משנה סנהדרין ג רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

(א) דיני ממונות - בשלשה.

זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד,
ושניהם - בוררין להן עוד אחד,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: שני דיינין - בוררין להן עוד אחד.
זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אימתי?
בזמן שהוא מביא ראיה - שהן קרובים, או פסולים,
אבל, אם היו כשרים או מומחין, מפי בית דין - אינו יכול לפוסלן.
זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: אימתי?
בזמן שהוא מביא עליהם ראיה - שהם קרובין, או פסולין,
אבל, אם היו כשרים - אינו יכול לפוסלם.


(ב) אמר לו: נאמן עלי אבא,

נאמן עלי אביך,
נאמנין עלי שלשה רועי בקר,
רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו.
וחכמים אומרין: אינו יכול לחזור בו.
היה חייב לו חברו שבועה,
אמר לו: דור לי בחיי ראשך,
רבי מאיר אומר: יכול הוא לחזור בו.
וחכמים אומרין: אינו יכול לחזור בו.


(ג) אלו הן הפסולין:

המשחק בקוביה, והמלווה בריבית,
ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.
אמר רבי שמעון:
מתחילה - לא היו קוראין אותן, אלא אוספי שביעית,
משרבו האנסין - חזרו לקרותם, סוחרי שביעית.
אמר רבי יהודה: אימתי?
בזמן שאין לו אומנות - אלא היא,
אבל, יש לו אומנות שלא היא - הרי זה כשר.


(ד) אלו הן הקרובין:

אחיו, ואחי אביו, ואחי אימו,
ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אימו, ובעל אימו,
וחמיו, ואגיסו,
הן, ובניהן, וחתניהן,
וחורגו - לבדו.
אמר רבי יוסי: זו משנת רבי עקיבה,
אבל משנה ראשונה - דודו, ובן דודו.
וכל הראוי לו לירושה,
וכל הקרוב לו - באותה שעה.
היה קרוב, ונתרחק - כשר.
רבי יהודה אומר:
אפילו מתה בתו, ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב.


(ה) האוהב, והשונא -

איזה הוא האוהב? - זה שושבינו,
והשונא? - כל שלא דיבר עימו שלשת ימים, באיבה.
אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך.


(ו) כיצד בודקין את העדים?

היו מכניסין אותם - ומאיימין עליהם,
ומוציאין את כל האדם לחוץ,
ומשירין את הגדול שבהן,
ואומרין לו: אמור היאך אתה יודע, שזה חייב לזה.
אם אמר:
הוא אמר לי - חייב אני לו,
איש פלוני אמר לי - שהוא חייב לו,
לא אמר כלום.
עד שיאמר:
בפנינו הודה לו - שהוא חייב לו מאתיים זוז.
היו מכניסין את השני - ובודקין,
נמצאו דבריהן מכוונין - נושאין ונותנין בדבר.
שנים אומרין זכאי, ואחד אומר חייב - זכאי.
שנים אומרין חייב, ואחד אומר זכאי - חייב.
אחד אומר זכאי, ואחד אומר חייב,
אפילו שנים מזכין, או מחייבין,
ואחד אומר איני יודע - יוסיפו הדיינין.


(ז) גמרו את הדבר - היו מכניסין אותם,

הגדול שבדיינין אומר:
איש פלוני - אתה זכאי,
איש פלוני - אתה חייב.
ומנין לכשיצא, לא יאמר:
אני הוא המזכה, וחברי מחייבין,
אבל מה אעשה - ורבו עלי חברי?
על זה נאמר: "הולך רכיל, מגלה סוד" (משלי יא יג).


(ח) כל זמן שהוא מביא ראיה - הוא סותר את הדין.

אמרו לו: כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום -
הביא בתוך שלשים יום - סותר,
לאחר שלשים יום - אינו סותר.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
ולא מצא - בתוך שלשים יום,
ומצא - לאחר שלשים יום.


[ח] *הערה 1: אמרו לו:

הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
לאחר זמן, מצא עדים, ומצא ראיה - הרי זו אינה כלום.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
לא היה יודע שיש לו עדים - ומצא עדים,
לא היה יודע שיש לו ראיה - ומצא ראיה.
אמרו לו:
הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
ראה שהוא מתחייב,
ואמר: קרבו איש פלוני ופלוני - והעידוני,
או שהוציא ראיה - מתוך פונדתו,
הרי זו אינה כלום.


הערות עריכה

  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סנהדרין ג