משנה נדרים ד א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ד · משנה א | >>

[עריכה]

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר הימנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.

המודר מאכל מחבירו, לא ישאילנו נפה, וכברה, ורחיים, ותנור.

אבל משאיל לו חלוק, וטבעת, וטלית, ונזמים, וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש.

מקום שמשכירין כיוצא בהן, אסור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין בֵּין הַמֻּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לַמֻּדָּר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל,

אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל,

וְכֵלִים שֶׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.

הַמֻּדָּר מַאֲכָל מֵחֲבֵרוֹ, לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ נָפָה, וּכְבָרָה, וְרֵחַיִם, וְתַנּוּר.

אֲבָל מַשְׁאִיל לוֹ חָלוּק, וְטַבַּעַת, וְטַלִּית, וּנְזָמִים, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין עוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ.

מָקוֹם שֶׁמַּשְׂכִּירִין כַּיּוֹצֵא בָּהֶן, אָסוּר.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אין בין מודר הניה מחברו - למודר ממנו מאכל,

אלא - דריסת הרגל,

וכלים שאין עושין בהן - אוכל נפש.

המודר מאכל מחברו -

לא ישאילנו -

נפה, וכברה,

וריחיים, ותנור,

אבל משאילו -

חלוק, וטלית,

נזמים, וטבעות,

וכל דבר - שאין עושין בו אוכל נפש.

ומקום שמשכירין כיוצא בהן - אסור.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

המודר מאכל - הוא שיאמר לו: הנאת מאכלך עלי, ומיד יתחייב באלו הדינים המבוארים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

אין בין מודר. אלא דריסת הרגל – לעבור דרך ארצו. או להשאיל כלים שאין עושין בהם^א אוכל נפש – שמותרין במודר הימנו מאכל, ואסורין במודר הימנו הנאה:

נפה וכברה רחיים ותנור – שמתקנים בהם אוכל נפש. וכל שכן קדרה ושפוד, שהאוכל עומד בתוכו. ומודר מאכל דתנן במתניתין הוא שיאמר לו: הנאת מאכלך עלי קונם:

מקום שמשכירין כיוצא בהם – דכיוון דדרך להשכיר כיוצא בזה, והוא מוחל לו השכירות, באותם הדמים יכול לקנות אוכל נפש; והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל^ב:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

[נפה וכברה רחים ותנור. פירש הר"ב וכ"ש קדירה ושפוד וזה לשון הרא"ש ואיצטריך לאשמעינן כלים הללו דל"ת דוקא קדירה ושפוד שהאוכל עומד בתוכו לאכילה אבל הם גורם דגורם מקרי קמ"ל. עכ"ל. וכן כתב הר"ן ולפי זה צריכין אנו לומר דתנור דקתני לא שאופין בו הוא דאם כן היינו כמו קדירה ושפוד. אלא תנור שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. וקצת קשה דא"כ גבי קדירה ושפוד ה"ל לומר ג"כ ותנור שאופים בו נראה לי. ומ"ש הר"ב שיאמר לו הנאת כו' עיין מ"ש על זה בדבור דלקמן]:

מקום שמשכירין וכו'. פירש"י שנוהגין להשאיל כל אלו הדברים על ידי שכירות אסור למדיר להשאילו. ומה שכתב הר"ב באותם הדמים וכו' כן לשון הרא"ש ובמשנה ו' פרק קמא דמגילה כתב הר"ב שוה פרוטה. וכן כתב שם רש"י. והתוספות. ומה שכתב הר"ב והוא הדירו מהנאה המביאה לידי מאכל הכי מוקים לה בגמרא. וז"ש לעיל מהך שיאמר לו הנאת מאכלך עלי לא קאי בגמרא ההיא אוקימתא ומשום דאי הכי לא משמע אלא הנאה מגוף המאכל ובלא אכילה כגון לעיסת חיטים על גב מכתו ולפיכך יש לתמוה על הר"ב דכתב אוקימתא דלא קאי אלא שיאמר הנאה המביאה לידי מאכל כו' וכמו שכתב בכאן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) ואע"ג דהוי רק גורם דגורם. הרא"ש. וצ"ל דתנור דקתני לא שאופין בו אלא שעומדים קדירות ושפודים בתוכו להתבשל ולצלות. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) בגמרא פריך אימא שלא ילעם חטין ויתן על גבי מכתו. אמר רבא באומר הנאה המביאה כו', וכמ"ש הר"ב בסמוך:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין בין המודר הנאה וכו':    עד חצי סימן ו' ביד פ' ששי דהל' נדרים ורפ"ז. ובטור רוב פירקין ביורה דעה סי' רכ"א. ומודר מאכל דתנן במתני' מפרש ריש לקיש בגמ' באומר הנאת מאכלך עלי ופריך בגמרא ואימא מאי הנאת מאכלך שלא ילעוס חטין שלו ויתן ע"ג מכתו והיינו נמי הנאת מאכל ואכתי אמאי לא ישאילנו נפה וכברה ומסיק רבא באומר הנאה המביאה לידי מאכלך עלי קונם ונפה וכברה מביא מאכלו למאכל ולהכי לא ישאילנו לו:

אלא דריסת הרגל:    במקום דלא קפדי אינשי כגון בקעה בימות החמה ובגמרא בעי מאן תנא דמחמיר במודר הנאה לאסור אף דריסת הרגל אמ' רב אדא בר אהבה ר' אליעזר היא דתניא ר' אליעזר אומר אפילו ויתור דהיינו מה שדרך בני אדם לוותר כגון החנוני שאחר שנתן המדה או המנין שרגילין לתת בפונדיון הוא רגיל להוסיף משלו כדי להרגילו לבא אצלו אותו ויתור אסור במודר הנאה וכיון דמחמיר כולי האי אף דריסת הרגל אסור לדידיה במודר. והקשו תוס' ז"ל ולוקמה דהכא לא מיירי בבקעה אלא בחצר דקפדי ואתי ככולי עלמא וי"ל ה"ל מקום שמשכירין והיה אסור במודר מאכל אפילו ויתור שמוותר לו כדרך המוכרין ומתני' דלעיל דמוכר בפחות ולוקח ביותר מסתברא דאתי כר' אליעזר ע"כ. ור"ע ז"ל שכתב לעבור דרך ארצו העתיק מפירוש הרא"ש ז"ל ואני מצאתי מוגה שם לעבור דרך חצרו וכן הוא בפי' רש"י ז"ל לעבור בחצרו ולקצר דרכו ע"כ:

לא ישאילנו נפה וכברה:    פי' הנודר. אבל לא נקט מחבת ופטפוט שלא ישאילנו דהא פשיטא דהנאה המביאה לידי מאכל היא אלא אפילו נפה וכברה שאינו יכול לאכול אחר תקון זה בכלי זה אלא צריך תקון אחר אפ"ה אסור לשאול לו נפה תוס' ז"ל. ופירש ה"ר יהוסף ז"ל אע"פ שהוא מודר מחברו אבל חברו אינו מודר ממנו וכבר שנינו לקמן בפירקין המודר הנייה מחברו לא ישאילנו ולא ישאל ממנו ע"כ:

חלוק וטלית נזמים וטבעות:    כצ"ל. מצאתי בפירושי הרא"ש ז"ל וה"ה ריחים ותנור אלא מילתא דפסיקא נקט ע"כ. ונלע"ד שנפל שם טעות. וכן מצאתי אח"כ ג"כ בתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שרשם על מלות אלה בדיו לרמוז שאם אין בהן טעות צריכין עיון:

וכל דבר שאין עושין:    תוס' הפרה דף נ"א:

מקום שמשכירין וכו':    תוס' פ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ז:)

מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור:    מכלל דרישא דקתני לא ישאילנו נפה וכו' אע"פ שאין משכירין אסור אע"ג דלא הוי הנאה גמורה דכיון דאין משכירין מאי קא מהני ליה אם זה לא ישאילנו שכנו אחר משאילו בחנם שהרי מקום שאין משכירין הוא ואפ"ה אסור דר' אליעזר היא אבל סיפא דקתני מקום שמשכירין אסור דברי הכל היא דהנאה גמורה היא. והקשו תוס' ז"ל וא"ת הא סתם לן תנא חדא זימנא ברישא כר' אליעזר וי"ל דמכח הך דהכא מדקדק לעיל דאתי כר' אליעזר דאי לאו האי הוה מוקמינא לרישא בחצר וככ"ע ולכך מדקדק הכא מסיפא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אלא דריסת הרגל:    לעבור בגבולו, אף שאינו מקצר דרכו ע"י זה, דאפילו דבר שאין אדם מקפיד עליו, אסור במודר הנאה:

וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש:    דשניהן אסורים במודר הנאה ומותרים במודר מאכל:

המודר מאכל מחבירו:    שאמר דבר המהנה אותך לאכל מאכלך יאסר עלי:

לא ישאילנו נפה:    נ"ל שאינה אותה שמניפין בה קמח, רק אותו שמפריחין בו המוץ מהגורן כב"מ [דפ"ו א'] הניפי לי במניפא, דהיינו [פעכער] בל"א, שעשוי לנשב הרוח, וכ"כ כברה דמתני', היינו אותה שכוברין הדגן, לנקות האבק מהתבואה אחר שנתנקה מהמוץ, ולפ"ז נקט תנא הכלים כסדר הכא [וכמו כן פ"ה דשביעית מ"ט, ופ"א דביצה מ"ח. ועי' ברתוי"ט בשביעית שם וברמב"ם שם, ועי' מ"ש תוס' גיטין דס"א א' בשם הירושלמי, דמדברי רבותינו הנ"ל לא משמע כדברינו]:

וכברה ורחים ותנור:    שמעמידין עליו קדרות לבשל, דאף דלפ"ז כל אלו גורם דגורם לאכילה הן, אסור להשאילן, וכ"ש שפוד וקדירה שהאוכל עומד בתוכו ממש:

ונזמים:    מיהו בשאלן להתנאה בהן בסעודה, שיתנו לו חלק יפה עי"ז, אסור:

מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור:    דמדמוחל לו השכירות, הרי נהנה לקנות בהמעות אוכל נפש:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי

ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) | ר"ן | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | פירוש הרא"ש | תוספות רי"ד | הרשב"א | הריטב"א | מאירי | שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש