משנה מנחות ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הקומץ את המנחה -

לאכל שיריה, או להקטיר קומצה למחר -

מודה רבי יוסי בזה - שהוא פגול, וחייבין עליו כרת.

להקטיר לבונתה למחר -

רבי יוסי אומר: פגול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרין: פגול, וחייבין עליו כרת.

אמרו לו: מה שנת מן הזבח?

אמר להן:

שהזבח - דמו ובשרו ואימוריו אחד,

והלבונה - אינה מן המנחה.

(ב) שחט שני כבשים - לאכל אחת מן החלות למחר,

הקטיר שני בזיכין - לאכל אחד מן הסדרים למחר,

רבי יוסי אומר:

אותה החלה, ואותו הסדר שחישב עליו - פגול, וחייבין עליו כרת,

והשני - פסול, ואין בו כרת.

וחכמים אומרין:

זה וזה - פגול, וחייבין עליו כרת.

נטמאת אחת מן החלות, או אחד מן הסדרים -

רבי יהודה אומר:

שניהם יצאו לבית השריפה - שאין קרבן ציבור חלוק.

וחכמים אומרין:

הטמא - בטומאתו,

והטהור - ייאכל.

(ג) התודה - מפגלת את הלחם,

והלחם - אינו מפגל את התודה.

כיצד?

השוחט את התודה, לאכל ממנה למחר - היא והלחם מפוגלין,

לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והתודה אינה מפוגלת.

הכבשים - מפגלין את הלחם,

והלחם - אינו מפגל את הכבשים.

כיצד?

השוחט את הכבשים, לאכל מהן למחר - הן והלחם מפוגלין,

לאכל מן הלחם למחר - הלחם מפוגל, והכבשים אינן מפוגלין.

(ד) הזבח מפגל את הנסכים, משקדשו בכלי - דברי רבי מאיר.

והנסכים - אינן מפגלין את הזבח.

כיצד?

השוחט את הזבח, לאכל הימנו למחר - הוא ונסכיו מפוגלין,

להקריב נסכיו למחר - נסכיו מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.

(ה) פיגל בקומץ - ולא בלבונה,

בלבונה ולא - בקומץ,

רבי מאיר אומר: פגול, וחייבין עליו כרת.

וחכמים אומרין: אין בו כרת - עד שיפגל את כל המתיר.

ומודים חכמים לרבי מאיר - במנחת חוטא, ובמנחת קנאות,

שאם פיגל בקומץ - שהוא פגול, וחייבין עליו כרת,

שהקומץ - הוא המתיר.

שחט אחד מן הכבשים - לאכל שתי חלות למחר,

והקטיר אחד מן הבזיכין - לאכל שתי סדרים למחר,

רבי מאיר אומר: פגול, וחייבין עליו כרת.

וחכמים אומרין: אין בו כרת - עד שיפגל את כל המתיר.

שחט אחד מן הכבשים, לאכל הימנו למחר -

הוא - פגול,

וחברו - כשר.

לאכל מחברו למחר - שניהם כשרים.

הדף הראשי של משנה מנחות ב

משנה מנחות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב