תפארת ישראל על מנחות ב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת:    ולא אמרינן הרי הקומץ חצי מתיר הוא. דהרי צריך להקטיר נמי הלבונה. והרי איו מפגלין בחצי מתיר [כמ"ה]. די"ל דהכא בשעת קמיצה לכ"ע לא מחשב חצי מתיר. דהרי א"צ לקמוץ רק הקומץ בלי הלבונה, משא"כ לקמן במשנה ה' שחישב בשעת הקטרה, מחשב חצי מתיר. מדצריך להקטיר שניהן:

ואין בו כרת:    לאו משום אין מפגלין בחצי מתיר. רק משום דאין עבודת מתיר אחד מפגל במחשבת מין מתיר אחר:

וחייבין עליו כרת:    דלא אמרינן גביה אין מתיר מפגל מתיר. רק בלא איקבעו בחד מנא. כגון ב' כבשי עצרת. דשניהן מתירין הב' לחם שבאין עמהן. להכי בחישב בשחיטת א' ע"מ לאכול חבירו למחר. שניהן כשרות [כמ"ה]. אבל הכא. בקומץ והלבונה ששניהן מונחין בכלי א'. הו"ל כמתיר א':

אמרו לו מה שנה זו מן הזבח:    שכששחט ע"מ להקטיר אימורין למחר נתפגל אע"ג דשחיטה והקטרה ב' מתירין הן:

אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד:    שהכל תלוי זה בזה שהדם מתיר להקטיר האימורין. והקטרת האימורין מתיר הבשר לאכילה. ולהכי מחשבו אימורין כהבשר שיהיה כניתר ולא כמתיר:

ולבונה אינה מן המנחה:    ר"ל אינו כשיריים של מנחה שאסור לאכלן עד שיקטיר הקומץ. אבל לבונה. אם ירצה יכול להקטירו קודם הקומץ:

משנה בעריכה

שחט שני כבשים:    של עצרת. שמביא עמהן ב' חלות ומניפן עם הכבשים. ומתקדשות רק בשחיטת הכבשים:

לאכול אחת מן החלות למחר:    והרי זמן אכילתן ככל מנחה ליום ולילה:

הקטיר שני בזיכין:    של לבונה. שמניחין בכל שבת על ב' סדרי לחם הפנים. ובשבת האחר מקטירין הלבונה. והלחם נאכל לכהנים:

לאכול אחד מן הסדרים למחר:    והרי זמן אכילתן רק ליום ולילה. וה"ה בחישב על חלה א' מהסדרים. רק נקט רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו חישב על סדר שלם. לא נתפגל הסדר השני. [וה"ה לקמן בנטמא א' מהסדרים. נקט סדר שלם לרבותא דחכמים, דאפילו נטמא סדר שלם אפילו הכי נאכל סדר השני]:

רבי יוסי אומר אותה החלה:    של ב' הלחם:

ואותו הסדר:    של לחם הפנים:

והשני פסול ואין בו כרת:    דלא דמי לחישב על כזית מבשר בהמה. דאז אפילו אכל כזית אחר ממנה חייב כרת. דהתם היה הכל גוף א'. וכ"כ במנחה היה הכל בכלי א'. משא"כ באלו. לאו גוף א'. ולא בכלי א' באו:

וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת:    דדינם כגוף א':

שאין קרבן צבור חלוק:    ר"ל כך קבלתי מרבותי. שכל קרבן צבור שנפסל חציו. כולו פסול אפילו בחלות וכ"ש בבשר:

והטהור יאכל:    ודוקא בנטמא א' מב' הלחם קודם זריקת דם הכבשים. או שנטמא אחד מהסדרים קודם הקטרת הבזיכין. אבל בנטמא אח"כ מודה ר"י דהטהור נאכל:

משנה געריכה

והלחם אינו מפגל את התודה:    שהתודה עיקר והלחם טפל לה. דאין הלחם מתקדש רק בשחיטת התודה:

לאכול ממנה למחר:    וה"ה לזרוק דמה או להקטיר אימוריה למחר. רק נקט לאכול לרבותא דסיפא. דכשחישב על הלחם אז אף מה דדמי לה באכילה בהתודה גופה. אפ"ה אינו מתפגל:

מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים:    דהלחם טפלין לכבשים. כלחמי תודה לתודה:

והכבשים אינן מפוגלין:    וקמ"ל תודה אף דלא הוזקקו לחמיו עמו בתנופה. אפ"ה כשפיגל התודה נפגלו עמה. וקמ"ל כבשים אף דהוזקקו עמן בתנופה. אפ"ה כי מפגל לחם לא נפגלו כבשים:

משנה דעריכה

הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי:    דאם כשפיגל הזבח כבר היו הנסכים מקודשין בכלי שרת. נתפגלו גם הן. והשותה היין או האוכל הסולת חייב כרת:

דברי רבי מאיר:    דס"ל דדם של זבח מתיר הנסכים למזבח. ומדיש להן מתיר מתפגלין במחשבת חוץ לזמנו. אבל לרבנן, נסכים אין להם מתיר. מדבאין גם לאח"ז ולפיכך אין מתפגלין [הערה: א"ה עיין תפארת ישראל לקמן פ"ז מאות כ"ט עד ל"ג]:

כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר:    וה"ה להקריב למחר. רק נקט לאכול לרבותא דרישא. דאפ"ה מתפגלין גם הנסכים אף דלא קיימי לאכילה:

משנה העריכה

פיגל בקומץ:    שחישב בשעת הקטרת הקומץ לאכול שיריים למחר:

עד שיפגל את כל המתיר:    בהקטרת הקומץ וגם בהקטרת הלבונה. אבל מודו דעכ"פ נפסל מדרבנן כשפיגל בחצי מתיר. משום דכשפיגל בקומץ גזרינן אטו בחישב בקומץ דמנחת חוטא דאין בו לבונה. והו"ל הקומץ מתיר שלם. וכמו כן בפיגל בלבונה. גזרינן אטו שחישב בב' בזיכי לחם הפנים דאין עמהן קומץ. והו"ל מתיר שלם. ובפיגל בכבש א' של כבשי עצרת. גזרינן אטו שפיגל גם בחבירו [מדשוין בשם ודו"ק]. ובבזך אטו בזך חבירו [מנחות די"ד] ועי' לעיל מ"א מ"ש ודו"ק:

ובמנחת קנאות:    שאין בהן לבונה:

וחבירו כשר:    דאין מתיר מפגל מתיר אחר רק באקבעו בחד מנא:

שניהם כשרים:    דאין יכול לחול מחשבת פגול ממתיר לחבירו. והרי הב' כבשים שניהן מתירין הב' חלות:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה