משנה נדרים ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ה · משנה ו | >>

[עריכה]

המודר^כ הנאה מחברו ואין לו מה יאכל, נותנו לאחר לשום מתנה, והלה מותר בה.

מעשה באחד בבית חורון שהיה אביו מודר הימנו הנאה,

והיה משיא את בנו,

ואמר לחברו:

חצר וסעודה נתונים לך במתנה,

ואינן לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה.

אמר לו: אם שלי הם, הרי הם מוקדשין לשמים.

אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים. [נ"א: נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים?]

אמר לו: לא נתת לי את שלך, אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצים זה לזה, ויהא עוון תלוי בראשו^כא.

וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו: [נ"א: אמרו חכמים:] כל מתנה שאינה^כב שאם הקדישה אינה מקודשת [נ"א: מוקדשת], אינה מתנה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,

נוֹתְנוֹ לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה, וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.

מַעֲשֶׂה בְאֶחָד בְּבֵית חוֹרוֹן, שֶׁהָיָה אָבִיו מֻדָּר הֵימֶנּוּ הֲנָאָה, וְהָיָה מַשִּׂיא אֶת בְּנוֹ.

וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ:

חָצֵר וּסְעוּדָה נְתוּנִים לְךָ בְמַתָּנָה,

וְאֵינָן לְפָנֶיךָ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא אַבָּא וְיֹאכַל עִמָּנוּ בַּסְּעוּדָה.

אָמַר לוֹ: אִם שֶׁלִּי הֵם, הֲרֵי הֵם מֻקְדָּשִׁין לַשָּׁמָיִם.

אָמַר לוֹ: לֹא נָתַתִּי לְךָ אֶת שֶׁלִּי שֶׁתַּקְדִּישֵׁם לַשָּׁמָיִם.

אָמַר לוֹ:

לֹא נָתַתָּ לִּי אֶת שֶׁלְּךָ, אֶלָּא שֶׁתְּהֵא אַתָּה וְאָבִיךָ אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים, וּמִתְרַצִּים זֶה לָזֶה, וִיהֵא עָוֹן תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ.

וּכְשֶׁבָּא דָבָר לִפְנֵי חֲכָמִים, אָמְרוּ:

כָּל מַתָּנָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁאִם הִקְדִּישָׁהּ אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת [נ"א: מֻקְדֶּשֶׁת], אֵינָהּ מַתָּנָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המודר הניה מחברו - ואין לו מה יאכל,

נותן לאחר - משום מתנה,

והלה - מותר בה.

מעשה בבית חורון,

באחד - שהיה אביו מודר ממנו הניה,

והיה משיא את בנו.

אמר לחברו:

הרי החצר והסעודה - נתונים לך במתנה,

אם בפניך, שיבוא אבא - ויאכל עימנו בסעודה.

אמר לו:

אם שלי הם - הרי הן מוקדשין לשמים.

אמר לו:

לא נתתי לך את שלי - אלא שתקדישם לשמים.

אמר לו:

לא נתת לי את שלך,

אלא שתהא אתה ואביך,

אוכלין, ושותין, ומתרצים זה לזה - ויהא העוון תלוי בראשי.

אמרו חכמים:

כל מתנה,

שאינה שאם הקדישה - תהא מוקדשת,

אינה מתנה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

זה המעשה לא זכרו לחזק הדבר שנקדם. ואמנם זכרו, לבאר מה שאנו אומרין: "והלה מותר בה", שיהיה בתנאי שלא יבאר בעל המתנה שם האיש הזה. והביא ראייה ממעשה בית חורון.

ודע שהוא, אם נתן המתנה סתם בלא שום תנאי, ואחר כך אמר לו דרך מקרה: רצונך שיבוא פלוני ויאכל עמנו? הרי זה אסור, לפי שהעיקר אצלנו: אם הוכיח סופו על תחילתו, אסור.

ואמרו גם כן בזה המעשה: "סעודתו מוכחת עליו", רוצה לומר שריבוי הסעודה וההכנה מעיד, שלא נתנה במתנה אלא שיאכל אביו ממנה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

מעשה בבית חורון וכו' - בגמרא מפרש דמתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, ואם הוכיח סופו על תחלתו אסור, ומעשה נמי בבית חורון באחד שהוכיח סופו על תחלתו וכו':

ואינן לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל - אלמא לא נתנם אלא כדי שיבא אביו ויאכל, ואסור. אבל אם אמר הרי הן לפניך ואם רצונך יבא אבא ויאכל, מותר. ואם סעודתו מוכחת עליו שהרבה בסעודה יותר ממה שהיה צריך וניכרין הדברים שבשביל אביו עשה כדי שיבא ויאכל, אסור:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המודר הנאה מחברו וכו'. כתב הרא"ש [פ"ד מ"ח] לעיל קתני היה מהלך בדרך והכח קמ"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר:

ויהא עון תלוי בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש"י:

כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת. כלומר דנהי דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה [כדפירש הר"ב במשנה י"ג פ"ג דסוכה] שאני מתנה זו של בית חורון דאפילו לשעתה אינה שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה והיינו לישנא דמתניתין דקתני כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו' ולא קתני כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת וכו' משום דתנא ה"ק כל מתנה שאינה כלום כזו שהיא בהערמה שאם הקדישה אינה מקודש'. אינה מתנה. והכי איתא בירושלמי. הר"ן. ויש ספרים גורסין תהא מקודשת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על המשנה) המודר כו'. לעיל קתני היה מהלך כדרך והכא קמ"ל דאפילו בעיר אם אין לו מה יאכל מותר. הרא"ש:

(כא) (על המשנה) בראשו. שיהא אביו מודר הנאה אוכל על ידו. רש"י:

(כב) (על המשנה) שאינה כו'. כלומר נהי דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה שאני זו דבית חורון דאפילו לשעתה אינה, שלא נתכוין להקנותה כלל אלא שתקרא על שמו כדי שיהא אביו מותר בה. וה"ק מתנה שאינה כלום כזו שהיא בערמה שאם הקדישה כו' אינה מתנה. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ואין לו מה יאכל: הך מתני' אייתי נמי לעיל באידך פירקין אלא דהתם לא נקט לה אלא משום דיוקא משום דבעי למיתני עלה הפקר דפליג עלה ר' יוסי רש"י ז"ל. והר"ן ז"ל פי' דלא נשנית כאן אלא בשביל דבר שנתחדש בה שאם הוכיח סופו וכו' הערמה הוי ואסור:

מעשה בבית חורין באחד שהיה אביו מודר הנאה ממנו: [כצ"ל] וכו'. פ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ד:)

הרי הן מוקדשות לשמים: תוס' רפ"ק דקדושין. ופי' ר"י היה יכול לעשות תקנה שיתן לחברו מתנה והוא יתן לו אלא דאינו יכול לעשות כן בכל שעה שירא שיחזיק בהן המקבל וה"ה שהיה יכול להפקיר אלא דלא שרינן להפקיר אלא בא בדרך אבל בעיר אינו מפקיר מן הלב כי ירא שיחזיקו בו אחרים ע"כ:

ואינם לפניך: ואפילו אם אמר לו הרי הן לפניך אסור אם סעודתו מוכחת עליו וכדפי' ר"ע ז"ל:

נתונים לך מתנה: אין בפניך שיבא אבא ויאכל עמנו וכו' כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל וכתב לפי גרסא זו נראה לפ' שכך אמר לו אין נראה בעיניך טוב שיבא גם אבא ויאכל עמנו וצ"ע עכ"ל ז"ל:

כל מתנה שאינה: כל כך ברשות המקבל שאם הקדישה וכו'. והביאוה תוס' ז"ל פ' לולב הגזול (סוכה דף מ"א) ושם דקדקו מלת שאינה וכתבו דה"ק שאינה מתנה לשום דבר ולא מיבעיא לענין הקדש ולא הזכיר התנא הקדש אלא משום שעל הקדש היה מעשה וגם סעודתו מוכחת עליו שלא היה דעתו ליתן לעניים כלל שום דבר רק שיבא אביו ויאכל כדמפ' בגמ' התם. וכן כתב הרא"ש ז"ל והביאו בחשן המשפט סי' רמ"א והביאו ג"כ בשלאן ערוך שם סעיף ה' יותר בארך. ששם מפרש דמתני' דוקא שנתנה לו בסתם אלא שניכר מתוך מחשבתו שאינו רוצה ליתנה לו לכל חפצו אבל אם מפרש אפי' אם נותנה לו ע"מ שלא ליתנה לאחר או שלא למכרה או שלא להקדישה או אפילו ע"מ שלא יעשה בו שום דבר אלא דבר פלוני הוי מתנה לאותו דבר שפירש בלבד ע"כ. והם דברי התוס' והרא"ש וכתב עוד הרא"ש ז"ל ויס"ג שאם הקדישה מוקדשת וה"פ שאינה מתנה לענין זה שאם הקדישה מוקדשת אינה מתנה ע"כ והיא גרסת רשב"ם ז"ל בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ד) והקשו בתוס' והא אמרי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ותרצו דהתם כל כמה דלא החזיר הוי מתנה גמורה לכל מה שירצה אבל הכא אין בידו להקנותם לשום אדם דלא נתנה אלא כדי שיאכל אביו ע"כ והוא מה שכתבו בפ' לולב הגזול. וז"ל הר"ן ז"ל שאני התם דמ"מ לשעתא מתנה היא אבל מתנה זו של בית חורין אפילו לשעתא אינה שלא נתכוון להקנותה לו כלל [כו' עי' בתוי"ט] וה"נ מפ' בירושלמי כל מתנה שהיא בהערמה שאינה שאם הקדישה וכו' ע"כ וכן כתב הוא ז"ל ג"כ בס"פ לולב הגזול. וגם בפ"ק דקדושין דף תרכ"ב וכן נמוקי יוסף שם בפ' יש נוחלין דף רכ"ג. ועיין בסמ"ג עשין סימן מ"ד. ומצאתי שכתב עליו ה"ר אליהו מזרחי ז"ל וז"ל ולשון כל מתנה שאינה מוכח נמי הכי נראה שבנוסחא שלו היה כתוב בה מלת שאינה שלש פעמים כל מתנה שאינה שאם הקדישה אינה מוקדשת אינה מתנה אבל בנוסחאות שלפנינו כתוב כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת אינה מתנה ומעתה אין מהם שום הוכחה ע"כ. בסוף פי' ר"ע ז"ל ואם סעודתו מוכחת עליו וכו' אמר המלקט אפשר דהיינו כל מתנה וכו' כל לאתויי הך. אע"ג דבגמ' דחי דאתי לאתויי לישנא בתרא דרבא דאמר דאפי' א"ל והן לפניך אסור כיון דחזינן דפסקי הלכתא כלישנא קמא דאם א"ל והן לפניך מותר נימא דאתא כל לאתויי אם סעודתו מוכחת עליו כך נ"ל. וביד פ"ז דהלכות נדרים סי' ט"ו י"ו. ובטור י"ד סוף סי' רכ"א:

אינה מתנה: פי' ואביו אסור לאכול ממנה ה"ר יהוסף ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ואין לו מה יאכל: לעיל [פ"ד מ"ז] קמ"ל בדרך, והכא קמ"ל דאפילו בעיר ל"א שיחזור על הפתחים:

והלה מותר בה: חסורי מחסרא והכי קתני ובהיה שם הערמה אסור, ומעשה וכו':

והיה: הבן:

אינה מתנה: משא"כ מתנה ע"מ להחזיר יכול להקדיש דמי תשמיש זמן שהיא נתונה לו. [אמנם בירושלמי מקשי וכי אין אדם נותן מתנה לחבירו ע"מ שלא יקדישנה. ומפרש דה"ק כל מתנה שהיא בהערמה, דבכה"ג אינה מתנה, א"כ כשהקדישה אינה קדושה, אינה מתנה. מכאן נראה דגי' הירושלמי במשנה כל מתנה שאינה, שאם הקדישה אינה מקודשת, אינה מתנה וכן גרס ג"כ הר"ן]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי