משנה סנהדרין ג רמבם
נוסח הרמב"ם
עריכה(א) דיני ממונות - בשלשה.
- זה בורר לו אחד, וזה בורר לו אחד,
- ושניהם - בוררין להן עוד אחד,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: שני דיינין - בוררין להן עוד אחד.
- זה פוסל דיינו של זה, וזה פוסל דיינו של זה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אימתי?
- בזמן שהוא מביא ראיה - שהן קרובים, או פסולים,
- אבל, אם היו כשרים או מומחין, מפי בית דין - אינו יכול לפוסלן.
- זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה,
- דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: אימתי?
- בזמן שהוא מביא עליהם ראיה - שהם קרובין, או פסולין,
- אבל, אם היו כשרים - אינו יכול לפוסלם.
(ב) אמר לו: נאמן עלי אבא,
- נאמן עלי אביך,
- נאמנין עלי שלשה רועי בקר,
- רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו.
- וחכמים אומרין: אינו יכול לחזור בו.
- היה חייב לו חברו שבועה,
- אמר לו: דור לי בחיי ראשך,
- רבי מאיר אומר: יכול הוא לחזור בו.
- וחכמים אומרין: אינו יכול לחזור בו.
- אמר לו: דור לי בחיי ראשך,
(ג) אלו הן הפסולין:
- המשחק בקוביה, והמלווה בריבית,
- ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית.
- אמר רבי שמעון:
- מתחילה - לא היו קוראין אותן, אלא אוספי שביעית,
- משרבו האנסין - חזרו לקרותם, סוחרי שביעית.
- אמר רבי יהודה: אימתי?
- בזמן שאין לו אומנות - אלא היא,
- אבל, יש לו אומנות שלא היא - הרי זה כשר.
(ד) אלו הן הקרובין:
- אחיו, ואחי אביו, ואחי אימו,
- ובעל אחותו, ובעל אחות אביו, ובעל אחות אימו, ובעל אימו,
- וחמיו, ואגיסו,
- הן, ובניהן, וחתניהן,
- וחורגו - לבדו.
- אמר רבי יוסי: זו משנת רבי עקיבה,
- אבל משנה ראשונה - דודו, ובן דודו.
- וכל הראוי לו לירושה,
- וכל הקרוב לו - באותה שעה.
- היה קרוב, ונתרחק - כשר.
- רבי יהודה אומר:
- אפילו מתה בתו, ויש לו בנים ממנה - הרי זה קרוב.
(ה) האוהב, והשונא -
- איזה הוא האוהב? - זה שושבינו,
- והשונא? - כל שלא דיבר עימו שלשת ימים, באיבה.
- אמרו לו: לא נחשדו ישראל על כך.
(ו) כיצד בודקין את העדים?
- היו מכניסין אותם - ומאיימין עליהם,
- ומוציאין את כל האדם לחוץ,
- ומשירין את הגדול שבהן,
- ואומרין לו: אמור היאך אתה יודע, שזה חייב לזה.
- אם אמר:
- הוא אמר לי - חייב אני לו,
- איש פלוני אמר לי - שהוא חייב לו,
- לא אמר כלום.
- עד שיאמר:
- בפנינו הודה לו - שהוא חייב לו מאתיים זוז.
- היו מכניסין את השני - ובודקין,
- נמצאו דבריהן מכוונין - נושאין ונותנין בדבר.
- שנים אומרין זכאי, ואחד אומר חייב - זכאי.
- שנים אומרין חייב, ואחד אומר זכאי - חייב.
- אחד אומר זכאי, ואחד אומר חייב,
- אפילו שנים מזכין, או מחייבין,
- ואחד אומר איני יודע - יוסיפו הדיינין.
(ז) גמרו את הדבר - היו מכניסין אותם,
- הגדול שבדיינין אומר:
- איש פלוני - אתה זכאי,
- איש פלוני - אתה חייב.
- הגדול שבדיינין אומר:
- ומנין לכשיצא, לא יאמר:
- אני הוא המזכה, וחברי מחייבין,
- אבל מה אעשה - ורבו עלי חברי?
- על זה נאמר: "הולך רכיל, מגלה סוד" (משלי יא יג).
(ח) כל זמן שהוא מביא ראיה - הוא סותר את הדין.
- אמרו לו: כל ראיות שיש לך, הבא מכאן ועד שלשים יום -
- הביא בתוך שלשים יום - סותר,
- לאחר שלשים יום - אינו סותר.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
- ולא מצא - בתוך שלשים יום,
- ומצא - לאחר שלשים יום.
[ח] *הערה 1: אמרו לו:
- הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
- הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
- לאחר זמן, מצא עדים, ומצא ראיה - הרי זו אינה כלום.
- אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה יעשה,
- לא היה יודע שיש לו עדים - ומצא עדים,
- לא היה יודע שיש לו ראיה - ומצא ראיה.
- אמרו לו:
- הבא עדים - ואמר אין לי עדים,
- הבא ראיה - ואמר אין לי ראיה.
- ראה שהוא מתחייב,
- ואמר: קרבו איש פלוני ופלוני - והעידוני,
- או שהוציא ראיה - מתוך פונדתו,
- הרי זו אינה כלום.
הערות
עריכה- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
הדף הראשי של משנה סנהדרין ג
משנה סנהדרין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב