משנה כתובות ב ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ב · משנה ח | >>
רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.
אמר רבי אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין.
אבל במקום שאין עוררין, מעלין לכהונה על פי עד אחד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין מַעֲלִין לִכְהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
- אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:
- אֵימָתַי? בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עוֹרְרִין;
- אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין עוֹרְרִין,
- מַעֲלִין לִכְהֻנָּה עַל פִּי עֵד אֶחָד.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן הַסְּגָן:
- מַעֲלִין לִכְהֻנְּה עַל פִּי עֵד אֶחָד:
רבי יהודה אומר:
- אין מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
- אמר רבי אלעזר:
- אימתי? - במקום שיש עוררים,
- אבל - במקום שאין עוררים,
- מעלין לכהונה - על פי עד אחד.
- רבן שמעון בן גמליאל, אמר משום שמעון בן הסגן:
- מעלים לכהונה - על פי עד אחד.
עוררין - חולקים ואומרים שהוא אינו כהן. והעיקר אצלנו אין ערער פחות משנים.
ומחלוקת רבן שמעון בן גמליאל עם תנא קמא אמנם הוא בצרוף עדות כמו שאומר. והוא שיש כאן אדם שידוע לנו שאביו כהן הוא, ואחר כך יצא קול על זה הבן שהוא חלל ונדחה מן הכהונה, ואחר כך העיד עד אחד שהוא כשר והחזרנו אותו לכהונה, לפי שהעיקר אצלנו מעלין לכהונה על פי עד אחד, ואין הלכה כרבי יהודה. ואחר כך העידו שני עדים שהוא חלל ונדחה מן הכהונה פעם שניה, ואחר כך העיד אחד שהוא כשר. רבן שמעון בן גמליאל אומר, יצטרף זה העד עם העד הראשון ואף על פי שיש ביניהם זמן ומעלין אותו לכהונה, לפי שעדות השנים שהעידו שהוא כשר והשנים שהעידו שהוא פסול תבטל עדותן, וישאר הבן בחזקת אביו שהוא כהן כשר. ותנא קמא אומר לא יצטרף, ואין מעלין אותו לכהונה עד שיעידו שני עדים בזמן אחד שהוא כשר, לפי שנעמיד אלו שהעידו שהוא חלל כנגד אלו שהעידו שהוא כשר ויעמוד בחזקתו.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל, לפי שהעיקר אצלנו שהעדות מצטרף ואפילו היו ביניהם כמה שנים. וכמו כן העדים יכולים להעיד זה שלא בפני זה בכל העדיות חוץ מגט כמו שיתבאר, ובעדות נפשות כמו כן, ויש להם דינים יתבארו במקומם בסנהדרין:
ר' יהודה אומר אין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד - אפילו היכא דליכא גומלין ; וכ"ש הכא דאיכא למיחש לגומלין, העד אתה עלי ואני עליך יט:
עוררין - שקורין עליו שם פסול. ואין ערעור פחות משנים כ:
מעלין - היכא דליכא גומלים. והיינו דאיכא בין ר' אליעזר לתנא קמא דר' יהודה:
רבי שמעון בן גמליאל אומר מעלין לכהונה - בגמרא פריך, רשב"ג היינו ר' אליעזר. ומסיק, דבמצטרפין לעדות קמפלגי, כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא כא דבן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא ואסקיניה, כב ואתו בי תרי ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר ידענא ביה דכהן הוא, ר' שמעון בן גמליאל אומר מעלין לכהונה על פי זה העד האחרון מפני שמצרפין אותו עם העד הראשון שביטל הקול ואמר ידענא ביה דכהן הוא, ואף על פי שלא העידו עדותן בבת אחת עדותן מצטרפת, ואמרינן אוקי הני תרי דאמרי כהן הוא להדי תרי דאמרי דבן גרושה הוא, ואוקי גברא אחזקתיה. כג ולר' אלעזר לא מסקינן ליה עד שיעידו שני עדים בזמן אחד דכהן הוא. והלכה כר' שמעון בן גמליאל שהעדים מצטרפין אף על פי שלא העידו עדותן כאחד:
רבי יהודה אומר אין מעלין. כתב הר"ב אפילו היכא דליכא גומלין. וכ"ש הכא דאיכא למיחש לגומלין. ובגמרא רמינן דר' יהודה אדר' יהודה ורבנן אדרבנן מדתנן בסוף פ"ד דדמאי החמרים שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש כו' אינו נאמן ר' יהודה אומר נאמן ומשני ר' יהודה אדר' יהודה ל"ק בדמאי הקלו ורבנן אדרבנן ל"ק בשכלי אומנתו בידו פירש"י חמר המביא תבואה למכור היה נושא בידו כלי היכר של מכירה כגון מחק שמוחקין בה המדה. והמביא בידו להצניע אינו נושא בידו כלי אומנות מכר. וכשכלי אומנתו בידו אנן סהדי שלמוכרה הביאה הלכך אין זה אלא גומל. שזה יעיד עליו בכרך שלפניהם. ותוספות פי' בשם ר"ח זה שאומר עליו שהוא כהן יש בידו כלים שמשתמש בהן בטהרה כגון כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה שאין מקבלין טומאה שכל הרואה כלים הללו בידו מתרחק ממנו מלטמא אותו. ודומה שהוא כהן ולכך האמינוהו חכמים. ע"כ. תו בגמרא. ואי בעית אימא ר' יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קמיפלגי. וכתבו התוספות דהאי ואיבעית אימא לא אתי לשנויי אלא קושיא ר' יהודה אדר' יהודה אבל רבנן אדרבנן לעולם צריך לתרץ שכלי אומנתו בידו. וא"כ קשיא על הר"ב שהיה לו לפרש אם כרש"י במתניתין דדמאי דכשכלי אומנתו בידו. ואם כר' חננאל במתניתין דהכא דכשכלי אומנתו בידו. וה"נ קשיא בפי' הרמב"ם. ובעל כ"מ בפרק י"ב מהלכות מעשר. סלקא דעתיה מדהרמב"ם פסק התם בחמרים כרבנן ולא התנה כשכלי אומנתו בידו ש"מ שהוא מפרש כפירוש רבינו חננאל דאמתניתין דהכא קאי והוקשה לו דבפרק כ' מהא"ב שפסק הרמב"ם למתניתין דהכא כרבנן ולא התנה בה כן הלכך צריך לומר שסובר כדמסקינן ואב"א במעלין כו' קא מיפלגי מיתרצא קושיא דרבנן אדרבנן ולא צריכין תו לאוקמי בשכלי אומנותו בידו עכ"ד. ולא פירש היאך מיתרצא. אבל נ"ל דלאב"א שפיר מיתרצא נמי קושיא דרבנן אדרבנן. ואין צריכין לתירוצא דכלי אומנתו בידו. והיינו כמ"ש בס"ד במס' דמאי בשם הירושלמי. דסברי רבנן מצויין הם לקנות בעיר אחרת וכיון דאין כאן הפסד לבני העיר הילכך חיישינן לגומלין. אבל הכא כי חיישת לגומלין יש הפסד להני אינשי דמפסדת להו מן התרומה. ותרומה מצויה בזול. כן נ"ל אליביה הך אב"א. ואם נאמר שגם הרמב"ם סובר כן. צריכין לומר דהאי ואי בעית אימא במעלין מתרומה ליוחסין קא מיפלגי דרוצה לומר מתרומה דרבנן דהא הוא ז"ל פסק בפ"כ מהא"ב כמאן דאמר מעלין מתרומה דאורייתא ליוחסין ולהך אי בעית אימא רבנן סבירא להו דאין מעלין. אלא בתרומה דרבנן איירי אלא דריהטא דסוגיא דבגמרא דבתרומה דאורייתא איירי פלוגתייהו דרבי יהודה ורבנן והר"ן כתב בפשיטות דהך אי בעית אימא ומתניתין איירי בתרומה דאורייתא וכמ"ש לעיל בשמו ועיין לקמן בסמוך ועוד קשיא לי דבפירוש המשנה פסק שהעיקר אצלנו מעלין לכהונה על פי עד אחד ואין הלכה כר' יהודה וזה דלא כמ"ש בהא"ב. ועוד ק"ל דבסוף פרק י"ב מהלכות תרומות פוסק דאין חולקין לעבד תרומה בבית הגרנות ומפורש בגמרא פרק י"א דיבמות דף צ"ט ודף ק' דר' יהודה אמרה וטעמיה משום דמעלין מתרומה ליוחסין וכן מפורש בסוף פירקין דהכא בגמרא. ועוד פסק בפרק י"ד מהלכות עדות כמתניתין דסוף פירקין דנאמן להעיד כו' שהי' חולק כו' וטעמא מפורש בגמרא וכך כתב הוא ז"ל בפירוש המשנה משום דעיקר בידינו אין חולקין לעבד כו' ובפרק כ' מהא"ב פוסק דאין מעלין מחלוק תרומה בבית הגרנות. וזה לר' יוסי בר פלוגתיה דר' יהודה דסבירא ליה דחולקין כו'. ונמצא שגם בזה יש סתירה בדבריו. ולכך לא נוכל ליישב דמדסתם תנא בפרק י"א דיבמות וסוף פרק דהכא כר' יהודה דאין חולקין לעבד כו' לכך פוסק בחבורו כוותיה וכן במעלין ליוחסין. ואי בעית אימא מיירי בתרומה דאורייתא. משום דאכתי קשיא דא"כ לפסוק דמעלין מחלוק גרנות. ולכך דבריו בפסקים הללו צריכים לי עיון:
עוררין. כתב הר"ב ואין ערעור פחות משנים. גמרא. ופירשו התוספות לאפוקי חד דלא הוי ערעור אבל קול נמי פוסל בתחלה בתרומה קודם שבא עד המכשיר כדלקמן:
רבן שמעון בן גמליאל אומר כו'. כתב הר"ב דבמצטרפים לעדות קא מיפלגי כגון דמוחזק לן באבוה כו' ונפיק עליה קלא. פירש רש"י קול בעלמא ולא עדות ואחתיניה עד שיבדקו את הדבר דמעלה הוא לכהונה. ואתא עד אחד וכו' ואסקיניה דבמקום קול הוי חד מהימן ואתו בי תרי וכו' ר' שמעון בן גמליאל אומר וכו' ואוקי גברא אחזקתיה דחזקת אבוה מהניא ליה לאצטרופי גבי סהדי. כך כתב הר"ן לדעת רש"י ז"ל. וז"ל הרמב"ם והרי שנים מעידים שהוא כשר ושנים מעידין שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול ששנים כמאה וישאר הכהן בחזקת אביו ע"כ. ולכאורה למאן דמפרש מתניתין בתרומה דאורייתא הכי נמי אפי' לתרומה דאורייתא אזלינן בתר חזקה כיון דאיכא תרי ותרי אלא שראיתי להר"ן שהוא מפרש מתניתין דלעיל בתרומה דאורייתא כמו שכתבתי בשמו והכא מסתפק דאי היכא דהוו תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא הכא על כרחין בתרומה דרבנן עסקינן דמקילין ואמרינן אוקי אחזקה. [*ואי מדאורייתא אמרינן אוקי תרי להדי תרי ואוקי אחזקה] אלא דרבנן אחמור איכא למימר דלא החמירו אלא באשת איש ובעבודת כהן למקדש אבל בתרומה לא [*פירוש אפילו בתרומה דאורייתא] ואחרים אומרים דאפילו הכי מידי ספיקא דרבנן לא נפיק ולא מקילין אלא בשל דבריהם. וזו דעת רשב"א ז"ל. עד כאן דבריו. נמצא שאף ע"פ שמפרש לרישא בתרומה דאורייתא הכא לא הוי אלא בתרומה דרבנן שכן נראה סברתו נוטה ולא כדמשמע מהבית יוסף אבן העזר סימן ג' שסברת הר"ן נוטה להקל אפילו בשל דאורייתא. ומה שכתב הר"ב ולר' אליעזר לא מסקינן עד שיעידו שני עדים בזמן אחד מפרש טעמא בגמרא פרק ב' דסנהדרין דף ל' דעד אחד כי אתא לשבועה אתי לממונא לא אתי. ואידך אטו כי אתו בהדי הדדי בחד פומא קא מסהדי. ועוד שם דאי בעית אימא בקרא פליגי וכו'.
(יט) (על הברטנורא) ובגמרא רמינן דר' יהודה אדר' יהודה ורבנן אדרבנן, מדתנן בסוף פרק ד' דדמאי, החמרים שנכנסו לעיר ואמר אחד מהן שלי חדש כו' אינו נאמן, רבי יהודה אומר נאמן. ומשני, דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא, בדמאי הקילו. ורבנן אדרבנן לא קשיא כו'. אי בעית אימא במעלין מתרומה ליוחסין קמפלגי. ועיין בגמ' ובתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) גמרא. ופירשו התוס', לאפוקי חד דלא הוי ערעור. אבל קול נמי פוסל בתחלה בתרומה קודם שבא עד המכשיר כדלקמן:
(כא) (על הברטנורא) פירש רש"י, קול בעלמא ולא עדות, ואחתיניה עד שיבדקו את הדבר, דמעלה הוא לכהונה:
(כב) (על הברטנורא) דבמקום קול הוה חד מהימן:
(כג) (על הברטנורא) דחזקת אבוה מהניא ליה לאצטרופי גבי סהדי. הר"נ. וזה לשון הר"מ, והרי שנים מעידין שהוא כשר ושנים מעידין שהוא פסול ידחו אלו ואלו וידחה הקול ששנים כמאה, וישאר הכהן בחזקת אביו. ועתוי"ט:
ר' יהודה אומר אין מעלין. וכו': עיין במ"ש בספ"ד דדמאי: ואיתא פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"א) ומסיק בגמ' הכא והתם דכל הני תנאי ס"ל דלא חיישי' לזילותא דבי דינא פי' כשדנו דין אחד ואח"כ נולד דבר הגורם לבטל דבריהם שמבטלין הדין לכ"ע ודלא כר' מנחם ב"ר יוסי דהתם דחייש לזולותא דבי דינא ואין מבטלין מה שכבר דנו:
א"ר אלעזר: גרסי' בלי יו"ד ופשוט הוא וה"פ אימתי אין מעלין לכהונה על פי עד אחד במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד כדברי ת"ק ודוקא היכא דליכא גומלין אבל היכא דאיכא גומלין פליגנא בהא בהדי ת"ק וז"ל הר"ן ז"ל בקיצור ובגמ' פריך רשב"ג היינו ת"ק כלומר אי רשב"ג מיירי אפי' היכא דאיכא למיחש לגומלין היינו ת"ק דמתני' ואי מיירי דוקא בדליכא למיחש לגומלין היינו ת"ק דידיה דהיינו ר' אלעז' ומסקי' דבפלוגתא דר' נתן ורבנן דבברייתא פליגי דר' אלעז' ה"ק אימתי אין מעלין לכהונה ע"פ אחד ואפי' באו שנים זה בפני עצמו וזה בפני עצמו דלא חשיב אלא כעד אחד היינו דוקא במקום שיש עליו עוררין אבל אם אין עליו עוררין מעלין לכהונה ע"פ עד אחד כל היכא דליכא למיחש לגומלין ורשב"ג סבר אפי' במקום שיש עליו עוררין מעלין לכהונה כלומר על פי שנים שבאו כל א' בפני עצמו ולא העידו בב"ד כאחת ע"כ בקיצור ומובן עם מה שפירש כבר ר"ע ז"ל:
משום שמעון בן הסגן: כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ומחק מלת רבי:
יכין
רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד: אפילו ליכא חשש גומלין, דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין, ויש לחוש שיעלוהו ליוחסין ורבנן ס"ל אין מעלין:
אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין: קול, או ב' שאמרו שהוא חלל:
מעלין לכהונה על פי עד אחד: בליכא חשש גומלין:
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד: אפילו על ידי צרוף, כגון שאביו מוחזק כהן, ונפק קול שהוא חלל, ונפסל, ושוב העיד ע"א שכהן הוא, והכשרנוהו, ושוב העידו ב' שהוא חלל ופסלנוהו, ושוב העיד ע"א שכשר הוא, לר"ג מצטרף עד זה עם עד קמא, ואוקי תרי לגבי תרי, ונדחה גם הקול. דתרי כמאה ואוקי גברא אחזקתיה. ולר"א אין מצטרפין:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת