משנה נדרים ה ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ה · משנה ב | >>
היה אחד מן השוק מודר מאחד מהם הנאה, לא יכנס לחצר.
רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול הוא לומר לו, לתוך של חברך אני נכנס, ואיני נכנס לתוך שלך.
משנה מנוקדת
- הָיָה אֶחָד מִן הַשּׁוּק מֻדָּר מֵאֶחָד מֵהֶם הֲנָאָה, לֹא יִכָּנֵס לֶחָצֵר.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,
- לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרְךָ אֲנִי נִכְנָס, וְאֵינִי נִכְנָס לְתוֹךְ שֶׁלָּךְ:
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, יָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ,
נוסח הרמב"ם
היה אחד מן השוק - מודר מאחד מהן הניה,
- לא יכנס לחצר.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- יכול הוא לומר לו:
- לתוך של חברך - אני נכנס,
- איני נכנס - לתוך שלך.
פירוש הרמב"ם
היה אחד מן השוק — כבר אמרנו שהלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
היה אחד מן השוק וכו' - להודיעך כחו דרבי אליעזר בן יעקב נקט לה, דאפילו אחד מן השוק שאין לו חלק בחצר שרי ליה רבי אליעזר בן יעקב ליכנס מטעם ברירה. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
פירוש תוספות יום טוב
היה אחד מן השוק וכו'. כתב הר"ב להודיעך כחו דר' אליעזר בן יעקב ובמשנה דלפנינו תראה דעת הר"ן. דאפילו לרבותא דרבנן תנא לי':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
היה אחד מן השוק מודר וכו': להודיעך כחו דראב"י והר"ן ז"ל פי' דאפילו לרבותא דרבנן תנא ליה וז"ל דסד"א נהי דקסברי רבנן דשותף מצי אסר אחבריה ה"מ משום דמפקע מיניה קנין שעבוד אבל לאחד מן השוק לא מצי אסר הך חצר שאין בה דין חלוקה דמצי אמר ליה כיון דשעבוד חברך עדיין נשאר אצלו לתוך שלו אני נכנס ולא לתוך שלך קמ"ל דכיון דהאי מדיר מצי קני ליה בהך קנין גוף ופירות לא כל הימנו עכ"ל ז"ל. וכתב עוד ומיהו כתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשהוא נכנס לצורך השותף בין שהוא צריך לשותף או שהשותף צריך לו לפי שהחצר קנוי לכל אחד מהם ולכל מי שצריך להם אבל ליכנס בתוכו אחד מן השוק לעצמו שלא לצורך השותף אסור שאם הקנו זה את זה את החצר לדריסת רגליהם ולכל מה שצריך להם לא הקנו אותה לכל העולם. אבל הרא"ה ז"ל כתב דבכל ענין שרי ולא נראו לי דבריו עכ"ל ז"ל: ואיתה בתשובות הרשב"א ז"ל סימן תתקנ"ו:
לתוך של חברך אני נכנס: כצ"ל. ובגמרא פסקינן הלכה כראב"י דאמר יש ברירה וכתוב בנמוקי יוסף בפ' הפרה דף כ"ג ואע"ג דבדאורייתא הוא ובמסכת י"ט פסקי' כר' אושעיא דאמר דבדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה תירץ ר"ת ז"ל דלא פסקו כותיה אבל הרא"ה ז"ל כתב בשם רבו הרמב"ן ז"ל דלעולם פסקי' כר' אושעיא דבדאורייתא אין ברירה והכא גבי חצר שזה משתמש בכל החצר איך אפשר לומר אחר שחלקו הוברר הדבר שזה בחלקו נשתמש והרי אנו מתירין לו להשתמש בכולו אלא ברירה האמורה כאן ר"ל כל אחד ואחד בשביל זכותו שיש לו משתמש כלשון שאמר זה בחלקו משתמש וכו' וברירה דנקט זה א' מן הלשונות שבתלמיד שהלשון אחד והפירוש מתחלף ובזה לא קשיא הלכתא אהלכתא עד כאן. אבל הר"ן ז"ל העלה דהיינו טעמא משום דהך ברירה דהכא עדיפא ששותפים בשעה שלקחו את החצר על דעת כן לקחוהו שבשעה שישתמש בה אחד מהם תהא כולה שלו לתשמיש וכו' ובזמן כל אחד ואחד קנוי הוא לו לגמרי דהיינו נכסי לך ואחריך לפלוני אלא משום דהכא אין זמן כל אחד ואחד ידוע לא מהני אלא מטעם דיש ברירה ואע"ג דבעלמא בדאורייתא אין ברירה היינו טעמא לפי שאין ראוי שיחול דבר על הספק ולפיכך האומר לסופר כתוב גט לאשתי ולאיזה מהם שארצה אגרש פסול לגרש בו לפי שיש ספק משעה ראשונה בעיקר הגט לשם מי חל וכן נמי גבי האחין שחלקו שהביא ר"ע ז"ל בפ"ח דבכורות משנה ג' כיון דמשעה ראשונה איכא לספוקי שמא לא יזכה החלק זה כלל נמצא שהוא ספק גמור משעה ראשונה וכל כיוצא בזה אין ברירה אבל הכא כיון שעיקרו של דבר מתברר מתחלתו ומה שהוא מתברר לאחר מכאן שלא נתברר מתחלה אינו אלא מיעוטו דהיינו הזמן שרצה לזכות בגופה של חצר יזכה בה כל כה"ג שאין המיעוט המסופק מתחלתו ומתברר לאחר מכאן מעכב את הרוב שהיה ברור מתחלתו ומש"ה הכא פסקי' כראב"י ע"כ. וכתב עוד ותמהני נהי דקסברי רבנן אין ברירה היאך יכול לאסור על חברו הא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפי' נדרו ג"כ הן עצמן זה מזה למה הן אסורין הרי כשכל א' נכנס לחצר משלו הוא נהנה ולא משל חברו שהרי אין חברו יכול לכוף לחלוק ולא לעכב עליו ליכנס לחצר. ונ"ל דהיינו טעמייהו דרבנן משום דכיון דא"א לומר דכל חד קני לכוליה חצר קנין הגוף לעולם דאי דמר לאו דמר וס"ל דאין ברירה למפרע אלא כל חד יש לו לעולם בחצר זו קנין הגוף דהיינו חלקו וקנין שעבוד בחלקו של חברו שאין הלה יכול לעכב עליו מן הדין אע"ג דלא קני ליה גופיה קסברי רבנן דאותו קנין שעבוד שיש לו על חלקו של חברו קונמות מפקיעי' ומש"ה אסור דקונמות מפקיעי מידי שעבוד כדאמרי' בסוף מכלתין וראב"י פליג משום דס"ל דיש ברירה ומש"ה אמרי' בכל שעה ושעה שנכנס לחצר דבנפשיה קעייל וגוף החצר קנו לו לגמרי שכל שאני יכול לומר שיש לכל אחד קנין הגוף אין ראוי לומר שיהא קנין שעבוד שאין נקרא קנין שעבוד מה שהוא עומד כן לעולם בעל כרחו של כל אחד מהם ורבנן נמי לא דייני ליה בקנין שעבוד אלא מפני שא"א להן לדונו בקנין הגוף דאין ברירה וכו' ע"כ. ובחצר שיש בו דין חלוקה דכ"ע מודו דאסורין כתב הטעם משום דכיון שחצר זו לחלוקה היא עומדת אי אפשר לומר שמתחלה קנאוה כולה כל א' לתשמישו דשמא האחד יכוף את חברו הלכך אפי' לראב"י אסורין ע"כ. והרא"ש ז"ל פי' כיון דאפשר בחלוקה לא סמכינן אברירה ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מודר באחד מהם הנאה: ואין בחצר דין חלוקה:
לא יכנס לחצר: אפילו לצורך השותף הב':
ואיני נכנס לתוך שלך: והכי קיי"ל. מיהו ביש בו דין חלוקה:
מודו דאסר [שם]. ונ"ל דקמ"ל רישא שותפין שנדרו זמ"ז, לרבותא דרבנן, דאע"ג דאיכא למימר דמסתמא לא היה דעתו אהך חצר, דאל"כ הרי גם הוא אסור לרבנן, ומציעתא בהיה א' מודר מחבירו, קמ"ל מה"ט לרבותא דראב"י וסיפא בהיה א' מהשוק מודר מהשותפין, קמ"ל לרבותא לראב"י, דאפילו באין לו חלק בחצר, שרי, ולרבותא דרבנן, דאפילו בא"א לומר דקונם הפקיע שעבוד המשתמש, דהכא מדלא הדיר לחבירו בחצר הרי שעבודו קיים, אפ"ה לא מצי הנאסר לומר לשל חבירך אני נכנס:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש