נוגע בעדות הוה דאכתי לא מצאו כת שנייה פסולה:

כבר העידו הראשונים - (כת ראשונה) כשנמצאת כת שניה פסולה כבר נתקבלה בכשרות עדותן של אלו המעידין על הפסול ועדיין לא היה נוגע בעדות ומאחר שנתקבלה בהכשר נאמנין לפסול את הראשונים. ל"א כבר העידו העדים הראשונים כת ראשונה שהעידו בעדותן של בעלי דינין ומהימני דכיון דשניה פסולה תו לא מפסלי קמאי דה"ל נוגע בעדות ולשון ראשון נראה מדנקט בהאי לישנא כבר העידו:

הבא לידון בשטר ובחזקה - מחזיק בקרקע ואמר לו חבירו מה לך בכאן וא"ל אתה מכרתיה לי ואכלתיה שני חזקה ועדיין שטר מכירה בידי נידון בשטר על כרחו צריך להביא השטר ויברר דבריו ואם לא מצא שטר יפסיד דלא מהניא ליה חזקה ואע"ג דחזקה במקום שטר קיימא כדאמרי רבנן עד תלת שנין מזדהר איניש בשטרי' טפי לא מזדהר האי כיון דאמר ישנו בידי צריך לברר:

נידון בחזקה - משמע על כרחו יביא עדי חזקה ושטר לא מהני להכי פריך בחזקה ולא בשטר והא שטר עיקר ראיה הוא וכיון דיש לו שטר אין בחזקה אפי' משום בירור דברים דבמקום שטר לא הוזכרה חזקה דהיא גופא לא אתיא אלא מכח השטר דאמר על ידי השטר החזקתי בו ואבד ממני לאחר ג' שנים:

אף בחזקה - באיזה מהן שירצה ואם יש לו עדי חזקה א"צ לברר דבריו על השטר והיינו דאמר ר' מאיר כרבי ורבנן כר' שמעון: אפי' תימא רבנן כרבי סבירא להו דעד כאן לא קאמר רבי התם צריך לברר אלא משום דחזקה לאו עיקר ראיה הוא דמכח השטר הוא דאתיא דאי הוה טעין ברישא החזקתי בה מעצמי שלא אמר לי אדם דבר מעולם אין זו חזקה וכי אמר לו אתה מכרתיה לי דהיינו בשטר ואבדתיו לאחר ג' שנים הויא חזקה הלכך האי הואיל ואמר ישנו בידי צריך לברר אבל אמר יש לי ב' כיתי עדי' והביא אחת כיון דהני לאו מכח הני אתו א"צ לברר דבריו ולחזר אחר כת שניה וללישנא בתרא ה"ק אפי' תימא תרווייהו אליבא דרבי פליגי ור"מ אמר לך אנא דאמר אפי' לרבי ומשום דהלכה כרבי מחבריו מהדרינן לאוקומא לפלוגתייהו אליביה:


בעדים פסולים ודיינין כשרין - בעל דין פוסל הדיינין והעדים ונמצאו דבריו אמת על העדים ומשום הכי מהימנינן ליה אפי' לגבי דיינין:

סיפא - שנמצאו דבריו אמת על הדיינין שפסולין הם ומשום הכי מהימנינן להו אעדים אליבא דר"מ ורבנן לית להו מיגו:

איכא בי דינא אחרינא - ואינו נוגע בעדות:

רבין סבר - אמרינן מיגו בעלמא כדקיימא הכא טעמא משום מיגו הוא ואי לאו הכי הוא לא הוה פסיל רבי מאיר ולרב דימי לא אמרי' מיגו בעלמא:

וטוחנן זה בזה - מטיח ומקיש זה בזה אלמא חריפא טובא הוה מקרי ליה לר' מאיר דרך ענוה פה קדוש:

אמר רבינא - ומאי תמהא והלא ר' מאיר עוקר הרי הרים הוא כלומר אלים וגבר טפי טובא:

בא וראה כמה - כלומר לא אתמוהי קא מתמהי אלא הכי קאמר בא וראה כמה בני ארץ ישראל מחבבין זה את זה דהא ריש לקיש חריף וחכים טובא הוה וקרי ליה לר' מאיר פה קדוש דקא מחבב ליה ומיישב את הדבר להתקיים:

להטמין את הצונן - מים צונן ומתיירא שלא יוחמו אסור להטמינן בחול צונן (לצורך שבת) [בשבת]:

הורה זקן - ר' יוסי דאזלינן בתריה:

ממלא מקום אבותיו - חשוב כאביו:

מחבלים - בלשון עז וחמה מקשין זה לזה ובני א"י נוחין יחד ומעיינין יחד ומתקן זה את דברי זה והשמועה יוצאה לאור:

משמנין - נוחין כשמן:

איפה - זה יצר הרע:

שתי נשים - חנופות וגסות הרוח:

ורוח בכנפיהם - לשון גסות הרוח:

ככנפי החסידה - זו חנופה שמראין עצמם חסידים:

לבנות לה בית - ולא כתיב (להם) אלמא האחת לבדה נתישבה שם:

עניות תורה - בעילם היא דניאל בעילם הוה דכתיב (דניאל ח) ואני (הייתי) בשושן הבירה אשר בעילם המדינה ולא רבץ תורה עזרא הוה בבבל ולמד חק ומשפט בישראל:

במחשכים הושיבני - שאין נוחין זה עם זה ותלמודם ספק בידם:

מתני' נאמן עלי - להיות דיין:

אבא - פסול מן התורה לדונני לא לזכות ולא לחיוב דנפקא לן בפירקין (דף כז:) מלא יומתו אבות על בנים וגו':

דור לי - לשון שבועה:

יכול לחזור בו - ולישאל שבועה גמורה:

גמ' דקבליה עליה בחד - דיינא ואע"ג דאיכא תרי אחריני בהדיה א"ר מאיר יכול לחזור בו:

במחול לך - אי תובע אמר לנתבע נאמן עלי אבא או אביך אם יזכוך יהא מחול לך התם קאמרי רבנן אינו יכול לחזור בו דהא זכה זה במה שבידו מכיון שיצא זכאי:

אבל באתן לך - דנתבע אמר לתובע אם יחייבוני אבא או אביך אתן לך:

דברי הכל יכול לחזור - דהואיל והממון בידו אין בו כח לתובע להוציא אלא בדיינין כשרין:

טעמיה דנפשיה קאמר - ופליג אתרוייהו:


באותן הנשבעין - לפטור עצמן שלא ישלמו דתובע קאמר דור לי ואני מוחל לך:

הנשבעין ונוטלין - השכיר והנגזל וכיוצא בהן דנתבע קאמר ליה דור לי ואתן לך:

והא תנא לה רישא - דאוקמת לה באתן לך ותרתי למה לי:

תולה בדעת אחרים - אבא ואביך:

בדעת עצמו - של חבירו בעל דין:

מי יימר דמזכי ליה - ואי הוה ידע דמזכי ליה לא הוה אמר הלכך הדר:

אבל תולה בדעת עצמו - של בעל דין אסיק אדעתיה דודאי נדר ליה כדי להפטר וידע ומחיל:

לפני גמר דין - לאחר שטענו בפניהם וקודם גמר דין בא זה לחזור: ה"ג אי אמרת בשלמא ר' יוחנן הכי קאמר לאחר גמר דין מחלוקת אבל לפני גמר דין אפילו לרבנן חוזר:

רבא - דפסיק הלכתא דחוזר לפני גמר דין ולא לאחר גמר דין דאמר כר' יוחנן ואליבא דרבנן:

אלא אי אמרת - לר' יוחנן בין בזה ובין בזה מחלוקת:

רבא דאמר כמאן - בין לריש לקיש בין לר' יוחנן לרבנן לפני גמר דין קאמרי דלא הדר והא ליכא למימר דרבא כריש לקיש ואליבא דר"מ אמרה לשמעתיה דלא שביק רבנן ועביד כר"מ דפסקינן לקמן הלכה כחכמים ולא שייך למימר הכא רבא טעמא דנפשיה קאמר וסבירא ליה דכי פליגי רבנן לאחר גמר דין אבל לפני גמר דין מודו אבל לרבי יוחנן בין בזו ובין בזו מחלוקת דהא לא איירי רבא בפלוגתא כלל אלא מיפסק פסק דינא:

וקנו מידו - מתחלה שלא יחזור:

מתני' ואלו הן הפסולים - לדון ולהעיד:

המשחק בקוביא - כולהו מפרש בגמ' וכולן מעין גזלנין הן והתורה אמרה (שמות כג) אל תשת רשע עד וכל שכן דיין:

וסוחרי שביעית - הואיל וחימוד ממון מעבירו על דברי תורה הוה ליה כרשע דחמס ופסול לדון ולהעיד שנוטה אחרי הבצע:

בתחילה היו קוראין אותן כו' - מפרש בגמ':

שאין לו אומנות אלא הוא - דהואיל ואין עסוקין ביישובו של עולם אינן בקיאין בטיב דינין ומשא ומתן ואינן יראי חטא:

גמ' אסמכתא - היינו דבר דאינו נותן לו מדעתו אלא סומך על דבר שאינו דסבור שהוא יכול לנצח ופעמים שמנצחין אותו:

לא קניא - והוה ליה כעין גזילה בידו:

כל כי האי גוונא לאו אסמכתא היא - והיכי דמי אסמכתא כגון דאם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא (ב"מ דף עו.) וכגון משליש את שטרו דגט פשוט (ב"ב דף קסח.) דסומך על לא דבר דסבור כל זה בידי לעשות ומרישא כי מתני אדעתא דלא יהיב ליה לאסמכתא קא מתני דטועה וסבור לא יבא לידי כך אבל הכא לא סמיך אמידי דהא לא ידע אי נצח אי לא נצח ואפי' הכי אתני שמע מינה מספיקא אתני גמר ואקני ולא גזילה היא:


אימתי ובמה - אימתי כגון במתניתין דהכא או במה דברים אמורים:

גברא אגברא - דרבי יהושע בן לוי ארמי בר חמא רמי בר חמא סבר אימתי דרבי יהודה לחלוק בא:

ההיא דרבי יהודה היא משום רבי טרפון - לעולם אימתי לפרש הוא ורבנן דמתניתין לא פליגי עליה ומתניתא דקתני בין שיש לו כו' דמשמע טעמא משום אסמכתא ר' יהודה גופיה אמרה משמיה דרבי טרפון ופליג אדרבנן דמתניתין דטעמייהו משום יישוב ובמתניתין ר' יהודה מילתייהו דרבנן קא מפרש:

אין אחד מהן נזיר - שנים יושבין ואחד עובר זה אומר פלוני העובר נזיר הוא וזה אומר אינו נזיר ואמר אחד הריני נזיר אם כמותו הוא שהוא נזיר וחבירו אומר הריני נזיר אם כמותו הוא שאינו נזיר ושניהם מתכוונין לנזירות ונמצא כאחד מהם ואמר רבי טרפון אין אחד מהן נזיר שעל הספק אמר דבריו תחילה ואין זו הפלאה דכי יפליא איש (ויקרא כז) יפרש משמע אלמא לר' טרפון דכי תלי תנאה במידי דלאו בידיה ולא ידע לה אפילו הכי הויא אסמכתא ולא אמרינן מספיקא גמר ואקני:

לוה בריבית פסול לעדות - דקיי"ל (ב"מ דף עה:) המלוה והלוה עוברין בלא תעשה וכיון דחימוד ממון מעבירו על דת הוה לי' כרשע דחמס דעובר נמי על לא תעשה מפני חימוד ממון:

מלוה הבאה בריבית - ומשמע אתרווייהו:

בר ביניתוס - אוזיף מלוה:

והוה ליה - האי סהדא רשע דהא אודי דלווה בריבית:

רבא לטעמיה - בפ"ק דאין אדם משים עצמו כו' אינו יכול לפסול עצמו על פיו דהא אין קרוב מעיד לא לזכות ולא לחובה ואדם קרוב אצל עצמו:

רבי מזייה וטופריה - הגדיל שערו וציפורניו לנוול עצמו לעשות תשובה:

שאין מכירין אותו - דתשובה דהתם לאו עירומי הוא:

ויחזיר אבידה - אם ימצא אבידת חבירו דכיון דמחזיר אבידה הוא ודאי הדר ביה מחמדת ממון:

אם תקדמיה יונך ליון - ליוני אתן לך כך וכך:

ארא - אשתליו"ן מלומד להביא יונים ממקומן לבית בעלים על כרחן ויש בהן גזל:

מפני דרכי שלום בעלמא - דתניא (חולין דף קלט:) יוני שובך ויוני עלייה יש בהן גזל מפני דרכי שלום ולא גזל גמור דלא זכה בהן בעל השובך דממילא קאתו ורבו להתם ובגמרא דהשואל (דף קב.) גרס לה:

תנא תולה בדעת עצמו - דהויא אסמכתא והדר תנא דתולה בדעת יונו:


קים לי בנפשאי - ולא היתה ספיקא בידו וטעות הוא וכי אתני אדעתא דהוא נצח אתני ולא גמר ואקני אבל תולה בדעת יונו ספיקא הוא בידו אי נצח ואפ"ה אתני מספיקא הלכך גמר ומקני:

בנקשא תליא מילתא - שיש לו דפין של עץ מנקשין זו לזו והיונה שומעת קולן ומכרת שבעלה מזרזה וממהרת לעוף: ה"ג אנא ידענא בנקשא טפי:

נקשא - הכאה זו על זו:

פספסין - שברי עצים והן מרלי"ש בלע"ז:

אפילו קליפי אגוזים - שאין עשויין לכך ואקראי בעלמא הוא:

דאפילו לנכרי - שישתכח שם ריבית מפיהם דתו ודאי לא הדרי לקלקולייהו:

שממרים את היונים - מרגיזים אותן זה על זה להלחם:

אפילו בהמה וחיה - דלאו מילתא דשכיחא הוא:

פגמיהן - אלו דפין שמזרזים בהן:

אפילו במדבר - דלא שכיחי יונים דיישוב והאי פירושא ללישנא דארא נקיט ליה ולא מגופא דברייתא היא וללישנא דאי תקדמה יונך ליון איכא לפרושי חזרה גמורה דהא אפילו בחנם נמי לא עבדו כדפרישית גבי קוביא:

ויבדלו - שלא ישאו ויתנו בפירותיהן ויפקרו גנותיהן לעניים:

לא חזרת דברים - לומר לא נוסיף עוד אלא חזרה הנכרת שיפזרו פירות שביעית שבגנותיהן לעניים:

היינו דמשכחת לה בהמה - דאפשר שמלמדה לרוץ כשתשמע קולו:

בת הכי היא - שתביא בהמות הבר לביתה עמה והלא ירדפוה החיות:

שור הבר - דומה לחיה ואם מגדלו בביתו הולך למדברות ומטעה החיות לבא אחריו ויש בהן גזל מפני דרכי שלום שמביא אותן מן הביברין והא דקרי ליה בהמה כמאן דאמר מין בהמה הוא ופלוגתייהו לענין התרת חלבו וכיסוי הדם:

חמסן - יהיב דמי אלא שאין רצון הבעלים למכור:

דאוריי' הוא - אל תשת רשע עד ובמסכת גיטין (דף נט:) תנן מציאת חרש שוטה וקטן יש בהן גזל מפני דרכי שלום שלא יתקוטט אביו או קרוביו:

סוף סוף ממונא שקלי - ועברי אתקנתא דרבנן מחמת חימוד ממון:

פסלינהו - דחשידי למשקל אגרא ואסהודי שקרא:

כיון דחזו דחטפי - ושקלי כלומר דאפי' דמי קא יהבי אתי לידי גזלנות כלומר שהיה קשה לבעלים למכור ובעל כרחן חוטפין וזורקין המעות לפניהם:

גבאין - ממונין שהעמידן המלך לנבות מס ומנת המלך וכרגא וארנונא מישראל חביריהם:

אקראי בעלמא - מה שהבהמה נכנסת לשדות של אחרים ורועה אקראי הוא ואין הרועה מתכוין לכך:

יתירתא - יותר מן הקצבה:

בארץ ישראל - חמירי טפי משום ישוב ארץ ישראל:

מגדלין איתמר - שמגדלין אותם בבתיהם ואפי' הכי בארץ ישראל פסולין מגדלי בהמה דקה דעבידא דמשמטא ורהטא לתוך השדות אבל גסה לא משתמטא ואפשר לנוטרה אבל רועה שמרען בחוץ באפר של ישוב אפי' בהמה גסה פסול שנכנסת בשדה של אחרים:

ה"נ מסתברא - דרועה בהמה גסה פסול:

נאמנין עלי שלשה רועי בקר - מכלל דאי לא קבלינהו עליה לא מהימני:

לא לדינא - דלדינא מודינא דפסולין משום דלא גמירי דינא:

דלא שכיחי בישוב - ולא ראו ולא שמעו . עסקי דין בין אדם לחבירו אי קבלינהו עלויה לא מצי למיהדר:

סתם רועה - דאכתי לא חזינן דעיילו בהמותיו בשדות אחרות:

סתם גבאי כשר - עד דשמעינן ביה דשקיל יתירתא:

כי הוה חזי - אבוה דר' זירא:

רבנן - מיושבי העיר:

אמר לך עמי בא בחדריך - דלא נחזינא בך ריש נהרא שהוא שר העיר ורואה שרבים יושבי העיר ושואל ממון הרבה לכל שנה והוא היה מיקל עליהם המס ומדחה את שר העיר לאמר שיושביה מועטין ואין ממי לגבות:

נכיס אבא לפום ברא - ישחוט את האב לפני הבן כלומר יגבה מהן ממון:

מיגנזו - מתחבאין:


אוספין כשרין - דמצי למיכלינהו קודם זמן הביעור:

ואזלי עניים אספי להו - בשביל המעות והוו להו סוחרי שביעית ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה (ע"ז דף סב.) והכי משמע מתניתין בתחלה לאלו הפסולין עכשיו משום סוחרי שביעית היו קורין אותן אוספי שביעית וכשרין משרבו האנסין חזרו לקרות את האוספין סוחרין ופסולין:

ארנונא - מס שגובה המלך מן התבואות כך וכך כורין מן השדה לשנה:

פוקו זרעו בשביעית - שביעית בזמן הזה דרבנן דבטלה קדושת הארץ:

כריב - חריש:

אמר להו - ריש לקיש: כהן וחורש: זה כהן הוא שחורש בשביעית דאמרי' לקמן נחשדו כהנים על השביעית:

אגיסטון - שכיר וקרקע של נכרי הוא א"נ משום ארנונא שכרו בעל הבית לחרוש:

כסח - זומר כרם:

עקל - דדורתא וצריכה לבית הבד לקשור את תפוח הזיתים כשעוצרין אותן בקורה:

הלב יודע - לבו יודע אם לעקל נתכוין או לעקלקלות:

לעקלקלות - לעבור על דת:

תעלה - דתרומה בטילה באחד ומאה והשביעית יאכל זר קודם זמן הביעור:

לפחות - ממאה דהויא ליה מדומע ואסורה לזרים:

ימכרו לכהן - דהא שרייה לי' תרומה:

בדמי תרומה - כלומר בזול דתרומה אין דמיה יקרים כחולין לפי שאינה ראויה אלא לכהנים כלומר ימכרנה בעליהם לכהנים במה שיכול חוץ מדמי התרומה שהוא חייב לתתם לכהן בחנם דמותר למכור שביעית ע"מ לאכול היא ודמיה קודם הביעור:

נחשדו כהנים - להשהות שביעית אחר זמן הביעור דמורו בה היתירא משום דאישתרו תרומה וקדשי קדשים לגבייהו והשביעית נמי קדושת הארץ היא:

אמרי - ר' חייא בר זרנוקי ור' שמעון עליה דריש לקיש:

טרודא הוא דין - קנתרן הוא זה ומטריח בדבריו:

כי מטי התם - לעלייה שמעברין בה שנה כדאמרינן בפ"ק (דף יא.):

החשודין - על השביעית. שנעשו סניגורין לרשעים:

שלשה רועי בקר - בפרק כהן גדול (לעיל דף י (ין:):

קשר רשעים הוא - והיאך אנן סומכין על מנין זה לעשות כדבריהם ואפילו אי הן עושין עבור כדין וכדת אין השנה מתעברת על ידיהן דבעינן ב"ד נימנין וזה אינו מנין:

דא עקא - שאתה קורא אותן רשעים:

שבנא - ממונה על ביתו של חזקיהו מלך יהודה:

השלימו - לעובדך:

ידרכון קשת כוננו חצם וגו' - על שם שע"י החץ הוא מבקש להמית את אדוניו בלשון הרע הכתוב שם:

לא תאמרון קשר - אל תחשוב בדעתך חזקיהו שיהא מניינו של שבנא מנין ליחשב רוב:

בקברי בית דוד - שהיה מתגאה למרוד במלכות וליקבר במותו בקבורת המלכים:

צנוף יצנפך צנפה כדור - סבב יסבבוך חיילות כדור כשורה להגלותך אל ארץ רחבת ידים סיפיה דקרא שמה תמות ושם מרכבות כבודך קלון בית אדונך:

כי הוה - שבנא נפיק עם סיעתו לצאת מירושלים ולהשלים עם סנחריב:


משרייתך היכא - שכתבת לנו שבנא וסיעתו השלימו:

הדרו בי - חזרו ממה שהבטיחוני:

בעל הנאה - כמשמעו וי"א משכב זכור:

סוכנת - מחממתו וחבירו ובוקע עצים יסכן בם (קהלת י):

(ואומר) כי השתות יהרסון וגו' - בתריה דכי הנה הרשעים ידרכון קשת כתיב:

צדיק מה פעל - הקב"ה מה שכר שהוא משלם ולקמן מפרש מאי משמע שתות לשון סיעת צדיקים:

אילו בית המקדש חרב - ע"י סנחריב בעצתו של שבנא צדיק מה פעל איה נפלאותיו של הקב"ה:

אילו מחשבות של שבנא הרשע אין נהרסות - והכי משמע קרא כי השתות יהרסון מחשבותיו של אותו רשע הכתוב למעלה כי הנה הרשעים ידרכון קשת ולשון שתות מחשבות שהוא משית בקירות לבו יהרסון ראויות הן ליהרס שאם לא כן צדיק מה פעל מה פעלו של חזקיהו והיכא שכרו כי השתות לשון ולא שת לבו גם לזאת (שמות ז):

אבן היתה שם - תחת הארון:

ושתייה היא נקראת - שממנה נשתת עולם שנאמר (תהלים נ) דיבר ויקרא ארץ ואומר מציון מכלל יופי וגו' במסכת יומא (דף נד:) אומר עולם מציון נברא:

תושיה - על שם שהעולם משותת על התורה ולומדיה נקראת תושיה:

מפני השטן - שהוא מקטרג ואמר תסתפק לעליונים ולא ימסרו הלוחות ביד משה:

דברים של תוהו - דיבור וקרייה בעלמא וכל דיבור אין בו גשישה ממש כתוהו הזה ואעפ"כ עולם משותת עליהם ונוטריקון הוא תי"ו תוהו שייה משותת:

מחשבה - דאגת הלב על מזונותיו של אדם:

מועלת - מהניא לשכח למודו:

מפר מחשבות ערומים - נותן להם מזונות ומבטל מחשבות מלבם שלא היו מניחין אותן לעשות תושיה ל"א מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדבר תורה כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא:

מפר מחשבות ערומים - שאין מחשבותיו עולה בידו ואפילו לתושיה:

הכרזה בב"ד - ואינן נפסלין לעדות עד שיכריזו בב"ד להודיע פסולן:

לא בעי הכרזה - שעבירה שלו מפורסמת לכל:

דבסתמא מכרזינן עליה - אע"פ שלא באו עדים שהכניס עדרו לשדה אחר:

גזלן דרבנן - הנך דמתני':

גזלן דאורייתא - החוטף ממש כגון בניהו בן יהוידע דכתיב (שמואל ב כג) ויגזול את החנית מיד המצרי הכי מפרש במרובה (ב"ק דף עט:):

אוכלי דבר אחר - מקבלי צדקה מן הנכרים דהוי חילול השם מחמת ממון והוה ליה כרשע דחמס:

כשר לעדות - דבעינן רשע דחמס כדכתיב (שמות כנ) אל תשת וגו' עד חמס:

עני מרי - ענני אדוני:

ארבעין בכתפיה - חייב מלקות הוא אע"פ שאין שם התראה דאמר מר (קדושין דף פא.) מלקין על לא טובה השמועה שנאמר אל בני כי לא טובה השמועה:

וכשר - בתמיה:

לאפוקה - לומר מת בעלה או גירשה דניחא ליה לשוויה פנויה דתיהוי שכיחא ליה:

לעיולה - לומר פלוני קידשה:

הא עדיפא ליה - דתיהוי אסורה עליה ולא תיהוי שכיחא ליה:

דכתיב מים גנובים ימתקו - ושקורי משקר:

ניסן - זמן קציר תשרי זמן בציר ואסיף:

לא שמיה גנב - כדמפרש ואזיל:

באריסא - דטרח בה ומורה היתירא ליטול דבר מועט יותר על חלקו מפני טרחו:

ודבר שנגמרה מלאכתו - דמשויה נפשיה כפועל ומורי בה היתירא וסבר לא קפיד:

איכר - לאו היינו אריס ואינו חולק בפירות:

קיבורא דאהיני - כמין אשכול יש תמרים הרבה בענף אחד:

קבוראי - קוברי מתים:

ופסלינהו לעדות - דמשום שכר ממון עוברים על דת והוו להו כרשע דחמס:

והא משמתינן להו - על הראשונה וחוזרין ועוברין ושונין בעבירה:

סברי - האי דשמתינן משום כפרה הוא על שעברנו ולא משום דנהדר בן אלא מותר לחלל יום טוב בשביל המצוה ונשב בנידוי משום כפרה:


עד זומם - העיד בניסן והוזם בתשרי על עדות זו:

למפרע - כל עדיות שהעיד מניסן ואילך פסולין שהרי משהעיד עדות זו הוא רשע:

מיכן ולהבא - משהוזם:

חידוש הוא - שנפסלין שנים בשביל . שנים שאומרים עמנו הייתם דמאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני אלא גזירת הכתוב הוא הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך משעה שהוזם:

פסידא דלקוחות - שלקחו שדות על פיו וחתם בשטרא מניסן עד תשרי ועדיין לא היה ידוע שהוא פסול:

מאי בינייהו - בין הני תרי טעמי דרבא:

תרי בחד - תרי כיתות שהעידו בכת זו שנים אמרו לכל אחד עמנו הייתם במקום פלוני חידוש ליכא פסידא דלקוחות איכא:

א"נ דפסלינהו - להני תרי:

בגזלנותא - שהעידו שגזלנין הם על גזילה שגזלו בניסן חידוש ליכא דהא מילתא אחריני קמסהדי אבל פסידא דלקוחות איכא:

יע"ל קג"ם - יאוש שלא מדעת באלו מציאות (ב"מ ד' כא:) עד זומם הכא לחי העומד מאיליו בפ"ק דעירובין (ד' טו.) קידושין שלא נמסרו לביאה בהאיש מקדש (קדושין ד' נא.) גילוי דעת בגיטין בהשולח גט (ניטין ד' לד.) מומר אוכל נבילות להכעיס לקמן:

ה"ג מומר אוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול - דכיון דמשום ממון קעביד דהא שכיחא בזול טפי מדהיתירא הוה ליה כרשע דחמס ופסול לעדות:

שבועת שוא - על העמוד של אבן שהוא של אבן שבועת שקר על העמוד של אבן שהוא של זהב אע"ג דלאו רשע דחמס הוא:

ומלוי רבית - הני אין אבל אוכל נבילות להכעיס לא ומיהו לתיאבון כגזלנין ומלוי ריבית דמו דמשום ממון קעביד הלכך חשוד למישקל שוחדא ואסהודי שקרא:

בדיני נפשות - שכיון שהוחשד לחמור הוחשד לקל:

אביי כר' מאיר - דהיינו נמי מקולא לחומרא דאוכל נבילות רע לשמים ואינו רע לבריות אבל מעיד שקר בממון רע לשמים ורע לבריות שהרי מפסידן בעדותו וקא פסיל ליה אביי משום נבילות לעדות ממון:

אליבא דרבי יוסי דכ"ע לא פליגי - כלומר אביי ודאי לאו כרבי יוסי מצי לאוקומא למילתיה דכיון דאמר רבי יוסי ממון לנפשות לא מיפסל ואף על גב דממון הוי רע לשמים ורע לבריות וכל שכן דמנבלה לממון לא אפסיל ולאביי על כרחיה תנאי היא:

כי פליגי אליבא דר' מאיר - כלומר לרבא לא תוקמא כתנאי דרבא אפילו אליבא דר"מ אמר למילתיה:

האי - דקתני אלו הגזלנין ומלוי ריבית דמשמע אבל אוכלי נבילות כשרין:

ר' יוסי היא - דאמר מקולתא לחמירתא לא ויחידאה הוא:

לכהיוהו לעיניה - ינקרו את עיניו דבטלו מיתות ב"ד והאי קנסא קא עבדינן ביה דב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה וי"א יטלו ממונו ויתנו ליורשין ויש אומרים שמתא וראשון עיקר:

חושלא - שעורין קלופין:


קתא דבורטיא - בית יד של רומח:

כר' מאיר - דכיון דחשידי אממון חשידי אעדות נפשות:

כל הראוי לדון כו' - ומוקמא לה בחשודין:

אלא לאו רבי מאיר - דאמר כיון שהוחשד לממון פסול לעדות נפשות הלכך לא משכחת לה כשר לנפשות דליהוי פסול לממון:

בפסול יוחסין - דלנפשות בית דין מיוחסין בעינן כדתני רב יוסף (לקמן דף לו:) כשם שבית דין מנוקים בצדק שנאמר בצדק תשפוט כך ב"ד מנוקין מכל מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך:

דאי לא תימא הכי - דגבי יוחסין קאי אלא בחשודין אוקמת ליה:

ראוי לדון דיני ממונות - בתמיה והא דברי הכל פסול הוא:

אלא בפסול יוחסין קאי - כגון גר וממזר דכשרין לדון דיני ממונות ופסולין לדון דיני נפשות:

ונשקיה לכרעיה דרב פפי - שהיפך בזכותו:

וקבליה לכרגיה דכוליה שניה - להצילו כל ימיו ממנת המלך:

מתני' אחיו ואחי אביו ואחי אמו - הן ובניהן ילפינן מקראי בגמרא:

בעל אחותו - כאחיו הוא דילפינן בעל כאשתו ובנו דהוה ליה בן אחותו כבן אחיו וילפינן בגמרא קרובי האם כקרובי האב:

בעל אחות אביו - כאחי אביו:

בעל אחות אמו - כאחי אמו: ובעל אמו גרסי' בהדייהו:

וגיסו - בעל אחות אשתו:

וחורגו - בן אשתו:

לבדו - ולא בנו וחתנו ואי קשיא לך כיון דתנא בעל אמו פסול לו ממילא ידענא דהוא נמי פסול לבעל אמו למה לי למיתני חורגו אי משום דאתא לאשמעינן לבדו לישתוק מיניה וכל כמה דלא תני ליה מכללא דבעל אמו לא משתמע אלא הוא לבדו לא תיקשי דכל הנך דמשתמע מכללא מיתני במתניתין בהדיא כגון אחי פסול לי ואני לו דאנא נמי אחיו ובנו פסול לי ואני לו דאנא אחי אביו ובמתני' תני לה אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחיו והא תנא ליה אחיו ובנו בן אחי אבי פסול לי ואני לו שאני בן אחי אביו אחי אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחותו ותנן במתניתין בעל אחותו הוא ובנו דהיינו בן אחותו בן אחות אמי פסול לי ואני לו שאני בן אחות אמו ותנן במתני' בעל אחות אביו ובנו דהיינו בן אחות אביו בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני בן חמיו ותנן במתני' חמיו ובנו וכן כולהו כי מעיינת להו משכחת להו בהדיא בר מבן אחי אשתו דמפיק מכלל בעל אחות אביו וחתנו דמפיק מכלל דחמיו דלא מיתניא בהדיא:

וכל הראוי ליורשו - דהיינו קרובי האב אבל קרובי האם כגון אחי אמו כשר לו שהרי אינו ראוי ליורשו דתנן (ב"ב דף קח.) אחי האם מנחילין ולא נוחלין אבל הוא פסול לאחי אמו שהרי מעיד זה ראוי ליורשו וגיסו נמי כשר להעיד לו שאינו ראוי ליורשו:

באותה שעה - שהוא בא להעיד או שראה העדות:

היה קרוב - כגון חתנו שראוי ליורשו:

ונתרחק - שמתה אשתו קודם שראה עדות זו:

שושבינו - פסול לו בימי חופתו:

לא נחשדו ישראל על כך - להעיד שקר משום איבה ואהבה ודווקא בעדות פליגי אבל בדין מודו ליה רבנן דפסול לו לדון דכיון דסני ליה ולא מצי להפוכי בזכותיה:

גמ' לא יומתו - שני אבות בעדות בניהם ועל כרחיך הני שני אבות באחין קא מישתעי שהן קרובין מן הכל דבאב ובנו לא מצי למימר דאם כן לא הוה קרי להו אבות דחד אב וחד בן סגי ולקמן מפרש כוליה מיניה:

כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם - ונפרעין מהן עונותיהן ועון אבותיהם:

איש באחיו - איש בשביל אחיו:


אשכחן אבות לבנים - ראובן לבן שמעון דהיינו אחי אביו:

ובנים לאבות - בן שמעון לראובן דהיינו בן אחיו וכל שכן אבות להדדי דהא בנים מכח דידהו קא אתו ואימעיטו להו מהאי קרא אחיו ובנו ואחי אביו:

בנים להדדי מנלן - דקתני במתני' בן אחי אביו פסול לו:

ליכתוב לא יומתו אבות על הבן - דכיון דכתיב אבות שני אחים משמע ועל הבן הוי משמע בנו של כל אחד ואחד הוי פסול לשניהם:

לעלמא - שיהו שנים קרובים פסולין להעיד על אדם מן השוק:

בעדות אחיו - דאי לאו דאסהיד האי קרובו בהדיה לא הוה מיקטל נמצא בנים מתים זה על זה:

שלשה אחים ואחד - מן השוק עם כל אחד ואחד מעידים על אכילת שני חזקה של קרקע של אדם מן השוק ומעיד אחד מן האחין והבא מן השוק . על שנה ראשונה ואחד מן האחין והבא מן השוק על שנה שניה והשלישי על השלישית והרי אלו שלש עדיות והחזקה קיימת ולא אמרי' עדות אחת היא והרי העדים קרובים אלא ג' עדיות נינהו דאשתא דקא מסהיד האי לא מסהיד האי:

והן עדות אחת להזמה - דעד דמתזמי כולהו לא משלמי ממונא דהא לא הוה מתוקמא בידא דלוקח אלא בסהדותא דכולהו:

אלא הזמה מעלמא קא אתי להו - ע"י המזימין אותן הן משלמים ולא זה על יד זה:

הוה ליה שלישי בראשון - בני שלישי הוא ואחי אבא ראשון דאבא ואחיו ראשונים ואני שני ובני שלישי ואמר רב דשלישי לא יעיד בראשון:

ואנן - במתני' שני בשני ושני בראשון תנן אבל כולי האי לא פסיל מתני':

שני בשני - כגון אחי אביו ובנו אחי אבא לי ואני לו הרי ראשון בשני ושני בראשון בן אחי אבא לי ואני לו הרי שני בשני אבל בני לאחי אבא לא תנן:

מאי חתנו דקתני מתני' - אחי אביו ובנו וחתנו האי חתנו דמתני' אבנו קאי דהוה שלישי האי חתן ולקמן פריך א"כ הוה שלישי בשני:

אגב אורחיה - דבעי לאשמועינן שלישי פסול נקט חתן בנו דאשמועינן נמי בעל כאשתו:

שמנה אבות - עם בניהם וחתניהם הוו כ"ד אע"ג דבמתני' תשעה תנן בר מחורגו שאין בן וחתן עמו לקמן פריך להו:

תלתין ותרתין - ח' אבות וח' בנים וח' חתנים וח' בני בנים ואע"ג דאיכא תו ח' חתנים שם חתנות חד קרי ליה:

ואמאי קרי ליה - רב לחתנו דמתני' חתן בנו כיון דחתן לא הוי מזרעו ומעלמא אתי כדור שלישי חשיב ליה רב והלכך בני נמי לאחי אבא דהוי שלישי בראשון פסול ואיכא לאקשויי לרב כיון דאמר חתן כדור אחר דמי אמאי פסול חתנו לאחי אבא הוה ליה רביעי בראשון אלא מילתא אחריתי אקשי ליה עד דאפקיה מהאי טעמא לגמרי:

אי הכי - דחתן נמי כדור אחר דמי וקתני מתני' חתן אחי אבא פסול לי הוה ליה שלישי פסול להעיד בשני ורב אכשר שלישי בשני דקאמר אף אני לא אעיד לו אני ובני אבל בני לבנו יעיד:

ה"ג אלא רב דאמר כר"א - ולעולם חתן לאו כדור אחר דמי ורב דפסיל שלישי בראשון כר' אלעזר דאמר שלישי בשני פסול וכ"ש שלישי בראשון ומיהו לית הלכתא כוותיה דאמרינן ביש נוחלין (ב"ב ד' קכח.) דשלישי (בראשון) כשר והלכתא כוותיה דרב מדבתראי הוה:

בן בנו של אחי אבא - לדידי הוי שלישי בשני ורב שלישי בראשון נפקא ליה מדכתיב בנים הוו שנים:

וי"ו לרבות בני בנים - דפסולין לאבות דהוה שלישי בראשון:

רבי אלעזר - כרב סבירא ליה דוי"ו לרבות אתא ודריש על בנים למימר דכל דפסילי לאבות פסול לבנים הלכך כי היכי דג' בראשון פסול שלישי בשני נמי פסול:

ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא: חתן בעל אחותי פסול לי ואני לו שאני אחי חמותו ואני לחתן בעל אחות אבי בן אחי חמותו אני ולחתן בעל אחות אמי בן אחות חמותו אני מילתיה דרב נחמן מחתניהן דקתני מתני' יליף וכן מילתיה דרב אשי מחתניהן דאחיו ואחי אביו ואחי אמו שפסולין לו והוא להם הוי איהו לגבייהו אחי חמיו ובן אחי חמיו ובן אחות חמיו:


גוילי - קלפים:

באשת חורגו - על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם אדם מן השוק ובנשי שאר קרובים לא איבעי להו דכיון דבניהם פסולין לו והוא להם פסול אף לנשים לפי שהבנים ראויין לירש את אמן אבל חורגו דבנו כשר מיבעי' לן באשתו:

בעל כאשתו - ואשה כבעלה והרי הוא כאילו חמיה ותנן (דף כז:) חמיו פסול קרוב הוא:

אחי האח - בן שיש לבעל אמו מאשה אחרת פסול לו מפני שהוא אחי אחיו:

אבי חתן ואבי כלה - בן ראובן שנשא בת שמעון לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך וכשרין להעיד זה לזה בכל עדיות ולא אמרינן בשביל בנו שנתקרב ראובן לשמעון נפסל ראובן לשמעון:

ולא דמו - ראובן ושמעון להדדי:

אלא כי אכלא לדנא - כמגופה שאינה דומה לחבית:

לאפוקי מינה - לחוב לה ולזכות לבעל דינה דקרוב לא הוי כל זמן שלא נשאה ומיהו לעיולי לה לא מהימן דאדעתא דידיה קעביד:

מאי דעתיך - דלא חשבת ליה קרוב:

לא אונן - אם מתה אינו נאסר בקדשים מחמת אנינות:

ואין מטמא לה - אם כהן הוא ואית דל"ג אינה מטמאה וכן היא אינה נאסרת באנינות מיתתו בקדשים ואינה מטמאה אינה מצווה להתעסק בו ואיידי דתניא לא אוננת תנא ולא מיטמאת ולאו דווקא דנשים דכהונה לא הוזהרו על הטומאה:

גובה כתובתה - בדכתב לה מן האירוסין מוקמינן לה בשנים אוחזין (ב"מ דף יח.) ואהא דקתני לא מטמא לה קא סמכת ואמרת לאו קרוב הוא:

התם - גבי טומאה וירושה:

בשארו תלה רחמנא - כדכתיב (ויקרא כא) כי אם לשארו הקרוב ואמר מר (יבמות דף כב:) שארו זו אשתו וכן בירושת הבעל לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מיכן שהבעל יורש את אשתו ביש נוחלין (ב"ב.. ' קט:):

גיסו - לבדו אבל בנו וחתנו כשרים לגיסו ורבי יוסי פליג אמתני' בתרתי חדא דקתני מתני' בגיסו בן וחתן ופליג נמי אבעל אחות אמו דקתני מתני' דהוה קרוב וכן גם הוא קרוב לו דהוי לו בן גיסו פסול הוא לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבה דבן גיסו לא מיפסיל ונפקא מינה דחתן גיסו כשר להעיד לו (והוא הדין לגיסו והיינו דקתני בברייתא בתרייתא ר' יהודה אומר חורגו אף חורגו דמודה נמי בגיסו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו והוא הדין לחורגו) זה"ו נוס"ח אח"ר בפי' ונראה גיסו לבדו ורבי יוסי פליג אמתניתין בחדא דקתני מתני' גיסו ובנו וחתנו (כשרים לגיסו) דאבעל אחות אמו דקתני מתניתין דהוי קרוב וכן גם הוא קרוב לו דהוי ליה בן גיסו לא פליג רבי יוסי עלה ומודה הוא דבן גיסו פסול לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבה דבן גיסו לא מפסיל ונפקא מינה דחתן גיסו כשר וכו':

מאי גיסו דקאמר רבי יוסי אף גיסו - ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: הכי גרסינן אלא הכי קאמר חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא רבי יוסי למימר גיסו לבדו אבל חורגו הוא ובנו וחתנו:

אלא הא דתני רבי חייא כו' לא רבי יהודה ולא ר' יוסי - דלר' יהודה ט' אבות הוויין במתני' בר מחורגו וכן לר' יוסי תשעה הווין: אלא חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכל שכן חורגו:

ומתני' רבי יהודה - דקתני בן וחתן בגיסו:

ברייתא ר' יוסי - אפיק גיסו וחורגו הוי ח' אבות ובנים וחתנים ואית דמוקמי להאי בן גיסו דקא מכשר ר' יוסי בבן שיש לו לגיסו מאשה אחרת כי היכי דלא לפלוג ר' יוסי אבעל אחות אמו ולא מיתוקמ' שפיר דכל בניהם דמתני' מאותה אשה קאמר ועוד אי מאשה אחרת מכשיר ר' יוסי מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסול משום קרוב מחמת קרוב תיקשי לרב חסדא דאכשר באחי האח דהשתא בן גיסו פסול משום אחי בן אחות אשתו אחי האח מיבעיא:

הלכה כר' יוסי - קס"ד כר' יוסי דמתני' דלא פסול אלא קרוב הראוי לירש וגיסו אינו ראוי ליורשו: דפסיל בגיסו דקתני גיסו לבדו:

לא ס"ד - דהא בהדיא פריש שמואל לפסולא דגיסו כגון אנא ופנחס שהיה אחיו וגיסו מכלל דגיסו דעלמא כשרין:

משום גיסו - ושמואל פירושא דגיסו אתא לאשמעי':

א"ל - למקבל מתנה:

זיל קנייה בעדי מסירה - אם יש לך עדים אחרים שמסר לך שטר זה בפניהם הביאם ויעידו ותהיה שלך דסבר כרבי אלעזר דאמרי' במסכת גיטין (ד' נ:) אפי' לא חתמו בו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם:

במזויף מתוכו - שחתמו בו עדים פסולים שהוא פסול דבמאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא:


קרובים ונתרחקו הוו - שמתה אחותם אשת מר עוקבא:

בקבא דקירא אידבקי בכו - בקב של שעוה נדבקתי בכם בתמיה כלומר איני דבוק בכם כלל אלא אתון לא צייתיתון דינא:

מיום ראשון ואילך - בטלה שושבינות וכשר להעיד:

והוא לא אויב לו יעידנו - דהאי והוא אעד קאי דמעיד שהוא חייב גלות והעד לא אויב לו לרוצח דאי ברוצח הא כתיב (דברים ד) והוא לא שונא לו וקראי אחריני טובא:

ולא מבקש רעתו ידיננו - דסמיך ליה ושפטו העדה וקאמר ר' יהודה דהאי לא מבקש רעתו אשופטים קאי ולשון זה מצאתי בברייתא דסיפרי ולא בסיפרי שלנו והוא לא אויב לו העד ולא מבקש רעתו השופט:

חד לדיין - דבדיין מודו רבנן דשונא לא ידון דלא מצי חזי ליה זכותא:

ואידך - לפסול בדין אחד שני דיינין ששונאין זה את זה:

מתני' מאיימין עליהם - מפרש בגמרא:

הוא אמר לי - הלוה אמר לי:

לא אמר כלום - דעביד איניש דאמר פלוני נושה בי כדי שלא יחזיקוהו עשיר:

הודה לו - שהיו שניהם בפנינו להודות נתכוון להיות לו עדים בדבר:

שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב זכאי - דכתיב (שמות כג) אחרי רבים להטות:

' - אפילו שנים מחייבין או מזכין והשלישי אומר איני יודע יוסיפו הדיינין. ואע"ג דאי הוה פליג עלייהו הוי בטל במיעוטא כי אמר איני יודע הוי כמי שלא ישב בדין ונמצא הדין בשנים ואנן תלתא בעינן:

מכניסין אותן - לבעלי דינין ובגמרא פריך הא לא אפקינהו:

גמ' היכי א"ל - לעדים כשמאיימין עליהם:

נשיאים ורוח וגשם וגו' - בשביל מתהלל במתת שקר דהיינו מעידי שקר גשמים נעצרים ואפילו כשהשמים מתקשרים בעבים ורוח להוריד גשמים אין הגשם בא:

אמר רבא - מאי איכפת להו אם לא ירדו גשמים אמרי בלבם משל הדיוט שב שני הוה כפנא ואבבא אומנא לא חליף על פתח מי שיודע אומנות ובעל מלאכה לא עבר הרעב:

מפץ וחרב וגו' איש עונה וגו' - בעון עדות שקר דבר בא ויתייראו שלא ימותו:

אאוגרייהו זילי - השוכרים אותם מבזים אותם וקלים הם בעיניו:

והושיבו שנים אנשים בני בליעל - גבי נבות היזרעאלי כתיב שיועצי המלך היו יועצים לשוכרם והיו קורין אותם בני בליעל:

בפנינו - משמע שעשאונו עדים:

פטור - ואע"פ ששמעו עדים אתמול שהודה לו הואיל ולא אמר אתם עדיי:

משטה אני בך - שוחק הייתי בך בשביל שהיית שואלני מה שלא היה:

הכמין - החביא כמו וארב לו (דברים יט) ויכמון ליה:

ואין טוענין למסית - המסית חבירו לעבודת כוכבים אין טוענין אותו ב"ד בשבילו טענת זכות אלא אם כן טוענה הוא:

ואם לא טען - משטה הייתי בך כשהודיתי אלא אמר לא אתן לך הבא עדים שהלוית לי אין טוענין בשבילו אלא אומרין לו אחרי שהודיתה לך שלם:

ובדיני נפשות - אם יש טענת זכות והוא אינו יודע לטעון טוענין לו:

לפי שלא טען - הנחש לא טען הקב"ה בשבילו:

ולא תגעו בו - הקב"ה לא הזהירם על הנגיעה ומתוך תוספת גירעו שדחף הנחש את חוה על האילן עד שנגעה בו אמר לה ראי שאין מיתה על הנגיעה אף על האכילה לא תמותי:

אמתים - דל אל"ף מהכא קרי ביה (מתים) הוי שתי מאות אמה כל אותיות שבתורה הברתם ככתיבתם כמו ועשית ואמרת כאלו כתובה בה"א וכן אתה חסר כמו אותה מלא:

עשתי עשרה - דל עיי"ן מהכא הוו להו שתים עשרה:


לא היו דברים - לא הודיתי לך והרי עדים ששמעו:

הוחזק כפרן - ואינו נאמן עליו בשבועה:

כל מילי דכדי לא דכירי אינשי - דברים של חנם כלומר הואיל ואותה הודאה דברי רוח היו שהשטה בו לא דכירי אינשי ושכח אותה הודאה:

כילתא - יריעה הפרוסה סביבות המטה:

עירי ושכבי ליהוו עלך סהדי - רוצה אתה שיהו כל השומעין מעידין בין ניעורין בין ישינים שהיה מכיר זה בו שלא יודה בפני עדים אמר בלבו שמא יהא סבור שכולם ישינים ויאמר הן:

קב רשו - מלא קב שטרות יש עליו:

מאן מסיק בי - למי אני חייב כלום:

אדם עשוי - לומר לבריות חייב אני מעות לפלוני להתרחק מעין הרע:

שלא להשביע - שלא ליראות שבע מממון:

עכברא דשכיב אדינרי - עשיר שלא נהנה מממונו כעכבר זה ששוכב על דינרי זהב ואינו נהנה מהן:

ניזול וניהדר - נשלם החצי שקיבלנו:

כבר הורה זקן - ר' ישמעאל שקיבלתם על פיו ולא אחלוק על מה שעשה:

וקנו מידו - כותבין שטר הודאה ואע"פ שלא אמר כתבו דסתם קנין לכתיבה עומד:

ואם לאו אין כותבין - ואע"ג דאמר להו אתם עדיי וחייב לשלם לו אפילו הכי ניחא ליה מלוה על פה ממלוה בשטר:

שלשה - עשאן בית דין והפקירן הפקר ויכולין לשנותו לעשות מלוה בשטר ולהיות במקום הלוה לעשות שליח לכותבה:

אודיתא - שטר הודאה בפני שלשה שלא קנו מידו:

כניפי ויתבי - שלשה שהיו יושבין ובא והודה לו בפניהם הואיל ולא זימנום וקיבצום לכך לא נעשו ב"ד אלא עדים דדילמא אי לא הוו אלא תרי הוה מודי ליה קמייהו ולא הוה מהדר אחר ב"ד:

כנפינהו איהו כתבינן - דמדכניף תלתא דעתא אבי דינא:

דקבעי דוכתא - כדרך הדיינין:

ושלחו - שליח בשמייהו ללוה למיתי קמייהו לדינא ואודויי והואיל ועומד בדין נעשית כמלוה בשטר שגלויה לכל הלכך כתבינן:

במקרקעי - קרקע שהיה ראובן מוחזק בה והודה לשמעון שהיא שלו:

כותבין - דהא כיון דאודי ליה דידיה הוא ולא מיחסרה גוביינא דבשלמא מטלטלי מלוה להוצאה ניתנה וחוב בעלמא הוא ומלוה על פה ריעא ממלוה בשטר ולא ניחא ליה לאלומה אבל הכא גלויי מילתא בעלמא הוא:

לדימהריא - שם מקום:

איתנהו בעינייהו - בשעת הודאה:

מאי - מי אמרינן כיון דצבורין ומונחין ואודי ליה כל היכא דאיתנהו דידיה הוו או דילמא כיון דמלוה להוצאה ניתנה שמא יוציאה ולא ניחא ליה למיהוי שטרא עילויה ובהודאה בפני שני עדים קאמר:

ההיא אודיתא - שנים חתומים עליה:

נעשה גדול - המוכר דקיימא לן (ב"ב דף קנו.) ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים הכא נמי כיון דשנים לא מצי כתבי אלא ברשותו ודאי איהו אמר להו:

דאנן לא ידעינן - כלומר יש דיינין הרבה שאין בקיאין בהלכה זו שאמרנו דשנים שלא קנו מידו אין כותבין:

דוכרן פיתגמי - לא היה כתוב בה זכרון עדות בלשון עדים אלא בלשון זכרון. דברים והוא לשון דיינין:


וכל לישני דבי דינא: כל דבריהם היו כתובין בלשון ב"ד ולא היו חתומין אלא שנים: ולא הוה כתיב ביה במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי - כדמצרכינן בכתובות (דף כב.) בשלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם:

היינו דריש לקיש - דאמר חזקה אין ב"ד כותבין שטר אלא : כדת וכהלכה והני וודאי תלתא הוו:

לבית דין טועין - סבורין שיהו שנים כשרים לדון:

בי דינא - הכל יודעין שאין שנים קרוים ב"ד:

בי דינא דרבנא אשי - דאינהו ודאי ידעי שאין ב"ד קרויין בשנים:

ואמר לן רבנא אשי - לכתוב כך דכיון דהוא היה שם מסתמא לא צוה לפחות משלשה לכתוב והאי דנקט רב אשי לפי שבית דינו היה ראש בימי רבינא ושניהם סידרו גמרא של תלמוד בבלי כדאמרינן התם (בהשוכר את הפועלים (דף פו.) רב אשי ורבינא סוף הוראה ובימיו נאמרו דברים הללו. והוקבעו בגמרא:

בבית לא אמר כלום - אינו נאמן לפי שאין בידו ליטלן:

בשדה דבריו קיימין - דמה לו לשקר אם רוצה נוטלן ונותנן לאותו שהוא מעיד עליו:

אם כמוסר - אם נראה להם כמוסר דבריו לבניו באמת בלשון צוואה:

כמערים - שהוא מתיירא שלא יטלם בחייו או שלא יחזיקוהו כעשיר להוסיף על יציאותיו:

שהניח לו אביו - ולא אמר להו היכן הם:

בעל החלום - שר המראה חלומות בלילה:

כך וכך הם - מגיד לו כמה יש:

לא מעלין כו' - ויכול להוציאם במקומן:

מיכתב היכי כתבינן - פסק דין במקום שיש מחלוקת ונטו אחרי הרבים:

זכאי - פלוני:

מדבריהם נזדכה - משמע שהיה מחלוקת ביניהם ומתוך דבריהם נזדכה:

לשלומי איהו מנתא בהדייהו - אם טעו השנים וחייבין לשלם מביתם פליגי הנך רבנן בדיין השלישי אם ישלם חלקו עמהם:

מאן דאמר זכאי - כתבינן ולא כתבינן פלוגתייהו דקסבר כולם שוין ואף השלישי ישלם עמהם דאי לא הוה איהו בהדייהו בתרי לא הוה מיפסיק דינא:

לשלומי אינהו - לבעל הדין חלקו של דיין שלישי:

למאן דאמר פלוני ופלוני מזכין כו' לא משלמי - דלהכי כתבינן פלוגתא בהדיא לאודועי דבתרי נגמר דינא . ולא קיבלו עלייהו כולי דינא:

התם קיימי - דהא לא קתני מתני' שיוציאום לאחר ששמעו דבריהם:

עד שיראו - שניהם כאחת. את העדות ולקמן יליף טעמא:

אין עדותן מתקיימת בב"ד - לפסוק הדין על פיהם.:

עד שיעידו שניהם כאחת - וסתמא היא ולא ר' יהושע בן קרחה קאמר לה:

לימא דלא כר' נתן - דהא מתני' קתני דלעיילינהו לסהדי משום דמתחילה כשבדקום שמעו דבריו של זה בלא זה:

ור' נחמיה היא - דאמר בשעת משא ומתן הוו מפקי להו לבעלי דינים:

במאי - קמיפלגי. ת"ק ור' יהושע:

אמנה דקא מסהיד האי כו' - זה אומר בפני הלוהו מנה וזה אומר בפני הלוהו מנה זה לא ראה של זה נמצא שאין כאן עדות שלם במנה אחד:

ואידך - מ"מ תרווייהו מסהדי דמנה קא רשי ביה:

והוא עד - והאי קרא בשני עדים משתעי לגבי קרבן שבועת העדות דאילו השביע עד אחד ולא העידו פטור:

דתניא ממשמע שנאמר כו' - עד אחד משמע:

ואפקיה רחמנא בלשון חד - דכתיב והוא עד:

לשבועה אתי - עד אחד אינו מחייבו ממון אלא שבועה הלכך כשהעיד זה יחידי וזה יחידי לא שייכא תורת ממון בעדותן ולא מצרפינן להו דהא לאו לחיוביה ממונא אתו:


ודכולי עלמא - תנא קמא ור' נתן:

כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה - סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה) או ראה אם לא יגיד בחד קרא:

משתקיד - מצפה ומחזר ושוקד לסומכו:

דין ידע - זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה:

שמודה ר' יהושע לר' נתן - דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי:

בין בקרקעות - זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו:

בין במטלטלין - זה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה:

הלכה כמותו בקרקעות - שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה:

אבל לא במטלטלין - דאין עדות שלימה לא על זה ולא על זה:

מכלל דפליגי - עליה רבנן בקרקעות:

בעדות בכור - תנן בבכורות (דף לה.) כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן הזה כדי להתירן בשחיטה ואם הביא בכור להראותו לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו נפל בו מום זה אם הביא עד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר בבכור זה מצטרפין ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן דתנן (שם דף לו.) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר:

ובעדות חזקה - זה אומר בפני אכלה שלש שנים ראשונות של שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא:

וכן - לענין שתי שערות שבבן ושבבת וכי פליגי בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד מנה קמסהדי:

גברא אגברא - רבי אבא ור' אידא אדעולא:

בגבה - בין קישרי אצבעותיה:

חצי דבר וחצי עדות - עד א' הוא חצי עדות שיער אחת הוא חצי דבר:

אלא אחד אומר שתים בגבה - דתרווייהו מסהדי דגדולה היא:

בקרקעות אבל לא במטלטלין - הלכה כמותו דלא בעינן דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה והוא עד ואע"ג דבשעתא דחזי לא ידע בחבריה אבל לא במטלטלין דכי מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי:

רב - דאמר אבל לא במטלטלין משום דלאו בחד מנה מסהדי:

לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאה - זה אומר בפני הודה לו על מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת:

הודאה אחר הלואה - זה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו מנה בשני בשבת:

מצטרפי - דאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן:

הלואה אחר הודאה - מנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה:

הודאה אחר הודאה נמי - דילמא מנא דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי:

ואכתי בתרא ידע - דאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע תרווייהו כחד:

לאו היינו הודאה אחר הלואה - כיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה:

' - דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך. יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי לרב למימר:

היינו דשמיע לי - על בני עירך:

דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליה - שאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים . וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם:

מצטרפין - דמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה:

בבדיקות - שאינה משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן:

מנה שחור - סלע ישנה:

אין מצטרפין - הואיל ובעיקר גוף העדות מתכחשי:

וארנקי שחורה - דלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה:

בארירן - יושרמ"א בלע"ז:

אין זה נכון - אין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר (דברים יג) דמהאי קרא נפקא לן בדיקות (לקנ (ן מ:):


גברא אגברא - דרב חסדא אדרב יהודה:

כר' יהושע בן קרחה - דמכל מקום שניהם מעידים שחייב לו מנה:

היכא דלא מכחשו אהדדי - כגון זה מעיד על מנה שביום שני וזה מעיד על מנה שביום ראשון ושניהן מודין שזה לא ראה בשל זה אבל היכא דשניהם מעידים על מנה אחד ומכחישין זה את זה מי אמר:

הוא דאמר כי האי תנא - נהרדעי אמרו כי האי תנא דאמר זה אומר מנה וזה אומר מאתים דמכחישין זה את זה מצטרפין למנה שיש בכלל מאתים מנה ולא אמרינן שתיהן שקרו אלא הלך אחר הפחות שבהם: נחלקה עדותן: שכיון שהאחד שקרן שוב אין כאן עדות:

יש בכלל מאתים מנה - שניהם מעידין על מנה ובאותו מנה אין מכחישין זה את זה:

כי האי גוונא - דתרי מיני נינהו וכולי האי מיכחשי הדדי מי אמר:

לדמי - זה אומר בפני הודה לו דמי חבית של יין וזה אומר בפני הודה דמי חבית של שמן דתרווייהו מסהדי אדמי חבית יין:

בדיוטא עליונה - הלוהו מנה:

דיוטא - עלייה הבולטת לרשות הרבים על פני רוחב הבית ובני רשות הרבים עוברים תחתיה:

וצירוף עדותן - כר' יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה מחייבי ואע"ג דמתכחשי בבדיקות כדרב יהודה:

בתר עשרין ותרתין שנין - דאיתמר בי מדרשא אפקיה ההוא תלמידא ודבר לשון הרע היה:

מתני' כל זמן שמביא ראיה - הבא לבית דין ולא היה שטר זכותו בידו ויצא מבית דין חייב ולאחר זמן מצא שטר זכותו והביאו:

סותר את הדין - בית דינו סותרין לו דינו שפסקו ומחייבין את שכנגדו:

הבא ראיה - שטר זכותך:

הרי זה אין כלום - שהרי אמר אין לי וחיישינן שמא זייף או שכר עדים:

קרבו פלוני ופלוני כו' - אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודה שכיון שהיה יודע בהן ואמר אין לי ודאי שקרנים הן:

פונדתו - חגורתו:

גמ' הלכה כרבן שמעון - אקמייתא קאי כיון דלא אמר אין לי אע"ג דלא מצא בתוך שלשים יום:

דאי עבד - כרבנן מהדר עובדא:

ממילא ידעינן אין הלכה כרבן שמעון - והכא ליכא למימר כדלעיל מיניה דאי עבד כו' דבשלמא התם אי לאו דהדר ואמר אין הלכה כחכמים הוה אמינא אי עביד לא מהדרינן דאלים כח דברי המרובין אבל הכא כיון דאמר הלכה כחכמים פשיטא דאי עביד כיחיד מהדרינן להו:

הא קא משמע לן דבהא - לחודא הוא דאין הלכה כרבן שמעון הא בכל מקום הלכה כמותו אפילו בערב וצידן:

ערב - בגט פשוט (ב"ב ד' קעג:):

צידן - במסכת גיטין במי שאחזו קורדייקוס (ד' עד.):

ראיה אחרונה - הך בתרייתא דמתני' דאילו בקמייתא הילכתא כוותיה:

דנפק שטרא מתותי ידה - שהאמינוה הלוה והמלוה לשומרו:

אותיות ניקנות במסירה - המוכר שט"ח לחבירו קנה החוב במסירת אותיות ומילתיה דרבי בהמוכר את הספינה (ב"ב ד' עו.) והכא נמי קנאתו והוי כדידה ונאמנת לומר פרוע:


קלתיה - שרפתו הלכך מה לה לשקר:

דאיתחזק בבי דינא - שכתוב בו הנפק לא אלימא איהי לאפקועי מעשה ב"ד:

סימפון - שובר ויצא מתחת יד לוה כמשפטו:

יתקיים - השטר בחותמיו יעידו עדים על חתימות ידיהן וכשר:

אין עליו עדים - והרי הוא יוצא מתחת יד שליש ולא מתחת יד הלוה הואיל ושניהם מודים שזה מינהו להיות שליש ביניהם כשר:

או שיצא אחר חיתום שטרות - בתוך שטר המלוה נכתב השובר תחת העדים כשר שהרי המלוה עצמו מוחזק בשטרו ואי לאו דפרעיה לא הוה שביק למיכתב תברא בגוויה:

עד שיסתתם טענותיו - משמע שאמר בבית דין אין לי לא עדים ולא ראיה וחזר ואמר קרבו פלוני ופלוני שהיו מזומנין שם ומתחילה סותר טענותיו לומר אין לי:

הא גופא קשיא - יסתתם טענותיו משמע מכיון שיסתמו שוב אין מביא ראיה ואפילו מצאם לאחר זמן כרבנן והדר קתני קרבו דמשמע דהאי הוא דלא מייתי דאפי' רשב"ג מודה בו אבל מצאם לאחר זמן מייתי כרבן שמעון:

ואמר אין לי עדים - ואפילו מצאן לאחר זמן אינו סותר כרבנן:

דסקיא - שק של עור שהיו שטרותיו של אביו מונחין בו:

התוקף את חבירו בדין - בעל דין קשה ומטריח את חבירו ואין רוצה חבירו לדון כאן אלא למקום וועד תלמידי חכמים הרבה שיהא זה בוש מהם:

נתעצמו - שנעשו קשין זה לזה:

אפילו מטבריא לציפורי - אע"פ שישיבת טבריא גדולה משל ציפורי הלך אחריו לציפורי:

והאמר רבי אלעזר - והא חזינן דפליג עלה ר' אלעזר לעיל ויהיב טעמא למילתיה דמסתבר טעמא:

היכא דקאמר לוה - נלך למקום הוועד כופין אותו וידון כאן ולא יוציא זה מנה על מנה:

מר עוקבא - אב ב"ד הוה במסכת שבת בבמה בהמה יוצאה (דף נה.):

לדזיו ליה כבר בתיה - כמשה שהוא בן בתיה למי שמקרין עור פניו כמשה רבינו שגידלתו בתיה בת פרעה לשון אחר כבר ביתיה כמשה שהוא בן בית דכתיב (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא לדזיו ליה. על שם שהיה חכם וכתיב (קהלת ח) חכמת אדם תאיר פניו ומצאתי בספר הגדה שהיה מר עוקבא בעל תשובה שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא ונפל בחולי ואשת איש היתה לימים נצרכה ללות ממנו ומתוך דוחקה נתרצית לו וכבש יצרו ופטרה לשלום ונתרפא וכשהיה יוצא לשוק היה נר דולק בראשו מן השמים ועל שם כך קרי ליה ר' נתן צוציתא במסכת שבת (דף נו:) הכא נמי להכי כתבו ליה הכי . על שם האור שהיה זורח עליו:

עוקבן הבבלי קבל קדמנא - צעק לפנינו ואמר ירמיה אחי העביר עלי את הדרך איבד ממני דרך בני אדם שסירסו כך שמעתי וי"א העביר עלי את הדרך לא נהג עמי כשורה ועל עסקי ממון היה צועק:

אמרו לו - לירמיה להתפייס עמו:

השיאוהו ויראה פנינו בטבריא - הכריחוהו והזקיקוהו לבוא כאן לדון עמו:

דיני קנסות - אלהים כתיב בהן (שמות כב) ובעינן סמוכין ובבבל אין סמיכה כדאמרינן בפרק קמא (דף. יד):

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/רש%22י_על_הש%22ס/סנהדרין/פרק_ג"