פתיחת התפריט הראשי

הלכה א משנהעריכה

השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין ליכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו שניהן אסורין מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולין היה אחד מהן מודר מחבירו הנייה לא יכנס לחצר רבי ליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס בתוך שלך כופין את הנודר שימכור חלקו

הלכה א גמראעריכה

רבנין אמרי כל טפח וטפח של שותפין הוא ר' ליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו אם היתה חצר חלוקה פסיספס אף רבנן מודיי עמד אחד מהן ומכר את חלקו אף רבי אליעזר בן יעקב מודה התנו ביניהן על מנת לוותר בחזקת שותפין הן לא צורכא דלא התנו ביניהן על מנת לוותר מה אמר בה ר' אליעזר בן יעקב והא תנינן תמן לוקח ביתר ומוכר בפחות מה אמר בה רבי אליעזר בן יעקב והא דתנינן תמן לא ישאילנו ולא ישאל ממנו מה אמר בה רבי אליעזר בן יעקב והא דתנינן תמן לא ימכור ולא יקח ממנו והא דאמר רבי שמעון בן יקים שלא ישהא שניהן אסורים מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולים נצרכה לר' אליעזר בן יעקב דו מתניתא השותפין שנדרו הנייה זה מזה מפני שנדרו הנייה זה מזה האם אם לא נדרו הנייה זה מזה סתמן כמוותרין אילו לאילו תמן תנינן אילו דברים שיש להן חזקה כו' אמר רבי ירמיה נהגו השותפין להיות כמוותרין זה את זה בדברים הללו אמר ר' אלעזר המגדל תרנגולין בחצר שאינה שלו הרי זו חזקה אמר רבי יוסי ויאות מה נפשך אם יש לו רשות לגדל הרי גידל אם אין לו רשות לגדל הרי החזיק רבי יוחנן בשם רבי בניה בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל אמר ר' מתנייה הדא דאת אמר מקום שהנשים מכבסות אבל מקום שהאנשים מכבסין לא בדא ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר בכל החצר ברם בד' אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה אם היה המקום משופע אפילו בארבע אמות דחבריה מימחי הוא בידיה דו אמר ליה את שפך והוא אתי לגבי תני מקום התנור מקום הכיריים אין להן חזקה על גביהן אפילו כל שהוא יש להן חזקה א"ר זעירה ובלבד קירוי שמועיל לתנור רבי יוחנן בשם ר' ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בניזקי זה א"ר בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל בתוך שלי אני נכנס ולא בתוך שלך ואת אמר כופין לא על הדא איתאמרת אלא על הדא בתוך של חבירך אני נכנס לא לתוך שלך עליה כופין את הנודר שימכור חלקו באומר הנייתי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא


הלכה ב משנהעריכה

היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הנייה לא יכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו בתוך של חבירך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך

הלכה ב גמראעריכה

ולא תנינן כופין תני רבי חייה אם היה נדרן כופין דו אמר ליה אתית קדמוהי עבדת ליה כן תיניינא ועבדת ליה כן מיכן ואילך או שרי נדרך או זבין חולקך


הלכה ג משנהעריכה

המודר הנייה מחבירו ויש לו שם מרחץ ובית הבד מושכרים אם יש לו בהן תפיסת יד אסור אין לו בהן תפיסת יד מותר האומר לחבירו קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת או שמכרן לאחר אסור

הלכה ג גמראעריכה

כמה היא תפיסת יד למחצית ולשליש ולרביע ביתך זה משם מה אתה תופשו משם ביתך זה נפל ובנאו הוא לית ליה נישמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או בית ארמלות לבתי ונפל יורשין חייבין לבנותו תמן תנינן האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי מת לא יירשנו אמר רבי ירמיה חמי היך תנינן הכא והתני בחיי אם מת יירשנו במותי אם מת יירשנו בחיי ובמותי אם מת לא יירשנו מה בין להוא דאמר חדא חדא להוא דאמר תריי תריי רב ירמיה ורבי יוסי בן חנינה תריהון אמרין קונם הניית נכסיי אילו עליי בחיי ובמותי מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה אמר ר' יוסי תנינן בנזיקין מה דלא תנינן בנדרים קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מותר לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר אסור מפני שלא אמר זה הא אמר זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה


הלכה ד משנהעריכה

הרי אני עליך חרם המודר אסור הרי את עלי חרם הנודר אסור הרי אני עליך ואת עלי שניהם אסורין ושניהן מותרין בדבר של עולי בבל ואסורים בדבר של אותה העיר

הלכה ד גמראעריכה

קונם שאיני נהנה לך לנשאל לו עליך נשאל על הראשון ואינו נשאל על השני אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השני שמואל בריה דר' יוסף בי רבי בון אמר כמאן דאמר לאחר האיסור ברם כמ"ד לאחר הנדר נדר שבטל מקצתו בטל כולו הנודר מבני העיר ובא אחר וישב שם שלשים יום מותר בו מיושבי העיר ובא אחר וישב שם שלשים יום אסור בו קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם אית תניי תני אפילו על קדמייתא נשאל שאינו כמיפר נדרי עצמו נדר של רבים אין לו היתר הנודר ברבים אין לו היתר הנודר הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו שלא בפניו נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו רבי יוחנן אמר מפני הבושה ר' יהושע בן לוי אמר מפני החשד ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני יום הכיפורים צריך לפרוט את מעשיו דברי רבי יודה בן בתירה רבי עקיבה אומר אינו צריך לפרוט את החטא אית תניי תני צריך לפרוט את הנדר אית תניי תני אינו צריך לפרוט את הנדר חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לגבי רבי יודן בר שלום אמר ליה ממאי אישתבעת אמר ליה דלא מרווחא אמר ליה רבי יודן וכן בר נש עביד דילמא בקביוסטיסא אמר ברוך שבחר בתורה ובחכמים שאמרו צריך לפרוט את הנדר


הלכה ה משנהעריכה

ואי זהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך ואי זהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיבה והספרים והכותב חלקו לנשיא רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות והכותב להדיוט צריך לו לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכין לזכות לא דיבר בנשיא אלא בהווה רבי יהודה אומר אין אנשי הגליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותם על ידיהם

הלכה ה גמראעריכה

כיני מתניתא רחבה שדרך הרבים מפסקתה כעולי בבל היא חד בר נש קידש בספר תורה ר' שובתי ור' חסידא אעלון עובדא קומיי ר' יוסה ואמר אינה מקודשת אמר ר' חזקיה אנא קרת איגרת' וכתיב בגוה ולא עוד אמר ר' מנא קשיתה קומי רבי חזקיה מהו ולא עוד בספר תורה של יחיד קידש אמר לון אינה מקודשת אתא מימר לך אפילו בספר תורה של רבים קידש והיינו ולא עוד אתא מימר לך אפילו בספר תורה של יחידי קידש והיינו אינה מקודשת כיני מתניתא צריך לכתוב חלקו של נשיא


הלכה ו משנהעריכה

המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לאחר משם מתנה והלה מותר בה מעשה בבית חורון באחד שהיו אביו מודר ממנו הנייה והיה משיא את בנו אמר לחבירו הרי החצר והסעודה נתונין לך במתנה והן בפניך עד שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה אמר לו אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו לא נתתה לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשי וכשבא דבר לפני חכמים אמרו כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת אינה מתנה

הלכה ו גמראעריכה

אמר רבי יוחנן ניכר הוא זה שהוא תלמיד חכם שמונים זוג של תלמידים היה לו להלל הזקן גדול שבהן יונתן בן עוזיאל והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי פעם אחת חלה ונכנסו כולן לבקרו עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר אמר להן היכן הוא הקטן שבכם שהוא אב לחכמה ואב לדורות אין צ"ל הגדול שבכם אמרו לו הרי הוא בחצר אמר להן יכנס כיון שנכנס אמר להן (משלי ח) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ואמר רבי יוחנן ניכר זה שהוא תלמיד חכם אמר רבי יוסי בי רבי בון אכין הוה עובדא יונתן בר עוזיאל הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתב לשמי מה עשה שמי מכר מקצת והקדיש מקצת ונתן לו מתנה את השאר ואמר כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש ואחר כך יוציא מיד זה רבי ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים כיני מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה