משנה מנחות ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ב · משנה ד | >>
הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי, דברי רבי מאיר.
והנסכין אינן מפגלין את הזבח.
כיצד.
השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר, הוא ונסכיו מפוגלין.
להקריב מן הנסכין למחר, הנסכין מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.
משנה מנוקדת
הַזֶּבַח מְפַגֵּל אֶת הַנְּסָכִין מִשֶּׁקָּדְשׁוּ בַּכְּלִי,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר,
- וְהַנְּסָכִין אֵינָן מְפַגְּלִין אֶת הַזֶּבַח.
- כֵּיצַד?
- הַשּׁוֹחֵט אֶת הַזֶּבַח לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ לְמָחָר,
- הוּא וּנְסָכָיו מְפֻגָּלִין;
- לְהַקְרִיב מִן הַנְּסָכִין לְמָחָר,
- הַנְּסָכִין מְפֻגָּלִין,
- וְהַזֶּבַח אֵינוֹ מְפֻגָּל:
נוסח הרמב"ם
הזבח מפגל את הנסכים, משקדשו בכלי - דברי רבי מאיר.
- והנסכים - אינן מפגלין את הזבח.
- כיצד?
- השוחט את הזבח, לאכל הימנו למחר - הוא ונסכיו מפוגלין,
- להקריב נסכיו למחר - נסכיו מפוגלין, והזבח אינו מפוגל.
פירוש הרמב"ם
כבר בארנו בהלכה השלישית מהפרק הרביעי מזבחים שנסכי קרבן אין מתפגלין, רוצה לומר אין חייבים עליהן משום פיגול, ובארנו מאיזה טעם, ושרבי מאיר הוא האומר שמתפגלים מפני שדם הזבח מתירן ליקרב כמו שבארנו שם.
וכבר אמרנו שאין הלכה כרבי מאיר:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הזבח מפגל את הנסכים - והשותה ח מהן ענוש כרת:
משקדשו בכלי - לאחר ששמו אותם בכלי שרת, שהכלי מקדשן קדושת עולם דשוב אין להם פדיון:
דברי ר' מאיר - דרבי מאיר סבר שנסכים מתפגלים, לפי שהדם של הזבח הוא שמכשיר ומתיר אותן למזבח, והואיל ויש להן מתיר, מתפגלים במחשבת חוץ לזמנו. וחכמים פליגי עליה בפרק בית שמאי במסכת זבחים [דף מ"ד] ואמרי שהנסכים אין להם מתיר, לפיכך אין מתפגלין. ואין הלכה כרבי מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
הזבח מפגל את הנסכים. לשון הר"ב והשותה מהן ענוש כרת. וכך פירש רש"י ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג"כ הסולת דהא פלוגתייהו דר"מ ורבנן בפ' ב"ש דמייתי לה הר"ב וה"נ בגמרא. מיירי אף בסולת כדמוכח התם כמ"ש שם:
משקדשו בכלי. עיין במשנה ד' פ"ז:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) רש"י. ולא ידעתי למה דקדקו לפרש על היין ולא כללו ג"כ הסולת, דהא פלוגתייהו דר"מ ורבנן אף בסולת:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הזבח מפגל וכו': תוס' פרק השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט):
תפארת ישראל
יכין
הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי: דאם כשפיגל הזבח כבר היו הנסכים מקודשין בכלי שרת. נתפגלו גם הן. והשותה היין או האוכל הסולת חייב כרת:
דברי רבי מאיר: דס"ל דדם של זבח מתיר הנסכים למזבח. ומדיש להן מתיר מתפגלין במחשבת חוץ לזמנו. אבל לרבנן, נסכים אין להם מתיר. מדבאין גם לאח"ז ולפיכך אין מתפגלין [הערה: א"ה עיין תפארת ישראל לקמן פ"ז מאות כ"ט עד ל"ג]:
כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר: וה"ה להקריב למחר. רק נקט לאכול לרבותא דרישא. דאפ"ה מתפגלין גם הנסכים אף דלא קיימי לאכילה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת