משנה נדרים ח א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ח · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

קונם יין שאני טועם היום, אינו אסור אלא עד שתחשך.

שבת זו, אסור בכל השבת, ושבת שעברה.

חדש זה, אסור בכל החודש, וראש חודש להבא.

שנה זו, אסור בכל השנה, וראש השנה לעתיד לבואב.

שבוע זה, אסור בכל השבוע, ושביעית שעברה.

ואם אמר יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, אסור מיום ליום.

משנה מנוקדת

קוֹנָם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם,
אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ.
שַׁבָּת זוֹ,
אָסוּר בְּכָל הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה.
חֹדֶשׁ זֶה,
אָסוּר בְּכָל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא.
שָׁנָה זוֹ,
אָסוּר בְּכָל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבוֹא.
שָׁבוּעַ זֶה,
אָסוּר בְּכָל הַשָׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה.
וְאִם אָמַר יוֹם אֶחָד, שַׁבָּת אַחַת, חֹדֶשׁ אֶחָד, שָׁנָה אַחַת, שָׁבוּעַ אֶחָד,
אָסוּר מִיוֹם לְיוֹם:

נוסח הרמב"ם

קונם יין שאיני טועם היום אין אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת ושבת לשעבר חודש זה אסור בכל החודש וראש החודש להבא שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבוא שבוע זה אסור בכל השבוע והשביעית לשעבר אם אמר יום אחד ושבת אחת וחודש אחד ושנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום.

פירוש הרמב"ם

קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור כו' — עניין אמרו "ושבת שעבר", שאסור עליו היין גם כן יום השבת, לפי שהוא נמנה עם הימים שעברו לפניו, שאסור עליו בהן היין למה שאמר "שבת זו". וכמו כן הדין באמרו "שבוע זה", שנחשוב השביעית במדרגת מה שלפניה. ואינו כן ראש חדש וראש השנה, אבל מותר לו לשתות בהם.

ודע, כי מי שנשבע שאינו טועם היום, אינו מותר לו לשתות לכשתחשך עד שישאל לחכם. וזה גזירה, שמא ישבע פעם אחרת שאינו טועם יום אחד, שהוא מחויב לשהות מעת לעת, וישתה משתחשך, לא יפריש בין אמרו "היום" או "יום אחד". וכמו כן כשאמר: "קונם יין שאיני טועם יום" או "שנה" או "שבת" או "שבוע", דינו הוא כדין מי שאמר "יום אחד" או "שבוע אחד" או "שנה אחת", שצריך לשהות מעת לעת כשאמר "יום", ומיום ליום כשאמר "שבוע" או "שנה" או "שבת". ואם אמר "חודש", צריך לשהות שלושים יום שלמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קונם יין - עד שתחשך. שכן דרך לשון בני אדם, כשאומרים היום רוצים לומר עד השלמת היום:

שבת זו - היה עומד באמצע השבוע ואמר שבת זו אסור בכל השבוע:

והשבת לשעבר - ואסור נמי ביום השבת, כי הוא בכלל השבוע שעבר:

חודש זה אסור בכל החודש - אם עומד באמצע החודש ואמר חודש זה, אסור עד תשלום החודש, ויום ר"ח להבא, ומותר ביום ר"ח כי הוא נמנה עם החודש הבא, ואפילו היה ר"ח ביום שלשים לחודש שעבר. א וכן שנה זו, אם עמד באמצע השנה ואמר שנה זו, אסור עד תשלום השנה, ומותר בר"ה שהוא נמנה עם השנה העתידה לבא:

שבוע זה - היה עומד באמצע השמיטה ואמר שבוע זה, אסור עד תשלום השמיטה, והשביעית בכלל שמיטה שעברה: אם אמר יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, שנה אחת, שבוע אחד, אסור מיום ליום. אם עומד באמצע היום ואומר יום אחד, אסור עד למחר כעת הזאת. וכן אם עומד בשמונה לחודש ואמר חודש עלי, אסור עד ח' לחודש הבא. וכן בשנה. וכן בשמיטה. וכן אם אמר קונם עלי יין יום סתם ג, או שבת, או חודש, או שנה סתם, אע"פ שלא אמר יום אחד, שבת אחת, חודש אחד, דינו מעת לעת. ד והאומר קונם עלי יין היום, אע"פ שהוא מותר כשתחשך, צריך שאלה לחכם, גזירה כשאמר היום שמא יבא להתיר כשיאמר יום סתם, דמיחלף ליה בין יום להיום, או בין שבת זו לשבת סתם. וכן כולם:

פירוש תוספות יום טוב

וראש חדש להבא. פירש הר"ב ואפילו היה ר"ח ביום שלשים לחדש שעבר. גמרא. וכלומר שהם שני ימים ר"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר. אפ"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

ורא"ש השנה לעתיד לבוא. ולשון העולם לומר חדש הבא ושנה העתידה לבא הרא"ש. וז"ל רש"י. ולהכי קרי [ליה] לע"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר ולהכי קאמר לעתיד ולא קאמר להבא:

ואם אמר יום אחד וכו'. כתב הר"ב וכן אם אמר קונם עלי יום סתם כו'. אבעיא בגמ' ולא אפשיטא דממתניתי' ליכא למשמע דכי דייקית מסיפא דוקא יום אחד. הא יום סתם. כהיום. תידוק מרישא איפכא דהיום אינו אסור אלא עד שתחשך הא יום כיום אחד. ומכל מקום זה שכתב הר"ב דינו מעל"ע היינו לאיסורא לחוד משום דספיקא לחומרא אבל ללקות לא דאין מלקין על הספק וכן פסק הרמב"ם בחבורו פרק י' מה"נ. והר"ב נמשך אחר לשון רמב"ם בפירושו שלא כתב ג"כ החלוק דבמלקות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) וכלומר שהם ב' יטים ר"ח ונמצא שהיום הראשון נמנה לחדש הזה שעליו נדר אפ"ה מותר בו דאינשי קרו ליה ריש ירחא ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:

(ב) (על המשנה) לעתיד לבוא. ולהכי קרו ליה לע"ל לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר, ולה"ק לעתיד ולא קאמר להבא. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) היא איבעיא בגמרא ולא איפשטא כו':

(ד) (על הברטנורא) היינו לאיסורא לחוד, משום דספיקא לחומרא. אבל ללקות לא דלא מלקין על הספק:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

קונם יין שאיני טועם היום וכו':    עד סמוך לסוף סי' ה' ביד פ' עשירי דהלכות נדרים. ובטור י"ד סימן ר"ך:

ושבת לשעבר:    גמ' פשיטא שהוא אסור לשבת הבאה שדינה כלשעבר ומשני מהו דתימא יומא דשבתא קאמר ולא כיון לאסור עצמו אלא ימי החול קמ"ל:

ור"ח להבא:    פי' מותר בו ובגמרא פריך פשיטא שהוא מותר בר"ח הבא ומשני כי איצטריך לחדש חסר דכיון דחדש הבא הוא חסר נמצא שזה הוא מלא וכיון שזהו מלא ר"ח הבא הוא שני ימים והראשון הוא לתשלום חדש זה ואימא יאסר בו קמ"ל והולכין אחר לשון בני אדם וקרו ליה ריש ירחא ולא סוף ירחא. ורבינו עובדיה ז"ל גם כן הסכים בפירוש משנתינו לפי' הרא"ש והר"ן ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' מתני' שהיה עומד ביום שבת עצמו או ביום ר"ח עצמו או ביום ר"ה עצמו ונדר והוא פי' שני להרא"ש והר"ן ז"ל ודחו אותו:

ור"ח להבא וכו':    הגה"ה ס"א שַּׁלַבָּא ה"ר יהוסף ז"ל:

ר"ה לעתיד לבא:    לשון העולם לומר חדש הבא ושנה העתידה. וכתב רש"י ז"ל בפ"ק דר"ה דף י"ו ור"ח להבא הוא ר"ח שעבר עתה בקרוב ע"כ וכן כתב שם הר"ן ז"ל וז"ל רש"י ז"ל כאן ולהכי קרא לעתיד לבוא לפי שהוא נמנה לימים ולחדשים הנכנסים שהוא זמן אחר ולהכי קאמר לעתיד ולא קאמר להבא ע"כ:

אסור בכל השבוע ושביעית לשעבר:    פי' רש"י ז"ל אסור בכל השבוע הבא ואותה שנה שביעית שהוא עומד נמנית לשבוע שעבר להכי קרי לה שעברה ע"כ ואזיל לשיטתיה ז"ל:

שבוע אחד:    כצ"ל:

אסור מיום ליום:    כלומר הקף אחד וביום אחד אסור מעת לעת וגם באומר שבת אחד חדש אחד וכו' לא סגי בשיגיע יום ההקף אלא בכולן אסור עד מעת לעת. ואם אמר קונם יין שאיני טועם יום בעיא בגמרא אי דיניה כהיום ומותר לכשתחשך או אי כיום אחד ואסור מעת לעת וממתני' ליכא למשמע מינה מידי דמדיוקא דרישא דקתני היום שמעת מינה הא יום כיום אחד דמי ומדיוקא דסיפא דקתני יום א' אסור מעת לעת שמעת מינה הא יום כהיום דמי וחד דיוקא מינייהו דוקא ולא ידעי' היא מינייהו אלא דנקטינן לחומרא מספקא וכן פירש רע"ב ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

קונם יין שאני טועם היום:    ה"ה אמר יום זה ויין לדוגמא בעלמא נקט:

אינו אסור אלא עד שתחשך:    ואז צריך שאלה לחכם, גזירה שמא יאסר ע"ע יום א', דאז אסור לשתות בלי שאלה, ממעת לעת שנדר. מיהו סגי בלי פתח [ר"כ]:

שבת זו:    בעמד תוך השבוע, או ביום הז' דהיינו בשבת עצמו, ואמר קונם וכו' שבת זו, או שבוע זו, או שעמד קודם להשבוע שאוסר, ואמר קונם וכו' שבת או שבוע הבאה:

אסור בכל השבת:    השבוע, דהיינו עד שתחשך במוצאי שבת:

ושבת שעברה:    ר"ל ויום שבת הבא, בכלל שבוע שעברה, ואסור בו. מיהו מותר אח"כ בלי שאלת חכם. וי"א דה"ה בשבת, וחודש, וושמיטה, באמר "זה" צריך שאלה משום גזירה, ובאמר שבוע א' או שבוע סתם, אסור ז' ימים מעל"ע משעה שנדר:

חדש זה:    ומיירי בעמד תוך החודש או קודם לו:

אסור בכל החדש וראש חדש להבא:    הו"ל כלהבא ומותר, ואפילו בר"ח ב' ימים, ואף דיום א' דר"ח הוא לתשלום חודש שעבר, בנדרים הלך אחר לשון בנ"א, ומותר גם בא'. וכ"ש לחומרא, בנדר ביום א' דר"ח, או בנדר לעשות דבר קודם ר"ח, א' דר"ח בכלל ר"ח הוא [שם]:

שנה זו:    בעמד תוך או קודם וסמוך להשנה:

שבוע זה:    בעמד תוך או קודם וסמוך שנות השמיטה:

אסור מיום ליום:    ומעת לעת משעה שנדר:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים