משנה סנהדרין ג ניקוד

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ג, סנהדרין • הפרק הבא >>

פרק ג

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח

עריכה

(א)

דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.

זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד,

וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד,

וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

שְׁנֵי הַדַּיָּנִים בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.

זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְּסוּלִין;

אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים אוֹ מוּמְחִין,

אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן.

זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה,

דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְּסוּלִים;

אֲבָל אִם הָיוּ כְּשֵׁרִים,

אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן:

(ב)

אָמַר לוֹ:

נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא,

נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ,

נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָּקָר,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ.

הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה,

וְאָמַר לוֹ: דֹּר לִי בְּחַיֵּי רֹאשְׁךָ,

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ:

(ג)

וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין:

הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא,

וְהַמַּלְוֶה בְּרִבִּית,

וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים,

וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:

בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית;

מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין,

חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא;

אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא,

כְּשֵׁרִין:

(ד)

וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין:

אָבִיו וְאָחִיו,

וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ,

וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ,

וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ,

הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן,

וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:

זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא;

אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה,

דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ,

וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ,

וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה.

הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק,

הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֲפִלּוּ מֵתָה בִּתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָּנִים מִמֶּנָּה,

הֲרֵי זֶה קָרוֹב:

(ה)

הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא.

אוֹהֵב,

זֶה שׁוֹשְׁבִינוֹ;

שׂוֹנֵא,

כָּל שֶׁלֹּא דִבֵּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה.

אָמְרוּ לוֹ:

לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ:

(ו)

כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים?

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן לַחֶדֶר וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן.

וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ,

וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ:

אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה;

אִם אָמַר:

הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ,

אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ,

לֹא אָמַר כְּלוּם,

עַד שֶׁיֹּאמַר:

בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז.

וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ.

אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים,

נוֹשְׂאִים וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר.

שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב,

זַכַּאי;

שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי,

חַיָּב.

אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב,

וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ,

יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִים:

(ז)

גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר,

הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן;

הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר:

אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי,

אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב.

וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים, לֹא יֹאמַר:

אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין,

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלַי?

עַל זֶה נֶאֱמַר:

"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּ[י]ךָ" (ויקרא יט, טז),

וְאוֹמֵר: "הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד" (משלי יא, יג):

(ח)

כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה,

סוֹתֵר אֶת הַדִּין.

אָמְרוּ לוֹ: כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ – הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם,

מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר;

לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,

שֶׁלֹּא מָצָא בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים,

וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים?

אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, וְאָמַר: אֵין לִי עֵדִים,

אָמְרוּ: הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,

וּלְאַחַר זְמַן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים,

הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם.

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:

מַה יַּעֲשֶׂה זֶה,

שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֵדִים – וּמָצָא עֵדִים,

לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ רְאָיָה – וּמָצָא רְאָיָה?

אָמְרוּ לוֹ: הָבֵא עֵדִים, אָמַר: אֵין לִי עֵדִים,

הָבֵא רְאָיָה, וְאָמַר: אֵין לִי רְאָיָה,

רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר:

קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי,

אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ,

הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְּלוּם:

<< הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ג, סנהדרין • הפרק הבא >>

משנה סנהדרין, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב